אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / רב
רבי שמעון בר יוחאי

רב

א

מניה. ותנן לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, וישתדל אבתריה, אי אזיל מניה יאות, ואי לאו ישתדל באורייתא, דהא לית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא, אי אזיל מוטב, ואי לאו ידכר ליה יומא דמותא בגין לתברא ליה. הכא אית לאסתכלא, דהא דא הוא יצר הרע ודא הוא מלאך המות, וכי מלאך המות מתבר מקמי יומא דמותא, והא איהו קטולא דבני נשא הוי, ואשתמע דחדוה הוא דיליה, ובגין כך אסטי לון לבני נשא תדיר בגין לאמשכא לון לדא, אלא ודאי מה דאתמר דידכור ליה בר נש ההוא יומא דמותא, ודאי הכי הוא, בגין דמתבר לבא דבר נש, דהא יצר הרע לא שריא אלא באתר דאשתכח חדוה דחמרא וגסותא דרוחא, וכד אשכח רוחא תבירא, כדין אתפרש מניה ולא שריא בהדיה, ובגין כך בעי לאדכרא ליה יומא דמותא, ויתבר גופיה ואיהו אזיל ליה. תא חזי יצר טוב בעי חדוה דאורייתא, ויצר רע חדוה דחמרא וניאופין וגסותא דרוחא, ובגין כך בעי בר נש לארגזא (ליה) תדיר מההוא יומא רבא, יומא דדינא יומא דחושבנא, דלית ליה לבר נש לאגנא עליה אלא עובדוי דכשרן דאיהו עביד בהאי עלמא, בגין דיגינו עליה בההיא שעתא. תא חזי וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף, ומה כלהו הוו גיברין כלהו תקיפין, וחד עולימא דאייתי לון לביתא דיוסף דחלו, כד ייתי קב"ה למתבע ליה לדינא לבר נש על אחת כמה וכמה, בגין כך בעי ליה לבר נש לאזדהרא בהאי עלמא, לאתתקפא ביה בקב"ה, וישוי ביה רוחצניה, דאף על גב דאיהו חטי, אי יהדר מניה בתיובתא שלימתא הא תקיף איהו, ויתתקף ביה בקב"ה, כאילו לא חטא. דהא שבטין בגין דחטו על גניבת יוסף הוו דחלין, דאלמלא לא חטו לא הוו דחלין כלל, בגין דחובוי דבר נש מתברין לביה, ולית ליה חילא כלל, מאי טעמא, דהא ההוא יצר הטוב אתבר עמיה, ולית ליה חילא לאתתקפא על ההוא יצר הרע, ועל דא כתיב (דברים כ ח) מי האיש הירא ורך הלבב, הירא (דיראה דא) מחובין דבידוי, דאינון תבירא דלבא דבר נש. ותא חזי, לכמה דרין אתפרע קב"ה מאינון חובין דשבטין, דהא לא אתאביד מקמיה דקב"ה כלום, ואתפרע מדרא לדרא, ודינא קיימא קמיה תדיר עד דאתפרע, ושרי דינא באתר דאצטריך. מנלן מחזקיהו, חזקיהו חב ההוא חובא דגלי סתירין דקב"ה לשאר עמין עעכו"ם, דלא הוה אצטריך לגלאה, וקב"ה שדר ליה לישעיהו ואמר ליה, (ישעיה לט ו) הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבותיך עד היום הזה וגו'. תא חזי כמה גרים ההוא חובא בגין דגלי מה דהוה סתים, דכיון דאתגלי אתייהיב דוכתא לאתר אחרא דלא אצטריך לשלטאה עליה, בגין כך לאו ברכה שריא אלא באתר סתים, ואוקמוה מה דאיהו (הוה) סתים ברכה (דהוה) שריא עלוי, כיון דאתגלי אתייהיב דוכתא לאתר אחרא לשלטאה עלוי. כתיב (איכה א ח) כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה ואוקמוה, אבל כל מכבדיה הזילוה, דא הוא מלכות בבל, דהא מתמן אשתדר דורון לירושלם, דכתיב (ישעיה לט א) בעת ההיא שלח מרודך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו, ומה כתיב בהו, שלם לחזקיה מלך יהודה ושלם לאלהא רבא ושלם לירושלם. כיון דנפק פתקיה מניה, אהדר ללביה ואמר לא יאות עבדית לאקדמא שלמא דעבדא לשלמא דאמריה, קם מכורסיה ופסע ג' פסיען ואהדר פתקיה וכתב אחרנין תחותייהו, וכתב הכי שלם לאלהא רבא שלם לירושלם ושלם לחזקיה, ודא הוא מכבדיה.

 

ב

ולבתר הזילוה, מאי טעמא הזילוה, בגין כי ראו ערותה, דאחזי לון חזקיה, דאלמלא כך לא הזילוה לבתר, ומגו דהוה זכאה חזקיהו יתיר, אתעכב מלה מלאייתאה, ולא אתא ביומוי, דכתיב (ישעיה לט ח) כי יהיה שלום ואמת בימי, ולבתר פקיד ההוא חובא לבנוי אבתריה. כגוונא דא ההוא חובא דשבטין קאים עד לבתר, בגין דדינא דלעילא לא יכיל לשלטאה עלייהו, עד דאשתכח שעתא לאתפרעא ואתפרע מינייהו, ובגין כך כל מאן דאית חובין בידוי דחיל תדיר, כמה דאת אמר (דברים כח סו) ופחדת לילה ויומם וגו', ועל דא וייראו האנשים כי הובאו וגו':

וישא עיניו וירא את בנימן אחיו בן אמו וגו', רבי חייא פתח ואמר, (משלי יג יב) תוחלת ממושכה מחלה לב, ועץ חיים תאוה באה, דא הוא דתנן, דלית ליה לבר נש לאסתכלא בבעותיה לגבי קב"ה אי אתי אי לא אתי, מאי טעמא, בגין דאי איהו אסתכל ביה, כמה מאריהון דדינא אתו לאסתכלא ביה בעובדוי, ורזא איהו, דהא ההוא אסתכלותא דאיהו מסתכל בההוא בעותא, גרים ליה למחלת לב, מאי מחלה לב, דא איהו מאן דקאים תדיר עליה דבר נש לאסטאה לעילא ותתא. ועץ חיים תאוה באה, תנינן, מאן דבעי דקב"ה יקבל צלותיה, ישתדל באורייתא דאיהי עץ חיים, וכדין תאוה באה, מאן תאוה, דא הוא דרגא דכל צלותין דעלמא בידיה, ועאיל לון קמי מלכא עלאה, כתיב הכא באה, וכתיב התם (אסתר ב יד) בערב היא באה, ודא הוא תאוה באה, באה קמי מלכא עלאה, לאשלמא רעותא דההוא בר נש. דבר אחר, תוחלת ממושכה מחלה לב, דא הוא אתר דאתייהיב ההיא מלה באתר אחרא דלא אצטריך, ואתמשכא, עד דאתייהיב מידא לידא, ולזמנין דלא ייתי, מאי טעמא, בגין דאתפשטא ואתמשכא בכל אינון ממנן לנחתא ליה לעלמא. ועץ חיים תאוה באה, דא הוא תוחלת דלא אתמשכא בין אינון ממנן רתיכין, אלא דקב"ה יהיב (לון) ליה לאלתר, בגין דכד אתמשכא בין אינון ממנן רתיכין, כמה אינון מאריהון דדינא דאתייהיב לון רשותא לעיינא ולאסתכלא בדיניה עד לא יתנון ליה, ומה דנפיק מבי מלכא ואתייהיב ליה לבר נש, בין דזכי בין דלא זכי אתייהיב מיד, ודא הוא עץ חיים תאוה באה. דבר אחר, תוחלת ממושכה, דא יעקב, דאתמשכא ליה תוחלתא דיוסף עד זמן אריך, ועץ חיים תאוה באה, דא הוא בנימן, דהא מזמנא דתבע ליה יוסף, עד ההוא זמנא דאתא לגביה, לא הוה אלא זמנא זעיר, דלא אתמשכא ההוא זמנא, הה"ד וישא עיניו וירא את בנימן אחיו בן אמו, מאי בן אמו, דדיוקניה דאמיה הוה ביה, והוה דמי דיוקניה לדיוקנא דרחל, בגין כך כתיב וישא עיניו וירא את בנימן אחיו בן אמו. רבי יוסי אמר, והא כתיב בקדמיתא וירא יוסף אתם את בנימן, והשתא כתיב וישא עיניו וירא את בנימן אחיו, מאי ראיה הכא, אלא חמא ברוחא דקודשא לבנימן, דחולקיה הוה עמהון בארעא, ובחולקיה דבנימן ויהודה תשרי שכינתא, דהא חמא ליה ליהודה ובנימן דבחולקהון הוה מקדשא, ודא הוא וירא יוסף אתם את בנימן, ליה חמא עמהון, ויוסף דהוה אחוה לא חמא עמהון בההוא חולקא, אוף הכא וישא עיניו וירא את בנימן אחיו בן אמו, מה כתיב בתריה, וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה. רבי חזקיה פתח ואמר, (ישעיה כב א) משא גיא חזיון, מה לך איפה כי עלית כלך לגגות, תא חזי הא אוקמוה, בזמנא דאתחריב בי מקדשא והוו מוקדין ליה בנורא, סליקו כל אינון כהני

חזרה לראש הדף
Site location tree