רג
א
על כותליהון (נ"א גגיהון) דמקדשא, וכל מפתחין בידייהו, ואמרו עד הכא הוינא גזברין דילך, מכאן ואילך טול דילך. אבל תא חזי, גיא חזיון דא שכינתא דהות במקדשא, וכל בני עלמא מינה הוו ינקין יניקו דנבואה, דאף על גב דכל נביאין קא הוו מתנבאין מאתר אחרא, מגווה הוו ינקין נבואתהון, ועל דא אתקרי איהי גיא חזיון, חזיון, הא אוקמוה דאיהו חיזו דכל גוונין עלאין. מה לך איפה כי עלית כלך לגגות, דהא כד אתחרב מקדשא, שכינתא אתאת וסליקת בכל אינון אתרין דהוה מדורה בהו בקדמיתא, והות בכת על בית מדורה, ועל ישראל דאזלו בגלותא, ועל כל אינון צדיקי וחסידי דהוו תמן ואתאבידו, ומנלן, דכתיב (ירמיה לא יד) כה אמר יהו"ה קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה, והא אתמר. וכדין קב"ה שאיל לה לשכינתא ואמר לה, מה לך איפה כי עלית כלך לגגות, מהו כלך, דהא כי עלית סגיא מהו כלך, לאכללא בהדה כל חילין וכל רתיכין אחרנין, דכלהו בכו עמה על חרבן בי מקדשא, ובגין כך מה לך איפה, אמרה קמיה וכי בני בגלותא ומקדשא אתוקדא, ואנא מה לי הכא. שריאת ואמרת (ישעיה כב ב) תשואות מלאה עיר הומיה קריה עליזה חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה, על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי וגו', והא אוקימנא דקב"ה אמר לה (ירמיה לא טו) כה אמר יהו"ה מנעי קולך מבכי וגו'. ותא חזי מיומא דאתחריב בי מקדשא לא הוה יומא דלא אשתכח ביה לווטין, בגין דכד בי מקדשא הוה קיים הוו ישראל פלחין פולחנין וקרבין עלוון וקרבנין, ושכינתא שריא בבי מקדשא עלייהו, כאמא דרביעא על בנייא, והוו כל אנפין נהירין, עד דאשתכחו ברכאן לעילא ותתא, ולא הוה יומא דלא אשתכח ביה ברכאן וחדוון, והוו ישראל שראן לרחצן בארעא, וכל עלמא הוה אתזן בגינייהו. השתא דאתחריב בי מקדשא, ושכינתא עמהון בגלותא, לית לך יומא דלא אשתכח ביה לווטין, ועלמא אתלטיא, וחדוון לא אשתכחו לעילא ותתא, וזמין קב"ה לאקמא לה לכנסת ישראל מעפרא כמה דאתמר, ולמחדי עלמא בכלא, כמה דאת אמר (ישעיה נו ז) והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי וגו', וכתיב (ירמיה לא ח) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם, כמה דבקדמיתא דכתיב (איכה א ב) בכה תבכה בלילה ודמעתה על לחיה, הכי נמי לבתר בבכי יתהדרון, דכתיב בבכי יבאו וגו':
הבקר אור והאנשים שלחו המה וחמוריהם, רבי אלעזר אמר, הכא אית לאסתכלא, אי אינון הוו אזלי ואשתדרו, מה לן למכתב באורייתא המה וחמוריהם, אלא בגין דכתיב ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו, בגין כך והאנשים שלחו המה וחמוריהם, בגין דלא ישתארון אינון וחמוריהון כדקאמרו. פתח ואמר (בראשית כב ג) וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו וגו', ההוא בקר דאברהם הוה נהיר לקיימא עלייהו בזכותיה, כדין זכותא דאברהם קיימא עלייהו ואזלו בשלם, ואתשזיבו מן דינא, בגין דההיא שעתא קיימא עלייהו דינא לאתפרעא מנייהו, בר דזכותא דההוא בקר דאברהם אגין עלייהו ואשתלחו מן דינא, דלא שליט עלייהו בההוא זמנא. רבי יהודה פתח, (ש"ב כג ד) וכאור בקר יזרח שמש, דא הוא נהורא דההוא בקר דאברהם, יזרח שמש, דא הוא שמשא דיעקב, דכתיב (בראשית לב לא) ויזרח לו השמש, בקר לא עבות, דההוא בקר לא איהו עבות כל כך, אלא מנגה ממטר, נגה ממטר, איהו מטרא דאתי מסטרא דיצחק, דההוא מטרא אפיק דשא מארץ. דבר אחר, וכאור בקר, כההוא נהירו דבקר דאברהם
ב
יזרח שמש, דא הוא יעקב, דנהירו דיליה כנהירו דההוא בקר, בקר לא עבות, בגין דההוא בקר לאו איהו חשוך אלא נהיר, דהא בשעתא דאתי בקר לא שלטא דינא כלל, אלא כלא נהיר בסטרא דאברהם, מנגה ממטר, דא הוא סטרא דיוסף הצדיק, דאיהו אמטיר על ארעא, לאפקא דשאה וכל טיבו דעלמא. אמר רבי שמעון, תא חזי בשעתא דליליא עאל ופריש גדפוי על עלמא, כמה גרדיני טהירין זמינין לנפקא ולשלטאה בעלמא, וכמה מאריהון דדינין מתערין בכמה סטרין לזנייהו ושלטי על עלמא. כיון דאתי צפרא ונהיר, כלהו מסתלקי ולא שלטי, וכל חד וחד עאל לדוכתיה, ותב לאתריה, כמה דאת אמר הבקר אור, דא בקר דאברהם, והאנשים שלחו, אלין מאריהון דדינא דהוו שלטין בליליא, המה וחמוריהם, המה אינון מאריהון דדינא דקאמרן, וחמוריהם אינון גרדיני נימוסין דאתיין מסטרא דמסאבא דלאו אינון קדישין, ולא שלטין ולא אתחזון מכי אתי צפרא, ואינון מסטרא דאינון חמרי גרדיני נימוסין דקאמרן. דהא לית לך דרגין עלאין דלא אית בהו ימינא ושמאלא, רחמי ודינא, דרגין על דרגין, קדישין מסטרא דקדושה, ומסאבין מסטרא דמסאבא, וכלהו דרגין על דרגין אלין על אלין, ובכל אתר דבקר דאברהם אתער בעלמא, כלהו מתעברי ולא שלטי, בגין דלית לון (ז"ח קיומא) לקיימא בסטר ימינא אלא בסטר שמאלא, וקב"ה עבד יממא וליליא לאנהגא כל חד וחד לסטריה כדקא חזי ליה, זכאה חולקהון דישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי. רבי חייא פתח ואמר, (מלאכי ג כ) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, תא חזי זמין קב"ה לאנהרא לון לישראל, ההוא שמשא דגניז קב"ה מיומא דאתברי עלמא, (דגנז קב"ה) מקמי רשיעי דעלמא, כמה דכתיב (איוב לח טו) וימנע מרשעים אורם, וההוא נהורא גניז ליה קב"ה, דכד נפק בקדמיתא הוה נהיר מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא, כיון דאסתכל בדריה דאנוש ובדריה דמבול ובדריה דהפלגה ובכל אינון חייביא, גניז ליה לההוא נהורא. כיון דאתא יעקב ואתדבק בההוא ממנא רברבא דעשו, ואכיש ליה בירכא דיליה והוה נכי, כדין מה כתיב (בראשית לב לב) ויזרח לו השמש, מאן שמש, ההוא שמשא דגניז, בגין דאית ביה אסותא לאתסאה ליה מארכובתיה, ולבתר אתסי בההוא שמשא, דכתיב (שם לג יח) ויבא יעקב שלם, שלם בגופיה דאתסי. ועל דא זמין קב"ה לגלאה ההוא שמשא ולאנהרא ליה לישראל, דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה, מאי שמש צדקה, דא שמשא דיעקב דאתסי ביה, ומרפא בכנפיה, דבההוא שמשא יתסון כלהו, בגין דהא בזמנא דיקומון ישראל מעפרא כמה חגרין וכמה סומין יהון בהון, וכדין קב"ה ינהיר לון ההוא שמשא לאתסאה בה, דכתיב ומרפא בכנפיה, וכדין יתנהיר ההוא שמשא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא, ולישראל יהא אסוותא, ועמין עעכו"ם ביה יתוקדון, אבל לישראל מה כתיב (ישעיה נח ח) אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד יהו"ה יאספך. אהדרנא למילי קדמאי, וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב וגו', רבי יצחק פתח, (מיכה ה ז) והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים, כטל מאת יהו"ה כרביבים עלי עשב, אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם, תא חזי בכל יומא ויומא כד נהורא סלקא, אתער חד ציפרא באילנא דגנתא דעדן, וקרי תלת זמנין, ושרביטא אזדקף. וכרוזא קרי בחיל, לכון אמרין, הורמני דבוריירי, מאן מנכון דחמי ולא חמי, דקיימי בעלמא ולא ידעי על מה קיימי, לא משגיחין ביקרא דמאריהון,