רד
א
אורייתא קיימא קמייהו ולא משתדלי בה, טב לון דלא יברון, על מה יקומון בלא סכלתנו, ווי לון כד יתערון יומי דרע עלייהו, ויטרדון להון מעלמא. מאן אינון יומין דרע, אי סלקא דעתך דאינון יומי דסיבו, לאו הכי, דהא יומי דסיבו אי זכה בבנין ובני בנין יומי דטב אינון, מאן אינון יומין דרע, אלא אינון כמה דאתמר, דכתיב (קהלת יב א) וזכור את בוראך בימי בחורותיך עד אשר לא יבאו ימי הרעה, לאו אינון יומין דסיבו. אלא רזא דמלה, כד ברא קב"ה עלמא, ברא ליה באתוון דאורייתא, וכל את ואת עאלת קמיה, עד דאתקיימו כלהו אתוון באת בי"ת, וכל אינון אלפא ביתות דאתגלגלו אתוון, כלהו קיימי (כלהו) למברי עלמא. כיון דאתגלגלו ואתחברו תרין אתוון אלין ט"ר כחדא, סלקא טי"ת ולא אתיישבת, עד דגער בה קב"ה ואמר לה, טי"ת טי"ת על מה את סלקא ולא אתיישבת בדוכתיך, אמרה קמיה וכי עבדת לי למהוי את ברישא דטוב, דהא אורייתא פתח בי כי טוב, היך אנא מתחברא לאתיישבא באת רע. אמר לה תוב לאתריך דהא את צריך לה, דהא בר נש דאנא בעי למברי בכון, תרווייכו אתכליל כחדא ויתברי, אבל את לימינא ואיהי לשמאלא, וכדין תבו ואתיישבו דא בדא כחדא. בההיא שעתא פריש לון קב"ה וברא לון לכל חד וחד יומין ושנין ידיען, אלין לימינא ואלין לשמאלא, אלין דימינא אתקרון ימי הטוב, ואלין דשמאלא אתקרון ימי הרעה, ועל דא אמר שלמה, עד אשר לא יבאו ימי הרעה, דאלין מסחרין ליה לבר נש בחובוי דאיהו עביד, כיון דאתברון יומין דטוב ויומין דרע, כדין תבו ואתיישבו לאתכללא בהו בבר נש, ובגיני כך אמר דוד (תהלים מט ו) למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני, ימי רע ודאי. ורזא דא, אלין אקרון ימי רעב שנין דרעב, ואלין אקרון ימי שבע שני שבע, ורזא דמלה, דלא לאפקא מבועא דברית קדישא ביומי רעב בשנת הרעב, ובגין כך יוסף דאיהו רזא דברית, סתים מבועיה בשנת הרעב, ולא יהב ליה דוכתא לאסגאה בעלמא, ובגין דא בעי ליה לבר נש דכד שלטא שנת הרעב, דיסתים מבועא דברית קדישא דיליה, בגין דלא יהב ליה דוכתא לאסגאה בעלמא. רבי שמעון אמר, רזא דא איהו רזא עלאה בההיא שנת הרעב, כיון דאיהי שלטא בעי לאסתמא מבועיה, בגין דאי לא סתים ליה, גרים לאמשכא רוחא לההוא ולדא מההוא סטרא, ויהיב דוכתא לההוא סטרא למפשי בעלמא, סטרא דמסאבא בסטרא דקודשא. ותו רזא דכתיב (משלי ל כא) תחת שלש רגזה ארץ וגו', ובגין כך יוסף צדיקא רזא דברית, סליק וסתים מבועיה בשנת הרעב, דלא לאתערבא בהדה כלל ולמיהב לה דוכתא, ומאן דאפתח מבועיה בההוא זמנא, עליה כתיב (הושע ה ז) ביהו"ה בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם וגו', דהא אלין אקרון בנים זרים ודאי, ביהו"ה בגדו ודאי, ובגין כך זכאה חולקהון דישראל קדישין, דלא אתחלפו דוכתא קדישא בדוכתא מסאבא. ועל דא כתיב וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב, דהא מההוא זמנא דשלטא שנת הרעב אסתים מבועיה וסליק מקוריה, דלא למיהב בנין לסטרא מסאבא, ולא לאחלפא דוכתא דקודשא בדוכתא דמסאבא. ובעי בר נש לחכאה למאריה דקודשא כד ייתי וישלוט, כדכתיב (ישעיה ח יז) וחכיתי ליהו"ה המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו, זכאין אינון צדיקיא דידעין אורחוי דקב"ה, ונטרי פקודי דאורייתא למיהך בהו, דכתיב (הושע יד י) כי ישרים דרכי יהו"ה וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, וכתיב (דברים ד ד) ואתם הדבקים ביהו"ה אלהיכ"ם חיים כלכם היום, (ד"א ל"ג וכתיב (ויקרא יא מד) והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני (יהו"ה), דהא קב"ה בעא לקדשא להו לישראל
ב
בכלא, ולא יהא לון בסטרא דמסאבא כלום, (תא חזי כד סטרא דא שלטא בעלמא, לא אצטריך ליה לבר נש לאתחזאה בשוקא קמיה, בגין דיכיל לנזקא, ואתייהיב ליה רשותא לחבלא, ותא חזי ביעקב מה כתיב, ויאמר יעקב לבניו למה תתראו, דלא בעי לאתחזאה קמיה). ובגין דא קב"ה אזהר להו לישראל לאתקדשא, דכתיב והייתם קדושים כי קדוש אני, מאן אני, דא קודשא בריך הוא מלכות שמים קדישא, מלכותא אחרא דעעכו"ם אקרי אחר, דכתיב (שמות לד יד) כי לא תשתחוה לאל אחר כי יהו"ה קנא שמו. ותא חזי, אני שלטנו דעלמא דין ועלמא דאתי, וכלא ביה תליא, אחר סטרא מסאבא, אחר סטרא אחרא בסטרא מסאבא, ושולטנו דיליה בהאי עלמא, ולית ליה בעלמא דאתי כלום, ובגין דא מאן דאתדבק בהאי אני, אית ליה חולקא בעלמא דין ובעלמא דאתי, ומאן דאתדבק בהאי אחר, אתאביד מהאי עלמא, ולית ליה חולקא בעלמא דאתי, ואית ליה חולקא בהאי עלמא במסאבו, בגין דההוא מלכו אחרא עעכו"ם כמה אינון תריסין גרדינין ממנן ביה לשלטאה בהאי עלמא. ובגיני כך, אלישע אחר דנחת ואתדבק בהאי דרגא, אתטריד מההוא עלמא דאתי, ולא אתייהיב ליה רשו למהדר בתיובתא, ואתטריד מההוא עלמא, ועל דא אקרי אחר. ובגין כך בעי בר נש לאתפרשא מכל סטרין, דלא לאסתאבא בההוא סטרא, למזכי בהאי עלמא ובעלמא דאתי, ועל דא, דא ברכה ודא קללה, דא שבע ודא רעב, כלא בהפוכא דא מן דא, והא אוקימנא. ובגין כך בההוא זמנא דשנת הרעב, לית ליה לבר נש לאתחזאה בשוקא, ולא לאפתחא מבועיה לאולדא למיהב בנין לאל אחר והא אתמר. זכאה איהו בר נש דאסתמר למיהך בארח קשוט, ולאתדבקא במאריה תדיר, דכתיב (דברים י כ) ובו תדבק, (וכתיב את יהו"ה אלהי"ך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק) ובשמו תשבע, ובו תשבע לא כתיב, אלא ובשמו, מאי תשבע, כמה דאוקימנא, למהוי מתדבק ברזא דמהימנותא. שבעה דרגין לעילא, עלאין על כלא, רזא דשלימו דמהימנותא, ורזא דשבעה דרגין דלתתא מנייהו, דאינון חבורא חד וקשורא חד אלין באלין, למהוי כלהו חד, ובגין כך כתיב (מ"א ח סה) שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום, וכלא חד וקשורא חד, ועל דא כתיב ובשמו תשבע, מלעילא ומתתא. זכאה איהו (מאן דזכי לאתדבקא ביה בקב"ה כדקא יאות, זכאה הוא בעלמא דין ובעלמא דאתי, דקב"ה פתח ליה אוצרין טבין קדישין בשעתא דאצטריך לקבלא צלותא, כד"א) (נ"א מאן דמייחד אלין באלין עליה כתיב) (דברים כח יב) יפתח יהו"ה לך את אוצרו הטוב את השמים, אלין אוצרין דלעילא ותתא, שבעת ימים ושבעת ימים כלהו חד, דכתיב את אוצרו הטוב את השמים, אוצרו חד, ואיהו את השמים, (זכריה ד ב) שבעה ושבעה מוצקות ואינון חד. רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא, אדהכי חמו חד בר נש דהוה אתי, מתעטף בעטופא דמצוה, וכלי זיינין קטורין תחותוי, אמר רבי חייא בר נש דין חד מתרין אית ביה, או זכאה שלים איהו, או לרמאה (את) בני עלמא איהו, אמר ליה רבי יוסי הא חסידי עליונין אמרו, הוי דן לכל בר נש לזכו. הא תנינן בר נש דנפיק לארחא יתכוין לתלת מלין, לדורון לקרבא לצלותא, מנלן מיעקב, דהא לתלת אלין אתכוון וזריז גרמיה, לדורון לקרבא לצלותא, והאי בר נש אזיל בארחא איהו, הא ביה עטופא דמצוה לצלותא, והא ביה כלי זיינין לקרבא, כיון דתרין אלין אית ביה, תליתאי לא למרדף אבתרה. כד קריב לגבייהו יהבו ליה שלם ולא אתיב לון, אמר רבי חייא, הא חד מאינון