רה
א
תרין דאתחזיין למהוי ביה לית ביה, דהא לא אתקין גרמיה לדורון, ובדורון שלמא כליל ביה, אמר רבי יוסי, דילמא איהו משתדל בצלותיה, או מרחיש תלמודיה בגין דלא יעקר ליה, אזלו כחדא ולא מליל ההוא בר נש בהדייהו. לבתר אשתמיטו רבי חייא ורבי יוסי ואשתדלו באורייתא, כיון דחמא ההוא בר נש דהוו משתדלי באורייתא, קריב לגבייהו ויהיב לון שלם, אמר לון רבותי במה חשדתון לי כד יהביתו לי שלם ולא אתיבנא לכו, אמר ליה רבי יוסי, דילמא צלותא הוית אמר או מרחיש בתלמודך, אמר לון קב"ה ידין לכו לכף זכו. אבל אימא לכו, יומא חד הוינא אזיל בארחא אשכחנא חד בר נש ואקדימנא ליה שלם, וההוא גברא הוה לסטים, וקם עלי וצער לי, ואלמלא דאתתקפנא ביה אצטערנא, מההוא יומא נדרנא דלא לאקדמא שלם בר לבר נש זכאה אלא אי ידענא ביה בקדמיתא, בגין דיכיל לצערא לי, ויתתקף בי בחילא, בגין דאסיר לאקדמא שלם לבר נש חייבא, דכתיב (ישעיה מח כב) אין שלום אמר יהו"ה לרשעים. וההיא שעתא דחמינא לכו ויהביתו לי שלם ולא אתיבנא לכו, חשידנא לכו, בגין דלא חמינא בכו מצוה דאתחזי לבר, והוינא כמו כן מהדר תלמודאי, אבל השתא דחמינא בכו דאתון זכאין, הא ארחא מתתקנא קדמי. פתח ואמר (תהלים עג א) מזמור לאסף אך טוב לישראל אלהי"ם לברי לבב, תא חזי, קב"ה עבד ימינא ועבד שמאלא, לאנהגא עלמא, חד אקרי טוב וחד אקרי רע, ובתרין אלין אתכליל בר נש ואתקריב בכלא. וההוא רע דאיהו שמאלא אתכלילו ביה עמין עעכו"ם, ואתיהב בסטרא דלהון, בגין דאינון ערלי לבא וערלי בשרא לאסתאבא ביה, אבל בישראל מה כתיב, אך טוב לישראל (כתיב), ואי תימא לכלהו, לאו, אלא לאינון דלא אסתאבו בהדי ההוא רע, דכתיב לברי לבב, בגין דדא טוב ודא רע, טוב לישראל בלחודייהו, ורע לעמין עעכו"ם, אך טוב לישראל, בגין לאתדבקא ביה, ובהאי אתדבקן ישראל, ברזא עלאה ברזא דמהימנותא למהוי כלא חד. אמר רבי יוסי, זכאין אנן דלא שבשנא בך, והא קב"ה שדרך לגבן, אמר רבי יוסי, בגין דטוב הוא לישראל, ישראל אית לון חולקא בעלמא דין ובעלמא דאתי, למחמי עינא בעינא חיזו יקרא, כמה דכתיב (ישעיה נב ח) כי עין בעין יראו בשוב יהו"ה ציון:
ברוך יהו"ה לעולם אמן ואמן:
פרשת ויגש:
ויגש אליו יהודה וגו', רבי אלעזר פתח, (ישעיה סג טז) כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו, וישראל לא יכירנו, אתה יהו"ה אבינו גואלנו מעולם שמך, האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי, כד ברא קודשא בריך הוא עלמא, כל יומא ויומא עביד עבידתא כדקא חזי, בכל יומא ויומא כמה דאצטריך. כיון דאתא יומא שתיתאה, ואצטריך למברי אדם, אתת אורייתא קמיה, אמרה (קמי קב"ה) האי אדם דאת
ב
בעי למברי זמין הוא לארגזא קמך, אלמלא לא תאריך רוגזא, טב ליה דלא יתברי, אמר לה קב"ה, וכי למגנא אתקרינא ארך אפים, אלא כלא באורייתא אתברי, וכלא באורייתא אשתכלל. בגין דעד לא ברא קב"ה עלמא, אתון כל אתוון קמיה, ועאלו כל חד וחד למפרע, עאלת תי"ו, אמרה קמיה רעותך למברי בי עלמא, א"ל לאו, דבך זמינין כמה צדיקיא למימת, דכתיב (יחזקאל ט ד) והתוית תיו על מצחות האנשים וגו', ותנינן דכתיב וממקדשי תחלו, אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי, ובגין כך עלמא לא יתברי בך. עאלו תלת אתוון שי"ן קו"ף רי"ש כל חד וחד בלחודוי, א"ל קב"ה לאו אתון כדאי למברי בכו עלמא, דהא אתון אתוון דאתקרי בכו שקר, ושקר לאו איהו כדאי למיקם קמאי, והא אוקמוה, ועאלו פ"א צד"י וכן כלהו, עד דמטו אתוון לאת כ"ף, כיון דנחת כ"ף מעל כתרא, אזדעזעו עלאי ותתאי כו', עד דאתקיים כלא באת בי"ת דאיהו סימן ברכה, ובה אשתכלל עלמא ואתברי. ואי תימא דאל"ף איהו רישא דכל (אינון) אתוון, (לאו) יאות איהו, אלא בגין דאתקרי ביה ארור, (ובגין דאתקרי ביה ארור), בגין דא לא אתברי בה עלמא, ואף על גב דאל"ף איהו את דרזא עלאה, בגין דלא למיהב דוכתא לסטרא אחרא דאקרי ארור, לא אתברי בה עלמא, ואשתכלל בבית עלמא וביה אתברי. תא חזי, כי אתה אבינו, בגין דהאי עלמא בהאי דרגא אשתכלל ואתברי, ובר נש ביה אתברי ונפק לעלמא. כי אברהם לא ידענו, דהא אף על גב דביה קיומא דעלמא, לא אשתדל עלן כמה דאשתדל על ישמעאל, דאמר (בראשית יז יח) לו ישמעאל יחיה לפניך. וישראל לא יכירנו, בגין דכל ברכאן דאצטריך לברכא לבנוי שבק להאי דרגא לברכא כלהו, אתה יהו"ה אבינו, דהא אנת קיימת עלן תדיר לברכא ולאשגחא עלן, כאבא דאשגח על בנין בכל מה דאצטריך לון. גואלנו מעולם שמך, דהא אנת הוא גואל, דהכי אתקרי המלאך הגואל, ודא גואלנו מעולם שמך, שמך ודאי, תנינן אין מפסיקין בין גאולה לתפלה, כמה דלא מפסיקין בין תפלה של יד לתפלה של ראש, דבעי למחזי דכלא חד, והא אוקמוה. רבי יצחק ורבי יהודה הוו יתבי ליליא חד ולעאן באורייתא, אמר רבי יצחק לרבי יהודה, הא תנינן דכד ברא קב"ה עלמא עבד עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה, וכלא דא לקבל דא, (ד"א, בגין למהוי דא לקבל דא), ואיהו יקריה לעילא ותתא, אמר רבי יהודה הכי הוא ודאי, וברא אדם על כלא, הה"ד (ישעיה מה יב) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי, אנכי עשיתי ארץ ודאי, מאי טעמא עשיתי ארץ, בגין דאדם עליה בראתי, דאיהו קיומא דעלמא, למהוי כלא בשלימו חד. פתח ואמר, (שם מב ה) כה אמר האל ה', בורא השמים ונוטיהם, רוקע הארץ וצאצאיה, נותן נשמה לעם עליה, ורוח להולכים בה, האי קרא אוקמוה, אבל כה אמר האל יהו"ה בורא השמים ונוטיהם, דא קב"ה לעילא לעילא, דאיהו בורא השמים, ואתקין ליה תדיר בכל זמנא, רוקע הארץ וצאצאיה, דא ארעא קדישא צרורא דחיי, נותן נשמה לעם עליה, (הארץ) דא היא דיהבה נשמה וגו'. אמר רבי יצחק, כלא איהו לעילא, דהא מתמן נפקא נשמתא דחיי להאי ארץ, והאי ארץ נקטא נשמתא למיהב לכלא, בגין דההוא נהר דנגיד ונפיק איהו יהיב ועייל נשמתין להאי ארץ, ואיהי נקטא לון ויהבא לכלא. תא חזי, כד ברא קב"ה ליה לאדם, אכניש עפריה מארבע סטרין דעלמא, ועבד גרמיה באתר דמקדשא לתתא, ואמשיך עליה נשמתא דחיי מבי מקדשא לעילא, ונשמתא איהי כלילא בתלת דרגין, ועל דא