אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / רז
רבי שמעון בר יוחאי

רז

א

ההוא בר נש, וכי האי מלה דקאמריתו הכי הוא, רזא דמלה הכא, דהא דוד מלכא חי וקיים לעלם ולעלמי עלמין, ודוד מלכא הוה נטיר כל יומוי דלא יטעם טעם מיתה, בגין דשינתא חד משתין במיתה איהו, ודוד בגין דוכתיה דאיהו חי, לא הוה נאים אלא שיתין נשמי, דעד שתין נשמי חסר חד איהו חי, מתמן ולהלאה טעים בר נש טעמא דמותא, ושליט ביה סטרא דרוח מסאבא. ודא הוה נטיר דוד מלכא דלא יטעם טעמא דמותא, ושליט (ס"א ולא ישליט) ביה סטרא דרוחא אחרא, בגין דשתין נשמי חסר חד איהו רזא דחיים דלעילא, עד שתין נשמי דאינון שתין (ד"א ל"ג חסר חד אינהו) נשמי עלאין, ואלין רזא דלהון דתליין בהון חיי, ומכאן ולתתא רזא דמותא הוא. ועל דא דוד מלכא הוה משער שעורא דליליא, בגין דיתקיים בחיים, דלא ישלוט ביה טעמא דמותא, וכד אתפליג ליליא הוה דוד מתקיים באתריה, בגין דכד אתער פלגו ליליא, וכתרא קדישא אתער, בעא דלא לאשכחא ליה לדוד מתקשר באתר אחרא, באתר דמותא. בגין דכד אתפליג ליליא וקדושה עלאה אתער, ובר נש דנאים בערסיה ולא אתער לאשגחא ביקרא דמאריה, הא איהו אתקשר ברזא דמותא ומתדבק באתר אחרא, ועל דא דוד מלכא הוה קאים לאשגחא ביקרא דמאריה תדיר, חי לגבי חי, ולא נאים בשינתא לטעמא טעמא דמותא, ובגין כך הוה מתנמנם כסוס שתין נשמי ולא בשלימו. אתו רבי יהודה ורבי יוסי ונשקוהו, אמרו ליה מה שמך, א"ל חזקיה, א"ל יתיישר חילך ויתתקף אורייתך, יתיבו, אמר רבי יהודה, הואיל ושרית, אימא לן מהני רזין עלאין דקאמרת. פתח ואמר (משלי ג יט) יהו"ה בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, תא חזי כד ברא קב"ה עלמא, חמא דלא יכיל לאתקיימא עד דברא אורייתא, בגין דמינה נפקין כל נמוסין עלאין ותתאין, ובה קיימי עלאי ותתאי, הה"ד יהו"ה בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, דהא בחכמה קיימין כל קיומין דעלמא, וכלהו נפקי מגוה. דבר אחר, יהו"ה בחכמה יסד ארץ, עלמא עלאה לא אתברי אלא מגו חכמה עלאה, ועלמא תתאה לא אתברי אלא מגו חכמה תתאה, וכלהו נפקן מגו חכמה עלאה ומגו חכמה תתאה. כונן שמים בתבונה, כונן, מאי כונן, אלא כונן כל יומא ויומא ולא פסיק, ולא אתתקן בזמנא חדא, אלא בכל יומא ויומא אתקין ליה. והיינו רזא דכתיב (איוב טו טו) ושמים לא זכו בעיניו, וכי סלקא דעתך דגריעותא איהו משמים, אלא חשיבו משמים איהו, בגין חביבו ורעו סגיא דקב"ה רעי בהו וחביבותיה לגביהון, דהא אף על גב דאיהו מתקין לון כל יומא ויומא, לא דמי בעינוי דאינון מתתקנן כדקא יאות, בגין דרחימותא דלהון לגביה, ורעותיה לאנהרא לון תדיר בלא פסיקו. דהא עלמא דאתי אפיק נהורין זהירין כל יומא ויומא תדיר בלא פסיקו, בגין לאנהרא לון תדיר, ועל דא לא זכו בעיניו, לא זכו בלחודוי לא כתיב, אלא לא זכו בעיניו, ובגין כך כונן שמים בתבונה, מאן שמים דא הוא רזא דאבהן, ורזא דאבהן דא הוא יעקב, דאיהו כללא דלהון, בגין דיעקב תושבחתא דאבהן איהו, ואיהו קיימא לאנהרא על עלמא. ובגין דאיהו אסתלק גו עלמא דאתי, נפק מניה ענפא חדא שפירא בחיזו, וכל נהורין מיניה נפקין, וכל שבעא ומשח רבו לאנהרא לארעא, ומאן איהו, דא יוסף הצדיק, דאיהו יהיב שבעא לכל עלמא, ועלמא מניה אתזן, ובגין כך קב"ה כל מה דעבד בעלמא כלא איהו ברזא עלאה, וכלא כדקא חזי. אדהכי אתא רבי אלעזר, כיון דחמא לון, אמר ודאי שכינתא הכא, אמר לון במאי עסקיתו, אמרו ליה

 

ב

כל עובדא, אמר ודאי שפיר קאמר, אבל אינון שתין נשמי, ודאי שתין נשמי אינון דחיין, בין לעילא בין לתתא, ומכאן ולהלאה איכא שתין נשמתין אחרנין דאינון כלהו מסטרא דמותא, ודרגא דמותא עלייהו, ואקרון דורמיטא, וכלהו טעמא דמותא. ובגין כך דוד מלכא הוה איהו מתדבק באינון שתין נשמתין דחיין, ומתמן ולהלאה לא נאים כלל, הדא הוא דכתיב (תהלים קלב ד) אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה, ועל דא שפיר קאמר, בגין דיקום דוד חי בסטרא דחי, ולא בסטרא דמותא, יתבו כלהו ואשתדלו באורייתא ואתחברו כחדא. פתח רבי אלעזר ואמר, (שם פח ב) יהו"ה אלה"י ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך, תא חזי דוד מלכא הוה קם בפלגות ליליא ואשתדל באורייתא בשירין ותושבחן, לחדוה דמלכא ומטרוניתא, ודא הוה חדוה דמהימנותא בארעא, בגין דהאי איהו שבחא דמהימנותא דאתחזי בארעא, דהא לעילא פתחי בחדוה שירתא, כמה מלאכין עלאין, בכמה זינין דקא משבחן בליליא בכל סטרין, וכהאי גוונא לתתא בארעא. מאן דמשבח ליה לקוב"ה בארעא בליליא, רעי ביה (בעי) קב"ה, וכל אינון מלאכין קדישין דקא משבחן ליה לקב"ה, כלהו צייתין לההוא דקא משבח ליה בליליא בארעא, דהאי תושבחתא איהו בשלימו, לסלקא יקרי דקב"ה מתתא, ולזמרא בחדוה דיחודא. תא חזי דוד מלכא כתב, יהו"ה אלה"י ישועתי וגו', יהו"ה אלה"י ישועתי, אימתי איהו ישועתי, בההוא יומא דאקדמית תושבחתא בליליא לגבך, כדין איהו ישועתי ביממא, ותא חזי דהא בליליא מאן דמשבח למאריה בתושבחתא דאורייתא, כדין אתתקף בתקיפו ביממא בסטרא דימינא, דהא חוטא חד נפקא מסטרא דימינא, וכדין אתמשך עליה ואתתקף ביה, ועל דא אמר יהו"ה אלה"י ישועתי יום צעקתי וגו'. ובגין כך אמר (שם קטו יז) לא המתים יהללו יה, לא המתים, בגין דאצטריך לשבחא חי לחי, ומת לחי לאו הכי, דכתיב לא המתים יהללו יה, ואנחנו נברך יה, דהא אנן חיין, ולית לן חולקא בסטרא דמותא כלל. חזקיהו אמר (ישעיה לח יט) חי חי הוא יודך כמוני, בגין דחי אתקרב לחי, דוד מלכא איהו חי וקורבא דיליה לחי העולמים, ומאן דאתקריב לגביה איהו חי, דכתיב (דברים ד ד) ואתם הדבקים ביהו"ה אלהיכ"ם חיים כלכם היום, וכתיב (ש"ב כג כ) ובניהו בן יהוידע בן איש חי רב פעלים מקבצאל. פתח ההוא יודאי אבתריה, ואמר (דברים ח י) ואכלת ושבעת וברכת את יהו"ה אלהי"ך, וכי לא מברכינן ליה לקב"ה עד לא ניכול, והא אית לן לאקדומי בצפרא, ולסדורי שבחא דיליה (דמאריה) כדקא יאות, ולברכא בשמיה עד לא יברך לאחרא בעלמא, וכתיב (ויקרא יט כו) לא תאכלו על הדם, דאסיר ליה למיכל עד לא יברך למאריה, והשתא כתיב ואכלת ושבעת וברכת. אלא דא ברכתא דצלותא דיחודא, ודא ברכתא דמזונא, לאחזאה לגבי דרגא דמהימנותא שבע כדקא יאות, וכדין בעי לברכא ליה כדקא יאות, דההוא דרגא דמהימנותא יתרוי ויתברך, ויתמלא חידו מחיין דלעילא כמה דאצטריך, בגין למיהב לן מזוני. דהא קשין מזוני דבר נש קמי קב"ה כקריעת ים סוף, מאי טעמא, בגין דמזונא דעלמא לעילא הוא, דתנן בני חיי ומזוני וכו', ובגין כך קשיין קמיה מזוני דעלמא, דהא במזלא תליא מילתא, דמניה נפקי מזוני וחיי ובני, ובגין כך קשין קמיה מזוני דעלמא, דהא לאו ברשותיה קיימא עד דיתברך איהו. כגוונא דא זווגין דעלמא קשין קמיה, וכלא בגין דרקיע וילון לא משמש כלום, וכל שכן אלין מלין דקיימין לעילא באתר אחרא, ועל דא אצטריך לאתברכא. תא חזי כל זווגין דעלמא קשין קמיה האי דרגא, בגין דכד האי זווגא קדישא אשתכח, כל

חזרה לראש הדף
Site location tree