אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / רח
רבי שמעון בר יוחאי

רח

א

נשמתין נפקין מגו האי מזלא לעילא, דאיהו ההוא נהר דנגיד ונפיק, וכד תיאובתא אשתכח מלרע לעילא, כדין פרחין נשמתין, ואתייהיבו כלהו כלילן דכר ונוקבא כחדא בהאי דרגא. ולבתר איהו פריש לון כל חד וחד לאתריה כדקא חזי ליה, ולבתר קשין קמי האי דרגא לחברא לון כקדמיתא, בגין דלא מתחברן בר כאינון ארחי דבר נש, וכלא לעילא תליין. ועל דא קשין קמיה כקריעת ים סוף, דהא קריעת ימא לאתפתחא ביה שבילין לעילא איהו, וכמה דמתפתחין שבילין ואורחין ביה, הכי אתבקע ואתפתח, ובגין כך כלא תליא לעילא. ובעינן לברכא ליה ולמיהב ליה תוקפא מתתא, בגין דיתברכא מלעילא ויתתקף כדקא חזי, ועל דא כתיב וברכת את יהו"ה, את דייקא, ולגבי האי אתר אצטריך לאחזאה קמיה שבעא ונהירו דאנפין, ולגבי סטרא אחרא בזמנא דאיהי שלטא בעלמא בעי לאחזאה קמיה כפנא, דההוא דרגא רעב איהו, ואתחזי לאחזאה קמיה כפנא ולא שובעא, הואיל ושבע לא שלטא בעלמא, ועל דא ואכלת ושבעת וברכת את יהו"ה אלהי"ך, אמר רבי אלעזר, הכי הוא ודאי והכי אצטריך. אמר רבי יהודה, זכאין אינון צדיקייא דקורבא דלהון איהו שלמא בעלמא, בגין דידעי ליחדא יחודא, ומקרבי קורבא לאסגאה שלמא בעלמא, דהא יוסף ויהודה עד לא אתקריבו דא עם דא לא הוה שלמא, כיון דאתקריבו יוסף ויהודה כחדא כדין אסגיאו שלמא בעלמא, וחידו אתוסף לעילא ותתא, כמה דקורבא דיהודה ויוסף וכלהו שבטין אשתכחו כחדא ביה ביוסף, וההוא קורבא אסגי שלמא בעלמא כמה דאוקימנא, דכתיב ויגש אליו יהודה:

ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו וגו', רבי חייא פתח ואמר, (תהלים קיב ט) פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד, תא חזי, קב"ה ברא עלמא, ואשליט עליה לאדם דיהא מלכא על כלא, והאי בר נש מתפרשן מניה בעלמא כמה זינין, מנהון צדיקיא ומנהון רשיעיא, מנהון טפשין ומנהון חכימין, וכלהו אתקיימו בעלמא, עתירין ומסכנין, וכלהו בגין למזכי אלין באלין. למזכי צדיקיא עם רשיעיא, למזכי חכימין עם טפשין, למזכי עתירין עם מסכנין, דהא בגין כך זכי בר נש לחיי עלמא, ואתקשר באילנא דחיי, ולא עוד אלא דהא צדקה דאיהו עביד קאים לעלמין, דכתיב וצדקתו עומדת לעד. פזר נתן לאביונים, רבי אלעזר אמר, כד ברא קב"ה עלמא, קאים ליה על סמכא חד וצדיק שמיה, והאי צדיק איהו קיומא דעלמא, ודא איהו דאשקי וזן לכלא, דכתיב (בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, ומשם יפרד, מהו יפרד, אלא ההוא מזונא ומשקיא דההוא נהר, נטיל גנתא כלא, ולבתר אתבדר ההוא משקיא לד' סטרין דעלמא. וכמה אינון דמצפאן לאתשקייא ולאתזנא מתמן, כמה דאת אמר (תהלים קמה טו) עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו, ובגין כך פזר נתן לאביונים, דא צדיק, צדקתו עומדת לעד, דא כנסת ישראל, דבגין כך איהי קיימא ברזא דשלם בקיומא שלים, רשע יראה וכעס, דא מלכות עכו"ם. תא חזי מלכות שמים איהי בי מקדשא, לקיימא כל מסכני בגו צלא דשרותא דשכינתא, וצדיק דא איהו אקרי גבאי צדקה, למיחן ולמיזן לכלא, דכתיב פזר נתן לאביונים, בגין כך גבאי צדקה נטלי אגרא לקביל כלהו דיהבי צדקה. תא חזי ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים, אלין אינון כל דקיימי לאתזנא ולאתשקייא מניה, ולא עמד איש אתו

 

ב

בהתודע יוסף אל אחיו, אתו דא כנסת ישראל, אחיו אלין שאר רתיכין חיילין, דכתיב בהו (תהלים קכב ח) למען אחי ורעי. דבר אחר, ולא עמד איש אתו, בזמנא דקב"ה אתי לאזדווגא בכנסת ישראל, בהתודע יוסף אל אחיו, בזמנא דקב"ה הוה מתחבר בהו בישראל, בגין דאינון נטלי בלחודייהו, ולא חבורא דעמין עעכו"ם בהדייהו, בגין כך (במדבר כט לה) ביום השמיני עצרת תהיה לכם, דהא בזמנא דא איהו קב"ה בלחודוי, בחבורא חדא עם ישראל, דכתיב בהו אחי ורעי כמה דאוקמוה. רבי ייסא פתר קרא בזמנא דקב"ה יוקים לה לכנסת ישראל מעפרא, ויבעי לאנקמא נקמתא מעממיא עעכו"ם, כדין כתיב (ישעיה סג ג) ומעמים אין איש אתי, וכתיב הכא ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו, כד"א (שם ט) וינטלם וינשאם כל ימי עולם. ולא יכול יוסף להתאפק, רבי חזקיה פתח ואמר, (תהלים קכג א) שיר המעלות אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים, האי קרא אוקמוה ואתמר, אבל תא חזי, אליך נשאתי את עיני, וכתיב (שם קכא א) אשא עיני אל ההרים, אלא דא לעילא ודא לתתא, אשא עיני אל ההרים דא לעילא, בגין לאמשכא ברכאן מעילא לתתא, מאלין הרים עלאין לאמשכא מנייהו ברכאן לכנסת ישראל דאתברכא מנייהו. אליך נשאתי את עיני, למצפי ולחכאה לאנון ברכאן דנחתו מתמן לתתא, היושבי בשמים, דכל תוקפהא וחילאה וקיומהא איהו בשמים, בגין דכד יובלא אפתח מבועי דכל אינון תרעין, כלהו קיימי בשמים, וכיון דשמים נטיל כל אינון נהורין דנפקי מיובלא, כדין איהו זן ואשקי לה לכנסת ישראל על ידא דצדיק חד, וכיון דדא אתער לגבה, כמה אינון דקיימין בכל סטרין לאתשקאה ולאתברכא מתמן, כמה דאת אמר (שם קד כא) הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם. וכדין איהי סלקא ברזא דרזין כדקא חזי, (ד"א ל"ג ליה) ומקבלא עדונין מבעלה כדקא יאות, וכלהו דקיימין בכל סטרין עמדי בלחודייהו, כמה דאת אמר ולא עמד איש אתו, דכתיב ויקרא הוציאו כל איש מעלי, ולבתר דאיהי מקבלא עדונין מבעלה, כלהו אתשקיין לבתר ואתזנו, כמה דאת אמר (שם יא) ישקו כל חיתו שדי ישברו פראים צמאם. רבי יוסי פתח קרא באליהו, דכתיב (מ"א יז כ) ויקרא אל יהו"ה ויאמר ה' אלה"י, הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה, תא חזי תרי הוו דקאמרין מלין לקביל קב"ה, משה ואליהו, משה אמר (שמות ה כב) למה הרעות לעם הזה, ואליהו אמר הרעות להמית את בנה, ותרווייהו מלה חדא קאמרו. מאי טעמא, אלא רזא איהו, משה אמר למה הרעות, מאי טעמא, אלא בגין דאתיהיב רשו לסטרא אחרא לשלטאה עלייהו דישראל, הרעות, יהבת רשו לסטרא אחרא דרע למשלט עלייהו, אליהו אמר הרעות, יהבת רשו לסטרא דרע ליטול נשמתא דדא, ודא הוא הרעות, וכלא רזא חדא. תא חזי, אליהו אמר הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה, בגין דקב"ה אמר ליה לאליהו הנה צויתי שם אשה אלמנה לכללך, וכל מאן דזן ומפרנס למאן דאצטריך ליה, וכל שכן ביומא דכפנא, הא אתאחיד באילנא דחיי, וגרים ליה חיים ולבנוי והא אוקימנא, והשתא אליהו אמר, כל מאן דקיים נפשא בעלמא זכי ליה חיים, וזכי לאתאחדא באילנא דחיי, והשתא שלטא אילנא דמותא סטרא דרע על האלמנה דאנת פקדת למיזן לי, בגין כך הרעות (נ"א למה הרעות). ואי תימא דרע לא אתעביד לבר נש מעם קב"ה, תא חזי בזמנא דבר נש אזיל לימינא, נטירו דקב"ה תדיר לגביה, ולא יכיל סטרא אחרא לשלטאה עליה, והאי רע אתכפיא קמיה ולא יכיל לשלטאה, וכיון דנטירא דקב"ה אתעברא מניה, בגין

חזרה לראש הדף
Site location tree