ריא
א
יעקב בקדמיתא, לבתר ויאמר ישראל:
ויאמר אלהי"ם לישראל במראת הלילה, במראת כתיב, תא חזי ויזבח זבחים לאלה"י אביו יצחק בקדמיתא, בגין לאתערא שמאלא ברזא דרחימו וכדין ויאמר אלהי"ם לישראל במראות הלילה, בהאי דרגא דקאמרן דאיהי מראות הלילה:
ויאמר אנכי האל אלה"י אביך, מאי טעמא, בגין דסטרא דקדושה דלעילא הכי הוא, דהא סטרא דמסאבא לא אדכר שמא דקב"ה, וכל סטר דקדושה אדכר בשמיה. אנכי ארד עמך מצרימה וגו', מכאן דשכינתא נחתת עמיה בגלותא, ובכל אתר דישראל אתגלו, שכינתא אתגלת עמהון והא אוקמוה. תא חזי כמה עגלות הוו, שית, כמה דאת אמר (במדבר ז ג) שש עגלות צב, דבר אחר שיתין הוו, וכלא רזא חדא, בקדמיתא כתיב בעגלות אשר שלח יוסף, ולבסוף אשר שלח פרעה, אלא כלהו דשדר יוסף הוו בחושבנא כדקא חזי, ואינון דשדר פרעה יתיר מנייהו לא הוו ברזא דא, ולא הוו בחושבנא, ואלין ואלין קאתו, בגין כך אשר שלח יוסף. אשר שלח פרעה, וכד יפקון ישראל מן גלותא מה כתיב, (ישעיה סו כ) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה ליהו"ה וגו':
ויאסור יוסף מרכבתו, רבי יצחק פתח ואמר, (יחזקאל א כב) ודמות על ראשי החיה רקיע, כעין הקרח הנורא, נטוי על ראשיהם מלמעלה, האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי אית חיה לעילא מן חיה, אית חיה קדישא דקיימא על ריש חיותא, ואית חיה עלאה לעילא על כל שאר חיותא, והאי (נ"א ואית) חיה שלטא על כלהו, בגין דכד האי חיותא יהבא ונהרא לכלהו, כדין כלהו נטלין למטלנוי, ויהיבת דא לדא, ושלטא דא על דא. ואית חיותא לעילא על תתאי, על שאר חיותא לתתא, וכלהו אתזנו מינה, וד' סטרי דעלמא רשימין בה, אנפין נהירין ידיען (דינין) לכל סטר, ואיהי שלטא על ד' סטרי, והא אוקמוה דאינון ג' לסטר דא וג' לסטר דא, וכן לד' סטרין דעלמא. ואית רקיע לעילא מן רקיע, והאי רקיע דשלטא עלייהו כלהו מסתכלן לגביה, מה כתיב (שם כג) ותחת הרקיע כנפיהם ישרות אשה אל אחותה וגו', בגין דכלהו שלטין על מה דאתפקדו. ושליחו דקוסטא דקופטרא בהו, ואינון לכל סטר תשעה, לד' סטרין דעלמא, ואינון ל"ו בחושבנא, וכד מתחברן כלהו אתעבידו רשימא חדא ברזא דשמא חדא, ביחודא שלים כדקחזי. וכד מתתקני לגבי כרסיא מה כתיב, וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא, ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, והא אוקימנא (נ"א דיוקנא) דהאי אבן טבא בכרסיא דקיימא על ד' קיימין, ועל ההוא כרסיא דיוקנא דאדם לאתחברא ביה כחדא, ולאתברכא כדקא יאות. וכד איהי מתתקנא לגביה דאדם למהוי כלא רתיכא (נ"א קדישא, וכדין כלא רתיכא) חדא להאי אדם, כדין כתיב ויאסור יוסף מרכבתו דא צדיק, ויעל לקראת ישראל אביו גשנה, לקראת ישראל דא רזא דאדם, גשנה, תקרובתא חדא לאתקרבא כחדא, בקרבנא חדא, ויחודא חדא, וירא אליו, דכד אתחזי שמשא בסיהרא, כדין נהיר סיהרא, ואנהיר לכלהו דלתתא. וכן כגוונא דא, כל זמנא דקדושה דלעילא שרא על מקדשא דלתתא, אתנהיר בי מקדשא וקיימא בשלימותיה, וכד אסתלק מניה ואתחריב בי מקדשא, כדין ויבך על צואריו עוד, דבכון כלא על מקדשא דאתחריב, עוד, מאי עוד, דא גלותא בתראה. וכדין כיון דחמא יעקב ואסתכל דהא תקונא דלתתא אשתכלל כגוונא דלעילא, כדין אמר אמותה הפעם וגו' כי עודך חי, דאתקיימת ברזא דברית קדישא
ב
דאקרי חי העולמים, ובגין כך כי עודך חי, ועל דא בקדמיתא אמר, רב עוד יוסף בני חי, דאצטריך למיקם ברזא דחי והא אתמר. תא חזי מה כתיב, ויברך יעקב את פרעה, אמר רבי יוסי, פרעה אף על גב דאוקמוה ברזא אוחרא, סמך דקא סמכינן בעלמא, אבל תא חזי (שיר א ט) לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי, תא חזי אית רתיכין לשמאלא ברזא דסטרא אחרא, ואית רתיכין לימינא ברזא דלעילא דקדושה, ואלין לקבל אלין, אלין דרחמי ואלין דדינא. וכד קב"ה עבד דינא במצראי, כל דינא דעביד כההוא גוונא דאינון רתיכין ממש, וכגוונא דיליה דההוא סטרא ממש, מה ההוא סטרא (ממש) קטיל ואפיק נשמתין, אוף קב"ה עביד בההוא גוונא ממש, דכתיב (שמות יג טו) ויהרוג יהו"ה כל בכור, וכן כלא במצרים בההוא גוונא ממש, ובגין כך דמיתיך רעיתי, כגוונא דילה ממש לקטלא, דכתיב כי אני יהו"ה, אני הוא ולא אחר, ולזמנא דאתי מה כתיב, (ישעיה סג א) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה וגו'. ת"ח מה כתיב, וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד, ויאחזו בה, אחסנת עלמין, ויאחזו בה, דהא להון אתחזי כמה דאוקמוה, (ד"א ל"ג אמר רבי יוסי) ויפרו וירבו מאד ודאי, דהא צערא לא שראת בהו, וקיימי בתפנוקי עלמא, ובגין כך ויפרו וירבו מאד:
ברוך ה' לעולם אמן ואמן:
פרשת ויחי:
אמרו המגיהים, מתוך הלשון ניכר שאינו מספר הזהר (עד דף רטז ע"א ד"ה ויחי יעקב וגו' רבי חייא פתח), והאור ניכר מתוך החשך, ולדעתנו כי הוא ממדרש הנעלם ובלשון הקודש היה, והמתחכמים להתהלל שנו שפת אמת והפסידו כוונת והבנת המאמר, כי לא ידעו ולא הבינו לעשות הלשון על מתכונתו, והנה יהיה בעיני כל מעיין כדברי ספר החתום, וכבר היינו משמיטין אותו כי בהעתקה שבא מצפת תוב"ב לא מצאנו אותו, אלא מפני הרואים שלא יתפארו עלינו לאמר כי מלאכתנו חסרה הדפסנו אותו כאשר הוא, ואין כח בידינו לתקן את אשר עותו:
ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה וגו', אמר רבי יוסי, לבא חמא בנבואה במצרים, דיהון בנוהי בכמה גלוון עד הכא, ועד עדנא דקץ משיחא, ולא מטא לנבואה דויחי אלא במצרים, והיא נבואתא מעלייתא מדאתנביאו (ד"א לא אתנביאו) דכוותה, ולא מטא להו שום איניש מן בני נביאה אלא הוא ומשה, במשה כתיב (שמות לג) כי לא יראני האדם וחי, ביעקב כתיב ויחי יעקב, ויחי, נבואתה דנחתא מאספקלריא (מאירתא) דנהרא. בעא למימר (חפץ ההוא הוה בעינוהי) נבואן דגלותא דערען לבנוהי בארעא דכנען, ובכל ארעא דאתותב בה, מארעא דמצרים הוה תביר לביה, דכתיב (בראשית מב) כי יש שבר במצרים, ועל דא מטא ויחי יעקב במצרים, ולא הוה חדי, כי בארעא