אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / רטז
רבי שמעון בר יוחאי

רטז

א

למה זה תשאל לשמי, ויאמר יעקב, מניינא דא למניינא קדמיתא דקמיה כדפרישנא באתריה, ורזא אחרא וישאל יעקב וגו', ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אותו שם, הא לא עתיד אלא בזכותא דזה לבריכון, ורזא סגיאה תנינא באתרה דהאי קרא, אבל לא אתינא לקמן דלא לאשמועינן האי קרא, דאמרנא מקמיה דאמינא לך דאתקריאת אורייתא זה, כתיב (שופטים ה) זה סיני מפני יהו"ה אלה"י ישראל, כד אתייהיבת אורייתא על ידא דמשה, (שמות לב) כי זה משה האיש, (שם טו) זה אלי ואנוהו, אורייתא הוה נחתת מן קמי אלהא דישראל:

ועיני ישראל כבדו מזקן וגו', (דא) ובגין דא לא את משכח דכוותיה, וכד יהון בגלותא כל זמנא חרובא הדין סיבו, לא יכלין למחזי אפי שכינתא, עד דתיתי רוחא אחרא בהון, מקדמת דנא אסתאיבו בארע עממיא, ולא הוו בנימוסי אורייתא, כמה דיהון כהיל למיהך, ותבו עדנא סגי ביני נכראין, דרא בתר דרא, ואפילו מן ארחיהון, כד יתובון אפי שכינתא לארעהון, בקדמיתא לא יכלין למחמי אפי שכינתא, עד דיהיב קב"ה רוחא דיליה להון. רבי חייא פתח, (יחזקאל לו) ואת רוחי אתן בקרבכם לבתר ועשיתי את אשר בחוקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם, מן בתר דיהב רוחי בכון וקדושה, בנימוסי תהכון ותתהכון, לא יוכל לראות, רבי אבא פתח ואמר, (משלי טז) באור פני מלך חיים ורצונו כעב מלקוש, כד יסברון אפי שכינתא דקב"ה, ויתעסקון דאינון רתיתין מנהון חיוון דעלמא, תא חזי לא תשכח בהני קראי כלהון לישנא אלא לאיניש, (תהלים עא) גם לשוני כל היום תהגה צדקתך, ולא את משכח בהני קראי בקב"ה, ובגין כך יתובון לארעהון, ויהב קב"ה רוח חכמתא בהון, לישנא דלהון תהויין תדיר. (עד כאן אינו מן הזהר):

ויחי יעקב וגו', רבי חייא פתח ואמר, (ישעיה ס כא) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ וגו', זכאין אינון ישראל יתיר מכל עמין עכו"ם, דקב"ה קרא לון צדיקים, לאחסין לון ירותת עלמין בעלמא דאתי, לאתענגא בההוא עלמא, כמה דכתיב (שם נח יד) אז תתענג על יהו"ה, מאי טעמא, בגין דמתדבקין בגופא דמלכא, דכתיב (דברים ד ד) ואתם הדבקים ביהו"ה אלהיכ"ם חיים כלכם היום. רבי יצחק פתח ואמר, ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, האי קרא רזא עלאה איהו בין מחצדי חקלא, דהא ברזא דאגדתא תני רבי שמעון, דאחסנת ירותא עלאה דההיא ארץ, לית מאן דירית לה בר ההוא דאקרי צדיק, (ס"א דהאי ארץ, ולית מאן דירית לה בר ההוא דאקרי צדיק, דהא צדיק ירית למטרוניתא ודאי), דהא מטרוניתא ביה אתדבקת לאתבסמא, וצדיק ירית למטרוניתא ודאי. אוף הכא בחביבותא דקב"ה לישראל, אמר ועמך כלם צדיקים, ובגין כך לעולם יירשו ארץ, אתחזון לירית למטרוניתא, מאי טעמא אקרון צדיקים, ומאי טעמא ירתין למטרוניתא, בגין דאתגזרו, כמה דתנינן כל מאן דאתגזר ועייל בהאי (ס"א ברית קדישא, ועאל בהאי) אחסנא, ונטיר להאי ברית, עאל ואתדבק בגופא דמלכא, ועאל בהאי צדיק, ובגיני כך אקרון צדיקים, ועל דא לעולם יירשו ארץ, מאי ארץ, דא ארץ החיים. אהדר ואמר נצר מטעי מעשה ידי להתפאר, נצר מטעי, ענפא מאינון ענפין דנטע קב"ה כד ברא עלמא, דכתיב (בראשית ב ח) ויטע יהו"ה אלהי"ם גן בעדן מקדם, והאי ארץ חד מנייהו, בגיני כך נצר מטעי מעשה ידי להתפאר. דבר אחר, ועמך כלם צדיקים, דא יעקב ובנוי דנחתו למצרים בין עם קשי קדל, ואשתכחו כלהו זכאין, ובגין כך כתיב לעולם

 

ב

יירשו ארץ, דמתמן סליקו לירית ארעא קדישא. ויחי יעקב בארץ מצרים, אמאי פרשתא דא סתימא, רבי יעקב אמר, בשעתא דמית יעקב, אסתימו עיניהון דישראל, רבי יהודה אמר, דכדין נחתו לגלותא ואשתעבידו בהון. רבי שמעון אמר, מה כתיב לעילא וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה, ויפרו וירבו מאד, וכתיב ויחי יעקב, דלא אתחזי לאפרשא בין דא לדא, מה אינון קיימי בתפנוקין דמלכין, וקבילו ענוגא וכסופין לגרמייהו, אוף יעקב נמי קיים בתפנוקי מלכין, בענוגא וכסופא לגרמיה, לא אתפרש דא מן דא, והכא אקרי ויחי, דהא כל יומוי לא אקרי ויחי, בגין דכל יומוי בצערא הוו בצערא אשתכחן, עליה כתיב (איוב ג כו) לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז, אבל בתר דנחת למצרים אקרי ויחי, חמא לבריה מלכא, חמא לכל בנוי זכאין צדיקים, וכלהו בתענוגי ותפנוקי עלמא, והוא יתיב ביניהון כחמר טב דיתיב על דורדייה, כדין אקרי ויחי יעקב, ולא פריש בין ויפרו וירבו מאד לויחי יעקב, והכי אתחזי. שבע עשרה שנה, מאי טעמא שבע עשרה שנה, אלא אמר רבי שמעון, כל יומוי דיעקב בצערא הוו, בצערא אעבר לון בקדמיתא, כיון דחמא ליוסף והוה קאים קמיה, כד יעקב מסתכל ביוסף הוה אשתלים בנפשיה כאילו חמא לאמיה דיוסף, דשפירו דיוסף דמי לשפירו דרחל, והוה דמי בגרמיה כמה דלא אעבר עליה צערא ביומוי. וכד יוסף אתפרש מניה, כדין אתקיים, לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז, דדא קשיא ליה ליעקב מכל מה דעבר, ובזמנא דאתפרש יוסף מניה מה כתיב, (בראשית לז ב) יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה וגו', וכל יומין דיעקב לא הוה ליה צערא כהאי, והוה בכי כל יומא לאינון שבע עשרה שנה דיוסף, מאי קאתיבו ליה, (שם מו ד) ויוסף ישית ידו על עיניך, הא לך שבע עשרה שנה אחרנין, בענוגין ותפנוקין והנאות וכסופין, הדא הוא דכתיב ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה וגו', תנא כל אינון שנין שכינתא יקרא דקב"ה עמיה אשתכחא, ובגין כך חיים אקרון. תא חזי כתיב, (שם מה כז) ותחי רוח יעקב אביהם, אתחזי דהא בקדמיתא מית הוה ההוא רוחא דיליה, ולא הוה מתכוין לקבלא רוחא אחרא, דהא רוחא דלעילא לא שריא בריקניא, אמר רבי יוסי, שכינתא לא שריא אלא באתר שלים, ולא באתר חסר ולא באתר פגים, ולא באתר עציב, אלא באתר דאתכוון באתר חדו, ובגין כך כל אינון שנין דיוסף אתפרש מאבוי ויעקב הוה עציב, לא שריא ביה שכינתא. תנא אמר רבי אלעזר אמר רבי אבא, כתיב (תהלים ק ב) עבדו את יהו"ה בשמחה באו לפניו ברננה, לאפקא דלית פולחנא דקב"ה אלא מגו חדוה, דאמר רבי אלעזר לית שכינתא שריא מגו עצבות, דכתיב (מ"ב ג טו) ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן, מנגן מנגן תלת זימני אמאי, בגין לאתערא רוחא משלימותא דכלא, דהוא רוח שלימא. אמר רבי אבא, תמן תנינן, מארבע סטרין כלא אשתכח, וכל שרשין דעלאין ותתאין בהו אחידן. ותנא דא עייל ודא נפיק, דא סתים ודא פריש, אתאחד חד בחברתה, ואינון אבהן דכלא. רבי שמעון אמר, (דברים י טז) רק באבותיך חשק יהו"ה כתיב, באבותיך ממש, תלתא, ומשמע דכתיב רק, רק ממש, ומאלין מתפרשן ומתאחדן כל שאר אחרנין, וסלקין שמא לאתעטרא. תנא אמר רבי יוסי, מן יומא דאסתליק רבי שמעון מן מערתא, מלין (אלין) לא אתכסיין מן חבריא, ורזין עלאין הוו מסתכלן, ואתגליין בינייהו כאלו אתייהיבו ההיא שעתא בטורא דסיני, בתר דשכיב, כתיב (בראשית ח ב) ויסכרו מעיינות

חזרה לראש הדף
Site location tree