אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / רכח
רבי שמעון בר יוחאי

רכח

א

מתקיימין. ואי תימא הא יעקב דברכיה אבוה, ולא ברכיה לקב"ה בקדמיתא, תא חזי בשעתא דבריך יצחק ליעקב, לא ברכיה עד דבריך לקב"ה בקדמיתא, כיון דבריך לקב"ה בקדמיתא ברכיה ליעקב, מנא לן, דכתיב (בראשית כו כז) ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו יהו"ה, הכא קיים ברכה לקב"ה, דכתיב אשר ברכו יהו"ה, אתברך בקיומא דברכאן, ולבתר כתיב בתריה, ויתן לך וגו', כיון דההוא שדה אתקיים בקיומא דברכאן (ס"א בברכוי, מיד ברכיה, ויתן לך האלהי"ם, דההוא שדה רזא) דנפקי מניה ברכאן, לבתר דאיהו אתקיים בברכוי, כגוונא דא בריך יעקב בקדמיתא לקב"ה, ולבתר בריך לבנוי. תא חזי, בצפרא בעי בר נש לאקדמא ברכאן לקב"ה, ולבתר לשאר בני עלמא, והא אוקימנא, דכתיב בבקר יאכל עד וגו'. ותא חזי, כד בעא יעקב לברכא לאינון בני יוסף, חמא ברוח קודשא דזמין לנפקא מאפרים ירבעם בן נבט, פתח ואמר מי אלה, משמע (ס"א מאי שנא) דאמר בעבודה דא דסטרא דע"ז (שמות לב ד) אלה אלהיך ישראל. אלא רזא איהו, כל אינון סטרין דההוא חויא בישא, ומסטרא דההוא רוח מסאבא ההוא חויא, ואית מאן דרכיב עליה, וכד מזדווגן אקרון אלה, ואינון מזדמנין בעלמא בכל אינון סטרין דלהון. ורוח דקודשא אקרי זאת, דאיהו רזא דברית רשימא קדישא דאשתכח תדיר בבר נש, וכן (שם טו ב) זה אלי ואנוהו, (ישעיה כה ט) זה יהו"ה (ס"א הוא יהו"ה). אבל אלין אקרון אל"ה, ועל דא כתיב אלה אלהיך ישראל, ובגין כך כתיב, (שם מט טו) גם אלה תשכחנה, ואנכי רזא דזאת, לא אשכחך, וכתיב (איכה א טז) על אלה אני בוכיה, דההוא חובא גרמא לון למבכי כמה בכיין, דבר אחר, על אלה אני, מאי טעמא, בגין דאתייהיב רשו לאתר דא לשלטאה על ישראל, ולחרבא בי מקדשא, ובגין דאתייהיב לון רשו לשלטאה, (ס"א כתיב על אלה אני בוכיה, רזא דמלה על אלה, דא סטרא דמסאבא, דאתייהיב לון רשו לשלטאה), אני בוכיה, דא רוח קודשא דאקרי אני. ואי תימא הא כתיב (דברים כח סט) אלה דברי הברית, הכי הוא ודאי, דכל אלין לא מתקיימי אלא מגו אלה, דתמן כל לווטין שריין, כמה דאוקימנא דאיהו ארור, ובגין דא אקדים ואמר אלה, דקיימא למאן דעבר דברי הברית. אלה המצות אשר צוה יהו"ה (ויקרא כז לד), בגין דכל פקודא דאורייתא לאתדכאה בר נש ולא יסטי מארחא דא, ויסתמר מתמן ויתפרש מנייהו, ואי תימא (בראשית ו ט) אלה תולדות נח, הכי הוא ודאי, דהא נפק חם דאיהו אבי כנען, וכתיב (שם ט כה) ארור כנען, ואיהו רזא דא דאלה, ועל דא (ס"א כל הני התוכא סוספיתא דדהבא, ועל דא כתיב מי אלה, ישראל כד עבדו עגלא) כתיב ויאמרו אלה אלהיך ישראל. וכל הני התוכא סוספיתא דדהבא, אהרן קריב דהבא דאיהו סטרא דיליה, דכליל איהו בתוקפא דאשא, וכלא חד, וסטר דא דהבא ואשא (ד"א ל"ג לאתקפא), רוח מסאבא דאשתכח תדיר במדברא, אשכח אתר בההוא זמנא לאתקפא ביה. ומה דהוו ישראל דכיין מההוא זוהמא קדמאה דאטיל בעלמא דגרים מותא לעלמא כד קמו על טורא דסיני, לבתר אהדרו וגרים לון כמלקדמין לסאבא לון ולאתתקפא עלייהו, וגרים לון מותא ולכל עלמא לדריהון בתרייהו, הדא הוא דכתיב (תהלים פב ו) אני אמרתי אלהי"ם אתם וגו', אכן כאדם וגו'. ועל דא כד חמא יעקב לירבעם בן נבט דעבד ע"ז, ואמר אלה אלהיך, אזדעזע ואמר מי אלה, כד בעא לבתר לברכא לון, בריך ליה (ס"א לשכינתא בקדמיתא, ולבתר) בריך (לון) לבנוי, כיון דבריך לקב"ה בקדמיתא, לבתר מההוא אתר דבריך בקדמיתא בריך לון, הדא הוא דכתיב המלאך הגואל אותי מכל רע וגו'. רבי יהודה פתח ואמר, (ישעיה לח ב) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל יהו"ה, הא אוקמוה דלא לצלי בר נש אלא סמיך לכותלא, ולא יהא מלה חציץ ביניה לבין כותלא, דכתיב ויסב חזקיהו פניו אל הקיר. מאי שנא בכלהו דצלי צלותא דלא כתיב בהו ויסב פניו אל הקיר, דהא די ליה דיימא ויתפלל אל יהו"ה, דהא מאן דמצלי צלותא איהו כוון דעתיה כדקא יאות, דהא כתיב במשה (במדבר יא ב) ויתפלל משה אל ה', (שמות יז ד) ויצעק משה אל יהו"ה, ולא כתיב

 

ב

ויסב פניו, והכא בחזקיהו מאי טעמא ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, ולבתר ויתפלל. אלא רזא דמלה איהו, דתנינן חזקיה בההוא זמנא לא הוה נסיב, ולא הוה ליה אנתו, ולא אוליד בנין. מה כתיב (ישעיה לח א) ויבא אליו וגו' כי מת אתה ולא תחיה, ותנינן, כי מת אתה בעולם הזה ולא תחיה בעולם הבא, מאי טעמא, בגין דלא אוליד בנין, דכל מאן דלא אשתדל לאולדא בנין בהאי עלמא, לא מתקיים בעלמא דאתי, ולא יהא ליה חולקא בההוא עלמא, ואתתרכת נשמתיה בעלמא (דאתי), ולא אשכחת נייחא באתר דעלמא. ודא הוא עונשא דכתיב באורייתא, (ויקרא כ כא) ערירים ימותו, ומתרגמינן בלא ולד, בגין דמאן דאיהו בלא ולד, כד אזיל בההוא עלמא מית הוא תמן, מית בעלמא דין ובעלמא דאתי, ועל דא כתיב כי מת אתה ולא תחיה. ולא עוד אלא דשכינתא לא שריא עלוי כלל, כדין כתיב ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, אוליפנא דשוי רעיונוי וכוון אנפוהי למיסב אתתא, בגין דתשרי עלוי שכינתא רזא דקיר, ובגין כך כתיב לבתר ויתפלל אל יהו"ה. מכאן אוליפנא, דמאן דאית ביה חובא ובעי למבעי רחמי עלוי, יכוין אנפוי ורעיונוי לאתקנא גרמיה מההוא חובא, ולבתר יבעי צלותא, כמה דאת אמר (איכה ג כו) נחפשה דרכינו ונחקורה בקדמיתא, ולבתר ונשובה. אוף הכא כיון דידע חזקיהו חוביה, מה כתיב ויסב חזקיהו פניו אל הקיר, שוי אנפוי לאתקנא לגבי שכינתא, דהא לגבי אתר דא חב, בגין דשכינתא כל נוקבי דעלמא קיימין בסתרהא, מאן דאית ליה נוקבא שריא איהי לגביה, ומאן דלית ליה לא שריא לגביה, ועל דא אתקן גרמיה לגבה לאתקנא, ושוי עליה לאתנסבא, ולבתר ויתפלל אל יהו"ה. קיר, דא הוא אדון כל הארץ, ודא שכינתא, כמה דאת אמר (יהושע ג יא) הנה ארון הברית אדון כל הארץ, קיר, כמה דאת אמר (ישעיה כב ה) מקרקר קיר ושוע, קרקורא ונהימא דקיר דאיהו אדון, כד אתחריב בי מקדשא, כמה דאת אמר (ירמיה לא יד) רחל מבכה על בניה והא אוקימנא, ובגין כך ויסב חזקיהו פניו אל הקיר. תא חזי בצלותא מה כתיב, (ישעיה לח ג) אנא יהו"ה זכר נא את אשר התהלכתי לפניך, רמז הכא דנטר ברית קדישא, ולא סאיב ליה, ונטר ליה כדקא יאות, כתיב הכא התהלכתי לפניך, וכתיב התם (בראשית יז א) התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני וביניך, דנטר ברית קדישא כדקא יאות. באמת ובלב שלם, דאתכוון בכל אינון רזי מהימנותא דכלילן באמת, והטוב בעיניך עשיתי, דסמך גאולה לתפלה, והא אוקימנא, והא אוקמוה חברייא, דאתכוון ליחדא יחודא כדקא יאות, ובגין כך ויבך חזקיהו בכי גדול, דלית תרעא דקיימא קמי דמעין, גאולה, דא הוא מלאך הגואל דדא איהו דאשתכח בכל פרוקא דעלמא, והא אוקימנא. המלאך הגואל אותי מכל רע, רבי אלעזר אמר, כיון דבריך יעקב ואתכוון מתתא לעילא, כדין אמשיך מעילא לתתא, דכתיב האלהי"ם הרועה אותי, כיון דאיהו נטיל, יהיב ברכאן להאי אתר, כיון דאמטי ברכאן להאי אתר, כדין פתח ואמר המלאך הגואל וגו'. פתח ואמר, (מ"א ח ז) כי הכרובים פורשים כנפים אל מקום הארון וגו', תא חזי כרובים באת ובניסא הוו קיימי, תלת זמנין ביומא הוו פרשי גדפיהון, וסככי על ארונא לתתא, דכתיב פורשי כנפים, פרושי לא כתיב, אלא פורשי. ותא חזי, קב"ה עביד לתתא כגוונא דלעילא, כרובים דיוקנא דלהון כחיזו רביין, וקיימין תחות האי אתר מימינא ומשמאלא, ואלין אתברכן בקדמיתא מהנהו ברכאן דנגדן מעילא, ומהכא נגדי ברכאן לתתא, ועל דא כתיב המלאך הגואל אותי מכל רע, אותי, דנטיל ברכאן מגוונין דלעילא, וכיון דאיהו נטיל, יברך את הנערים, רזא רזא דכרובים, דמנייהו נגדי

חזרה לראש הדף
Site location tree