רלב
א
זהר:
יתיר ונהיר, והא אוקמוה. חולקיה דליליא, מכד שארי ליליא למיעל כמה גרדיני נמוסין מתערין ושטאן בעלמא, ופתחין סתימין, ולבתר כמה זינין לזנייהו כמה דאוקימנא. וכדין כד אתפליג ליליא סטרא דצפון נחית (נהיר נהירו) מעילא לתתא, ואחיד ביה בליליא, עד תרין חולקין דליליא, ולבתר סטרא דדרום אתער עד דאתי צפרא, וכד אתי צפרא כדין דרום וצפון אחידו ביה. וכדין אתאן ישראל לתתא סלקין לה בצלותהון ובעותהון לעילא, עד דסלקא ואתגניזת בינייהו, ונטלא ברכאן מרישא (דמלכא) דכל רישין, ואתברכא מההוא טלא דאתמשכא מלעילא, ומההוא טלא פריש לכמה סטרין, וכמה רבוון אתזנו מניה מההוא טלא, ומניה עתידין לאחייא מיתייא, הדא הוא דכתיב (ישעיה כו יט) הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך, טלא מאינון נהורין עלאין דנהרין לעילא. עד דהוו יתבי אתפליג ליליא, אמר ליה רבי יהודה לרבי יוסי, השתא רוחא דצפון אתער וליליא אתפלג, והשתא עדנא דקב"ה תאיב לקלהון דצדיקיא דבהאי עלמא אינון דמשתדלי באורייתא, והשתא קב"ה ציית (לקול מלייהו) לן בהאי אתר, לא נפסוק מלי דאורייתא:
פתח ואמר, המלאך הגואל אותי מכל רע, הא אתמר ואוקמוה, אבל תא חזי, כתיב (שמות כג כ) הנה אנכי שולח מלאך וגו', דא הוא מלאך דאיהו פרוקא דעלמא נטירו דבני נשא, והאי איהו דאזמין ברכאן לכל עלמא, בגין דאיהו נטיל לון בקדמיתא, ולבתר איהו אזמין לון בעלמא, ובגין דא כתיב הנה אנכי שולח מלאך לפניך, (שם לג ב) ושלחתי לפניך מלאך. והאי איהו מלאך דלזמנין דכר ולזמנין נוקבא, והכי איהו דבזמנא דאיהו אזמין ברכאן לעלמא (לעילא) כדין איהו דכר, ואקרי דכר כדכורא דאזמין ברכאן (לתתא) לנוקבא, הכי איהו אזמין ברכאן לעלמא, ובזמנא דקיימא בדינא על עלמא כדין אקרי נוקבא, כנוקבא דאיהי עוברא, הכי איהו אתמלי מן דינא וכדין אקרי נוקבא, ועל דא לזמנין אקרי דכורא ולזמנין אקרי נוקבא, וכלא רזא חדא. כגוונא דא כתיב, (בראשית ג כה) ואת להט החרב המתהפכת, מלאכין אית שלוחן בעלמא דמתהפכין לכמה גוונין, לזמנין נוקבי לזמנין דכורי, לזמנין דינא לזמנין רחמי, וכלא בחד גוונא. כגוונא דא האי מלאך בגוונין סגיאין איהו, וכל גוונין דעלמא כלהו איתנהו בהאי אתר, ורזא דא (יחזקאל א כח) כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם, כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד יהו"ה, וכמה דאית ביה כל אינון גוונין, הכי נמי אנהיג לכל עלמא:
תוספתא:
רחימי עלאי מארי דסכלתנו אסתכלו, הורמני ידיען בקולפי דסיכתא, קריבו למנדע, מאן מנכון מארי דעיינין בסכלתנו וידע. בשעתא דסליק ברעותא דרזא דרזין, לאפקא תלת גוונין כחדא כלילן, ואינון חוור וסומק וירוק תלת גוונין, כחדא אשתליבאן דא עם דא, מזדווגן (ס"א מזדלגן) דא עם דא. מגרופיא תתאה אצטבע, ונפקא מגו גוונין אלין, וכל גוונין אלין אתחזון בהאי, חיזו איהו לאסתכלא, כעינא דבדולחא אתחזי, בשעתא כגוונא דבטש בגווה הכי אתחזי לבר. אלין תלת גוונין סחרן להאי, וגוונא אזלא סלקא ונחתא, קסטורין דקטרא קביעי בגוון (ס"א בגווה). גוונין סחרין (ס"א גוונין) כלילן כחדא, סלקין לה לעילא ביממא, ונחתא בליליא, שרגא דדליק אתחזי בליליא, ביממא אסתתרת נהורא, טמירא במאתן וארבעין ותמניא עלמין, כלהו אזלין לגווה (ס"א בגינה) מלעילא לתתא, גו תלת מאה ושתין וחמש שייפין, גניזא ואתכסיא לתתא. מאן דמפשפש
ב
זהר:
פתח רבי יוסי ואמר, (תהלים צט ד) ועז מלך משפט אהב אתה כוננת מישרים וגו', ועז מלך משפט אהב דא קב"ה, ועז מלך, תוקפא דאתקף קב"ה לאו איהו אלא במשפט, דהא במשפט אתקיים ארעא, כמה דאת אמר (משלי כט ד) מלך במשפט יעמיד ארץ, ובגין כך ועז מלך משפט אהב. ולא אתתקנת כנסת ישראל אלא במשפט, בגין דמתמן אתזנת, וכל ברכאן דנטלא מתמן נטלא, ובגין כך ועז מלך משפט אהב, כל תאיבו וכל רחימו דילה לקביל משפט. אתה כוננת משרים, רזא דתרין כרובים לתתא, דאינון תקונא ויישובא דעלמא והא אתמר. רבי (יצחק) חזקיה פתח ואמר, (תהלים קיג א) הללויה הללו עבדי יהו"ה הללו את שם יהו"ה, האי קרא אית לאסתכלא ביה, כיון דאמר הללויה, אמאי הללו עבדי יהו"ה, ולבתר הללו את שם יהו"ה, אלא הכי תנינן, מאן דמשבח (לאחדא) לאחרא אצטריך לשבחא ליה כפום יקריה, וכפום יקריה הכי אצטריך שבחיה, ותנינן מאן דמשבח לאחרא בשבחא דלית ביה, הוא גלי (גלותא וסבב) גנותיה, וצבי לגלאה ליה, ועל דא מאן דעביד הספדא על בר נש, אצטריך כפום יקריה ולא יתיר, דמגו שבחיה אתי לגנותיה, ובכלא שבחא אצטריך כפום יקריה. תא חזי, הללויה, הכא אית שבחא עלאה דמארי דכלא, אתר דלא שלטא ביה עינא למנדע ולאסתכלא, (ס"א אתר) דאיהו טמירא דכל טמירין, ומאן איהו י"ה, שמא עלאה על כלא, ובגין כך הללויה שבחא ושמא כחדא, כלילן כחדא. והכא סתים מלה דאמר הללויה, ולא אמר מאן הללויה, למאן אמרו הללו, אלא כמה די"ה סתים, הכי שבחא דשבוחי סתים, אינון דמשבחי לא ידענא מאן אינון, והכי אצטריך למהוי כלא סתים ברזא עלאה. ולבתר דסתים ברזא עלאה, גלי ואמר הללו עבדי יהו"ה, הללו את שם יהו"ה, בגין דדא איהו אתר דלא סתים כההוא עלאה טמירא דכל טמירין, דא הוא אתר דאקרי שם, כמה דאת אמר (ש"ב ו ב) אשר נקרא שם שם יהו"ה, קדמאה סתים דלא (ס"א דא) גלייא, (תנינא) סתים וגליא, ובגין דקיימא באתגלייא, אמר אינון דקא משבחי לההוא אתר מאן אינון, וקאמר דאינון עבדי יהו"ה, דאתחזון לשבחא לאתר דא. יהי שם יהו"ה מבורך, מאי שנא דקאמר יהי, אלא יהי רזא דאמשכותא מההוא אתר עלאה דאיהו סתים דקאמרן דאיהו י"ה, עד רזא דברית דאיהו יו"ד תתאה, כגוונא דיו"ד עלאה, שירותא כסופא, ובגין כך יהי רזא דאמשכותא מטמירא דכל טמירין עד דרגא תתאה, ובמלה דא אתקיים כל עובדא דבראשית, כמה דאת אמר יה"י רקיע, יה"י מאורות, יה"י אור. בכל אינון עובדין דלעילא כתיב יהי, בכל אינון עובדין דלתתא לא כתיב יה"י, בגין דרזא דא דאיהו (ס"א אמשכותא) מרזא עלאה סתימא דכל סתימין, לא אתקיים אלא במלין עלאי דלעילא, ולא אתמר באינון תוספתא:
לאשכחא לה, יתבר גדפין קליפין טמירין, ויפתח תרעין, מאן דזכי למיחמי יחמי גו ידיעה וסכלתנו, כמאן דחמי בתר כותלא, בר מן משה נביאה מהימנא עלאה, דהוה חמי ליה עינא בעינא לעילא, באתר דלא אתיידע. מאן דלא זכי, דחו ליה לבר, כמה חבילי טהירין אזדמנו לגביה ונפקי עליה ומפקי ליה דלא יסתכל בענוגא דמלכא, ווי לון לאינון חייבין דעלמא דלא זכאן לאסתכלא, כמה דאת אמר (במדבר ד כ) ולא יבאו לראות כבלע את הקדש וגו'. אמר רבי יהודה, מסתכל הוינא, והא מגו זהירין אלין מסתכלן נשמתהון דצדיקיא, וכד אתדבקו בהאי אתר, מגו זהירין אלין מסתכלין נשמתהון דצדיקיא, ואינון גוונין סלקין ואתכלילן כחדא, זכאה איהו מאן דידע לאכללא וליחדא כלהו כחדא, לאתקנא כלא באתר דאצטריך לעילא לעילא, וכדין אתנטיר בר נש בהאי עלמא ובעלמא דאתי, (ע"כ):