רלו

א

ויחשיבו לאתגברא במלכותא, ולא ישתארון ביה, הדא הוא דכתיב פחז כמים אל תותר. מאי טעמא לא ישתארון ביה, ואפילו בסטרא חד דעלמא, בגין כי עלית משכבי אביך, דזמינין לאעלא ולאגחא קרבין בגו ארעא קדישא, משכבי אביך דייקא זו ירושלם. תא חזי בארבע סטרי עלמא אתבדרו בני ראובן בגלותא, לקבליהון דכל ישראל דאתגלו בגלותא ארבע זמנין בארבע סטרי עלמא, הדא הוא דכתיב, כחי חד, וראשית אוני תרי, יתר שאת תלת, ויתר עז ארבע, כגוונא דא זמינין אינון לאגחא קרבא בארבע סטרי עלמא, ולמשלט בקרבייהו על כלא, וינצחון עממין סגיאין וישלטון עלייהו:

פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך, הכא אתרמיז על הרהורא קדמאה דהוה ליה ליעקב בהאי טפה קדמאה ברחל, דאלמלא הרהורא דההיא טפה הוה באתרה, אשתאר ראובן בכלא, אבל פחז כמים אל תותר, כי עלית משכבי אביך עלית בהרהורא אחרא, אז חללת וגו'. דבר אחר פחז כמים אל תותר, דהא כד יגחון קרבא בני ראובן בעלמא וינצחון עממין סגיאין, לא ישתארון במלכותא, מאי טעמא, כי עלית משכבי, דזמינין לאגחא קרבא בארעא קדישא, דייקא דכתיב כי עלית משכבי אביך (ס"א דא ירושלים, משכבי) משכב מבעי ליה, אלא אביך דא ישראל סבא, משכבי אביך ולא משכב, בגין דהא בתרי זמני אתבני ירושלם, ותליתאה לזמנא דמלכא משיחא, ועל דא משכבי אביך. והכא אתגלייא ברכה, ומאי דהוה בההוא זמנא, ומאי דהוה כד עאלו ישראל לארעא, ומה דיהא בזמנא דמלכא משיחא בעובדא דראובן:

שמעון ולוי אחים, אמר רבי יצחק, הכא אחיד לון בסטרא שמאלא דשכינתא, דחמא עובדין דדינא קשיא דלא יכיל עלמא למסבל, אמר רבי יוסי, ברכתא דלהון אן היא, אמר רבי יצחק, שמעון לא אתחזי להאי, דחמא ליה כמה עובדין בישין, ולוי דאתי מסטרא דדינא קשיא, וברכתא לא תליא ביה, ואפילו כד אתא משה לא תלי ברכתיה ביה, דכתיב (דברים לג יא) ברך יהו"ה חילו ופועל ידיו תרצה, בקב"ה תלייא. תא חזי, כתיב (תהלים קד כה) זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות, זה הים גדול, דא שכינתא דקיימא עליה דיעקב כד בעא לאסתלקא מעלמא, ורחב ידים, דהא כל עלמא אתמלי ואשתלים ואתצמצם תמן, שם רמש ואין מספר, דכמה מלאכי עלאי וקדישי אשתכחו תמן, חיות קטנות עם גדולות, אלין אינון י"ב שבטין בנוי דיעקב דאשתכחו בהון בשלימו. חד אילה וחד זאב, וחד ארי וחד טלה, אמר רבי יצחק, אריה חד וטלה חד, חד זאב וחד גדי, וכן כלהו, לאשתכחא חיות קטנות עם גדולות. רבי יהודה אמר כלהו שפיר, אבל יהודה אריה שמעון שור, והא אוקמוה חברייא דהוו משגיחין דא לקבל דא, דא מימינא ודא משמאלא, לתורא דעובדוי בישין, אמרו נצייר אקונין דאריה בקופטיה ויסתכל בדא וידחל מניה, כך שמעון שור יהודה אריה. שמעון לא זכה לברכאן, אלא טפל ליה משה ביהודה, כתיב הכא (דברים לג ז) שמע יהו"ה קול יהודה, וכתיב התם (בראשית כט לג) כי שמע יהו"ה כי שנואה אנכי. אמר רבי יהודה, שמעון ולוי אבוהון סליק לון למשה, אמר ליה רבי יוסי, מאי טעמא אבוהון סליק לון למשה, אמר ליה אף אנן נסליק ליה לבוצינא קדישא עלאה, אתו שאלו ליה לרבי שמעון, אמר כמה חביבין מלין, אטפח בידוי ובכה, אמר מאן יגלי לך מהימנא קדישא, אסתלקת בחייך על בני נשא, אסתלקת במותך ואסתים דיוקנך, מפתחן דמארך אתמסרו בידך תדיר. תא חזי יעקב הוה ליה ארבע נשין, ואוליד בנין מכלהו,

ב

ואסתליק (נ"א ואשתלים) בנשוי, כד בעא יעקב לאסתלקא, שכינתא קיימי עלוי, בעא לברוכי לאלין, ולא יכיל מקמי שכינתא, דדחיל, אמר היך אעביד, דהא תרווייהו מסטרא דדינא קשיא קא אתיין, אי אתקיף בשכינתא לא יכילנא, דהא ארבע נשין הוו לי ואשתלימנא בהון, אלא אסלק לון למארי דביתא, דהא (ביה) ביתא ברעותיה קיימא, ומה דבעי יעביד, כך יעקב אמר, חולקין דנשין ובנין הא נסבית בהאי עלמא ואשתלימנא, היך אתקיף במטרוניתא יתיר, אלא אסלק מלין למארי מטרוניתא, והוא יעביד מה דבעי, ולא ידחל. תא חזי, מה כתיב (דברים לג א) וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהי"ם, מאריה דביתא מאריה דמטרוניתא, כמה דכתיב (במדבר ל יד) אישה יקימנו ואישה יפרנו, דהא (שם ז א) כלת משה כתיב, ועל דא משה בריך מאן דבעא ולא דחיל כדאוקימנא, ובגין כך אמר יעקב, הא חמינן דבני אלין בסטרא דדינא קשיא, (ליתיה) ייתי מאריה דביתא ויברך לון. משה ודאי איש האלהי"ם הוה, ורעותיה עביד בביתיה, כמה דאת אמר אישה יקימנו, הדא הוא דכתיב (שם י לה) ויאמר משה קומה יהו"ה, ואישה יפרנו, הדא הוא דכתיב (שם לו) ובנחה יאמר שובה יהו"ה, ודאי רעותיה עביד מאריה דביתא, ולית דימחי בידיה, כבר נש דגזר על אנתתיה ועבדא רעותיה, ועל דא יעקב אף על גב דהוה אחיד באילנא דחיי, לא הוה מארי דביתא, אלא לתתא, משה הוה לעילא, בגין כך סליק לון למאריה דביתא:

בסודם אל תבא נפשי וגו', רבי אבא פתח ואמר, (תהלים כה יד) סוד יהו"ה ליראיו וגו', סוד יהו"ה ליראיו, רזא עלאה דאורייתא לא יהיב קב"ה אלא לאינון דחלי חטאה, ומאן דאינון דחלי חטאה אתגלי לון רזא עלאה דאורייתא, ומאן איהו רזא עלאה דאורייתא, הוי אימא דא את קיימא קדישא, דאקרי סוד יהו"ה ברית קודש. שמעון ולוי אטרחו גרמייהו על האי סוד באנשי שכם, דיגזרון גרמייהו ויקבלון עליהון האי סוד, וקרא אסהיד במרמה, תו בעובדא דזמרי בן סלוא, דפסל האי סוד, ויעקב אמר בסודם אל תבא נפשי, מאי נפשי, דא נפשא דעאלת ואתאחדת בברית עלאה לעילא, ואקרי נפש צרורא דחיי, בקהלם אל תחד כבודי הא אוקמוה, כמה דאת אמר, (במדבר טז יט) ויקהל עליהם קרח, אל תחד כבודי, דא כבוד ישראל סתם, ועל דא לא בריך לון אבוהון בגין דסליק לון למשה. רבי חייא אמר, מהני קראי (חסר), (בגיני כך), (ס"א משמע) דלא אתאחיד דא בדא, ואצטריך הכי, ועל דא אית ביה כלא, ולית לך דרא בעלמא דלא נחתא דינא דלהון לקטרגא בעלמא, ואסגיאו מהדרי על פתחייהו דבני נשא, הא לך כלא, (ס"א הא לקבל הא):

יהודה אתה יודוך אחיך ידך בערף אויביך וגו', רבי יוסי פתח, (תהלים קד יט) עשה ירח למועדים וגו', עשה ירח בגין לקדשא ביה ריש ירחין וריש שתין, ולעלמין סיהרא לא נהיר אלא משמשא, וכד שמשא שליט סיהרא לא שלטא, כד אתכניש שמשא כדין סיהרא שלטא, ולית חושבן לסיהרא אלא כד אתכניש שמשא, ותרווייהו עבד קב"ה לאנהרא, הדא הוא דכתיב (בראשית א יז) ויתן אותם אלהי"ם ברקיע השמים להאיר על הארץ וגו'. והיו לאותות אלין שבתות, דכתיב (שמות לא יג) כי אות היא, ולמועדים אינון יומין טבין, ולימים אלין רישי ירחין, ולשנים אלין רישי שנין, דלהוון אומות העולם עבדין חושבן לשמשא, וישראל לסיהרא. ואזלא הא, כי הא דאמר רבי אלעזר, כתיב (ישעיה ט ב) הרבית הגוי לו הגדלת השמחה, הרבית הגוי אלין ישראל, דכתיב בהו (דברים ד ז) כי מי גוי גדול, וכתיב (דה"א יז כא) גוי אחד בארץ לו בגיניה הגדלת השמחה דא סיהרא דאתרביאת בנהורא בגיניהון דישראל. אומות העולם לשמשא וישראל לסיהרא, הי מנייהו עדיף, ודאי סיהרא