רלט

א

אכילנא יומא דין, אפיקו נהמא ויהיבו ליה, אתרחיש לון ניסא ואשכחו חד נביעא דמיא דקיק תחות אילנא, שתי מנייהו ואינון שתו ויתיבו. פתח ההוא ינוקא ואמר, (תהלים לז א) לדוד אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה, לדוד, אי שירתא לא קאמר, אי תפלה לא קאמר, אלא בכל אתר לדוד סתם רוח הקדש אמרו, אל תתחר במרעים, מאי אל תתחר במרעים, אל תתחבר מבעי ליה, אלא אל תעביד תחרות במרעים, בגין דלא ידעת יסודא דגרמך, ולא תיכול ליה, דילמא איהו אילנא דלא אתעקר לעלמין ותדחי קמיה. ואל תקנא בעושי עולה, דלא תשגח בעובדיהון, ולא תיתי לקנאה עלייהו, דכל מאן דחמי עובדיהון ולא קני לקב"ה, אעבר על תלת לאוין, דכתיב (שמות כ ג) לא יהיה לך אלהי"ם אחרים על פני, לא תעשה לך פסל וכל תמונה, לא תשתחוה להם ולא תעבדם, כי אנכי יהו"ה אלהי"ך אל קנא, בגין כך בעי ליה לבר נש לאתפרשא מנייהו, ולמסטי אורחיה מנייהו, על דא אתפרשנא וסטינא ארחאי, מכאן ולהלאה דאשכחנא לכו, אימא הני קראי קמיכון. פתח ואמר, ויקרא אל משה, הכא אל"ף זעירא אמאי, בגין דהאי קריאה לא הוה בשלימו, מאי טעמא, דהא לא הוה אלא במשכנא ובארעא אחרא, בגין דשלימו לא אשתכח אלא בארעא קדישא. תו הכא שכינתא, (ס"א ל"ג התם וגריס נוקבא), שלימו דדכר ונוקבא, (דה"א א א) אדם שת אנוש, אדם שלימו דכר ונוקבא, הכא נוקבא, תו סיפא דקרא, וידבר יהו"ה אליו מאהל מועד לאמר, בגין כך אל"ף זעירא. תו אל"ף זעירא, מתל למלכא דהוה יתיב בכורסיה, וכתרא דמלכותא עליה, אקרי מלך עלאה, כד נחית ואזל לבי עבדיה, מלך זוטא אקרי, כך קב"ה, כל זמנא דאיהו לעילא על כלא, מלך עלאה אקרי, כיון דנחית מדוריה לתתא, מלך איהו, אבל לאו עלאה כקדמיתא, בגין כך אל"ף זעירא. ויקרא, הכי תנינן, זמין ליה להיכליה, מאהל מועד, מאן אהל מועד, אהל דביה תליין מועד וחגא ושבתא לממני, כמה דאת אמר (בראשית א יד) והיו לאותות ולמועדים, ביה שריא חושבנא לממני, ומאן איהו סיהרא, כמה דאת אמר (ישעיה לג כ) אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח. לאמר, מאי לאמר, בגין לגלאה, (אבל כלא חד ושפיר הוא, בגין דשלימו ושפירו הוא אתר לגלאה) מה דהוה סתים לגו, ובכל אתר לאמר, כמה דאת אמר וידבר יהו"ה אל משה לאמר, דאתייהיב רשו לגלאה, אבל כלא חד הוא ושפיר הוא, בגין דהא אתמני לסיהרא ההיא מלה, מאתר דמשה קיימא. וידבר יהו"ה לעילא, אל משה באמצעיתא, לאמר בתרייתא, אתר דאית רשו לגלאה. תו ויקרא אל משה, מה כתיב לעילא (שמות לט לג) ויביאו את המשכן אל משה וגו', אמאי אל משה, הכי אמרו בגין דמשה חמא ליה בטורא, וקב"ה אחמי ליה בחיזו דעינא, כמה דאת אמר (שם כז לח) כאשר הראה אותך בהר, וכתיב (במדבר ח ד) כמראה אשר הראה יהו"ה את משה וגו', וכתיב (שמות כה מ) וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר, השתא אייתיאו ליה, בגין דיחמי אי איהו כההוא משכנא דחמא. אבל אמאי ויביאו את המשכן אל משה, אלא למלכא דבעא למבני פלטרין למטרוניתא, פקיד לאומנין היכלא דא בדוך פלן והיכלא דא בדוך פלן, הכא אתר לערסא, והכא אתר לנייחא, כיון דעבידו לון אומנין, אחמיו למלכא. כך ויביאו את המשכן אל משה, מארי דביתא איש האלהי"ם, כיון דאשתכלל היכלא, מטרוניתא זמינת למלכא להיכלא, זמינת לבעלה עמה, בגין כך ויקרא אל משה, ובגין דמשה מאריה דביתא איהו, מה כתיב (שם לג ז) ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה, משה דאיהו מארי דביתא

ב

עביד הכי, מה דלית רשו לבר נש אחרא למעבד הכי, וידבר יהו"ה אליו, דרגא אחרא עלאה. וכדין בשעתא דאזדמן משה למיעל, כדין פתח ואמר (ויקרא א ב) אדם כי יקריב מכם, מאי אדם הכא, אלא כד אתחברו שמשא וסיהרא כחדא פתח ואמר אדם, כדכתיב (חבקוק ג א) שמש ירח עמד זבולה, עמד ולא עמדו. כי יקריב מכם, הכא אתרמיז מאן דיעביד פולחנא דקרבנא שלים, דישתכח דכר ונוקבא, משמע דכתיב מכם, דישתכח בחיזו דלכון, קרבן ליהו"ה, דאקריב כלא לאתאחדא כחדא לעילא ותתא, מן הבהמה, לאחזאה אדם ובהמה כלא כחדא. מן הבקר ומן הצאן, אלין רתיכין דאינון דכיין, דכיון דאמר מן הבהמה, יכול מכלא בין דכיין בין מסאבן, הדר ואמר מן הבקר ומן הצאן, תקריבו את קרבנכם, קרבני מבעי ליה, מאי קרבנכם, אלא בקדמיתא קרבן ליהו"ה, והשתא קרבנכם, קרבן ליהו"ה, אדם, קרבנכם, מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן, לאחזאה יחודא מתתא לעילא, ומעילא לתתא, מתתא לעילא היינו קרבן ליהו"ה, מעילא לתתא היינו קרבנכם. למלכא דאיהו יתיב בטורסקא עלאה לעילא לעילא, וכרסיא אתתקן על ההוא טורסקא, ומלכא עלאה על כלא, בר נש דקריב דורונא למלכא, בעא לסלקא מדרגא לדרגא, עד דסליק מתתא לעילא, לאתר דמלכא יתיב עלאה על כלא, וכדין ידעין דהא סלקין דורונא למלכא, וההוא דורונא דמלכא איהו, נחית דורונא מעילא לתתא, הא ידעין דההוא דורונא דמלכא נחית מעילא לרחימא דמלכא דאיהו לתתא. כך, בקדמיתא אדם סליק בדרגוי מתתא לעילא, וכדין קרבן ליהו"ה, מן הבהמה מן הבקר, נחית בדרגוי מעילא לתתא, וכדין קרבנכם, בגיני כך כתיב (שיר ה ב) אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי, היינו אדם, וקרבן ליהו"ה, אכלו רעים, היינו מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן, וכדין תקריבו את קרבנכם. אתו רבי יצחק ורבי יהודה ונשקוה על רישיה, אמרו בריך רחמנא דזכינא למשמע דא, ובריך רחמנא דלא אתאבידו מלין אלין בההוא סבא, קמו ואזלו, עד דהוו אזלי חמו חד גפן נטיע בחד גנא. פתח ההוא ינוקא ואמר, אסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו, האי קרא רזא עלאה הוא, אסרי, אסר מבעי ליה, עירה, עיר מבעי ליה, אלא רזא הוא לדרדקי דאינון בבי רב, לאסתמרא מההוא גירא דעיר, ושמא קדישא אתכליל תמן י"ה. וכמה דהכא אתרמיז שמא קדישא, הכי נמי ולשרקה, שורק מבעי ליה, אתכליל תמן ו"ה, בני בן מבעי ליה, שורק, כדכתיב (ירמיה ב כא) ואנכי נטעתיך שורק, בן, כמה דאת אמר (זכריה ט ט) בן אתונות, אמאי שורקה, ואמאי בני, אלא כמה דאית שמא קדישא לאכפיא לעיר, הכי נמי אית שמא קדישא לאכפיא חילא אחרא דאיהי חמרא, דאלמלא דשמא קדישא אתרמיז הכא, הוו מטרטשי עלמא, י"ה בחילא דא (ס"א וי"ה) ו"ה בחילא דא, לאסתמרא עלמא מנייהו, ולאסתמרא בר נש דלא ישלטון ביה בעלמא. אסרי לגפן, מאי גפן, דא כנסת ישראל, אמאי אתקריאת גפן, אלא מה גפן לא מקבלא עלה נטיעא אחרא, הכי נמי כנסת ישראל לא מקבלא עלה אלא לקב"ה, ובגין כנסת ישראל אתכפיין קמה כל חילין אחרנין, ולא יכלין לאבאשא ולשלטאה בעלמא, ועל דא אטיל קרא שמא קדישא בינייהו בהאי גיסא ובהאי גיסא, בני אתונו, דאתעקר בגין ההוא שורק, כמה דאת אמר ואנכי נטעתיך שורק וגו'. כבס ביין לבושו וגו', כבס כובס מבעי ליה, אלא כבס, מיומא דאתברי עלמא, ומאן איהו דא מלכא משיחא לתתא, ביין סטר שמאלא, ובדם ענבים סטר שמאלא לתתא, וזמין מלכא משיחא