אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק א / רמז
רבי שמעון בר יוחאי

רמז

א

עלאה דאיהו עלמא דדכורא, ועלמא עלאה אקרי שבע שנין, בגין דכלהו שבע שנין ביה. וסימניך (מ"א ו לח) ויבנהו שבע שנים, דא עלמא עלאה, ולא כתיב בשבע שנים, כמה דאת אמר (שמות לא יז) כי ששת ימים עשה יהו"ה את השמים ואת הארץ, ולא כתיב בששת, וכתיב (בראשית ב ד) אלה תולדות השמים והארץ בהברא"ם, באברה"ם, ואברהם ששת ימים אקרי, וביה אתבני עלמא עלאה, כגוונא דא ויבנהו שבע שנים, ואלין אקרון עלמא דדכורא, וביה אתבני עלמא. כגוונא דא לתתא אית שבע שנין, רזא דעלמא תתאה, ורזא דא דכתיב (מ"א ח סה) שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום, דכיון דאמר שבעת ימים ושבעת ימים, לא ידענא דארביסר אינון, אלא לאחזאה עלמא עלאה ועלמא תתאה, ואינון שבעה ימים ושבעה ימים, אלין דכורין ואלין נוקבין. אלין נוקבי האי עלמא עלייהו, דכתיב (משלי לא כט) רבות בנות עשו חיל, אלין תריסר שבטין דאינון עשו חיל, כדכתיב (במדבר ב ט) כל הפקודים למחנה יהודה וגו', וכן כלהו. ואי תימא רבות, והא תריסר אינון ולא יתיר, בר ההוא חיל דעבדו, מאי רבות, אלא כמה דכתיב (בראשית יח כ) זעקת סדום ועמורה כי רבה, כמו גדלה, וכן רבות, גדולות, עלאין ורברבין על כלא, ואלין אקרון חיות גדולות, עשו חיל, ההוא חיל דעבדו דסמיכין עלייהו אקרון חיות קטנות עם גדולות, לאתחברא כחדא, לאתתקנא בהו מטרוניתא, למחדי בהו עלאין ותתאין, כמה דאת אמר (תהלים קד כו) לויתן זה יצרת לשחק בו, בגיני כך רבות בנות עשו חיל (ס"א ואת עלית על כלנה, וכמה דאת אמר (מ"א ז כה) עומד על שני עשר בקר, שלשה פונים צפונה ושלשה וגו', וכתיב והים עליה מלמעלה, היינו ואת עלית על כלנה). ועל דא בנות צעדה עלי שור, בנות צעדה, צעדות מבעי ליה, אלא ההוא עין דכתיב לעילא, ומאן איהו עין משפט, ואיהו קאים עלי עין, ואיהו עין צעדה ופסעת למיטל בנות לתקונהא, והיינו בנות צעדה ולא בנים, בנות צעדה, אסתכלת לתקונהא ולא בנים. וימררוהו ורבו, באסתכלותא דרחימו לגביה, כדכתיב (שיר ו ה) הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני, ועל דא וישטמוהו בעלי חצים:

ותשב באיתן קשתו דא קשת, מה קשת, דא בת זוגו, באיתן, תוקפא אלבישת עלוי, דלא אחלשת חילא, דהא ידעת דיוסף לא יסטי בההוא דרגא דאת קיימא דיליה לימינא ולשמאלא. ויפזו, מאי ויפזו, אלא כדכתיב (תהלים יט יא) הנחמדים מזהב ומפז רב, וכתיב (איוב כח יז) ותמורתה כלי פז, אתייקרו דרועוי במרגליתא עלאה, מידי אביר יעקב, מאינון תרין סטרין דאתקיף בהו יעקב, משם רועה אבן ישראל, מתמן אתזן ההוא אבן יקרה כדקאמרן, תו מאינון תריסר סטרין אתזן ההוא אבן יקרה, דאינון צפון ודרום, והיא אתייהבת בינייהו ואתברכא מנייהו ואתזנא מנהון על (דרגא) ידא דצדיק. תא חזי, ליוסף אתוסף ליה ברכה אחרא, כמה דאת אמר מאל אביך ויעזרך וגו', האי קרא קשיא, מאל אביך, אל אביך יעזרך מבעי ליה, מאי מאל אביך, ולבתר יעזרך, ואת שד"י, ואל שד"י מבעי ליה, כמה דכתיב (בראשית מג יד) ואל שד"י יתן לכם רחמים לפני האיש, ויברכך יברכך מבעי ליה, אלא אחסין ליה לעילא ותתא, אחסין ליה לעילא, מאל אביך, דאיהו אחסנא עלאה אתר דאקרי שמים, ויעזרך, בגין דלא יחליף האי אתר לאתר אחרא, וסיועא דיליה ליהוי מאתר דא ולא מאחרא. ואת שדי, מהו ואת שדי, אלא איהו דרגא אחרא תתאה, דהא תנינן, בכל אתר את יהו"ה דא שכינתא, כמו (ישעיה ו א) וארא את יהו"ה, את לרבות, ואת, לאכללא יום בלילה ולילה ביום, כדכתיב ואת שד"י, דהא מתמן נפקין ברכאן לברכא עלמין. תו אמאי לא קאמר ואל שדי, דהא הכי נמי משמע כדקאמרינן, דכתיב ואל שדי יתן לכם רחמים, כלא אתר חד הוא, אמאי שבק ל' וכתב ת'. אלא רזא איהו, דכד אינון שבילין נפקין מעילא,

 

ב

כללא דאורייתא אחסין שמים, כמה דאת אמר את השמים, כללא דכ"ב אתוון, ומהכא נפקי לתורה שבעל פה דאקרי ארץ, כדקאמרינן ואת הארץ, כללא דכ"ב אתוון, ושמים כליל כלא כחדא, וכדין מתעטרא סיהרא בכלא ויתבא באשלמותא, וברכאן נגדין כדין מתמן. ועל דא ואת שד"י ויברכך, בגין דיהא ליה קיום תדיר ויתיר, דהא בכל אתר דאית ביה וא"ו תוספת אית ליה וקיומא, עד כאן כלל, ולבתר עביד פרט דכתיב ברכות שמים וגו':

ברכות אביך גברו על ברכות הורי, ברכות אביך גברו ודאי, דהא יעקב אחסין שבחא דכלא יתיר מאבהן, דהא הוא שלים הוה בכלא. וכלא יהב ליה ליוסף, מאי טעמא, בגין דהכי אתחזי, דהא צדיק כלא נטיל ואחסין כלא כחדא, וכל ברכאן ביה שריין, הוא אריק ברכאן מרישא לעילא, וכל שייפי גופא כלהו אתתקנן לארקא ביה ברכאן, וכדין אתעביד נהר דנפיק מעדן, מאי מעדן, אלא בכל שעתא דכל שייפין יתבין בקשורא חדא, ואינון בעדונא דתיאובתא מרישא לעילא ולתתא, וכלהו מעדונא ותיאבותא דלהון מריקין ביה, ואתעביד נהר דנגיד ונפיק מעדן ודאי. תו מעדן, מחכמה עלאה נגיד כלא לאתמשכא, ועביד נהרא, ואתמשכא עד דמטי להאי דרגא, וכדין כלא בברכאן וכלא חד. עד תאות גבעות עולם, תיאובתא דאינון גבעות עולם, ומאי נינהו, תרי נוקבי חד לעילא וחד לתתא, דכל חד אקרי עולם, ותיאובתא דכל שייפי גופא באינון תרין אמהן, תיאובתא לינקא מאימא עלאה, תיאובתא לאתקשרא באימא תתאה, ותיאובתא דכלא חד, בגין כך כלהו כדקא חזי, תהיינה לראש יוסף וגו', לאתברכא ההוא דרגא דצדיק, ולנטלא כלא כדקא חזי, זכאין אינון דאקרון צדיקים, דהא צדיק לא אקרי אלא מאן דנטיר האי דרגא דהאי את קיימא קדישא, זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי. נפקו מן מערתא, אמר רבי שמעון כל חד וחד לימא מלה, וניהך בארחא:

פתח רבי אלעזר קרא אבתריה, בנימין זאב יטרף וגו', בנימין זאב יטרף, זאב אמאי, אלא בגין דהכי אתרשים בכורסייא, דהא כל חיוון רברבין זעירין רשימין תמן, כמה דכתיב (תהלים קד כה) חיות קטנות עם גדולות, וכרסייא דעבד שלמה הכי אתרשים כגוונא דלעילא. תו זאב יטרף, דהא מזבח בחולקיה הוה, ומזבח איהו זאב, דאי תימא בנימין איהו זאב, לאו הכי, אלא מזבח דהוה בחולקיה הוא זאב, דהוה אכיל בשרא כל יומא, ובנימין הוה זן ליה, בגין דהא בחולקיה הוה, כביכול איהו מפרנס וזן להאי זאב. תו זאב יטרף, זאב יזון, ומאן איהו, אלין מארי דבבו דאינון קיימי לעילא לקטרגא, וכלהו מתהנו ומתתקנן מקרבנא, ומתערי אתערותא לעילא. בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל, מאי בבקר יאכל עד, אלא בצפרא דאברהם אתער בעלמא ושעתא דרעוא אשתכח, קרבנא עביד אתערותא ונייחא, וסלקא עד ע"ד, ההוא אתר דכתיב (דברים ל ב) ושבת עד ה' אלהי"ך. תו בבקר, מאי בבקר, דא אברהם כדקאמרן, דכתיב (בראשית כב ג) וישכם אברהם בבקר, בזמנא דרעוא אשתכח, בההיא שעתא לא הוה אכיל קרבנא אחרא ומאן הוה אכיל ההוא אתר דאקרי ע"ד, ואיהו כרסייא עלאה דאיהו עדי עד, כדכתיב עד עד וגו', וזמן אכילה בצפרא דע"ד הוא, והאי עד (הכי נמי) לעילא (הכי אתקרי), דכתיב (ישעיה כו ד) בטחו ביהו"ה עדי עד, ובבקר היינו קרבן ליהו"ה ודאי, יאכל עד, ולא אחרא. תננא סליק, ואתערותא דרחימו קשיר, ואתער לעילא, וקיימא דא לקבל דא

חזרה לראש הדף
Site location tree