פירוש ספרא דצניעותא פרק ב
פרק תנינא דספרא דצניעותא וז"ל שם ד' קע"ז דיקנא מהימנותא לא אדכר בגין דהיא יקירות' מכלא פי' אפי' בז"א לא אדכר בשיר השירים כדאי' באדר' רבא בד' קל"ב ע"ב ובד' קל"ט ע"ב מאודנין נפקת פירוש מתחלת מקמי אודנין בסחרנהא דבוסיטא סליק ונחית חוטא חוורא פירוש זהו חד חוטא דשערי סחרני דיקנא אי נמי חוט בשר סביב חוץ לזקן בלי שיער וזה צריך עיון. בתליסר מתפרש ביקרא דיקירותא כו' פירוש יש בדיקנא דאריך אפין י"ג תיקונין אדם לבד הוא וכו' פירוש אדם הוא בז"א ולא באריך אפין ואף בז"א אינו נקרא אדם אלא מהחוטם ואילך דקל"ו ב' תשעה אשקיין לגופא ס"א לגנתא כו' פירוש כי י"ג תיקוני דיקנא אינם מתפשטים כולם כ"א תשעה מהם לז"א ומשם הם מתפשטין בגוף כדאמר באדרא זוטא בדף רצ"ה ע"א מקמי פתחא דאודנין שארי יקירו להתתקן (ע"ג) כו' עתה מפרש דיקנא דא"א תיקוניו אחד לאחד. ואלו הם מספרם אחד מקמי פתחא דאודנין כו' שנים נחית בשפירו ברישא דשפוון שלשה מהאי רישא להאי רישא קאים כו' ופירוש נקבי דפרדשקא הם נקבי החוטם ארבעה תחות שפוון אסחר חמשה ארחא אחרא נפק ששה חפי תקרובתא דבוסמא כו' שבעה תרין תפוחין אתחזן כו' שמנה מזלא דכולא תשעה אינון דתליין לא נפקין דא עם דא עשרה חפיין זעירין על גרונא כו' אחד עשר מתשערין בשיעורא שלים כו' שנים עשר שפוון אתפנון כו' שלשה עשר בההוא מזלא דכולא נגדין תליסר משיחין כו' ע"כ בההוא מזלא דכולא נגדין תליסר משיחין דאפרסמונ' דכיא האפרסמונא דכייא היא הבינה האדרא מני תקונא שלשה עשר אעפ"י דאף הוא נקרא מזלא והא תאנא ליה והיינו דאמר לקמן תרתי בההוא מזלא כו' ובהאי מזלא דע שיש שני תקונין ונקראים מזל האחד חוטא דשערי סחרני דיקנא ומגיע עד הטיבור והוא התיקון השמיני והשני שיער שתחת הזקן המגיע עד הטיבור והוא התיקון השלשה עשר והנה התיקון הח' אינו מגיע לטיבור כי אם לפעמים וז"ש באדרא זוטא וכד האי מזלא תליא בשיקולא עד טיבורא כו' אבל עיקרו עד ליבא לבד כדאמר הכא לעיל מיהו באדרא רבא קתני דתרוייהו עד טיבורא וקאמ' (ד"ש דל"א ע"א) נמי עד טיבורא דלבא ולא ידעתי מהו וצ"ע דרשו ה' בהמצאו כתיב פירוש בחדש תשרי שהוא שביעי בעשרה ימים שבין ר"ה לי"ה ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא כו' פירוש מדלא כתיב תוצא הארץ כדאמר בתר הכי נראה דתדשא בתוכה הבינה ד"ו פרצופין וכן מדקתני ברישא עץ פרי נוקבא ובתר עושה פרי דכר וכן מדלא כתיב יהי עשב מזריע כו' והיינו דקאמר והכא ברחישותא דא דארעא לא שלים יהי לא כתיב וזה יורה כי לא היה מתהווה עשב זה על ידי זווג כי עדין לא היה זווג כי היתה הארץ למעלה בבינה שאסור בתשמיש המיטה כיום הכפורים וזמ"ש בהאי זמנא אדנ"י יהו"ה אתה החילות כי ה' תתאה אדנ"י ה' עלאה יהו"ה בניקוד אלהים כי מתחילה היתה ה' תתאה בתוך ה' עלאה שאין שם זווג וזהו אתה החילות כי מתחילה היו שניהם יחד אדנ"י אלהים ואע"פ שגם הת"ת היה שם מכל מקום היתה מלכות ד' על ו' וזהו סוד ה' שהוא ד"ו ואין זווג ולפיכך אמר עץ פרי ברישא שהיא הנקבה ובתר הכי עושה פרי שהוא הזכר וז"ש יהו"ה שלים בסטרוי כי בכל מקום שנזכר שם ה' הוא שלם בבת זוגו שיצא קו"ל ובת זוגו עמו בצידו חוץ לבינה והכא ברחישותא דא לא שלים כי היו הנטיעות עדין דקים בתוך הבינה והיתה ד' על ו' כדפרישית ולפיכך לא נזכר יהי שזה מורה על חכמה ובינה י"ה שהולידו י' אחרת שהוא ז"א שהוא חכמה שניה שממנה מתפרשין ל"ב נתיבות והיא קול ובת זוגו נוקבא דז"א ועיין בפ' בראשית בדף י"ו ע"ב ובאדרא רבא וזמ"ש יהי לא כתיב קרינן יו"ד עלאה יו"ד תתאה כי קורא יו"ד עלאה לחכמה קדומה שבכתר ולא למוח עצמו יקרא יוד אלא לקרום הזך הסותם אותו וכדקתני בתר הכי יוד עלאה דאתעטר בקטרא דעתיקא היא קרומה עלאה דאזדכך וסתים ויו"ד תתאה ז"א. ואפשר לומר דלעולם יו"ד (ע"ד) המוח והכי פירושו יו"ד עלאה שהוא המוח שנתעטר והוקף בקיטרא דעתיקא וקיטרא דעתיקא היא קרומא כו' ולפי פירוש הראשון זהו ענין ויצר יוד עלאה יוד תתאה עתיקא קדישא וז"א וכמ"ש באדרא רבא בדף קמ"ה ע"ב וה' שבין י' לי' רומז לרוח חיים היוצא מהחוטם א"א לז"א וזהו נשבא דפרדשקא דקתני לקמן ויוצא מבינה שבכתר כי היא רוח חיים חיי המלך ונקרא תהילה ותהלתי אחטם לך וכמבואר באדרא בדף קל"ב ונמצא שיהי הוא כללא דשלימו חכמה קדומה ובינה שבכתר וז"א ולפי שאינו מזכיר נוקבא דז"א אינו שלם לגמרי וזמ"ש שלים ולא לכל סטר וכשנאמר תדשא עדין לא נתגלה ז"א כלל ולפיכך לא נאמר יהי ואח"ך נעקר ויצא לחוץ ז"א עם נקבתו שהיו בתוך הבינה נעלמים וזמ"ש תתעקרו מהאי אתר כו' ועיין בס' בראשית בד' ל"ה ע"ב וכאשר נתגלו נקראו ה' אלהי"ם וזמ"ש כתיב ויטע ה' אלהים ועל ידי מי נטעו על ידי אות ה' שבין יוד ליוד שהיא נשבא דפרדשקא כי בלתי הרוח העליון הרומז לה' אין להם קיום ובה' נתקיימו וגם בהם אשתכלל ויצ
אה אשתו עמו מכח ה' עלאה יצאה ה' תתאה. וזהו אה"ה שהם שני היהי"ן והם אדנ"י יהו"ה בינה ומלכות וזמ"ש ותוצא הארץ דשא אימתי כד שמא אתנעע כו' כי אז יצאו זכר ונקבה והוציאה הארץ דשא כנ"ל נמצא דבאמירה זו נתגלו ד"ו פרצופים בתוך הבינה בסוד ה' ד"ו והם עץ פרי נקבה בתחילה ואח"כ עץ עושה פרי דכר ולא היו שלמים כי היו כקרני חגבים ואח"כ נעקרו ויצאו חוץ ויצא הזכר תחי ולפיכך לא נזכר ביציאה אלא נקרא עושה פרי וממנו יצאה הנקבה. אדנ"י אלהים אתה החילות כו' את גדלך יהו"ה שלים בסטרוי כו' אפשר לפרש דשם ההוי"ה בנקודת אלהים יורה שלם בנקבה עמו כי שם בן ארבע יורה לזכר וניקוד אלהים לנקבה שהיא בצידו שנקראת אלהים וכדין אוירא נפיק וניצוצא אזדמן פירוש ניצוצא בוצינא דקרדינותא טלא מלי עלה דתרי גווני פירוש חיוור וסומק עוד ירצה פי' שני כי הטל אשר בגו גלגלתא דעתיקא קדישא הוא חוור מצד תכלית לובן הרחמים שבו אבל הטל שבגלל' דז"א הוא כלול מתרי גווני חיוור וסומק רחמים ודין כנז' באדרת נשא בדף קל"ה ע"ב תלת חללין דאתוון כו' פירוש היינו יה"ו חכמה ובינה ודעת אוכמין בערכאה כו' פירוש שחורות כעורב תלוין על הנקבים העקומים שבאוזן ומעכבים מלשמוע עוד פירוש שני וזהו סוד קווצותיו תלתלים שחורות כעורב כי שערות רישא דז"א הם שחורות ונמשכות ותלוין על נוקבין דאודנין דיליה ועל זה הוצרך לומר הפסוק הטה אזנך ושמע לבערא שערא מעל אודנין ימינא (ד"ש ע"ב) ושמאלא הכח פירוש בז"א יש ימינא ושמאלא ולא בעתיקא חד ארחא לעילא דקיק פירוש פלגותא דשערי מצחא דלא נהיר פירוש מצח שבז"א משם הדינין יוצאין והקטטות לבד כשמצח א"א הנקרא רצון משגיח בו עיינין דתלת גווני למרתת קמייהו פירוש עינים שיש בהם שלשה גוונים אוכם ירוק וסומק וראוי לאדם להיות נרתת מהם והם רוחצות בחלב של חיוור א"א כתיב עיניך תראנה ירושלים כו' פירוש דמשמע דירושלים נוה שאנן בלא דין וכתיב צדק ילין בה (דף כ' ע"א) שהוא דין נוה שאנן עתיקא דסתים עיניך כתיב פירוש א"א ואין שם אלא עין אחד רחמים חוטמא פרצופא דזעירא לאשתמודעא פירוש פרצוף ז"א ניכר בחוטם תלת שלהובין מתוקדין בנוקבוי פירוש הם תננא ואשא וגחלי דנורא דרגא עקימא למשמע טב וביש פירוש האוזן שיש בה נקב עקום: