פג
א
זכאה חולקיה דההוא זכאה דמדוריה עם מלכא בביתיה. רבי שמעון אמר, זכאה חולקיה דההוא זכאה דזכי להאי דכתיב, (ישעיה נח יד) אז תתענג על יהו"ה, עם יהו"ה לא כתיב אלא על יהו"ה, מאי על יהו"ה, אתר דעלאין ותתאין אתמשכן מיניה ותאבין לההוא אתר, דכתיב (תהלים קכא א) מאין יבא עזרי, וכתיב (דניאל ז יג) ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי, ותיאובתא וענוגא דצדיקיא לאסתכלא לההוא זיוא דכל זיוא מיניה נפקא, ואתמשכן מניה כל אינון כתרין. תו אמר רבי שמעון, תנינן בהאי קרא אז תתענג על יהו"ה, סיפיה דקרא מה כתיב, והרכבתיך על במתי ארץ, על ההוא אתר דאקרי במתי ארץ, איהו לעילא מהאי ארץ, וההוא אתר דאקרי במתי ארץ היינו שמים, והיינו דכתיב על במתי ארץ. על יהו"ה, אמר רבי אבא אז תשב לא כתיב, אלא אז תתענג על יהו"ה, היינו שמים, דכתיב (תהלים נז ו) רומה על השמים אלהי"ם, והרכבתיך על במתי ארץ, היינו ארץ החיים, ממשמע דכתיב על במתי, לאכללא ציון וירושלם דאקרון במתי ארץ, והיינו שמים דלעילא וארץ דלעילא, ומלה דאמר רבי שמעון הכי הוא, וכלא חד, דכתיב ועד עתיק יומיא מטה וגו', וכל הני מילי לאתר חד סלקין. אמר רבי אבא לרבי שמעון, לימא לי מר האי קרא כוליה במאי אוקימנא ליה, דכתיב אז תתענג על יהו"ה, והרכבתיך על במתי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך, אמר ליה, הא כלא אתמר, דתפנוקא ועדונא על יהו"ה כתיב, אתר דאיהו לעילא, וכתיב ועד עתיק יומיא מטה וגו', על במתי ארץ, כמה דאתמר. והאכלתיך נחלת יעקב אביך, כמה דכתיב (בראשית כז כח) ויתן לך האלהי"ם מטל השמים וגו', והיינו נחלת יעקב, וברכתא דבריך יצחק ליעקב על האי שמים קאמר, וברכיה בברכתא דזמינין בנוי דיעקב לאחיא בההוא טלא לזמנא דאתי, דכתיב ויתן לך האלהי"ם, לך ולא לאחרא, מטל השמים, דביה זמינין מתיא לאחיא לזמנא דאתי, דנפיק מעתיקא לזעיר אנפין, ושריא בהאי שמים, אסתכל רבי אבא ואמר, השתא אשתמע כלא, ואשתכח דברכתא דיצחק עלאה ממאי דחשיבנא. תאנא (תהלים קו ב) מי ימלל גבורות יהו"ה, מי ימלל, מי ידבר מבעי ליה, אמר רבי חייא, כמה דאת אמר (דברים כג כו) וקטפת מלילות בידך, גבורות יהו"ה, דסגיאין אינון, ונפקין מגבורה חד, ותאנא חד גבורה עלאה עטרא דעטרין, מתעטרא, ונפקין מינה חמשין תרעין, מנהון ימינא ומנהון שמאלא, וכל חד וחד גבורה אתקרי, וכל חד וחד מתעטרא בקרדיטי גליפין נהורין, וכלהו אקרון גבורת יהו"ה. אמר רבי חייא, גבורת יהו"ה חסר כתיב, דהא כלהו כלילן בדא, ישמיע כל תהלתו, דא הוא שכינת זיו יקריה דקודשא בריך הוא, דכתיב (חבקוק ג ג) ותהלתו מלאה הארץ. אמר רבי שמעון, כתיב (בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו', שם האחד פישון וגו', הא אלין בשמהן אקרון, והני ארבע מההוא נהר דנפיק אתמשכן, מה שמיה דההוא נהרא דנפיק, אמר רבי שמעון יובל שמיה, דכתיב (ירמיה יז ח) ועל יובל ישלח שרשיו, וכתיב ולא ימיש מעשות פרי, מאי טעמא לא ימיש, משום דעל יובל ישלח שרשיו, ועל דא כתיב (ישעיה נח יא) וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, ובגין כך כתיב יוצא, יוצא ואינו פוסק:
תאנא אמר רבי שמעון, כתיב וידבר אלהי"ם את כל הדברים וגו', וידבר, בגין לאכרזא מילין, דתאנא בשעתא דקודשא בריך הוא אתגלי ושארי למללא, עלאין ותתאין אתחלחלו, ונפקו נשמתהון דישראל, ותאנא ההוא מלה הוה טאס מלעילא לתתא, ומתגלפא בארבע רוחי עלמא, וסלקא ונחתא, כד סלקא אשתאבא מטורי דאפרסמונא
ב
דכיא, ואשתאבא בההוא טלא דלעילא, ואסחר בסחרניהון דישראל, ותבת בהון נשמתהון, ואסחר ומתגלפא באתריה בלוחי אבנא, וכן כל מלה ומלה. אמר רבי שמעון, כל מלה ומלה הוה מליא בכל אינון טעמין, בכל אינון מלין גזרין אגרין ועונשין, רזין וסתרין כאסקופא (נ"א כאספוקא) דא דאיהי מליא מכלא. ובשעתא דהוה נפיק ההוא מלה אתחזי חד, וכד הוה מתגלפא באתרוי אתחזון בההוא מלה שבעין ענפין דסלקין בגוה, וחמשין כתרין (נ"א רתיכין) חסר חד מהאי גיסא, וחמשין חסר חד מגיסא אחרא, כפטישא דא בזמנא דאיהו בטש בטנרא, כמה דאת אמר (ירמיה כג כט) וכפטיש יפוצץ סלע, והוו חמאן כל ישראל עינא בעינא, והוו חדאן. וכלהו דרין בתראין כלהו אזדמנו לתמן, וכלהו קבילו אורייתא בטורא דסיני, דכתיב (דברים כט יד) כי את אשר ישנו פה וגו', ואת אשר איננו פה עמנו היום, וכלהו כל חד וחד כדקא חזי ליה, וכלהו חמאן ומקבלין מלין. אלהי"ם, דא גבורה, את, דאתכליל בימינא, כמה דתנינן, את השמים, דאיהו ימינא, ואת הארץ, דאיהו שמאלא, דכתיב (ישעיה מח יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, וימינא דא הוא את, כל, לאכללא כל שאר כתרין, הדברים, מתקשרן דא בדא, האלה, כל אינון טעמין כל אינון רזין כל אינון סתרין גזרין ועונשין. לאמר, למהוי ירותא לכלא, דכתיב (דברים לג ד) תורה צוה לנו משה מורשה וגו', דאי תימא לגלאה מה דלא אצטריך לגלאה לכל בר נש, כתיב אנכי יהו"ה אלהי"ך, כמה דאנא טמירא וסתים, כך יהיו מלין אלין טמירין וסתימין בלבך. דבר אחר, וידבר אלהי"ם, חד, את, כל, הדברים, האלה, לאמר, הא חמש דרגין אחרנין, רבי יהודה אמר, וידבר אלהי"ם, גבורה, את, ימינא, כל, דא ודא, (האלה, אינון דאתגליין, דכתיב וכל העם ראים את הקולת). (דבר אחר כל), אמר רבי יצחק, לאכללא אברהם, דכתיב (בראשית כד א) ויהו"ה ברך את אברהם בכל, הדברים, לאכללא שאר כתרין דאתכסיין, האלה אינון דאתגליין, וכתיב וכל העם ראים את הקולת, לאמר, דא הוא דכתיב (משלי יב ד) אשת חיל עטרת בעלה, וכתיב (ירמיה ג א) לאמר הן ישלח איש את אשתו. אמר רבי יצחק, אמאי אתיהיבת אורייתא באשא וחשוכא, דכתיב (דברים ד יא) וההר בוער באש עד לב השמים חשך ענן וערפל, דכל מאן דישתדל באורייתא אשתזיב מאשא אחרא דגיהנם, ומחשוכא דמחשכין כל שאר עמין לישראל, דבזכותיה דאברהם אשתזיבו ישראל מאשא דגיהנם דתניא אמר ליה קודשא בריך הוא לאברהם, כל זמנא דבניך ישתדלון באורייתא ישתזבון מאלין, ואי לא הא נורא דגיהנם דשלטא בהו, וישתעבדון ביני עממיא, אמר ליה בתרי קטורי לא מזדקפן מלין, אלא אי ניחא קמך ישתזבון מנורא דגיהנם, וישתעבדון ביני עממיא, עד דיתובון גבך, אמר ליה, יאות הוא ודאי, הדא הוא דכתיב (דברים לב ל) אם לא כי צורם מכרם, מאן הוא צורם, דא הוא אברהם, דכתיב (ישעיה נא א) הביטו אל צור חצבתם, ויהו"ה הסגירם, דא קודשא בריך הוא דאסתכם על ידוי. אמר רבי יהודה, מיומא דנפקו ישראל ממצרים, עד יומא דאתיהיבת אורייתא, חמשין יומין הוו, מאי טעמא, אמר רבי יהודה, משום אינון שני דיובלא, דכתיב (ויקרא כה י) וקדשתם את שנת החמשים שנה. תאנא אמר רבי שמעון, ההוא יובלא אפיק לון לישראל ממצרים, ואי תימא דיובלא ממש, אלא מסטרא דיובלא הוה, ומסטרא דיובלא אתער דינא על מצראי, ובגיני כך חמשין יומין אלין דיובלא הוו. תאנא לקבל דא חמשין זמנין אתמר ואדכר באורייתא נמוסין דמצרים, ושבחי אינון כלהו, אשר