פה | חלק ב | ספר הזוהר בארמית | רבי שמעון בר יוחאי | כתבי מקובלים נוספים | ספריית כתבי מקובלים -
אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ב / פה
רבי שמעון בר יוחאי

פה

א

איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם, (ויקרא כד טו) ואל בני ישראל תדבר לאמר, (שם כה נה) כי לי בני ישראל עבדים, אן אינון בני ישראל, בה שעתא אהדרת אורייתא נשמתייהו דישראל כל חד וחד לאתריה, אורייתא אתקיפת ואחידת בהו בנשמתייהו לאהדרא להו לישראל, הדא הוא דכתיב (תהלים יט ח) תורת יהו"ה תמימה משיבת נפש, משיבת נפש ממש. תאנא כתיב (דה"א כט כג) וישב שלמה על כסא יהו"ה למלך, כמה דכתיב (מ"א י יט) שש מעלות לכסא, רבי אבא אמר, דקיימא סיהרא באשלמותא. דתנינן ביומוי דשלמה קיימא סיהרא באשלמותא, אימתי באשלמותא (נ"א תנא כתיב (שם ה יא) ותרב חכמת שלמה וגו', מאי ותרב, אמר רבי אבא, דקיימא סיהרא באשלמותא, מאי באשלמותא), דקיימא בחמשה עשר, כמה דתנינן, אברהם, יצחק, יעקב, יהודה, פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בועז, עובד, ישי, דוד, שלמה, כד אתא שלמה קיימא סיהרא באשלמותא, הדא הוא דכתיב וישב שלמה על כסא יהו"ה למלך, וכתיב שש מעלות לכסא, כלא כגוונא דלעילא. ביומוי דצדקיה קיימא סיהרא בפגימותא ואתפגים, כמה דאת אמר (ישעיה יג י) וירח לא יגיה אורו, דתנינן ביומוי דצדקיה אתפגים סיהרא, ואתחשכו אנפייהו דישראל, פוק וחשוב, רחבעם, אביה, אסא, יהושפט, יהורם, אחזיהו, יואש, אמציהו, עוזיה, יותם, אחז, יחזקיהו, מנשה, אמון, יאשיהו, צדקיהו, וכד אתא צדקיהו אתפגים סיהרא וקיימא על פגימותא, דכתיב (ירמיה נב יא) ואת עיני צדקיהו עור, ביה זמנא (איכה ב א) השליך משמים ארץ, האי ארץ אתעברא מקמי שמים ואתרחקת מניה, ואתחשכא האי ארץ, (כלומר דקיימא סיהרא פגימותא). תאנא בשעתא דקיימו ישראל על טורא דסיני, שארי סיהרא לאנהרא, דכתיב (תהלים יח י) ויט שמים וירד, מהו וירד, דקריב שמשא לגבי סיהרא, ושרי לאנהרא סיהרא, דכתיב (במדבר ב ג) דגל מחנה יהודה מזרחה, בטורא דסיני אתמנא יהודה רופינוס במלכותא, דכתיב (הושע יב א) ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן, (נ"א רבי יצחק אמר מהכא, ויהודה עוד רד עם אל, הוה שולטניה בשעתא דהאי אל שליט מלכותיה על טורא דסיני, בהאי שעתא שליט מלכותיה דיהודה), מהו ועם קדושים נאמן, כד אמר קודשא בריך הוא לישראל ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, נאמן הוה יהודה לקבלא מלכותא, ושארי סיהרא לאנהרא:

אנכי יהו"ה אלהי"ך אשר הוצאתיך וגו', רבי אלעזר פתח, (משלי א ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך, שמע בני מוסר אביך דא קודשא בריך הוא, ואל תטוש תורת אמך דא כנסת ישראל, מאן כנסת ישראל, דא בינה, כמה דכתיב (שם ב) להבין אמרי בינה. רבי יהודה אמר, מוסר אביך דא היא חכמה, ואל תטוש תורת אמך דא היא בינה. רבי יצחק אמר, הא והא חד מלה אתפרשו, דתנינן אורייתא מחכמה דלעילא נפקת. רבי יוסי אמר, מבינה נפקת, דכתיב להבין אמרי בינה, וכתיב ואל תטוש תורת אמך. אמר רבי יהודה, אורייתא מחכמה ובינה אתכלילת, דכתיב שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. רבי אבא אמר בכלא אתכלילת, דכיון דבאלין תרין אתכלילת, אתכלילת בכלא, בחסד, בדינא, ברחמי, בכלהו שלימותא דאצטריך מלה, אי מלכא ומטרוניתא מסתכמין, כלא מסתכמין, באתר דאלין משתכחין, כלא משתכחין. רבי יוסי אמר, אנכי דא שכינתא, כמה דכתיב (בראשית מו ד) אנכי ארד עמך מצרימה, יהו"ה אלהי"ך (נ"א כלא סליק לעילא למהוי כלא חד), (דא כנסת ישראל, דכתיב ואל תטוש תורת אמך). רבי יצחק אמר, אנכי דא שכינתא, ופסקא טעמא, כמה דאת אמר (שם כז יט) אנכי עשו בכורך, יהו"ה אלהי"ך דא קודשא בריך הוא, כמה דכתיב (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו, וכתיב אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, מן השמים, (מן השמים ממש, דא קודשא בריך הוא). אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אשר, אתר דכלא מאשרין ליה,

 

ב

הוצאתיך מארץ מצרים, דא יובלא, כמה דתנינן מסטרא דיובלא נפקו ישראל ממצרים, ובגין כך חמשין זמנין אדכר יציאת מצרים באורייתא, חמשין יומין לקבלא אורייתא, חמשין שנין לחירו דעבדין. מבית עבדים, כמה דכתיב (שמות יב כט) הכה כל בכור בארץ מצרים, ותנינן אלין כתרין תתאין דאתרחיצו בהו מצראי. כמה דאית ביתא לעילא, אית ביתא לתתא, ביתא קדישא לעילא, דכתיב (משלי כד ג) בחכמה יבנה בית, ביתא תתאה לתתא דלא קדישא, כמה דכתיב מבית עבדים. תאנא, בשעתא דאתמר אנכי, כל אינון פקודי אורייתא דמתאחדן במלכא קדישא עלאה בסטרא (ס"א דא), כלהו הוו כלילן בהאי מלה, כמה דתנינן כל פקודי אורייתא מתאחדן בגופא דמלכא, (ד"א במלכא קדישא עלאה), מנהון ברישא דמלכא, ומנהון בגופא, ומנהון בידי מלכא, ומנהון ברגלוי, ולית מאן דנפיק מן גופא דמלכא לבר. ובגין כך, מאן דפשע בחד מפקודי אורייתא, כמאן דפשע בגופא דמלכא, כמה דכתיב (ישעיה סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, בי ממש, ווי לחייביא דעברין על פתגמי אורייתא, ולא ידעין מאי קא עבדין, דאמר רבי שמעון, ההוא אתר דאיהו חב לגביה, ההוא אתר ממש גלי חוביה, (ואמר רבי שמעון, קודשא בריך הוא ממש גלי חוביה) חב בקודשא בריך הוא, קודשא בריך הוא גלי חוביה, דכתיב (איוב כ כז) יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו, יגלו שמים עונו, דא קודשא בריך הוא, וארץ מתקוממה לו, דא קודשא בריך הוא, (נ"א דא כנסת ישראל). תניא שמים גליין חוביה דבר נש, ובשעתא דאיהו גלי חוביה, ארץ עביד דינא בבר נש, דכתיב וארץ מתקוממה לו, למעבד דינא ביה. אמר רבי יוסי, תנינן משמיה דרבי שמעון, בשעתא דאתיהיבת אורייתא, אימא ובנין בשלימותא אשתכחו, דכתיב (תהלים קיג ט) אם הבנים שמחה:

אנכי יהו"ה אלהי"ך, אנכי, כמה דתנינן בת היתה לו לאברהם אבינו היא שכינתא, ודא בת, יהו"ה אלהי"ך, דכתיב (שמות ד כב) בני בכורי ישראל, וכתיב (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה, הא בן. אשר הוצאתיך מארץ מצרים, דכתיב (ויקרא כה י) יובל היא קדש תהיה לכם, וכתיב אם הבנים שמחה. וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור, הא אימא ובנין, יתבא אימא יתבין בנין, (ועלמין) כלהו בחדוה בשלימותא, ועל דא כתיב אם הבנים שמחה, מתעברא אימא כלהו מתעברן מדוכתייהו, וכתיב (דברים כב ו) לא תקח האם על הבנים, ותנינן, לא יעביד בר נש חובי לתתא, בגין דאתעבר אימא מעל בנין. אמר רבי יצחק, כלא קודשא בריך הוא, כלא הוא, כלא חד, ומלין אלין למחצדי חקלא אתגליין, זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי. תאני אמר רבי אלעזר, כתיב בראשית ברא אלהי"ם את השמים ואת הארץ, וכתיב (בראשית ב ד) ביום עשות יהו"ה אלהי"ם ארץ ושמים, במאי אוקימנא הני קראי, הא תנינן דתרווייהו כחדא אתבריאו, מלמד שנטה הקדוש ברוך הוא קו ימינו וברא השמים, ונטה קו שמאלו וברא את הארץ, בקדמיתא את השמים ואת הארץ, ולבתר ארץ ושמים. תנן, כתיב (הושע ב כג) ביום ההוא אענה נאם יהו"ה אענה את השמים והם יענו את הארץ, אענה את השמים, שמים ממש, דכתיב (ישעיה סו א) השמים כסאי, והם יענו את הארץ, הארץ ממש, דכתיב והארץ הדום רגלי, שמים שמים עלאין, וארץ ארץ עלאה:

דתניא, כד אתקן שמים דא בתיקונוי, (אתקן) לקבליה דהאי ארץ, ותיאובתיה לקבלה בחד דרגא דאקרי צדיק, כמה דכתיב (משלי י כה) וצדיק יסוד עולם, ואתדבק בהאי ארץ, ומרישא דמלכא עד ההוא אתר דשארי האי צדיק, אתי חד נהרא

חזרה לראש הדף
Site location tree