אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ב / קז
רבי שמעון בר יוחאי

קז

א

חב ההוא חובא דבת שבע, ותנינן מאן דאתי על ערוה (אתתא ברעותא) אסרה על בעלה, וחב לחבריה וחב לקודשא בריך הוא, לאו הכי הוא, דההוא דאת אמר בהיתרא הוה, ודוד דיליה נקט, וגט הוה לה מבעלה עד לא יהך לקרבא, דהכי הוה מנהגא דכל ישראל, דיהבין גט זמן לאתתיה כל דנפיק חילא, וכן עבד אוריה לבת שבע, ולבתר דעבר זמן והות פטורה לכלא, נטל לה דוד, ובהיתרא עבד כל מה דעבד, דאלמלא לאו הכי ובאסורא הוה, לא שבקה קודשא בריך הוא לגביה, והיינו דכתיב לסהדותא, (ש"ב יב כד) וינחם דוד את בת שבע אשתו, סהדותא דאשתו היא, ודאי אשתו ובת זוגו הות, דאזדמנת לגביה מיומא דאתברי עלמא, (ורזא דמלתא, מלכותא דלעילא דאיהו אתעביד רגלא רביעאה למרכבתא עלאה, ואתקרי בת שבע, על אבן אחת שבעה עינים), הא סהדותא דלא חב דוד חובה דבת שבע כדקאמרן. ומה היא חובה דחב (אלא) לקודשא בריך הוא בלחודוי ולא לאחרא, דקטל לאוריה בחרב בני עמון, ולא קטליה איהו בשעתא דאמר ליה ואדני יואב, דהא דוד הוה רבון עליה (ועל יואב), וקרא אוכח דכתיב (שם ב כג ח) אלה שמות הגבורים אשר לדוד, ולא אשר ליואב, ולא קטליה ההיא שעתא, וקטליה בחרב בני עמון. וקרא אמר ולא נמצא אתו דבר (מ"א טו ה) רק בדבר אוריה החתי, רק למעוטי קא אתי, בדבר אוריה, ולא באוריה, וקודשא בריך הוא אמר, (ש"ב יב ט) ואותו הרגת בחרב בני עמון, וכל חרב בני עמון הוה חקיק ביה חויא עקים דיוקנא דדרקון, ואיהו ע"ז דלהון, אמר קודשא בריך הוא, יהבת חילא לההוא שקוץ, (ד"א דכיון דחרב בני עמון אתגבר ההיא שעתא על אוריה, כמה תוקפא תקיף ההוא חויא עקימא), בגין דבשעתא דקטלו בני עמון לאוריה, וסגיאין מבני ישראל עמיה, ואתגבר בההיא שעתא חרב בני עמון, כמה תוקפא אתתקף ההיא ע"ז שקוץ. ואי תימא אוריה לא הוה זכאי כיון דכתיב עליה אוריה החתי, לאו הכי, זכאה הוה, אלא דשמא דאתריה הוה חתי, כמה דאת אמר (שופטים יא א) ויפתח הגלעדי, על שום אתריה אתקרי הכי, ועל דא בדבר אוריה החתי, דשקוץ בני עמון אתגבר על מחנה אלהי"ם, דמשריתא דדוד דיוקנא ממש דלעילא הוו, ובההוא שעתא דפגים דוד משריתא דא, פגים לעילא משריתא אחרא, ועל דא אמר דוד (תהלים נא ו) לך לבדך חטאתי, לבדך, ולא לאחרא, דא הוה ההוא חובה דחב לגביה, ודא הוא בדבר אוריה, ודא הוא בחרב בני עמון. כתיב (ד"ה ב טז ט) כי יהו"ה עיניו משוטטות בכל הארץ, אלין נוקבין, וכתיב (זכריה ד י) עיני יהו"ה המה משוטטים, אלין דכורין, והא ידיען אינון, דוד אמר (תהלים נא ו) והרע בעיניך עשיתי, בעיניך, לפני עיניך מבעי ליה, אלא מאי בעינך, אמר דוד בההוא אתר דחבנא בעיניך הוה, דהוינא ידע דהא עיניך הוו זמינין וקיימן קמאי, ולא חשבנא לון, הרי חובא דחבנא ועבדנא באן אתר הוה בעיניך. למען תצדק בדברך תזכה בשפטך, ולא יהא לי פתחון פה למימר קמך, תא חזי כל אומנא כד מליל, באומנותיה מליל, דוד בדיחא דמלכא הוה, ואף על גב דהוה בצערא, כיון דהוה קמי מלכא תב לבדיחותיה כמה דהוה, בגין לבדחא למלכא, אמר, מארי דעלמא, אנא אמינא (שם כו ב) בחנני יהו"ה ונסני, ואת אמרת דלא איכול לקיימא בנסיונך, הא חבנא למען תצדק בדברך, ויהא מילך קשוט, דאלמלא לא חבנא יהא מלה דילי קשוט, ויהא מילך בריקניא, השתא דחבנא בגין דלהוי מילך קשוט, יהיבנא אתר לצדקא מילך, בגין כך עבידנא למען תצדק בדברך תזכה בשפטך, אהדר דוד לאומנותיה, ואמר גו צעריה מלין דבדיחותא למלכא. תנינן, לאו דוד אתחזי לההוא עובדא, דהא איהו אמר (שם קט כב) ולבי חלל בקרבי, (אנקיד חלל, כבר הוה חלל

 

ב

בקרבי), הכי הוא, אבל אמר דוד, בלבא אית תרין היכלין, בחד דמא ובחד רוחא, ההוא חד דמלייא דמא, ביה דיורא ליצר הרע, ולבי לאו הכי, דהא ריקן איהו, ולא יהבית דיורא לדמא בישא לשכנא ביה יצר הרע, ולבי ודאי חלל איהו בלא דיורא (ד"א דמא) בישא, וכיון דהכי הוא לא אתחזי דוד לההוא חובא דחב, אלא בגין למיהב פתיחו דפומא לחייביא, דיימרון דוד מלכא חב ותב בתיובתא ומחל ליה קודשא בריך הוא, כל שכן שאר בני נשא, ועל דא אמר (תהלים נא טו) אלמדה פושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו. וכתיב (ש"ב טו ל) ודוד עלה במעלה הזיתים, עולה ובוכה, וראש לו חפוי, והוא הולך יחף, ראש לו חפוי ויחף אמאי, אלא נזוף הוה, עבד גרמיה נזוף לקבלא עונשא, ועמא הוו רחיקין מניה ארבע אמות, זכאה עבדא דהכי פלח למאריה, ואשתמודע בחוביה לאתבא מניה בתיובתא שלימתא. תא חזי, יתיר הוה מה דעבד ליה שמעי בן גרא, מכל עקתין דעברו עליה עד ההוא יומא, ולא אתיב דוד לקבליה מלה, דהכי הוה יאות ליה, ובדא אתכפרו חובוי, השתא אית לאסתכלא, שמעי תלמיד חכם הוה, וחכמתא סגיאה הות ביה, אמאי נפיק לגבי דוד, ועבד ליה כל מה דעבד, אלא מאתר אחרא הוה מלה, ואעיל ליה בלביה מלה דא, וכל דא לתועלתא דדוד, דהא ההוא דעבד ליה שמעי, גרמא ליה למיתב בתיובתא שלימתא, ותבר לביה בתבירו סגי, ואושיד דמעין סגיאין מגו לביה קדם קודשא בריך הוא, ועל דא אמר (שם טז י) כי יהו"ה אמר לו קלל, ידע דהא מאתר עלאה אחרא נחת מלה. תרין פקודין פקיד דוד לשלמה בריה, חד דיואב וחד דשמעי, עם שאר פקודין דפקיד ליה, דיואב דכתיב (מ"א ב ה) וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה, מלה סתימא הוה, דאפילו שלמה לא הוה ליה למנדע, (ולא ידע) אלא בגין דידעו (ליה) אחרנין אתגלי לשלמה, ועל דא אמר, וגם אתה ידעת וגו', מה דלא אתחזי לך למנדע. דשמעי כתיב (שם ח) והנה עמך שמעי בן גרא, מאי והנה עמך, זמין הוא עמך תדיר, רבו הוה, ובגין כך לא אמר על יואב והנה עמך יואב, אבל שמעי דא דאשתכח עמיה תדיר, אמר והנה עמך. (שם לו) וישלח המלך ויקרא לשמעי, ויאמר בנה לך בית בירושלם, אן הוא חכמתא דשלמה מלכא בהאי, אלא כלא בחכמתא עבד, ולכל סטרין אשגח, דהא חכים הוה שמעי, ואמר שלמה בעינא דיסגי אורייתא בארעא על ידוי דשמעי, ולא יפוק לבר. תו מלה אחרא אשגח שלמה בחכמתא, דכתיב (ש"ב טז ה) יוצא יצוא ומקלל, מאי יוצא יצוא תרי זמני, ויצא ויקלל סגי (ליה), אלא חד יציאה דנפק מבי מדרשא לגבי דוד, וחד יציאה דנפק מירושלם לגבי עבדוי דמית עלוי, יציאה חדא לגבי מלכא, ויציאה תניינא לגבי עבדין, וכל דא חמא שלמה ואשגח ברוח קודשא ההוא יציאה תניינא, ועל דא אמר (שם לז) והיה ביום צאתך, ידע דביציאה ימות. ועפר בעפר (ש"ב טז יג) מהו, אמר שלמה, לגבי אבא בעפר הוה, לגבי שמעי במיא, דכתיב (מ"א ב לז) והיה ביום צאתך ועברת את נחל קדרון, עפר התם, והכא מיא, תרווייהו דן שלמה למהוי עפר ומיא כסוטה, למאן דאסטין ארחא לגבי אבוי. כתיב (שם ח) והוא קללני קללה נמרצת, וכתיב (שם) ואשבע לו ביהו"ה לאמר אם אמיתך בחרב, מאי בחרב, וכי שמעי טפשא הוה, דאילו הכי אומי ליה, דלא יימא בחרב לא, אבל בחנית או בגירא אין. אלא תרין מלין הכא, חד אמר ינוקא בריה דנונא רבא, ההוא

חזרה לראש הדף
Site location tree