אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ב / קיד
רבי שמעון בר יוחאי

קיד

א

חירות מכלא, הכי הוא, ומאי חירות, גושפנקא דעלמא דאתי, דביה הוה חירות בכל מיני חירות, ואלמלא לא אתברו, כל מה דאתא לעלמא לבתר לא אתא, והוו ישראל דיוקנא דמלאכין עלאין דלעילא. ועל דא אכריז קרא ואמר, והלוחת מעשה אלהי"ם וגו', לא תימא דלבתר דעלמא אשתכלל ואדכר שם מלא הוו, אלא בשעתא דאשתכלל בשם אלהי"ם עד לא ייעול שבת. המה, מאי המה, הפוך מה"ה הוו, מתרין סטרין הוו, חדא בעובדא וחדא דחירות לעילא, רשים לעילא לנטרא לכלא, ועל דא המ"ה. והמכתב מכתב אלהי"ם הוא, אשא אוכמא על גבי אשא חוורא, מכתב אלהי"ם הוא, היינו דכתיב (במדבר יח כג) ועבד הלוי הוא, חרות, כמה דאתמר, דהא יובל קרי חרות, ועביד חירות לכל עלמין, עד כאן חברייא, מכאן ולהלאה תנדעון דהא סטרא בישא לא שלטא עלייכו, ואנא ייבא סבא קאימנא קמייכו לאתערא מלין אלין. קמו אינון כמאן דאתער משינתיה, ואשתטחו קמיה, ולא הוו יכלין למללא, לבתר שעתא בכו. פתח רבי חייא ואמר, (שיר ח ה) שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך וגו', שימני כחותם, בשעתא דאתדבקא כנסת ישראל בבעלה, איהי אמרת שימני כחותם, ארחא דחותם כיון דאתדבק בההוא אתר דאתדבק, שביק ביה כל דיוקניה, אף על גב דההוא חותם אזיל הכא והכא, ולא קיימא תמן והא אתעבר מניה, כל דיוקניה שביק תמן, ותמן קיימא, אוף הכי אמרת כנסת ישראל, כיון דאתדבקנא בך, כל דיוקני ליהוי חקיק בך, דאף על גב דאיזיל הכא או הכא, תשכח דיוקני חקיק בך ותדכר לי. וכחותם על זרועך, כמה דכתיב (שם ב ו) שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, אוף הכי תהא דיוקני חקיק תמן, ובכן אהא בך מתדבקא לעלמין, ולא אתנשי מינך. כי עזה כמות אהבה, תקיפא כמות אהבה בתוקפא תקיף, כההוא אתר דשריא ביה מותא, אהבה, ההוא אתר דאקרי אהבת עולם, קשה כשאול קנאה, אוף הכי, דהא אלין שמהן מההוא סטרא אינון. רשפיה רשפי אש, מאן אינון רשפין, אלין אינון אבנין ומרגלן טבאן דאתילידו מההוא אש, שלהבת יה, מההוא שלהובא דנפקא מעלמא עלאה, ואתאחדא בכנסת ישראל, למהוי כלא חד יחודא. ואנן הא אהבה ורשפין דשלהובא דלבא אבתרך, יהא רעוא דדיוקנא דילן תהא חקוקה בלבך, כמה דדיוקנא דילך חקוק בלבן, נשק לון ובריך לון ואזלו. כד מטו לגבי דרבי שמעון, וסחו ליה כל מה דאירע לון, חדי ותווה, אמר זכאין אתון דזכיתון לכל האי, ומה הויתון בהדי אריא עלאה גיבר תקיף, דלא הוו כמה גיברין לגביה כלום, ולא ידעתון לאשתמודעא ליה מיד, תווהנא איך אשתזבתון מעונשא דיליה, אלא קודשא בריך הוא בעא לשזבא לכון, קרא עלייהו (משלי ד יח) וארח צדיקים כאור נגה, הולך ואור עד נכון היום, (שם יב) בלכתך לא יצר צעדך, ואם תרוץ לא תכשל, (ישעיה ס כא) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, נצר מטעי מעשה ידי להתפאר, עד כאן מן רב ייבא סבא:

רעיא מהימנא:

כי ינצו אנשים, אלין מיכאל וסמא"ל, ונגפו אשה הרה, דא כנסת ישראל, ויצאו ילדיה, בגלותא, ענוש יענש, דא סמא"ל, כאשר ישית עליו בעל האשה, דא קודשא בריך הוא:

פקודא בתר דא להשיב אבדה, ואבתריה להשיב הגזל, אמר בוצינא קדישא, קודשא בריך הוא עתיד לאהדרא לך אבדה דאבדת בגין ערב רב, ודא כלה דילך, דבזמנא דעבדו ערב רב ית עגלא נפלת כלה דילך, הדא הוא דכתיב (שמות לב יט) וישלך מידו את הלחת, ואתמר בך לך רד, התם קא רמיז נחיתו דילך בגלותא רביעאה. לך

 

ב

רעיא מהימנא:

כגון (בראשית יב א) לך לך מארצך וגו', הכא ש' (איוב לג כט) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, הכא קא רמיז לך תלת זמנין, (בגלגולא) בגלותא רביעאה, רד בגין בת יחידה כלה דילך דנפלת, הדא הוא דכתיב (עמוס ה ב) נפלה לא תוסיף קום, ומיד דאנת נחית בגיניה, תקום עלך, והאי (איהו השבת אבדה). (והאי אורייתא דאתגליא על ידך, האי) איהו השבת אבדה דילך, דלאו למגנא אתגליא לך אורייתא יתיר מכל ישראל, ואסתלקת לגבך, כמיא דבאר דאסתלקו לגבך ולא לאבהן ולא לבר נש, דהא באר מכרת אדוניה. ואורייתא דא אתמר עלה (במדבר כא יז) ומשם בארה היא הבאר וגו', הבאר היא מליא ולא נפקין מימוי לבר. ואיהו באר מיא דאורייתא, דאפיק כל מיין, וכל מיין דעלמא עאלין ביה, ולא נפקין מימוי לבר. ואיהו באר דאפילו כל בני עלמא שאבין מניה מיא, ואפילו כל ענני עלמא, לא חסרין מניה אפילו כחוט השערה, בגין דבאר דא לית ליה סוף, יתיר עמוק הוא מדאורייתא, דאתמר בה (איוב יא ט) ורחבה מני ים, ובכד דיליה מאן דשאבי מניה מיא, איהו בלע (ס"א כל מימין וכל חכמתין) כל חכמתין דעלמא, כל שכן באר עצמו. וכן עתיד קודשא בריך הוא לאהדרא לך גזל דילך דאיהו מטה, דאתמר ביה (ש"ב כג כא) ויגזול את החנית מיד המצרי, דעלך אתמר (שמות ב יט) איש מצרי. ובגלותא דילך ובגלגולא דילך יפריש לך ערי מקלט, לשזבא מכמה דרדפין אבתרך דלית להון סוף. והאי איהו:

פקודא (חדא) להפריש ערי מקלט למאן דקטל, בגין ההוא מצרי דקטלת במצרים, דתמן הוה נחש הקדמוני וכל משרייתיה, דהוו סחרין ליה, וקטלת ליה בלא זמניה, ולא דחלת מרודפין דיליה, דבכמה אתרין רדפו אבתרך כמה נשין בנערותך, דאינון נעמ"ה אגר"ת לילי"ת אוכמא, וקודשא בריך הוא יהיב לך ערי מקלט לאשתזבא מנהון, ואינון שערי תשובה. בגין דאת בן י"ה, ברא דאבא ודאמא, בתר דהדרת בה"א בתיובתא אסתלקת בבינה, יה"ו אילנא דחיי, ובגינה את זכי לאת ה', בגין דאעילת גרמך אבתרהא בתיובתא, לאהדרא לה למרך, ולסלקא לה מגלותא, ולא לקבלא אנת אגרא, וקודשא בריך הוא שוי שמיה בך, ובגין דמחשבה דילך הות לעלת העלות, שוי בך מחשבתיה דאיהי יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ועלת העלות איהו מיחד אלין אתוון בך, לאשתמודעא ליה באלין אתוון. ובגין דאת הוית גומל חסד עם שכינתא, דכל פקודין דילך לקיימא איזהו חסיד המתחסד עם קונו, יהב לך מדת חסד. ובגין דנטרת פקודין דלא תעשה, והוה לך לאתגברא על יצרך למקשר ליה תחות ידך, ולא אשתדלת בהאי פקודא אלא לקשרא סמא"ל תחות ידא דקודשא בריך הוא, ובת זוגיה דאיהי שפחתא בישא תחות יד גבירתה, לון ולכל ממנן ולכל משריין דלהון, קודשא בריך הוא יהב לך מדת גבורה דיליה למהוי בסיעתך, דיתחלחלון וידחלון מינך סמא"ל ובת זוגיה וכל ממנן ומשריין דלהון, ויהון קשורים בשלשלאי תחות ידך. ובגין דהדרת בתיובתא באות ברית, נחית בינה יה"ו לאתחברא לך בצדיק בגינך, קודשא בריך הוא יהיב לך אות ברית צדיק דיליה, ובגין דמחשבה טובה עבדת כלא, הכי נחית שמא מפרש (דמרך) עלך, ומתמן (ס"א רשומא דנחית) נחית עלך. ובגין דאנת משתדל בכל יומא בתרין שפוון דילך בצלותא, לשבחא למרך באדנ"י שפתי תפתח בתרין שפוון דילך, בנביאים וכתובים, ובכל מיני זמר ונגון בצלותא, קודשא בריך הוא נחית לון בשפוון דילך. כל שכן דדרגא דילך עמודא דאמצעיתא, וביה אשתדלת בכל יומין דילך בקשוט, קודשא בריך הוא יהביה לך, לסלקא לך ביה בתורת אמת, כלילא מכל מדות, ואתוון דשמא מפרש בד' אתוון. דקדם דחזרת בתיובתא,

חזרה לראש הדף
Site location tree