קטו
א
רעיא מהימנא:
לא הוית אלא באילנא דטוב ורע, עבד ונער הוה שמך, בקדמיתא (שמות ב ו) והנה נער בוכה, עבד נאמן, הדא הוא דכתיב (במדבר יב ז) לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, וההוא רע שותפא דעבד גרם לך למחטי בסלע, בגין דמטה דאתמסר לך (נ"א בידך) הוה דאילנא דטוב ורע, מטטרו"ן טוב, סמא"ל רע. וכען דחזרת בתיובתא ואתדבקת באילנא דחיי, הא נפקת מעבד ואתהדרת בן לקודשא בריך הוא, ומטה דאתמסר בידך יהא עץ חיים, ו' דאיהו בן י"ה, ויעול (ד"א ותיעול) במ"ט אנפין דילך באורייתא, ויתעבד מו"ט, ויתקיים בך (תהלים נה כג) לא יתן לעולם מוט לצדיק. מ"ט אנפין, מ"ט אתוון דשמע ישראל וברוך שם, שית תיבין דיחודא עלאה ו' עלאה תפארת, שית תיבין תניינין דברוך שם ו' תניינא צדיק, מ"ט באמצעיתא א, וישאוהו במוט בשנים, בלא וא"ו באמצעיתא איהו מ"ט, (נ"א בלא א' דאמצעיתא דו"ו), (משלי כה כו) וצדיק מ"ט לפני רשע, ומאן גרם דא, א', אחד מחמשים, דחמשין תרעין אתיהיבו לך חסר חד, כמה דאוקמוה מארי מתניתין, חמשין שערי בינה נמסרו למשה חוץ מאחד, והאי איהו א' דחסר מחמשין ואשתאר מ"ט, ודא גרים לך צדיק מ"ט לפני רשע, מאי רשע דא סמא"ל. והאי איהו מ"ט מן מטה דילך, דאתמר ביה (שמות יז ט) ומטה האלהי"ם בידי, (דמטה אחרא אית לך), מטה דילך הוא מטה דמשה, ובגין דא א' מטה דילך דאיהי בינה חוזרת לך, כמה דאוקמוה במתניתין אלף בינה, דחזרת לך בתיובתא, ותיעול בין ו"ו ואתעביד וא"ו, לקיים בך לישראל (ישעיה נד ו) וברחמים גדולים אקבצך (ירמיה לא ח) ובתחנונים אובילם) מתמן ואילך יתקיים בך לא יתן לעולם מוט לצדיק. בההוא זמנא יתקיימו בך תרין פקודין, חד (דברים כב ד) הקם תקים עמו, תניינא (שמות כג ה) עזוב תעזוב עמו, הקם עם ו' עלאה משיח ראשון, תקים עם ו' תניינא, עמו, דא בן עמרם דסליקת לבינה דאיהי א'. ולמאן הקם תקים, לאת ה' דנפלת באלף חמישאה, בתר ע"ב כמנין עזו"ב תעזוב עמו, עזוב ע"ב ז"ו, ודא ע"ב שמהן ויסע ויבא ויט, דא וא"ו מן וה"ו, תמן עזר ולא קימה, והאי איהו עזוב, תעזוב תמן (דברים יא יד) בעת"ו יורה ומלקוש, ואספת דגנך ותירשך ויצהרך, דאינון ישראל, לקט שכחה ופאה (ויקרא יט י) לעני ולגר תעזוב אותם. הכא אוליפנא:
פקודא תליתאה, וצריך לאחזרא עלייהו, דהא מסטרא דצדיק עני, עזוב תעזוב צדיק, עמו, דא בן עמרם, והאי איהו לעני ולגר תעזוב אותם, גר אנת, כגוונא דאתמר בך בקדמיתא עם עני, (שמות יח ג) גר הייתי בארץ נכריה, אבל הקמה בדרגא דילך, הקם ו' תתאה, תקים עמו, עם בן עמרם, בדרגא עלאה דילך תפארת, במ"ה דילך שמא מפרש בשלימו. בתר ק' ק' דהקם תקים, (ובגין דא הקם תקים) אשתאר תים, מאי קא אחזי, (בראשית כה כז) יעקב איש תם, עמו, עם בן עמרם יוקים, הקם צדיק, תקים תם:
פקודא בתר דא לפדות עבד עברי ואמה העבריה, ליעד אמה העבריה, לדון בקנין עבד עברי, הענק תעניק לו, הדא הוא דכתיב כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד, מאי שש שנים יעבד, ומאי קנין דיליה, אלא בסתרי תורה, מטטרו"ן עבד יהו"ה, כליל שית סטרין, כחושבן שית אתוון דיליה, שית סדרי משנה, ובהון אית ליה לבר נש למפלח למאריה, למהוי ליה עבד (ס"א נמכר), למעבד קנין כספו, דכסף ימינא דאברהם, חסד דרגא דיליה, אורייתא מתמן אתיהיבת. ומאן דאשתדל בה בגין לזכאה (בה) לעלמא דאתי, אקרי קנין כספו, עלמא דכסופא, קנין על שם (שם יד יט) אל עליון קונה שמים וארץ, (משלי ד ה) קנה חכמה קנה בינה, קנה לו דברי תורה. רבו בתר דקנה לו, גאולה תהיה לו, אית דאיהו קנוי (ליה) לעולם, ואית דאיהו קנוי ליה שית שנין, מאן דאיהו קנוי ליה לעולם, כתיב ביה ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם, לית עולם אלא עולמו
ב
של יובל, דאינון חמשין, ודא קריאת שמע, דתמן כ"ה כ"ה אתוון ערבית ושחרית, חמשין תרעין דבינה. בתר דמיחד בהון בר נש לקודשא בריך הוא, דאיהו עבד דיליה בעול תפלין על רישיה, ואזן דיליה רציעא פתיחא למשמע קריאת שמע, דשמע בכל לשון שאתה שומע, דהיינו משמעות, דמאן דפדיון דיליה תלויה בקריאת שמע דאיהו רזא דחמשין, לית ליה פדיון על יד אחרא בגלגולא, דמרוצע הוא למאריה, והכא לא אתמר (ויקרא כה מט) או דודו או בן דודו יגאלנו. דבצלותא דבר נש איהו כעבד, דאתמר ביה שש שנים יעבד, ואין עבודה אלא תפלה, שש שנים יעבד, שלש ראשונות ושלש אחרונות, דשליח צבור אפיק ליה לבר נש ידי חובתו, למאן דלא ידע לצלאה בהו, דצדיק חי עלמין אתקרי בהו, על שמיה בעז, צדיק, גואל, קרוב, ונאמן. (נ"א ותמן) (תהלים קמה יח) קרוב יהו"ה לכל קוראיו, וטב ליה לבר נש, (משלי כז י) שכן קרוב מאח רחוק, דהיינו עמודא דאמצעיתא, דאיהו בן יה, דאסתלק לעילא דאיהו בינה, דעולם דא עולמו של יובל, דאיהו חמשין אתוון דיחודא. דבעלמא דין יכיל בר נש למהוי ליה פדיון בצדיק, שית שנין, דכליל תלת קדמאין ותלת בתראין דצלותא, ו' זעירא, אינון (נ"א איהו) שית שנין יעבוד. אבל בעלמא דאתי דאיהו עולמו של יובל, דתמן חמשין אתוון דק"ש, לית שליח צבור אפיק ליה מחובה, בגין דלית ליה פדיון על ידי אחרים, ובגין דא שמע בכל לשון שאתה שומע, ובגין דא קא רמיז, אם אין אני לי מי לי, מ"י ודאי עולמו של יובל. מיד דשמעו מלין אלין מארי מתיבתאן דהוו נחתי עם בוצינא קדישא, פתחו ואמרו רעיא מהימנא פיך שכינתא עלאה ותתאה, דבתרווייהו קודשא בריך הוא פה אל פה מליל עמך בק"ש, דאתמר ביה (תהלים קמט ו) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, דהא ודאי י' רישא דחרבא דאסחר שפה דילך, ו' לישנא דחרבא דילך, ה' ה' תרין פיפיות בתרין שפוון דילך, והא ודאי שמא דמרך ממלל בפומך, יו"ד ה"א וא"ו ה"א איהו במחשבתך דאפיק אלין חמשין מפומך. בודאי בגין מלין אלין אליהו אתעכב לעילא, דתפיס איהו דלא נחית לגבך, דהא בכמה עותרא הוה נחית לגבך, ואיהו תפיס לעילא דלא נחית לגבך, בגין דעניותא דילך איהו פרוקא לישראל, ובגין דא משיח אמר עד דייתי עני, והאי איהו דכתיב (ישעיה נג ה) ובחבורתו נרפא לנו. אמר לון אי הכי נעבד ליה התרה ויהא נחית לגבאי, דחשיב הוא גבאי מכל ממונא דעלמא, והא אנא מחיל ושרי ליה ומתיר ליה אומאה, ואתון אוף הכי שרו ליה, ואי צריך התרה יתיר נשתדל בהתרתיה, דיהא נחית גבאי. אמר ליה בוצינא קדישא, שבועת יהו"ה איהי שכינתא בת יחידה, ולא למגנא תקינו תלת בני נשא למפטר ליה, אלא ש' דשבת תלת ענפי אבהן, בת יחידה, שבועה דאשתתפת (ס"א בה כורסייא ודאי) בהו. בודאי שבועה לא חלה אלא על דבר שיש בו ממש, נדר חל אפילו על דבר שאין בו ממש, והא אוקמוה במתניתין, ולא עוד אלא יתיר אמרו, נדרים על גבי שבועות עולין, וכל הנשבע כאלו נשבע במלך עצמו, וכל הנודר כאילו נודר בחיי המלך. אמר לון רעיא מהימנא, מארי דמתיבתאן ידענא בכו דאתון ידעין, אבל ההוא דמחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, יחדש לן חדושין, דהא ודאי אמר קהלת, (קהלת א ט) אין כל חדש תחת השמש, אבל למעלה מן השמש יש לו. ובסתרי תורה אנא בעינא למימר, (תהלים פד יב) שמש ומגן יהו"ה אלהי"ם צבאות, בעלמא דיליה ולא בעלמא דהדיוט, אף על גב דזה לעומת זה עשה האלהי"ם, מגו חשוכא נפיק נהורא. ובודאי עלמא דאתי בינה, איהי למעלה מהשמש דאיהו עמודא דאמצעיתא, נדרים מתמן על גבי שבועה עולים, וחלין על דבר שאין בו ממש, בגין דשבועה איהו עלמא דין, דלית ליה קיומא אלא על יסוד, הדא הוא דכתיב (משלי י כה) וצדיק יסוד עולם.