קכו

א

על המזבח כמה דאוקימנא, וכתיב הנה דם הברית אשר כרת יהו"ה עמכם. וישם באגנת, באגנת כתיב חסר וא"ו, כמה דכתיב (שיר ז ג) שררך אגן הסהר אל יחסר המזג:

ונגש משה לבדו אל יהו"ה, זכאה חולקיה דמשה, דהוא בלחודוי זכה למה דלא זכה בר נש אחרא, ישראל זכו השתא מה דלא זכו עד ההיא שעתא, וההיא שעתא אתקיימו בקיומא עלאה קדישא, ובההיא שעתא אתבשרו למהוי בינייהו מקדשא, כמה דאת אמר (שמות כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם:

ויראו את אלה"י ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וגו', רבי יהודה פתח, (שיר ז ח) זאת קומתך דמתה לתמר וגו', כמה חביבה כנסת ישראל קמי קודשא בריך הוא, דלא מתפרשא מניה, כהאי תמר דלא פריש דכר מן נוקבא לעלמין, ולא סליק דא בלא דא, כך כנסת ישראל לא מתפרשא מקודשא בריך הוא. תא חזי, בשעתא דנדב ואביהוא ושבעין סבין חמו, מה כתיב בהו, ויראו את אלה"י ישראל, דאתגלי עלייהו שכינתא, רבי יהודה ורבי יוסי אמרי, את דייקא, ודא את הוא מרחוק, את לאכללא מה די בגויה. רבי יצחק אמר, והא כתיב (יחזקאל י כ) היא החיה אשר ראיתי תחת אלה"י ישראל בנהר כבר, מאן חיה דא, אמר רבי יוסי אמר רבי חייא, חיה זוטרתי, וכי אית חיה זוטרתי, אין, חיה זוטרתי וחיה עלאה, וחיה זוטרא דזוטרתי, ויראו את אלה"י ישראל דייקא, כמה דאמינא. ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, כחיזו אבן טבא דזמין קודשא בריך הוא למבני מקדשא, דכתיב (ישעיה נד יא) ויסדתיך בספירים:

ואל אצילי בני ישראל, דא נדב ואביהוא, לא שלח ידו, דסליק לון לבתר זמנא, ולא אתענשו הכא, רבי יוסי אמר, מלה דא לשבחא דלהון, דכתיב ויאכלו וישתו, דזנו עיניהון מנהירו דא, רבי יהודה אמר, אכילה ודאית אכלו, וזנו גרמייהו, והכא אתקשרו לעילא, אי לא דסטו אורחייהו לבתר, כמה דאוקימנא. אמר רבי אלעזר, ואפילו ישראל בההיא שעתא אתכשרו, ואתקשרת בהו שכינתא, ודא קיימא, ואורייתא כלא בחד זמנא הוה, וישראל כההיא שעתא לא חמו לעלמין, ולזמנא דאתי, זמין קודשא בריך הוא לאתגלאה על בנוי, ולמחמי כלא יקרא דיליה עינא בעינא, דכתיב (שם נב ח) כי עין בעין יראו בשוב יהו"ה ציון, וכתיב (שם מ ד) ונגלה כבוד יהו"ה, וראו כל בשר יחדו וגו:

ברוך ה' לעולם אמן ואמן:

פרשת תרומה:

וידבר יהו"ה אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו', רבי חייא פתח, (תהלים קלה ד) כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו, כמה חביבין ישראל קמי קודשא בריך הוא דאתרעי בהו, ובעא לאתדבקא בהו ולאתקשרא עמהון, ועבד להון עמא יחידאה בעלמא, דכתיב (ש"ב ז כג) ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, ואינון אתרעו ביה ואתקשרו ביה, הדא הוא דכתיב כי יעקב בחר לו יה, וכתיב (דברים לב ט)

ב

כי חלק יהו"ה עמו, ויהב לשאר עמין שולטנין רברבן ממנן עלייהו, והוא נטיל לחולקיה ישראל. רבי שמעון פתח, (שיר ו י) מי זאת הנשקפה כמו שחר, יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות, מי זאת, רזא דתרין עלמין מתחברן כחדא, ודא הוא עולם ועולם, מ"י הא אוקימנא דרגא עלאה לעילא, שירותא דקיימא בשאלתא ואקרי מ"י, כמה דאת אמר (ישעיה מ כו) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. זא"ת דרגא תתאה לתתא, עלמא תתאה, ותרווייהו תרין עלמין, בחבורא חדא, בקשורא חדא כחדא. הנשקפה, כד מתחברן תרווייהו כחדא, כמו שחר, כד בעייא שחרותא לאנהרא, ולבתר אתנהיר כסיהרא, כד (כניש) בטש בה נהירו דשמשא, ולבתר כשמשא, כד קיימא סיהרא בשלימו. איומה, תקיפא לאגנא על כלא, דהא כדין אית לה שלימו ותקיפו למעבד חילא, ונטלא חילא מעלמא עלאה, על ידא דיעקב שלימא דחבר לון כחדא, חבר לון כחדא לעילא, וחבר לון כחדא לתתא, ומתמן נפקו תריסר שבטין קדישין כגוונא דלעילא. יעקב דהוה שלים, אעיל רחימו בתרין עלמין כמה דאוקימנא, שאר בני נשא דעבדין כדין, מגלין עריין לעילא ותתא, גרים דבבו בתרין עלמין, וגרים פרודא, הדא הוא דכתיב (ויקרא יח יח) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור, דאתעבידו מארי דבבו דא לדא. ואי תימא (בראשית ל א) ותקנא רחל באחותה, הכי הוא ודאי, דהא עלמא תתאה כל תיאובתה לאו איהו, אלא בגין למיהוי כגוונא דעלמא עלאה, ולמירת דוכתהא, בדוכתא אחרא, קנאת סופרים אסגיאת חכמתא, והכא קנאת סופרין, בגין דאית ספר וספר, אסגיאו משיכו דחכמתא (עלאה) לגבייהו, (נ"א ועל דא יעקב אשלים כו'). ועם כל דא אפילו יעקב לא אשלים לגבייהו כדקא חזי, שאר בני עלמא גרמין דבבו, וגרמין פרודא, ומגלין עריין דכלא, עריין דעילא ותתא. וברזא דא אית רזא דעריין, עריין דאימא וברתא, וכלא ברזא חדא, מי זאת אתקרון אחתן, בגין דאינון באחוה וברחימו ובחבורא דרעותא, ואקרון אמא וברתא, מאן דגלי ערייתהון לית ליה חולקא לעלמא דאתי, ולית ליה חולקא במהימנותא. תא חזי, כי יעקב בחר לו יה, רזא עלאה לעילא, כיון דאשלים ואקרי ישראל, כדין לסגלתו, נטיל כלא בכל סטרין, ונטיל לעילא ונטיל לתתא, ואשתלים בכלא. אמר רבי שמעון, הא תנינן, דכד ברא קודשא בריך הוא עלמא, גליף בגליפי דרזי מהימנותא, גו טהירין, ברזין עלאין, וגליף לעילא וגליף לתתא, וכלא ברזא חדא, ברזא דגלופי דשמא קדישא יהו"ה, דשליט באתווי עילא ותתא, וברזא דא אשתכללו עלמין, עלמא עלאה ועלמא תתאה. עלמא עלאה אשתכלל ברזא דאת י', נקודה עלאה קדמאה, דנפקא מגו דסתים וגניז דלא ידיע, ולא קיימא למנדע, ולא אתיידע כלל, סליקו דרזא דאין סוף, ומגו סתימו דא, נהיר נהירו חד דקיק וסתים, כליל בגויה כללא דכל נהורין, ובההוא נהירו סתים, בטש ביה מאן דלא בטש, נהיר ביה מאן דלא נהיר. וכדין אפיק חד נהירו, דאיהו עדונא לעדונא, לאשתעשעא, לאתגנזא נהירו דקיק וסתים בגו ההוא נהירו. והוא נהירו דאיהו עדונא לעדונא סתים, אתקיימו (ס"א אתרקימו) ואשתכללו ביה שית רשימין דלא ידיען, בר לההוא נהורא דקיק, כד עאל לאתגנזא עדונא בעדונא, נהיר בנהירו, והאי נהירו דנפק מגו נהירו דקיק, איהו דחילא ואמתני ותקיפא יתירא. ואתפשט האי, ואתעביד עלמא חדא, דנהיר לכל עלמין, עלמא סתימא דלא ידיע כלל, ובגויה דיירין שית רבוא אלף, דאינון דיורין וחילין ומשיריין עלאין. וכיון דאפיק לון ואשתכללו כחדא, כדין