פרשת פקודי
שם בדרכ"ג ע"ב שורה י"ג וז"ל בן חור בן חורי ועל דא אשתלים ביה דינא דקב"ה בעובדא דעגלא פירוש דדריש מילת חורי מלשון חרי אף וכמש"ה מה חרי האף הגדול הזה והוא שמאלא (א"ש הענין הוא אע"ג דחור הוא לבן וכענין חור כרפס ותכלת מסטרא דחסד עכ"ז מדקאמר בן אורי דא ימינא מוכרח הוא לומר בן חור דא שמאלא מלשון חרי אף כדקאמר הרב זלה"ה):
שם בדרכ"ו ע"א שו' כ"א וז"ל בטש בנהירו דפרסא ונהרין כחדא ואתעבידו תשע היכלין והיכלין לאו אינון נהורין כו' נתבאר בביאור אדרת האזינו במאמר כד אתתקן אפיק ט' נהורין דלהטין מיניה מתקונוי כו' וע"ש היטב:
שם בדרכ"ז ע"א שו' כ"ב וז"ל ת"ח א"ר אלעזר ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים כו' נתבאר באדרת נשא בדקכ"ח ע"ב וע"ש האמנם:
שם במאמר ההוא עצמו בדרכ"ז ע"ב שורה א' וז"ל האלף לך שלמה דאינון אלף יומי החול ואינון יומי דגלותא כו' גם זה נתבאר באדרת נשא בדף קל"ב ע"א בענין ההוא עלמא קדמאה דאיהו אלף אלפין מארי תריסין כו' וע"ש ענינם מה הם ותראה איך אותם האלף אח"כ מתפשטין לחוץ ונעשין בחינת אלף יומין דחול בחוץ:
שם בדרכ"ז ע"ב שורה ל"ב וז"ל ועל דא כתיב על עלמות שיר וכולהו נפקין מרזא דה' ה' אפיקת כמה חילין לזניהו ברזא דו' כו' ו' דא רזא דדכורא דקיימא למיהב מזונא לנוקבא כו'. פירוש כי למעלה אמר כי יש נקבות מצד המלכות ונקרא עלמות שיר שהם משוררות תמיד והם מעוררות תמיד את האהבה בין ת"ת למלכות בהתעוררות התחתונים והם הם בנות ירושלים והם י"ב שבטים והם י"ב בקר אשר הים שהיא מלכות עליהם מלמעלה כי היא מעולם האצילות והם מעולם הבריאה ולפיכך אמר מלמעלה והם הם שבע הנערות הראויות לתת לה. ואל יקשה בעיניך אם הם שבעה איך הם שנים עשר כי כבר בפ' ויחי בדרמ"ב ע"א אמר וז"ל ד"א בנות ירושלים אילין י"ב שבטין דתנינן ירושלים על י"ב טורין קיימא ומאן דאמר על שבעה לא קאמר לאשלמא שלימו. ואע"ג דכולא חד דאית שבעה ואית שנים עשר ואית ארבעה וכולא חד כו' בשורה י"ט. והכונה הוא כי כשהיא עומדת על י"ב יורה שלמות כי ששה קצוות פועלים דין וששה קצוות פועלים רחמים והיא עומדת עליהם ומכרעת וכוללת אותם הרי י"ג וכשהם ששה יורה שאין כאן כי אם ששה קצוות דין ולא של רחמים (דף כ"ב ע"א) והיא עמהם הרי שבעה וזה דעת מי שאמר על שבעה הרים עומדת ואז אין שלימות דין עם רחמים או שאין קצוות הרחמים פועלים אלא נכללים בתוך שש קצוות הדין או איפכא ששש קצוות הדין אין פועלים ונכללים ברחמים ואין זה שלום והכרעה וזמ"ש לא קאמר לאשלמא שלימו אבל כולא חד כי האמת אינן כי אם ששה קצוות וכללות המדה עמהם הרי שבעה ומי שאמר ארבעה הוא כללות השש קצוות שלשה בג' חסד בנצח וגבורה בהוד ות"ת ביסוד והיא המלכות הכוללת אותם הרי ארבעה ולעולם הם הם הו' קצוות היוצאין ממנה והכל אחד ולפיכך אמר וכולא חד. ואם תשאל מפני מה נזכרה המלכות בכלל המנין לדברי מי שאמר שבעה או ארבעה ולא לדברי מי שאמר שנים עשר שהרי עם המלכות הם שלשה עשר ועומדת על שלשה עשר מבעי ליה. תשובתך היא כי כבר ידעת כי יש ששה קצוות לת"ח רחמים וששה למלכות דין ובהתחברם יחד יוצאין ממנה שנים עשר ששה שלו וששה שלה והם ההי"ב הרים וזמ"ש ה' אפיקת כמה חילין לזניהו ברזא דו' ואמר לזיניהו להורות שאעפ"י שיוצאין מן ה"ה שהיא דין אינם דין אלא כל אחד למינו מצדה דין ומצידו רחמים והכל ברזא דו' ורזא דו' (ד"ש ע"ד) היינו שפע היורד דרך יסוד משך הוא"ו ונקרא חסד עלאה והוא סוד הדעת המשפיע לז"א ומתגלה ביסוד אשר הכל על ידו ולפי שכשהם י"ב מורה שהיא בחיק דודה ולא עבר זר בתוכם והכל בחשאי לפיכך אינה נזכרת ואינה במנין כי היא למעלה בעלמא עלאה עם דודה וזהו סוד והים עליהם מלמעלה מלמעל ה' דייקא וכאשר אינה עם דודה ובאה להשגיח בתחתונים לתת טרף לביתה וחק לנערותיה אין שש קצוות בעלה נזכרים אלא שש קצוותיה והיא עמהם לתת לה די מחסורה ולפיכך הם שבעה וכאשר שש קצוותיה נכללין אחת אחת והיא בתוכם ולא בחיק בעלה הם ארבעה וזה נכון ודא רזא דדכורא שהוא השפע והאור הנקרא חסד עלאה דאתגל' בפום אמה כנודע שהוא בא ממזלא ונמשך לדעת ומשם לז"א הוא הוא"ו ונמצא דרזא דואו הוא הדעת והאור הזה הוא היורד דרך היסוד שהוא מקור היכר הזכר ומשם ניזונת הנקבה וזהו רזא דדכורא דקימא למיהב מזונא לנוקב' ובג"כ כל אנון ווין דעבד בצלאל שהוא היסוד כדפירש רשב"י בפ' זו הוא עשה ווין השש קצוות של הזכר היורדין דרך היסוד וכמ"ש שוקיו עמודי שש למיהב לון להשראה על נוקבי הם השש קצוות שלה שהם נקבות והיסוד הוא המחברם כד"א כי כל בשמים ובארץ ואעפ"י שהעמודים הם נצח והוד והווין הם מיסוד והם על העמודים אין תימא כי יסוד בסוד הזווג הוא למעלה מנצח והוד שהם השוקים והוא הברית וזהו למיהב להון דהיינו על העמודים שהם נצח והוד ואח"כ לאשראה על נוקבי במלכות ומדרגותיה. והנה שש קצוות אלו שהם נגלים ויוצאין מהמלכות נצטיירו בארבעה מקומות אם בחכמה והיא י' שבשם ושם מתגלים בהם ג' ראשונות באופן שעולים לאלף וזהו רזא דאלף והוא חושבן שלום שכל העשר מתגלים ומשם מתגלים ויורדים בבינה שהיא ה' שבשם ואז הם שבע מאות כי אין מתגלה בהם ג' ראשונות וכן הבינה היא שבע (ע"ב) שבתות שנים ושם מאירים אור גדול ושלם כל אחת כלולה ה"א מעשר וכל אחת ואחת מעשר עד שבע מאות וזהו רזא שלים אינו חסר מתכלית הארתם ומשם מתגלים ויורדין לת"ת והיא ו' שבשם והם חמשה כי הוא עץ החיים מהלך ת"ק שנה ואין המלכות עמו כי בהיותם בבינה היו ת"ת ומלכות ד"ו פרצופין בסוד ה"ה ד"ו ולפיכך הם שבעה עם המלכות ואח"כ נאצל ת"ת לבדו המבריח מן הקצה בינה אל הקצה מלכות והם חמשה ספירות חסד גבורה נצח הוד יסוד ות"ת המבריח והוא חמשה ומה שאין שם חמישי' או חמש מאות כי הוא סוד החתן המתיחד עם הכלה אשר הוא פושט כל בגדיו ונשאר בגופא לחוד להתיחד עם כלתו וזהו סוד ו' גוף לבר משוך להתיחד בקירוב בשר עם הכלה ומשם יורדין ומתגלין במלכות והיא ה' אחרונה שבשם ושם הם שבעים עם המלכות הכול
לם וטעם היותם שבעים ולא שבע כי כולם כלולות. מעש' ומקבלת מכולם הרי שבעים הכלל העולה כי הווי"ן שהם סוד הששה קצוות נתגלו בחכמה בסוד אלף. ובבינה בסוד שבע מאות להיות כי הבינה שם בית המלכות ובת"ת בסוד חמשה ובמלכית על ידי היסוד בסוד שבעים ומשם נתגלו למטה ממלכות אלא שבאה על נוקבי וכולא ברזא דוא"ו שהוא היסוד כי הוא השושבין ובדיוקנא דו' ת"ת אתעביד בדמות אדם העליון יש כמה אדם תחתון במדרגות המלכות להזדווג עם הנקבה כי כל הצורות הקדושות גם אשר למטה מהמלכות דמות אדם בשש קצוותיו להנה זכרים ונקבות כמבואר בזוהר פ' תרומה להזדווג זה עם זה ולהפיע שפע וכולא מרזא עלאה מששה קצוות עליונות שמחכמה ומבינה א"ש לא נעלם מעיני כל הקורא כי נפל קצת ט"ק בסוף המאמר הזה ולא רציתי לשלוח בו יד:
שם בדרל"ג ע"א וז"ל דהא במשחתא אחר' דרפיא על דא סלקא בחושבנא כחושבן דל כו' כבר נתבאר זה בדרוש הנדרים והשבועות מה ענינם ושם תבין איך קומת המלכות מדתה דל אמות:
שם בדרמ"ו ע"א וז"ל ואקרי לבנת הספיר כמה דאוקימנא בסטרין אחרנין כו'. (ע"ח ש' מ"ו שער כסא הכבוד פ"ג) דע כי היכל לבנת הספיר אשר בכל עולם מן שלשה עולמות דבריאה יצירה ועשיה הם בחינת ספירת היסוד והיסוד כולל ימין ושמאל ולכן נקרא לבנת הספיר לבנת מצד ימין וספיר מצד שמאל כנ"ל אבל המלכות שבהיכלות האלו אינה בעולם ההוא עצמו אבל המלכות של האצילות היא למטה בהיכל השביעי העליון (ד"ש דל"ג ע"א) שבשבעה היכלו' דבריאה הנקרא היכל קדש הקדשים ויושבת שם על גבי שלשה ראשונות דבריאה אשר בהיכל ההוא ומלכו' דבריאה בהיכל ק"ק דיצירה ע"ג שלשה ראשונות דיציר' אשר שם ומלכות דיצירה בהיכל ק"ק דעשיה ע"ג שלשה ראשונות דעשיה אשר שם וז"ס סמיכות גאולה לתפילה והבן זה ואמנם שם של יאהדונה"י הנז' לקמן בזאת הדף וז"ל בהאי היכלא דאיהו יאהדונה"י כללא דתרין שמהן שהוא בזה ההיכל של לבנת הספיר הוא בחי' המשך והתפשטות הדעת העליון שבעולם הבריאה ומתגלה למטה בהיכל היסוד הנק' לבנת הספיר והיא שם בבחי' נשמת ההיכל הזה בסוד הדעת וכן עד"ז בכל עולם ועולם:
(ע"ג) שם בס"ה דרנ"ב ע"ב וז"ל מהכא אתעביד נהר דינור אלף אלפין כו' נת' באדרת נשא דף קל"ב ע"א בענין ההוא עלמא קדמאה דאיהו אלף אלפים מארי תריסין כו' וע"ש היטב איך הוא מתפשט עד כאן בהיכל הזכות הזה:
שם דף רנ"ג ע"א וז"ל היכלא חמישאה כו' ענין היכל אהבה שלא נכנסו בו נשמתין חדתין מיומא דאתחרב בי מקדשא כו' כבר ביארנו זה בסוד מצות שלוח הקן כי אדה"ר נברא אב"א וכל הנשמות היו אז כלולות בו ואח"כ צריכים כל הנשמות ההם לחזור ולבא ע"י זווג פב"פ ואז יקראו נשמות חדשות כיון שאז היא הפעם הא' שבאו ע"י זווג פב"פ ואלו החדשות הם דלא עלו בהאי היכלא אחר החרבן:
שם דרנ"ד ע"ב וז"ל ת"ח נשמתא דאילין לאשלמותא דרוחא קדישא דילהון עשרה רוחין מתתא כדקא יאות כו' להבין המאמר הזה צריך ביאור רחב ובתחילה נבאר ענין אלו הניצוצין דזריק לשכ"ה עיבר מה עניינם ובתחילה צריך שתעיין במה שביארנו בפ' בא דל"ח ע"ב מס"ה בענין נער ונערה ואחר שתעיין הנז' נבאר עניינם יותר באריכות ובפרטות. דע כי טרם שנאצל עולם האצי' נאצלו בחי' הי"ס ההם בבחי' אחרת שאינה כן עתה והוא כי הי"ס דאצי' נאצלו הם לבדם זו ע"ג זו וזו למטה מזו וזו מקבלת שפע מזו וזו נותנת שפע לזו וז"ס פ' ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום שהם אלו הי"ס שנאצלו בסדר הנ"ז ובאופן הנז' ואפי' הו"ק אשר הם מן החסד ועד היסוד לא היו מתקשרות ומתחברות בצורת פרצוף אדם אלא כל א' עומדת תחת חבירתה ומקבלת ממנה ולא היו בציור קוים אשר נתבאר ענין הקוים ופירושם בדרוש אחד ארוך והנה כ"א מאלו הי"ס ודאי הוא שכל אחד מהם היתה כלולה מכל י"ס אבל הדבר היה בערבוב כאלו נמשיל לך משל א' שהיו כדרך המים והיין והחלב והשמן והדבש וכיוצא בזה מעורבים יחד ונתונים בכלי אחד והז' תחתונות היו בבחינת דינים והטעם הוא לפי שאי אפשר לקיום העולם ולהנהגתו זולתי הדינים וקליפות וכמ"ש במשנה להפרע מן הרשעים כו' ולתת שכר טוב לצדיקים ואמנם היה הדין למטה בז"ת אלא שהיה הכל מעורב יחד כנז' ולהיות כן שלא היה בהם בי"ס שום תיקון כלל לכן כאשר היה אור הא"ס יורד ובוקע בתוכם מלמעלה למטה היה האור יורד מכתר לחכמה ומחכמה לבינה שהיא הספי' השלישית אבל בהתפשט האור ההוא העליון אשר הוא סוד רחמים גמורים וחסד גמור ובהגיעו אל הז"ת אשר הם דינים כנז' ומהם הדינין מתערין לא היו יכולים לקבלו כי הם הפכיים זה חסד וזה דין והיו מתבטלים ע"י האור העליון ומתו וכמש"ה וימת בלע וימת חושם וגו' ואז ירדו אותם הז"מ התחתונים למטה בעולם הבריאה תחת מקום המלכות דאצילות לגמרי ונשאר מקומם פנוי תחת ספי' הבינה ובאותו החלל אשר בין ספי' הבינה ובין הז"מ האלו יצאו עוד ז' ספי' אחרות כלולות יחד בציור אדם כלול זכר ונקבה והוא סוד זו"ן והוא נק' מלך השמיני אשר שמו הדר ושם אשתו מהיטבאל כי הדר הוא ז"א ומהטבאל הוא נוק' ונמצא הז' ספי' תחתונות הראשונות להיותם (ע"ד) בפרוד זה מזה בלתי חבור נקראו ז"מ ואלו הז' ספי' תחתונות להיותם מחוברים נקראים כלם יחד מלך אחד והוא הנקרא מלך השמיני הדר ושם אשתו מהיטבאל כו' ואלו הז' ספירות האחרות הונחו באותו מקום החלל שבין ספירת הבינה ובין הז"מ ראשונים ואותם הז"מ ראשונים שמתו ירדו למטה מזה המלך הח' הנז' אמנם לא היה זה אלא אחר אשר הג' ספי' הראשונות נתקנו בתיקון פר' אדם כי אחר אשר מתו אלו הז"מ נתקנו אותם הג' ספירות ראשונות שנשארו למעלה ומה שהיתה כל ספי' מהם בתחילה כלולה מי"ס בערבובי' בדרך הנז"ל נעשו (ד"ש ע"ב) עתה בחי' י"ס גמורות בצורת פר' אחד בכל ספירת מן הג' ספירות ראשונות ואחר אשר נתקנו ג"ר באופן הנז"ל יכול האור העליון לרדת בסדר מדריגות והז' ספירות התחתונות האלו החדשות יכולות לקבל אור הא"ס היורד להם כנז"ל. והנה עתה תראה כמה תיקונים נעשו באופן שהאור עתה יכול לירד למט' ויוכלו התחתונים לקבלו האחד הוא שבתחילה היתה כל ספירת כלולה מי"ס בערבוביא כנז' ועתה כל אחד מהם נתקנה בציור פר' אדם ובצורת אדם ובצורת קוים ביושר ומקבלים השפע בס' נכון שלא בערבוביא והב' הוא כי בתחילה היה האור היורד בהרחבה שלא במדה ולא היו התחתונים יכולות לקבלו ונתבטלו אבל עתה כיון שהשלשה ספי' ראשונות נתקנו בציור פר' אדם יוצא האור במידה ובמשקל כפי הצורך והיכולת בז' תחתונות לקבלו והוא על ידי השערות אשר בראש הפרצוף כי האור נמשך דרך השערות שצורתם כמו צנורות דקי' ומסופם יוצא האור לחוץ כנז"ל בריש תיקון ע' גם נמשך האור דרך חלונות ומעברי' צרים וקטנים בנקבי האזן והחוטם והעין והפה וכיוצא ויכולים התחתונים לקבל האור ההוא. והשלישי הוא כי בתחילה היו ג"ס ראשונות כ"א כלולה מי"ס אבל עתה שנעשת כל ספי' מהם בצורת פרצוף נמצא כי כל אחת מהם נעשת פר' מי"ס גמורות ומה שהיו עתה תחלה ג' ספי' הם עתה שלשי' ספי' באופן שנתארך ונגדל המקום שיעור רב וגדול מאד מבתחילה ונתרחקו ז"ת מן הא"ס שיעור גדול של שלשים ספי' ויכולים לקבל האור משא"כ בתחי' שהמרחק אשר בינם לבין הא"ס לא היה רק שיעור ג' ספירות לבד וע"י ג' התועליות האלו שנתחדשו עתה נמצא שהז' תחתונות שהם המלך השמיני יכולות לקבל אור עליון של א"ס והם מתקיימות ואינם מתבטלו' כמו הראשונות שהם הז"מ הנז' ואז גם הו"ק נתקנו כי גם נתחברו והיו מחוברים בסוד פר' אחד ולא נבדלים זה מזה כבראשונה באותם הז"מ ואחר אשר היה עתה תקון הזה בכל עולם של האצי' נמצא כי גם באותם הז"מ שמתו ונפלו למטה מעולם האצי' גם הם יכולים עתה להתקן כמו שנבאר בע"ה והענין הוא כי עתה הם מרוחקים מן הא"ס
בתכלית ההרחק כי הנה עתה הם ה' פרצופי' גמורים כל אחד מי"ס גמורות כי הכתר נעשה פרצוף א"א והחכמה נעשה פר' אבא ובינה נעשת פר' אימא והו"ק נעשה פר' ז"א ועשירי' נעשית פרצוף נוק' דז"א א"כ יש עתה הרחק רב מאד ביניהם ולכן עתה יש יכולת אל הז"מ דמתו להתקן ולהתברר ולהתבסם וכנז' באדרת נשא דקל"ה ע"ב דמנהון אתבסמו ומנהון לא אתבסמו ודע כי כל זה שביארנו (דף כ"ג ע"א) לעיל הוא בדרך כללות בענין הי"ס הכוללות כל עולם האצי' ואמנם גם כל פר' ופר' מן ד' הפר' הראשונים היה ענין זה של בטול המלכים כי אחר כל ספי' הג' שבכל פרצוף מהם אירע בהם בטול הז"ת שבאותו פר' וכנגדם אנו אומרים ומזכירים ארבעה פעמים ענין תחית המתים בברכת אתה גבור כמבואר שם וע"ש. ונחזור לבאר ענין המלכים הנז' כי הנה להיות אלו הז"מ כלם דינים קשים לכן לא יכלו לקבל האור ונפלו למטה כנז' וגם כל אלו הז"מ כ"א מהם היה בסוד אדם אלא שהיו אז בלי תקון ואם תמנה ז"פ אדם יהיה בגי' שט"ו ואלו יצאו מן בוצינא דקרדינות' דגניז גו מעוי דאימא וכמו שביארנו כי בוצינא דקרדינות' היא שורש הדינים ועיקרו וממנו יצאו אלו הז"מ שכולם היו דינא קשיא ולכן אם תחבר ה' דבינה אשר משם יצאו אלו השט"ו יהיה מס' כלם ש"ך וז"ש ות"ח רישא שירותא דמהימנותא כו' בטש נצוצא דקרדינותא שהיא שורש הדין הגנוז במעוי דאימא כנז' באדר"ז וזריק ניצוצין לש"ך עיבר כי אלו המלכים להיותם דינים וגבורות חזקות נקראים בשם ניצוצי אש שיצאו מבוצינא דקרדינותא והיה מספרם ש"ך ניצוצין כל נצוץ חלוק מחברו איש לעברו פנו וזריקתם היתה עד שירדו למטה מעולם האצילות ובהיותם שם בריר פסולת מגו מחשבה ואתבריר כי להיותם דינים קשים היה הפסולת של הקלי' מעורב בהם וכאשר נזרקו למטה הובררו ונתקנו והטוב והקדו' שבהם חזרו ליתקן ע"י המלך השמיני הנק' הדר ועלו למעלה והפסולת שבהם נעשה ממנו בחי' הקלי' ונשארו הם למטה ואמנם כל אלו הז"מ ברדת' נשארו תחת מקום מה שהוא עתה מלכות דאצי' אשר נק' שם אדני' ושם נתחברו ועמדו והנה המלכות היא ה' אחרונה שבשם ולכן אם תקח ה' אותיות די"ן מחמשה שמות אדנ"י יהיה מס' ש"ך וכשתחבר עמהם ה' (ד"ש ע"ג) אלפין של ה' שמות אדנ"י אז יהיו שכ"ה ניצוצין כמנין נערה כמבואר אצלינו בפ' בא דל"ח ע"ב וע"ש היטב:
ונחזור לבאר עתה ענין תיקון אלו המלכים שמתו מה עניינם וגם נבאר פי' מ"ן הנז' בכל הזהר גם נבאר דרוש אדה"ר איך נברא ע"י זווג אב"א. גם נבאר פי' זווג אב"א מה עניינו ואחר כך נבאר ענין אלו עשרה הרוגי מלוכה מה ענינם ונתחיל מדרוש המ"ן דע כי בחינת הכלי אשר נעשה באשה לקבל בתוכו את טפת הזכר נעשה ע"י הידים העליונים כמבואר אצלינו בפ' וילך דרפ"ו ע"א וז"ל כרוה נדיבי העם אילין אבהן דאקרון נדיבי עמים כרוה אתר לאזדווגא בה מלכא בברכאן כו' ושם ביארנו כי זה עצמו הוא מ"ש חז"ל במקום אחר פלוני' מעכה באצבע וע"ש ענין הכלי הזה מה עניינו ונבאר עתה ענין המ"ן הצריכים להיות בתוך הכלי הזה ומה עניינם ומציאותם דע כי כמו אשר האיש מזריע ונותן טיפת מים זכרים בנקבה והם נמשכים מן מוח שלו כן האשה נמשכת טיפת מ"ן מן המוח שלה עד היסוד בה שהוא בית הרחם שלה והטיפה הזאת נקראת מ"ן ומשתי בחי' טיפו' אלו של מים זכרים ומים נקבות הנמשכות ממוח הזכר וממוח הנקבה וכלם ניתנים ביסוד שלה ומתחברים שם אז מהם נוצר הולד שהם בחי' הנשמה (ע"ב) שנוצרת שם מזווג עליון להנתן אח"כ בתחתונים בסוד בנים אתם לה' אלהיכם ושתי בחי' אלו נרמזים בשתי יודין המצוירים שם באות א' כי יו"ד עילאה היא מוח הזכר ואות יו"ד תתאה היא מוח הנקבה והוא"ו אשר בינתים היא בחי' חד פריסו דאתפרס הנז' בזוהר בכ"מ ויו"ד עלאה היא מים זכרים יורדים משם ע"י ההיא פרסא שהיא הוא"ו ויו"ד תתאה היא מ"ן ועולים משם עד ההיא פרסא אלו יורדים ואלו עולים:
ונבאר (ש' מ"ן ומ"ד פ"א באורך) עתה בחי' המ"ן אלו מה עניינם דע כי כל בחינת מ"ן הם דינים וגבורו' וסודם הוא אותם המלכים של ארץ אדום שמלכו ומתו אשר הם מבוארים אצלינו במקומות רבים ואמנם בחינת המלכים ההם רצ' המאצי' העליון לברא אותם בתחילה באופן ההוא שיהיו כוללים בחינת קדושה אלא שהיא דינים וגבורות ובהם מעורבים השמרים והקצי' ובכונה גמורה בראם כך כדי שיהיה בעולם שכר ועונש להפרע מן הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים ואין זה מקום להאריך בו אמנם בכונה גמורה בראם כך כדי לבטלם ולהמיתם כדי שיתבררו מהם ניצוצות קדושות ויעלו למעלה והקלי' המעורבת בהם ישארו למטה בסוד סגי הזהב ושמרי היין ודע כי אלו הז"מ הם י' אלא שהם דוגמת הז' היכלות הנז' בזוהר כי הם עשרה ונקראים בשם ז' לפי שבהיכל העליון כולל ג' היכלות ראשונות וההיכל התחתון כולל ב' היכלות אחרונים וכן הוא הענין ממש בז"מ האלו כי הם עשרה ונקראים בשם שבעה בלבד ולהיות המלכים האלה בחי' דינים וגבורות נמצא שהם כלם בסוד הנקבה כנודע כי הנקבה כלה דין והנה באלו המלכים יש בהם חלק אל המלכות נוק' דז"א וחלק מהם אל המל' שבז"א וחלק מהם אל הבינה וחלק מהם אל המלכות שבא"א. והנה כל המלכים הם בחי' מוחין של הנקבות כלם אשר מהם מתהוים המ"ן כמו שיתבאר בע"ה ולסבה זו שהם בחינת המוחין שהם בחי' החכמה הנק' מחשבה לכן כל אלו המוחין הובררו במחשבה שהיא החכמה כמ"ש וסליק גו מחשבה ניצוצין זריק לש"ך עיבר ובריר פסולת מגו מחשבה ואתבריר כו' והטעם הוא כי כל אלו המלכים הם מוחין של הנקבות אשר גם הם נק' מחשבות ולכן כאשר המחשבה העליונה שהיא מוחא חכמה סתימאה דברישא דעתיקא קדישא רצת' לתקנם היה באופן זה כי אחר שנתקן א"א בתקונים שלו בסו' הפר' כנודע וכנז"ל כי אז האור נמשך ע"י מעוט ויש יכול' במלכים אלו לקבל האור העליון ולהחזיר לחיו' ואז אותה המחשבה עליונה מ"ס דעתיק' האירה בהם וע"י כך נתבררו אלו המלכים ואז אותו החלק הראוי להיותו בחינת מ"ן בא"א במלכו' שבו הובררו ועלו באותה שע' וכל שאר המלכים נשארו למטה כי בחינתם גרוע' ואינה ראוי' לעלות עתה כי אין זה מקומם ואמנם ענין החלק הזה שעל' במל' דא"א לעשות מ"ן כנז' הנה הם סוד בחינת השערות של דיקנא דע"ק וז"ש באדה"ר דקל"ב ענין אותם ג' עלמין דנפקין בתיקונא קדמאה דדיקנא דעתי' ושם ביארנו שאלו הג' עלמין הם מבחי' (ד"ש ע"ד) ג' מלכים הנקראים בלע וחשם ויובב וכבר ידעת כי השערות ממותרי מוחא נפקי כי מציאותם הם (ע"ג) מן החכמה עצמה אשר בא"א שהיא מוחא סתימאה דביה וכבר ידעת כי זאת החכמה נקראת נוק' בערך הכתר של א"א בעצמו ואלו השערות של הדיקנא דא"א הן מ"ן של החכמה הנז' וזהו הטעם שאלו השערות הם דינים גמורות ואחר אשר עלו אלו המ"ן ממה שנתברר מאותם המלכים ועלו עד מל' דא"א אז התחילו לברר גם החלק של המ"ן הראוים אל הבינה הנקרא אי' ובהיותם שם למטה נתעלו ממקומם ועלו עד המקום שהיה בו בתחילה המ"ן אשר עלו בא"א והרי זו עליה אחד ואח"כ נתקנו או"א גם הם אחר עלית המ"ן של או"א ואחר שנתקנו גם או"א אז המ"ן הראוי' אל אימא עלו למעלה מאותו מקום שנתעלו בו ועלו עוד עליה אחרת עד אי' עצמה למעלה באצי' ונתהוו שם בסוד מ"ן דיסוד דאימא ואז נתקן ז"א ואותם המ"ן הצריכים אל חלק ז"א עצמו למלכות שבו עלו עליה אחת כנז"ל אחר עלית המ"ן של הבינה ואחר תיקון ז"א עלו עוד עליה אחרת למעלה באצילות ונתהוו בסוד מ"ן של המל' דז"א עצמו והנה כל אלו המ"ן שהובררו עד עתה היו נעשים ומתבררי' מאיליהם ע"י המחשבה העליונה כנז' ולא הוצרך אל מעשה התחתונים יען הקליפות אשר כנגדם בס"א אינם כ"כ חזקים ושולטים בהם אבל המ"ן של הנוק' דז"א אשר היא בחי' העשיה כנודע אשר שם עיקר אחיזת הקלי' ותקפם וגבורתם ומפני זה לא יכלו המ"ן של חלק המל' להתברר מאיליהם עד אשר יולד אדה"ר וע"י מעשיו ומצותיו ותפילותיו יעזור לסייע לברר המ"ן הנז' ויושלמו להתברר כולם ועל כן לא היתה הנוק' דז"א יכולה לעלות מ"ן לקבל מ"ד של הז"א ונשארו בסו' אחו' באחו' כי אם היו חוזרי' פב"פ היו הקלי' נאחזות באחורים של הנוק' לרוב גבורת תוקף הקלי' הנאחזות בה ונמצא כי אי אפשר להיותם פב"ב והנה אם ישארו זו"ן אב"א אי אפשר להם להזדווג כי אין זווג אלא בהיותם פב"פ והדבר עתה תלוי ועומד ועל כן הוצרך לעשות המצאה אחת והיא מש"ה ויבן ה' אלהים את הצלע כו' וביארו כל פרשה זו בזוהר בפ' בראשי' דף מ"ו ע"א וכל הענין והדרוש ההוא תבינהו ממה שנבאר כאן אעפ"י שלא נזכיר כאן אלא ראשי פרקים וז"ל המאמר עצמו בפ' בראשית דף מ"ט ע"א וז"ל ויביאה אל האדם מהכא אוליפנא דבעאן או"א דכלה לאעלא ברשותיה דחתן כד"א את בתי נתתי לאיש הזה וגו' מכאן ואילך בעלה ייתי לגבה דהא ביתא דילה הוא דכתיב ויבא אליה ויבא גם אל רחל בקדמיתא ויביאה אל האדם דעד הכא אית לאבא ולאימא למעבד לבת
ר איהו ייתי לגבה וכל ביתא דילה הוא ויטול רשות מינה ועל דא אחערנא דכתיב ויפגע במקום וילן שם דנטיל רשו בקדמיתא כו' והענין הוא כי או"א נסרו את המלכות מאחורי ז"א והעלוה למעלה בהיכל שלהם של או"א עצמם אשר אין כח ורשות אל הקלי' לעלות ולהתאחז שם כנודע ואותו היכל שלהם נעשה בחינת חופה אל זו"ן ושם נזדווגו יחד פב"פ והולידו נשמת אדה"ר משא"כ בכל שאר הזווגים של זו"ן כי כולם נעשים למטה בהיכל הנקבה וז"ש בקדמיתא כלומר בעת בריאת אדה"ר ויביאה אל האדם כי העלוה לנקבה בהיכל העליון דאו"א וכבר שם היה ז"א והביאו את נוקביה (ע"ד) אליו להזדווג עמו אבל לבתר רוצה לומר בשאר הזווג' שמאז ועד עתה אחר ברואת אדם אז איהו ייתי לגבה רוצה לומר למטה בהיכל הנקבה שם ירד הז"א להזדווג עמה ולא תעלה היא אצלו. ואמנם צריך להודיעך כי בהיות שלזו"ן לא היה מ"ן של נוק' מבוררי' ואי אפשר להזדווג בלתי עליית מ"ן ולכן הוצרכה הנוק' דז"א לקחת את המ"ן של אימא עילאה והעלתם אותם בסו' מ"ן לגבי ז"א וע"י עלייתם נזדווגו והולידו את אדה"ר וחוה כי כיון שעלו למעלה בהיכלם יכולים הם לקחת המ"ן דאי' בהלואה לצורכה ובזה תבין גדולת מעלת אדם וחוה כמה היתה שנולדו על ידי עליית מ"ן של הבינה אלא שהיה בנוק' דז"א שהעלתם אל הז"א ולכן אדם וחוה נאחזים עד למעלה באו"א והבן זה. והנה אח"כ ירדו זו"ן למטה במקומם וחזרו להיות בסוד אב"א כי אי אפשר להם לעמוד כאן אלא אב"א מפני תוקף הקלי' שבאחורי הנוק' כנז' ואז הוציאו והולידו נשמת אדם וחוה ובהם כלולים כל נשמות הנבראים אח"כ כנודע. והרי עתה תבין בזה ענין מ"ש בס"ה במקומות הרבה כי אדה"ר וחוה נולדו (ד"ש דל"ד ע"א) ע"י זווג אב"א וכן בכל המקומות שתמצא כתו' בספרנו ענין זווג אב"א אל תחשוב שהדבר כפשוטו כי נמנע הוא שום זווג בהיותם אב"א אלא מוכרח הוא שכל הזווגים יהיו פב"פ. אמר שמואל הדרוש הזה של זווג אב"א נתבאר גם כן בשער א' בשער ההקדמות בדקכ"ו ע"ב וגם נתבאר שנית בדרס"ז ע"א וגם נתבאר פה:
והענין הוא כנז' שאם היו ז"א ונוק' למטה במקומם לא היה אפשר לעמוד אלא אחור באחור וכדי להזדווג הוכרחו לעלות בחיק אבא ואימא בהיכלם ושם נזדווגו פנים בפנים ע"י מיין נוקבין של הבינה וירדו למטה במקומם ועמדו אחור באחור ואז הוציאום לחוץ את אותם הנשמות שהיתה היא מעוברת בהם ולכן הזווג הזה נקרא זווג אחור באחור ואין להאריך ולכן היה צריך שיזדווגו ז"א ונוקביה פנים בפנים במקומם למטה ואז יולידו את אדם וחוה ואת הנשמות הכלולו' בהם. ואילו היה הענין כך היו אדם וחוה נתקנים בתכלית התקון וגם כל העולמות היו נתקנים ושלמים ולא היה כך כמו שביארנו אלא שיצחו בבחינת אחור באחור ואז נולדו אדם וחוה גם הם מחוברים אחור באחור ונסרם הקב"ה כדי להחזירם פנים בפנים והנה אם אדה"ר לא היה עובר על מצותו יתברך היה כח בידו להכניע את הקליפות אשר באחורי הנוקבא דז"א על ירי מצותיו ומעשיו הטובים כמש"ה לעבדה ולשמרה ואלו מצות עשה ומצות לא תעשה והיה מחזיר את ז"א ונוקביה במקומם למטה בבחינת פנים בפנים ואז היו מתבררין גם חלק המיין נוקבין של נוקבא דז"א הנתונים בין הקליפות בתכלי' הבירור עד שלא ישאר שום ניצוץ קדושה בהם ואז היו הקליפות מתבטלות מן העולם לגמרי כי ניצוצות הקדושה הם המחיים אותם וכיון שיסתלק חיותם ימותו והרשעה כולה בעשן תכלה ובלע המות לנצח והיה העולם על דרך מה שאנו מקוים ומצפים שיהיה בימות המשיח לעתיד לבא במהרה בימינו כי הקליפות הנקראים מות יתבלעו ויתבטלו מקיומם והויתם ולא נודע עוד מקומם (דף כ"ד ע"א) איו. וזהו סוד אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף כי אלו המלכים היו מתבררים כולם ועולים בסוד מיין נוקבין יתחברו עם המיין דכורין ומהם נוצרים הנשמות וכשיכלה בירורים יבא בן דוד כי תמות הקלי' ותתבטל לגמרי. ואמנם יען אשר חטא אדם הראשון גרם שלא יתבררו כל המיין נוקבין של המלכות ואעפ"י שגרם והחזיר את ז"א ונוקביה פנים בפנים במקומם למטה לא היה דבר של קיום תמידי אבל החזירם פנים בפנים בעת הזווג בלבד. ואח"כ חוזרים ז"א ונוקביה ועומדים אחור באחור. וזהו סוד תיקון התפילות שתיקנו לנו חז"ל כדי לעשות תיקון למעלה בכל עת מאלו שלשה תפילות ולהחזירם פנים בפנים במקומם לפי שעה בעת הזווג ומבררים קצת ניצוצות מועטות מאותן המלכים ומעלין אותם בסוד מיין נוקבין עם חיבור מיין דכורין העליונים ומחיבורם נוצרים נשמות בני אדם ואח"כ חוזרין ועומדין אחור באחור כי אין במעשיהן כדאי ללקט ולברור לכל הניצוצות כולן של הקדושה אשר במלכים ההם אבל הדבר נעשה לאט לאט ובכל זווג וזווג מתבררין קצת ניצוצות כפי המצוות וכפי זכות הדור בעת ההיא ועל דרך זה הולך ונעשה הבירור הנז' וכאשר יכלו להתברר כולם אז נתקיים מ"ש רז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף וזהו מ"ש לקמן בדף רנ"ח ע"א דכד אשתלים זווגא כו' עד דמטו רגלין ברגלין כדין אתי משיחא ולקמן ב"ה נבאר המא' הזה בביתו ובחומותיו:
והענין הוא כי כל אלו השבעה מלכים כבר ביארנו לעיל שהם עשרה אלא שנק' בשם שבעה וכולם יחד הם בחי' פרצוף אחד של אדם מראשו ועד רגליו אשר נטבע בתוך הקליפות ובכל פעם ופעם שנעשה זווג עליון אנו מעלין ניצוצות חלקי האדם הנז' מתוך הקדושה הזאת בסוד מיין נוקבין למעלה ומתערבים עם מיין דכורין אשר שם ומהם נוצרים הנשמות והתחיל הבירור להתברר בראש האדם הזה והולך ומברר עד שיגיע הבירור לבחי' רגליו וכאשר יובררו גם הניצוצות שהם חלקי רגליו ויעלו בסוד מיין נוקבין למעלה נמצא כי לא ישאר שום חיות בקליפות ויתבטלו ויאבדו מן העולם וכדין אתי משיחא ובזה תבין כמה גרם חטאו של אדם הראשון ומה ענין עיכוב ביאת המשיח:
גם נתבאר היטב ענין המיין נוקבין הנז' בכל מקום מה ענינם כי הוא בחינת בירור ניצו' הקדושה אשר באלו (ד"ש ע"ב) המלכים ולהעלותם למעלה בסו' מיין ניקבין ואז נותן הזכר מיין דכורין ומתחברין יחד ומזה נוצרים הנשמות. והנה עוד יש בחינה אחרת שלישית כי עד עתה לא ביארנו רק בחינת הכלי שביסו' של הנקבה מה ענינו כנז' בתחילת הדרוש והבחינה השנית היא המיין נוקבין עצמן הנתונים בתוך הכלי ההוא ועוד יש בחינה שלישית והיא הנקראת בכל ס' הזוהר ובפרט בסבא דפ' משפטים בדצ"ט ע"ב בענין ההוא רוחא דשבק בעלה באתתיה בביאה קדמאה. והענין הוא כי המיין נוקבין אין כח בהם לעלות מאיליהם ולכן בעלה שהוא הזכר יהיב בביאה ראשונה באנתתיה חד רוחא מההוא רוחא דיליה והוא בחינת שם הויה אחת במילוי היהי"ן העולה בגמטרי' ב"ן (ע"ב) כמבואר אצלנו במקומות רבים וזה השם הוא המעלה אותם המיין נוקבין מהנוקבא לגבי בעלה והבן זה מאד ואל תשכח ג' בחינות האלו שיש בענין המיין נוקבין ובפ' נשא בדקל"ה ע"ב ביארתי ענין ההוא רוחא מה ענינו באר היטב וע"ש. ואחר שביארנו ענין חטאו של אדם הראשון ומה גרם על ידי מעשיו. נבאר עתה ענין גרעון אחר יותר רע מזה והוא בזמן סוף בית שני כשנחרב בזמן עשרה הרוגי מלכות כי אז נתגברו העונות ונתרבו מאד וגברה יד הקליפות ולא היה כח במעשה התחתו' לברור ניצוצות מן המלכים הנז' ולא היו יכולין להעלות מיין נוקבין מנוקבא דז"א לגבי בעלה ולא עוד אלא שגם המיין נוקבין של אימא עלאה חזרו לרדת בעון הדור ונפלו בעמקי הקליפות ונתערבו שם כבראשונה וזהו סוד ובפשעיכם שולחה אמכם. ולהיות זה היה העולם הולך ליחרב ולכן הוכרח ענין עשרה הרוגי מלוכה אלו וכאשר נהרגו על קידוש השי"ת היה יכולת בהם ובנשמתם להעלותם את המיין נוקבין כבתחילה מעט מעט ניצוצות בכל זווג וזווג הן מבחינת מיין נוקבין של אימא עילאה שירדו כנז' והן מבחינת מיין נוקבין של נוקבא דז"א. והנה סיבת היות אלו העשרה ולא זולתם נתבאר אצלי באורך רב במקומו אבל הענין בקיצור הוא כי הנה צריך שתדע כי בחינת מיין נוקבין הם מציאות הנשמות של בני אדם התחתונים עצמן והבן זה היטב וזכרהו כי הוא כלל גדול כדי שתדע מה ענין מיין נוקבין וכמו שביארנו לעיל כי מתחברים אלו המיין נוקבין עם המיין דכורין ומהם נוצרים הנשמות. והנה שרש כל הנשמות הם הנשמות של השנים עשר שבטים בני יעקב והם אלו העשרה הרוגי מלוכ' כנז' בתקונים ואעפ"י שהשבטים הם שנים עשר ואלו הם עשרה אין בזה קפידא. וכב' ביארנו ענין זה במקומו באורך ונמצא כי כיון שאלו העשרה הם השורש אל כל המיין הנוקבין בין שבעולם לכן בהיות עתה מוסרים עצמם על קדושת השי"ת יחזרו עתה להיותם בסוד מיין נוקבין ויעמוד דבר זה קיים לדורי דורים עד ביאת המשיח והם יעלו בחינת המיין נוקבין במלכות אף אם אין זכות בדורות האלו שאחר החורבן להעלות מיין נוקבין במלכות והבן זה מאוד:
ועתה אבאר לך לשון הזוהר וז"ל תא חזי נשמתא דאילין לאשלמותא דרוח' קדישא דליהוון עשרה רוחין מתתא כדקא יאות וגופא דילהון יתמסר למלכו אחרא כו' פירו' כי הנה ביארנו שעת' צריך שיתבררו מיין נוקבין של אימא שכבר היו מבוררי' ועתה נפלו בקליפות ונתערבו שם וגם צריך לברר מיין נוקבין של נוקבא דז"א אשר עדין לא נתבררו ותמיד היו נתונים בעמקי הקליפות. והנה הנשמות של אלו העשרה הם מעלים תמיד מאז ועד ביאת המשיח כנז' בחינת מיין נוקבין של אימא אשר נפלו למטה בקליפות. וזמ"ש תא חזי נשמתא דאילין רוצה לומר בחינת הנשמות של אלו העשרה הרוגי מלוכה הוא לאשלמותא דרוחא קדישא כלומר להשלים החסרון של רוחא קדישא עלאה סטרא דקדושה שהרי אותם המיין נוקבין שלהם הנתונין בעמקי הקצי' וכדי להעלותם משם.בעי דלהוון עשרה רוחין מתת' (ע"ג) כדקא יאות רוצה נומר שאלו העשרה דורות ונשמות של אלו הצדיקים הרוגי מלוכה שיהיו מתתא רוצה לומר שיעלו את המיין נוקבין מתתא לעילא כדקא יאות וזה מדבר בבחינת מיין נוקבין של אימא וכנגד העלת מיין נוקבין של המלכות אמר וגופא דלהון יתמסר למלכו' אחרא פירוש כי על ידי הצער שסבלו גופם ממש במה שנהרגו יש יכולת בגופם לעלות את המיין נוקבין של המלכות הנתונים ומוטבעים תוך הקלי' הנקראים מלכו אחרא שכנגד המלכות דקדושה וכיון שאותם (ד"ש ע"ג) הגופים שלהם נמסרו ביד מלכות הרשעה של הקליפות היה יכולת בהם ללקט משם הנשמות הנק' מיין נוקבין הנתונים שם ולהעלותם אל המל' של הקדושה. וכמו שביארנו בפסוק עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. וגם נתבאר בריש סבא דמשפטי' כי סטרא אחרא אדם בליעל שלט באדם דקדוש' לחטוף ממנו הנשמות העשוקות וכל זה הוא לרע לו של אדם הבליעל כדוגמת ארון פלשתים וע"ש. ונמצא כי גופותם שהם המקבלים צער ההריגה ונמסרו ברשות מלכות אחרא לכן הם יכולים להוציא המיין נוקבין של המלכות המוטבעים שם במלכו' אחרא אבל נשמתא שהם יותר רוחניות הם מעלין מיין נוקבין של הבינה העליונה ואל תתמה לומר איך אפשר כי גופתם יש בהם כח להעלות מיין נוקבין כי על ידי מעשיהם הגדולים ובפרט כאשר נהרגו אח"כ על קדוש השם אין ספק כי נזדככו גופם בתכלית הזיכוך ונעשה רוחני ממש כנודע כי לסיבה זו לא נזכרה מיתה בצדיקים ועוד ראיה גמורה ממשה ע"ה שעלה גופו למרום. ואליהו ז"ל שעלה גופו בסערה השמימה וחנוך ז"ל וכן אותם העשרה שנכנסו חיים בגוף ונפש בג"ע הארץ כר' יהושע בן לוי וחביריו ומה גם אלו שנהרגו באותה ההריגה המשונה נוסף על גודל חסידותם ושרש נפשם היותם סוד השבטים בעצמן כי בלי ספק שנתעלו גופם יותר מנשמו' שאר בני אדם והבן זה. אמר עוד ומהכא רזא דקרבנין זה תבין במה שביארנו בכונת התפילות בפרשת קרבן התמיד איך ע"י הקרבן ההוא היו מתקרבים העולמות ועולים ממטה למעל' ועולם העשיה נקשר בעולם היצירה ויצירה בבריאה כו' עד רזא דא"ס כנז' בסוף פרשה זו דרס"ח ע"ב. וכן הדבר הזה כי מעלים את המיין נוקבין מלמטה למעלה עד שגורמין התקשרות וזווג עליון כנז'. אמר עוד ות"ח רישא שירותא דמהימנותא כו'. כבר נתבאר לעיל ברחשית הדרוש הזה כי עתה בא לבאר בחינת המיין נוקבין שמעלין אלו הנשמות של עשרה הרוגי מלוכה מה עניינם וביאר כי הם סוד המלכים דארץ אדום שהם דינין תקיפין אשר בטש בוצינא דקרדינותא גו מחשבה עלאה מוחא סתימאה דעתיקא קדישא וזריק ניצוצין אלו של המלכים שהם דינין וניצוצות של אש ונזרקו לש"ך עיבר אשר ביארנו ענין מספרם למעלה ואלו הם עצמם סוד מיין נוקבין הנז' ואח"כ בירר הפסולת מתוך המחשבה ובאדרת האזינו ביארנו כי גבורה דעתיק יומין הגנוזה במוחא סתימאה דא"א היא הנק' בוצינא דקרדינותא וזמ"ש בטש בוצינא דקרדינותא גו מחשבה עלאה כו' וע"ש היטב:
שם בדרנ"ז ע"א וז"ל דכתיב בגזרת עירין פתגמא ואמאי איקרון עירין כו' הנה כפי הפשט (ע"ד) כבר נתבאר בסוף אדרת האזינו בדרצ"ה ע"ב וז"ל מאי עיר בספרא דאגדתא ויהי עריך פירוש נשון אויב. וע"ד הסוד הוא כי כל הקטרוג של האדם הוא מחמת בעלי הדין שרוצים שהעולם יתנהג בקו הדין ולא בחסד לפנים מן השורה והנה כל הדינין נכללים בה' שרשים שהם חמשה גבורות הנקראים מנצפ"ך כנז' אצלנו ומנצפ"ך הוא בגימט' פ"ר כמנין עיר ועל כן היכל הזכות שהוא היכל הגבורה נקרא עיר וגם כל המלכים אשר בתוכו נקראים עירין וזמ"ש בגזרת עירין פתגמא:
(המשך במסמך הבא):
פרשת פקודי (המשך)
שם בדרנ"ח ע"א וז"ל כד יסתיים גלות' במשיכו דרגלין כדין ועמדו רגליו ביום ההוא כו' הנה עיקר ענין ביאור הדבר הזה ביארתיו לעיל במאמר ת"ח נשמתא כו' בדרנ"ד ע"ב בענין ביאור מהות מיין נוקבין מה ענינים וע"ש באורך ונזכירהו כאן בתכלית הקיצור. הנה ביארנו כי ענין המיין נוקבין הם הם בחינות נשמות בני אדם התחתוני' אשר היו כלולות באותם השבעה מלכים דארץ אדום אשר התחברות כולם יחד הם פרצוף אדם אחד מראשו ועד רגליו ואדם הזה הקדוש נטבע בתוך הקלי' אשר גם הם בצורת פרצו' אדם מראשו ועד רגליו ונתערב זה בתוך זה ומובלע בתוכו והנה באדם הא' יצאו כל הנשמות כלולות בו מבחינת אחר באחר ועדין היה צריך להוציאם מבחי' פנים בפנים ועל ידי חטאו של אדם הטיל בהם זוהמת הנחש וחזרו ונפלו והטבעו בתוך אדם של הקליפות. וכאשר עמדו ישראל על הר סיני פסקה זוהמתם וכולם עמדו על הר סיני את אשר ישנו פה ואת אשר איננו והיו כולן שם חירות ממלאך המות שהוא בחינת הקליפה ובעגל חזרו והטבעו תוך הקלי' (ע"ח ש' ל"ו ש' מעוט (ד"ש ע"ד) הירח פ"ב) ובבית ראשון שבנה שלמה אשר רומז אל רחל נוקבא דז"א הנקראת עקרת הבית היתה אז עמו פנים בפנים בכל אורך שיעור קומת דז"א ועלתה עד ראשו ואז היתה לקבל עלמא עלאה כו'. וקיימא עלמא באשלמותא כו' פירוש כי עיקר בית ראשון או בית שני שניהם הם ברחל נוקבא דז"א אלא שבזמן בית ראשון כיון שהיתה שוה בקומתה אל הז"א ואז גס האימא עלאה הנצח הוד יסוד שלה מתלבשין ומתפשטין בסוד מוחין תוך ז"א עד החזה שלו כנודע וכיון שגם רחל נוקביה דז"א היתה עולה עד כנגד ראשו דז"א שהוא כנגד בינה לכן נקראת גם רחל עלמא עלאה ונקראת ה"א עלאה. אבל בבית שני אשר רחל לא עלתה רק עד החזה דז"א בלבד והי' קומתה פנים בפנים מחזה דז"א עד רגליו אשר שם אין הבינה מתפשטת תוך ז"א נכן נקרא הבית הזה השני ה"א תתאה אלא שכיון שהיתה עמו פנים בפנים היה בית המקדש השני בנוי אבל אח"כ בעת חרבן בית שני חזרה להיות אחור באחור עמו ומן החזה ולמטה בלבד ואז הנשמות היו טבועות בתוך אדם דקליפות באותו שיעור הנז' עצמו שהוא מן החזה ונמטה שלו עד רגליו אשר כל הקומה הזו היא בחינת נצח והוד הנקראים ירכין וזמ"ש כד אתדחו לירכין כדין קיימי לבר כו' ועוד בחרבן בית שני הזה ירדו עוד אל חמוקי ירכין כו' ונמצא כי שיעור הגלות זה נמשך כל זמן שעדין לא נתבררו הנשמות מתוך אדם דקליפה (דף כ"ה ע"א) מבחינת ירכין ורגלין דיליה ולכן מאן דידע אורכא דמשיכו דירכין עד רגלין יכיל למינדע משיכה דגלותא דאתמשך ואנו בכל הזמן הזה אנו מבררין אותם הנשמות על ידי תפילותינו מעט מעט וכשנגמרו להתברר עד סיום הרגלים כדין כתיב ועמדו רגליו ביום ההוא כי כבר היה קיום אל הרגלים של הקדושה שהובררו ונסתלקו מתוך הקליפה וכדין אתי משיחא:
שם בדרס"ב ע"ב וז"ל רזא לחברייא דיהכון בארח מישר מחשבא ורעותא וקלא ומלה כו' הנה אלו הד' הם סוד ארבע עולמות אבי"ע (ע"ח ש' מ"ז סדר אבי"ע פ"א) כי האצילות הוא כמו האדם החושב לעשות דבר אחד ובעודו חושב עושה המלאכה כדמיון האדם שהוא אוכל ושותה ואינו חושב איך ינוע תחילה הלחיים והשינים ללעוס המאכל ואח"כ אוכל אלא הם מתנענעי' מאליהם ברגע ההוא אשר אוכל והכל נעשה ביחד וכן הוא סוד האצילות כי כאשר אותה המחשבה המתפשטת באצילות היא חושבת לעשות איזה דבר נעשה תכף ומיד בעת שהדבר עולה המחשבה ההיא ובבריאה (עיין לעיל דע"ה ע"ב דכתב דרצון הוא יותר דק ממחשבה וצ"ע) צריך שתחילה יעלה הדבר ההוא במחשבה ואחר כך ברעותא שהיא בינה ואח"ך נעשה הדבר וביצירה צריך מחשבה ורעותא ועוד בחינת הקול כי כמו שאין דברי האדם נעשין עד אשר יאמר אותם האדם בפיו בדיבור כך ביצירה הוא סוד קול הדיבור ובעשיה צריך אף בחי' דיבור גמור ואינו מספיק קול והטעם הוא כי באצילו' מתפשטת החכמה עצמה כמש"ה כולם בחכמה עשית והיא הנקראת מחשבה אבל בריאה אינה מתגלית בה רק בחינת הבינה כנודע והיא הנק' רעותא וכמ"ש בתיקונין דבינה מקננא בכרסייא וביציר' מתפשט הת"ת לבדו הנקרא קול ובעשיה אף המלכות הנקראת דיבור וזהו סוד מ"ש בתיקונין בהקדמה דבאצילות איהו וחייו חד בהון מש"כ בבריאה יצירה עשיה והוא מ"ש לעיל כי החכמה הנקראת מחשבה מתפשטת באצילות והיא כדמיון החיות שבאדם מתפשט בתוכו ועושה כל מה שחושב ודע כי כמו שהדבר הזה הוא בארבע עולמות אבי"ע. כך הדבר הזה הוא בפרטים בארבע חלקי אבי"ע שיש בפרטות בכל עולם ועולם מהם כנודע:
שם בדרס"ט ע"א וז"ל ואתעבידו תשע' היכלין והיכלין לאו אינון נקודין ולאו אינון רוחין ולאו אינון נשמתין כו' להבין זה צריך ביאור רחב ועיין באדרת האזינו ושם נתבאר ענין זה בתכלית הביאור מה ענין אלו התשעה היכלין:
שם בד"ג ע"ב בר"מ וז"ל פתח ואמר באתי לגני אחותי כלה כו' נודע כי כלה וג"ן שמות הנוקבא הם ואיך יאמר באתי לגני אחו' כלה אם היא בחינה אחת אבל זה יובן במה שבי' בענין תפלת שמנה עשרה כי השלשה ראשונות והשלשה האחרונות הם בחינת ז"א בזמן היניקה אשר אין לו אז רק שית סטרין בלבד והמלכות היא עמו בסוד פסיעה לבר בסוד נקודה בסוף (ד"ש דל"ה ע"א) רגל אות וא"ו ואלו השית סטרין דיליה הם חג"ת נה"י ואח"ך בזמן הגידול עלו אלו השית סטרין ונעשו בו בבחינת חב"ד חג"ת. ואמנס הנה"י נעשו נו בסוד תוספת כנודע ואלו שית (ע"ב) סטרין שנתעלו כנז' הם סוד אריתי מורי עם בשמי כו' ונמצא כי מה שצריך עתה להוסיף בהם עד שכל אחד משניהם יהיה בו פרצוף שלם מן עשר ספירות הם שלשה אחרונות דז"א שהם נה"י ותשע הספירות אל נוקביה לפי שעדין אינה רק בסוד פסיעה לבר כנז' והרי הם י"ב בחינות והם סוד י"ב בחינות אמצעיו' שבתפלת שמנה עשרה שכולם הם באים בסוד תוספת ועל ידי אלו השנים עשר ברכות נשלם ז"א לי"ס שהם חב"ד חג"ת נהי"מ ועדין חסר ממנו בחינת הכתר שבו ונשלמה נוקביה לי"ס שהם כח"ב חג"ת נהי"מ כי דעת אין בה כי נשים דעתן קלה ולכן הוסיפו ברכת למשומדים כנגד הכתר בז"א כנז' אצלנו בביאור התפילות וזמ"ש תוספת ברכת המינים מאן אכיל לה ההוא דאתמר ביה באתי לגני כו' שהוא ז"א האומ' זה הפסוק והוא אוכל לה בסוד הכתר הנעשה בו:
ודע כי אלו הי"ב ברכות אמצעיות הם סוד שנים עשר. בני יעקב שנתוספו בז"א בסוד תוספת וצריך לדעת מה שנתבא' אצלינו כי הכתר דז"א נעשה לו מצד הת"ת דאימא עלאה והנה זה הת"ת של אימא הנעשה כתר בראשו של ז"א לבחינת ז"א יחשב כי בחלקו ניתן והוא האומר זה בהפסוק באתי לגני אחותי כלה כו'. וכבר ידעת ג"כ כי מתפארת דאימא נעשה כתר דז"א ומנצח הוד יסוד של אימא נעשו חב"ד דז"א ומן מלכות דאימא נעשית בחי' לאה העומדת בסוד קשר תפלה של ראש באחורי רישא דז"א מכוונת כנגד הדעת דז"א אשר בתחילה היה ת"ת דז"א ועתה נתעלה ונעשה דעת כנ"ל. וכבר ידעת כי שם ס"ג דיו"ד ה"י וא"ו ה"י הוא בבינה וזו לאה הנעשית ממלכות של הבינה נקראת גנ"י כמנין שם ס"ג ונמצא כי הכתר דז"א שהוא מבחינת ת"ת דאימא. הוא האומר באתי לגני שהיא לאה הנז' הנעשה ממלכות הבינה ומאמר זה נאמר אל אחותו הכלה והיא רחל ניקביה האמיתית דז"א והיא נקראת כלה כנודע כי היא בחינת הויה במילוי היהי"ן שהיא בגמטריא ב"ן ועל ידי שלשה המוחין הניתנין בה נעשין נ"ה שהם בגמטריא כלה ודע כי י"ג ברכות אלו הם סוד וא"ו במילואה שהיא בגמטריא י"ג והאלף שבנתים היא בחינת כתר דז"א הנעשה לו מת"ת דאימא והוא החיו' של כל ז"א ולכן זו האלף ניתנה באמצע שני הווין יען כי היא מתלבשת בהם ומחיה אותם ואז נעשה אדם כמבואר אצלנו בסוד שופך דם האדם באדם והבן זה מאד ותכוון מה שביארנו באותו הפסוק כי אלף זו של אדם היא שם אהי"ה בריבוע אחורים כזה א' אה' אה"י אהי"ה שהוא בגמטריא ד"ם גם כן. ובהתחבר אלף זו עם ד"ם נעשה אד"ם וע"ש: