אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ב / רד
רבי שמעון בר יוחאי

רד

א

על כל אינון חילין ומשריין דסטר ימינא, ואתלבשן ביה, וההוא רוחא אקרי לבושא דיקר דשבתא, כדין פתורי דהאי עלמא מתתקנן בחד היכלא, זכאה חולקיה דההוא בר נש דסדורא דפתוריה אתחזי תמן כדקא יאות, וקיימא כלא מתתקנא בלא כסופא, אינש כפום חיליה. כד עאל שבתא, אצטריכו אינון עמא קדישא לאסחאה גרמייהו משמושא דחול, מאי טעמא, בגין דבחול רוחא אחרא אזלא ושטיא ושרא על עמא, וכד בעי בר נש לנפקא מן ההוא רוחא, ולאעלא ברוחא אחרא קדישא עלאה, בעי לאסחאה גרמיה, למשרי עליה ההוא רוחא עלאה קדישא. תא חזי, רזא עלאה דמלה, כל אינון שית יומין (קיימא מלה דכלא) אתאחדן ברזא דחד נקודה קדישא, וכלהו יומין אתאחדן ביה, ואית יומין אחרנין דקיימין לבר בסטרא אחרא. ואית יומין אחרנין דקיימין לגו מעגולא קדישא, ואתאחדן בנקודה קדישא, וישראל קדישין וכל אינון דמתעסקין בקדושה כל יומא דשבתא, אתאחדן כל אינון שית יומין באינון שית יומין דלגו, דאתאחדן בההיא נקודה, אתאחדן בהאי, בגין לנטרא לון. וכל אינון שית יומין (ד"א באינון שית יומין דלגאו) דשבתא, ההיא נקודה טמירא איהי, כיון דעאל שבתא, כדין סלקא ההיא נקודה, ואתעטרא ואתאחדא לעילא, וכלהו טמירין בגוה. תא חזי, אית ימים ואית ימים, ימי חול כמה דאתמר, ואלין קיימין לבר לעמין, ימי השבת דאינון ימי השבוע, קיימין לישראל, וכד סלקא האי נקודה, כלא אתגניז ואיהי סלקא. כיון דאיהי סלקא, אקרי שבת, מהו שבת, אי תימא בגין שביתה, דכתיב כי בו שבת, יאות הוא, אבל רזא דמלה, כיון דסלקא האי נקודה, ונהורא נהיר, כדין מתעטרא איהי באבהן, כיון דמתעטרא איהי באבהן, כדין אתחברת ואתאחדת בהו למהוי חד, ואקרי כלא שבת, שש' בת, ש' הא אוקמוה, רזא דתלת אבהן, דמתאחדן בבת יחידה, ואיהי מתעטרא בהו, ואינון בעלמא דאתי, וכלא איהו חד, ודא איהו ש' בת, למהוי כלא חד. ואי תימא שבת הגדול ואיהו לעילא, אמאי אקרי שבת, אלא ודאי הכי הוא, ורזא דמלה, בכל אתר נקודה דאיהי עיקרא דכל עינא אקרי בת, כמה דאת אמר (תהלים יז ח) שמרני כאישון בת עין, בגין דאיהי (נקודה) עיקרא דכל עינא אקרי בת, עלמא דאתי איהו היכלא לההיא נקודה עלאה, וכד איהי קיימא ונטלא בגדפהא לאבהן לאתעטרא לעילא, אקרי כלא שבת, וכד אבהן מתעטרן לעילא בגו נקודה עלאה, אקרי שבת, נקודה תתאה כד מתעטרא באבהן אקרי שבת. האי נקודה תתאה כד סלקא ואתחזיאת ואתקשיטת, (ס"א האי נקודה תתאה כד סלקא לאתעטרא באבהן) כדין כל חדוה אשתכח לעילא ותתא, ועלמין כלהו בחדוה. ובהאי ליליא, האי נקודה אתפשט נהורהא, ופריש גדפוי על עלמא, וכל שלטונין אחרנין מתעברן, ונטירו אשתכח על עלמא. וכדין אתוסף רוח נשמתא בישראל על כל חד וחד, ובההיא נשמתא יתירא נשיין כל עצבא וחימתא, ולא אשתכח בר חדוה לעילא ותתא. ההוא רוחא דנחית ואתוסף בבני עלמא, כד נחית אתסחי בבוסמין דגנתא דעדן, ונחית ושרא על עמא קדישא, זכאין אינון כד האי רוחא אתער, בההיא שעתא דההוא רוחא נחית, נחתין עמה לגו גנתא דעדן, שתין רתיכין מתעטרין לשית סטרין, וכד מטי לגנתא דעדן, כדין כל אינון רוחין ונשמתין דגנתא דעדן, כלהו מתערי לההוא (נ"א מתעטרי בההוא) רוחא, וכרוזי קרי ואמר, זכאין אתון ישראל עמא קדישא, דרעותא דמאריכון אתער

 

ב

לגבייכו. רזא דרזין לידעי חכמתא, זכאין אינון כד האי רוחא אתער, האי רוחא איהו אתפשטותא דהאי נקודה, ונפקא מינה ואתפשטא בעלמא, וההוא הוי רזא דשבת דשרא לתתא, ועל דא כתיב ביה שמירה, (שמות לא יז) ושמרו בני ישראל את השבת, והא אוקמוה, שבת לא כתיב, אלא את השבת, לאסגאה ההוא רוחא דשרי על כלא, ואצטריך לנטרא ליה, הואיל וקיימא עמיה דבר נש, ועל דא כתיב (ישעיה נו ב) כל שומר שבת מחללו. בהאי רזא אית רזא אחרא, האי רוחא אתהני בהאי יומא מהנאותן דישראל ומענוגא דלהון, ובגין דא בעי למיהב ליה ענוגא במיכלא ובמשתיא, תלת זמנין בתלת סעודתין, דתלת דרגי מהימנותא כמה דאוקמוה, והאי נטיל חדוה וענוגא באינון סעודתי דישראל, זכאה חולקיה מאן דאהני ליה ומענג ליה בהאי יומא. האי רוחא אתהני כל שיתא יומין, מרוחא עלאה דעתיקא דכל עתיקין, וביומא דשבתא כיון דנחית ואתסחי בגנתא דעדן, בליליא אתענג מענוגא דגופא בסעודתי דמהימנותא, ואתעטר (נ"א ואתענג) האי רוחא מעילא ותתא, ואתרוי בכל סטרין, בעטרא (נ"א בענוגא) דלעילא ותתא, והואיל וקיימא עמיה דבר נש, אצטריך ליה לנטרא ליה, ועל דא כתיב ושמרו בני ישראל את השבת, שבת דא הוא ההיא נקודה תתאה, את השבת, דא הוא האי רוחא, אתפשטותא דההיא נקודה. ההוא אתפשטותא, כד אתוסף קדושן וברכאן מלעילא על ההיא נקודה, אתנהיר כלא, ואתעביד רוחא נהירא בכל סטרין, אתפלג לעילא ונהיר, ואתפלג לתתא ונהיר, ודא הוא דכתיב ביני ובין בני ישראל, חולק אחסנא אית לן כחדא. חולקא דלעילא אתעטר בהאי יומא מענוגא עלאה קדישא, ואתהני מזיוא עלאה דעתיקא דכל עתיקין, חולקא תתאה אתעטר בהאי יומא מענוגא דלתתא, דאתהני בהני סעודתי, ועל דא בעי לענגא ליה במיכלא ובמשתיא בלבושי יקר, ובחדוה דכלא, וכד מתעטרא האי חולקא לתתא, ואתנטיר כמה דאצטריך, סלקא לעילא, ואתחברא בההוא חולקא אחרא, והאי נקודה נטיל כלא מעילא ותתא, ואתכלילא מכל סטרין, ובגין דמתעטרא בשבת מעילא ומתתא, כל שאר יומין יהיב חילא לכלא, ואתייהיב ליה שולטנו מעילא ומתתא, וברזין דספרא דשלמה מלכא, אשתכח רזא דא, ואוקמיה בוצינא קדישא, זכאה חולקיהון דישראל. כתיב וינפש, ואוקמוה, ווי נפש דאבדת, ושפיר איהו, אבל אי הכי ווי גופא אצטריך למימר, דמניה אבדת נפש, אבל רזא דמלה, בבר נש אית נפש דנטלא ומשיך לגביה להאי רוחא מערב שבת, וההוא רוחא שריא בגווה דההיא נפש, ודיירא בה כל יומא דשבתא, וכדין ההוא נפש יתיר ברבויא ותועלתא יתיר ממה דהוה, ועל דא תנינן, כל נפשאן דישראל מתעטרן ביומא דשבתא, ועטרא דלהון דשריא האי רוחא בגוייהו, כיון דנפק שבתא, וההוא רוחא סלקא לעילא, כדין ווי לנפש דאבדת מה דאבדת, אבדת ההוא עטרא עלאה, וההוא חילא קדישא דהוה בה, ודא הוא וינפש, ווי נפש דאבדת מה דאבדת. עונתן דחכימין דידעי רזין עלאין, מליליא דשבתא לליליא דשבתא, ואוקמוה, אבל מלה דא שאילנא לבוצינא קדישא, דהא חזינן דהאי כתרא תתאה, נקטא מה דנקטא ביממא, ובליליא יהיב מזונא לכל חיליה, כמה דאוקמוה, דכתיב (משלי לא טז) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, נקטא ביממא ויהבא בליליא, והשתא אמר מר דזווגא אשתכח בהאי ליליא. אמר, ודאי זווגא אשתכח בליליא דא, מאי טעמא, בגין דהאי ליליא אפרישת נשמתין לכל אינון

חזרה לראש הדף
Site location tree