אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ב / רכב
רבי שמעון בר יוחאי

רכב

א

(שם יב) ותאמר חי יהו"ה אלה"יך אם יש לי מעוג, כי אם מלא כף קמח בכד, ומעט שמן בצפחת וגו', והא הכא מדידו הוה בההוא קמחא, דהא הוה ביה מלא כף קמח בכד, כף הוא מדידו דיליה, ואתחזי דלא שריין ביה ברכן הואיל וקאים במדה, מה כתיב (שם יד) כי כה אמר יהו"ה אלה"י ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר. עד יום תת יהו"ה גשם, תת, תתן כתיב, מאי טעמא, בגין דבכל דרא לא אשתכח מאן דיזכי לזכו כהאי אתתא, ועל דא כתיב תתן, אנת תתן מטרא על עלמא, בגין דזכותך סגי. וכתיב (שם טז) כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר, כדבר יהו"ה אשר דבר ביד אליהו, וכי אם ההוא קמחא דקיימא במדידו דהוה מלא כף קמח, לא פסקו מניה ברכאן בגין מלה דאליהו, דכתיב כד הקמח לא תכלה, וכתיב כד הקמח לא כלתה, משכן העדות אף על גב דקיימא בחושבנא, הואיל ואתפקד על ידא דמשה, כל שכן וכל שכן דשריין ביה ברכאן, ועל דא כתיב אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה:

אלה פקודי המשכן, רבי חזקיה פתח ואמר, (שמות ג ה) אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך וגו', האי קרא אוקמוה, דפריש ליה קודשא בריך הוא מאתתיה, בגין לאתדבקא בשכינתא, דכתיב (שם) כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, אדמת קדש דא שכינתא, אתדבקותא קדישא אתדבק משה בההיא שעתא לעילא, דכדין קודשא בריך הוא קשיר ליה בחביבותא דלעילא, ואתפקד רב ממנא על ביתא, ואיהו גזיר וקודשא בריך הוא עביד, דכתיב (במדבר טז ל) ופצתה האדמה את פיה וגו', וכתיב (שם לא) ויהי ככלותו לדבר וגו' ותבקע האדמה, וכתיב (שם י לה) קומה יהו"ה, שובה יהו"ה, הדא הוא דכתיב אשר פקד על פי משה, על פי משה אתתקן ואתפקד בכלא. פקידא דמשכן הוה על ידא דמשה, דכתיב (שמות ג טז) פקד פקדתי אתכם, דאיהו הוה קול דאפיק לההוא דבור, ועבד ליה פקידה לנפקא מן גלותא, והשתא אתפקדא לאמשכא קדושה מעילא לתתא, כמה דאת אמר (שם כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם:

ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה וגו', אמר רבי יהודה, הא אתמר דהא בצלאל מסטרא דימינא הוה, ואיהו אתקין תיקונא דכלא. ותו דהא יהודה הוה שליטא ומלכא על כל שאר שבטין, ומניה נפק מאן דאתקין כל משכנא. בצלאל, הא אוקמוה, בצל אל, ומאן איהו בצל אל, דא ימינא, ותו מסטרא דא אתקין כלא, וירית חכמתא למעבד כל עבידא. ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן, דא איהו מסטרא דשמאלא, ודא איהו מסטרא דדינא קשיא (נ"א קדישא), והא אוקמוה, דהא מתרין סטרין אלין אתעבד משכנא, ואתתקן בהו לאתקשרא בהו, למהוי בין ימינא ושמאלא, והא אתמר ואוקמוה. פתח ואמר, (תהלים מח ג) יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב, תא חזי כד ברא קודשא בריך הוא עלמא, אשדי חד אבנא יקירא מתחות כרסי יקריה, ושקע עד תהומא, ורישא חדא דההוא אבנא נעיץ גו תהומי, ורישא אחרא לעילא, וההוא רישא אחרא עלאה, איהו חד נקודה (עלאה) דקיימא באמצעיתא דעלמא, ומתמן אתפשט עלמא לימינא ושמאלא ולכל סטרין, ואתקיים בההיא נקודה אמצעיתא, וההיא אבנא אתקרי שתיה, דמנה אשתיל עלמא לכל סטרין, תו שתי"ה, ש"ת י"ה, קודשא בריך הוא שוי לה למהוי יסודא דעלמא ושתילו דכלא. בתלת

 

ב

גוונין אתפשטת ארעא סחרניה דההיא נקודה. אתפשטותא קדמאה, סחרניה דההיא נקודה כל צחותא וזכותא דארעא קיימא תמן, ותמן איהו, והאי קיימא לעילא על כל ארעא סחרניה דההיא נקודה, אתפשטותא תניינא סחרניה דההוא אתפשטותא קדמאה, לאו איהו צחותא וזכותא כההוא קדמאה, אבל איהו דקיק וצח בצחותא דעפרא, יתיר מכל שאר עפר אחרא. אתפשטותא תליתאה איהו חשוך וגסו דעפרא יתיר מכלהו, וסחרניה דהאי קיימין מיין דימא דאוקיינוס דאסחר כל עלמא, אשתכח דההיא נקודא קיימא באמצעיתא, וכלהו גוונין דאתפשטותא דעלמא סחרניה. אתפשטותא קדמאה איהו בי מקדשא, וכל אינון היכלין ועזרות, וכל ההוא תקונא דיליה, וירושלם וכל מתא משורא ולגו. אתפשטותא תניינא כל ארעא דישראל, דאתקדשת בקדושה. אתפשטותא תליתאה איהו כל שאר ארעא, אתר בי מותבא דשאר עמין, וימא דאוקיינוס דסחרא כלא. והא אוקמוה, דרזא דא גוונין דעינא, דסחרן לההיא נקודה דאמצעיתא דעינא, דאיהו חיזו דכל עינא, כגוונא דההיא נקודה אמצעיתא דקאמרן דאיהו חיזו דכלא, ותמן קאים בית קדש הקדשים וארון וכפורת, דאינון חיזו דכלא, אשתכח ההיא נקודה חיזו דכל עלמא. ועל דא כתיב, יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון וגו', יפה, שפיר ההוא חיזו וחדוה דכלא, נוף, נופא דאילנא, דאיהו שפירו דכלא. תא חזי שפירו דעלמא, וחיזו דעלמא, לא אתחזי בעלמא, עד דאתבני ואתקם משכנא, ועאל ארונא לגו קודשא, מההיא שעתא אתחזי חיזו דכלא בעלמא, ואתתקן עלמא, ואזלי בההוא משכנא ובההוא ארונא, עד דמטי לההיא נקודה דאיהו יפה נוף חדוה דכלא, כיון דמטו להתם, כדין פתח ארונא ואמר, (תהלים קלב יד) זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה. רבי ייסא אמר, האי קרא כנסת ישראל אמרה ליה, בשעתא דאתבני בי מקדשא ועאל ארונא לאתריה. רבי חזקיה אמר, קודשא בריך הוא אמר ליה על כנסת ישראל, כד ישראל עבדין רעותיה, דהא כדין קודשא בריך הוא יתיב על כורסי יקריה, וחייס על עלמא, וברכה ושלום וחביבותא דכלא אשתכח, וכדין אמר זאת מנוחתי עד עד. ותא חזי, בשעתא דכלהו אומנין שארו למעבד אומנותא, ההוא עובדא ממש דשראן, איהי אשתלימת מגרמה, אינון שראן, ואיהי אשלימת עבידתא, איהי ממש, מנלן, דכתיב ותכל כל עבודת משכן אהל מועד. כגוונא דא, (בראשית ב א) ויכלו השמים והארץ, ואי תימא ויכל אלהי"ם ביום השביעי, ודאי הכי הוא, דכל עלמא אף על גב דכל עבידן אשתלימו כל חד וחד, כל עלמא לא הוה שלים בקיומיה, עד דאתא יומא שביעאה, דכד אתא יומא שביעאה, כדין אשתלימו כל עבידין, ואשלים ביה קודשא בריך הוא עלמא, הדא הוא דכתיב ויכל אלהי"ם ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, בהאי אשתלים בקיומא כל עבידתא דעבד, ועל דא ויכל אלהי"ם ביום השביעי. וכד אתבני בי מקדשא, כל עבידתא דאתעביד, איהי מגרמה אתעבידת, אומנין שראן, ועבידתא אתחזיאת לון למעבד, ואתרשימת קמייהו, ואשתלימת היא מגרמה, והא אוקמוה, דכתיב (מ"א ו ז) והבית בהבנותו, והבית כאשר בנהו לא כתיב, אלא בהבנותו, דאיהי אשתלימת מגרמה, וכתיב אבן שלמה מסע נבנה, בנוהו לא כתיב, אלא נבנה, הוא מגרמיה נבנה, וכן בכל עבידתא דאיהי קדישא, איהי אשתלימת מגרמה:

חזרה לראש הדף
Site location tree