אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ב / רנ
רבי שמעון בר יוחאי

רנ

א

עמין, ולאגחא קרבא בהו, ולנקמא לון כפום שעתא, בלא אריכו. ובגין כך אקרי תא הרצים, אתר דאינון רצים רהטי ואוחו לאגחא, ולנקמא נוקמין לקבל רצים אחרנין, דרהטי לאבאשא ולאתרעא מזלין, לשלטאה עלייהו. ורזא דא (אסתר ג טו) הרצים יצאו דחופים, רצים מסטרא דא, ורצים מסטרא דא, ובגיניהון (שם ח טו) והעיר שושן צהלה ושמחה או נבוכה, אי מקדמי אלין דהכא, העיר שושן שמחה, ואי מקדמי אלין דסטרא אחרא, העיר שושן נבוכה. והא אוקימנא, דבכלא קיימין אלין לקבל אלין, סטרא דא לקבל סטרא דא, ובגין כך, אלין מגינין לכלא. כד סלקין אלין באלין, נפק חד אוירא דלעילא, ואתעבידו כלהו מגן חד, וסימניך (בראשית טו א) אנכי מגן לך. תריסר גלגלין, אינון דסחראן גו היכלא דא, ואינון אקרון שרפים, דתרין גוונין חוור וסומק, רחמי ודינא, אלין אינון קיימי לאשגחא תדיר על כל אינון מארי דצערא, דצערין לון שאר עמין ודחקין לון, ואקרון חלונות, והיינו דכתיב (שיר ב ט) משגיח מן החלונות. ואלין קיימי לאסתכלא, כל אינון דמצלאן צלותייהו, דמקדמי לבי כנישתא, ואתמנון מאינון עשרה קדמאי, כדין סלקין וכתבין לון לעילא, בגין דאלין אקרון חברים לגבייהו, הדא הוא דכתיב (שם ח יג) חברים מקשיבים לקולך השמיעיני. זכאין אינון צדיקייא, דידעי לסדרא צלותהון כדקא יאות, בגין דכד האי צלותא שראת לאסתלקא, אלין סלקין בהאי צלותא, ועאלין בכל אינון רקיעין, ובכל אינון היכלין, עד תרעא דפתחא עלאה, ועאלת ההיא צלותא קמי מלכא, לאתעטרא, כמה דאתמר. תא חזי, כל אינון דמצלאן צלותין, ומקדשי למאריהון ברעותא שלים, האי צלותא בעייא לאפקא לה מגו מחשבה, וברעותא, ומלולא, ורוחא, וכדין אתקדש שמיה דקודשא בריך הוא. וכד מטאת לגבי אלין חברים, כלהו נטלי לההיא צלותא, ואזלאן בהדה עד היכלא רביעאה, בההוא פתחא, ואלין משבחין בההוא זמנא דמצלאן צלותין, ומקדשי בההוא זמנא, אלין אינון די ממנן ביממא בהו בישראל, למהוי עמהון חברים, (נ"א ולאו בליליא, כאינון) ובליליא באינון אחרנין דאמרי שירתא בליליא. ותא חזי, כתיב (משלי כח כד) גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית, והא אוקמוה, בגין דמנע ברכאן דקודשא בריך הוא, דאיהו אביו, כמה דכתיב (דברים לב ז) שאל אביך ויגדך, וכתיב (משלי כג כה) ישמח אביך, ואוקמוה. חבר הוא לאיש משחית, מאן איש משחית, דא איהו ההוא איש דפגים לסיהרא, ואקרי (שם כז כח) איש תהפוכות, (תהלים קמ יב) איש לשון, (בראשית כה כז) איש יודע ציד איש שדה, והאי איהו איש משחית, דהאי איהו מנע ברכאן מעלמא, אוף הכי, מאן דמנע ברכאן מעלמא, חבר הוא להאי איש משחית כדקאמרן. ודא הוא רזא, בגין דאצטריך ליה לבר נש לברכא לקודשא בריך הוא, ולצלאה צלותיה כדקא יאות, בגין דיתברך שמיה קדישא, ויתחבר באלין חברים קדישין, ולא יפגום צלותיה, בגין דימנע ברכאן מעלמא, ומתחבר בההוא חבר איש משחית, דאיהו מנע ברכאן מעלמא, וגרים מותא לכלהו. כתיב (דברים יח יא) וחובר חבר, מאי וחובר חבר, ההוא מאן דאזיל בתר סטרא אחרא, וחרש חרשין, איהו משיך עליה רוחא אחרא מסאבא, ואתחבר בההוא חברותא דההוא חבר רע, ושארי בחברותא בהדי ההוא חבר איש משחית. אמאי אקרי חבר, בגין דבשעתא דאתייליד בר נש אתחבר עמיה, ותדיר קיימא בהדיה חבר, לבתר, אתהפך ליה חבר איש משחית. והכי אית בסטרא דקדושה, בסטרא דימינא, חבר טוב, דעביד טיבו עמיה דבר נש בעלמא דין ובעלמא דאתי. ואלין חברים קיימי תדיר עליה דבר נש, בחברותא חדא, לשיזבא ליה, ולאגנא עליה, ולמהוי עמיה חברים, לקדשא שמא דמאריהון, ולזמרא ולשבחא קמיה, תדיר. מאלין נפקי

 

ב

ארבע סמכין אחרנין, לאינון תריסר דקאמרן, הני חברים, ואלין אינון קיימי לגבי אינון דיעטין עיטא לאבאשא לצדיקייא, אף על גב דלא עבדי, וסלקי ואודעי מלה לעילא, ובטלי לההוא עיטא, ואלין אקרון אראלי"ם, ואף על גב דכלהו אתמנון לדא, כל חד וחד אתמנא ואתפקד על מלין ידיעאן, ותחות אלין לית לון חושבנא. אלין ארבע, קיימי לארבע סטרי עלמא, וכל חד קאים לאשגחא עלייהו דישראל, ואלין אקרון חרכים, כמה דאת אמר (שיר ב ט) מציץ מן החרכים, שמא דאלין ארבע דאקרון חרכים, עיגא"ל, עירי"ה (נ"א עזרי"ה), עריא"ל, יהירא"ל. עיגא"ל איהו קאים לסטר מזרח, ודא קיימא לאשגחא על כל אינון דעבדין עובדין טבין, ועל כל אינון דמחשבי מחשבה דמצוה, אף על גב דלא יכלי למעבד. עירי"ה קיימא לסטר דרום, ודא קיימא לאשגחא לכל אינון דמנחמי למסכנא, או דצערי לבייהו עליה, אף על גב דלא יכלי למיהב ליה, ולאינון דאזלי לאורחא דמצוה, ולאינון דעבדי חסד עם מתים, ואיהו קיימא קיומא דאמת, והאי אתמנא לאדכרא ליה לעילא, ולאחקא דיוקניה לעילא, לאעלא ליה לעלמא דאתי. עריא"ל קיימא לסטר צפון, ודא קיימא לאשגחא לכל אינון דחשיבו למעבד בישין, ולא עבדי, או בעאן למחטי ואתו למעבד, ואתקף ביצריה ולא עביד. יהירא"ל קיימא לסטר מערב, והאי קיימא לאשגחא לכל אינון דלעאן באורייתא, ועיילי בנייהו למלעי באורייתא לבי רב, ולכל אינון דמסתכלי על מרע כד איהו בבי מרעיה, ואשגחו עליה, ואודעו ליה דיסתכל בחובוי ובעובדוי, ויתוב מנייהו למאריה, בגין דכל מאן דישתדל בההוא מרע דיסתכל בעובדוי, ויתוב בתיובתא קמי קודשא בריך הוא, איהו גרים ליה לאשתזבא, ולאתבא ליה רוחיה. ועל דא כתיב (תהלים מא א) אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו יהו"ה, מאי ביום רעה, ביום רע מבעי ליה, אלא ביום רעה, ביומא דשלטא ההיא רעה למיסב נשמתיה, אשרי משכיל אל דל, דא הוא מרע, כמה דאת אמר (ש"ב יג ד) מדוע אתה ככה דל בן המלך, ובגין כך, ביום רעה ימלטהו יהו"ה, ואלין אינון דמסתכלי בההוא מרע, לאתבא ליה מחובוי גבי קודשא בריך הוא, כמה דאוקימנא, בהיכלא דא קיימא עליה לאשגחא, וביומא דשריא דינא על עלמא ישתזיב מניה, כמה דאת אמר ביום רעה ימלטהו יהו"ה, יומא דאתמסר דינא לההיא רעה לשלטאה ביה (על עלמא), וכלהו אלין קיימי לאשגחא, ועל דא אקרון חרכים. ביומא דראש השנה, כד קודשא בריך הוא קאים בדינא על עלמא, וההוא סטרא בישא אתי לאסטאה, כדין מתכנפי כל הני, וקיימן קמי קודשא בריך הוא, וכדין מתעטרן כלהו, וקיימן קמי קודשא בריך הוא. בההוא זמנא מה כתיב, משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, מציץ, כמאן דאשגח מאתר דקיק, דחמי ולא חמי כל מה דאצטריך, ולבתר משגיח מן החלונות, אתר אשגחותא יתיר, דפתח פתחין לרחמא על כלא, וכד קודשא בריך הוא אשגח על עלמא, אסתכל באלין חלונות, ובאלין חרכים, וחייס על כלא. וכדין כד ישראל תקעין בההוא שופר, ואתער מתתא ההוא קול דנפיק משופר, כליל מאשא ומיא ורוחא, ואתעביד מכולא ההוא קול, בגין לאתערא קול עילאה, דנפקא מגו ההוא שופר, דאיהו כגוונא דא כליל באשא ובמיא ורוחא, כדין כרוזא נפקא, ואכריז בכלהו רקיעין, ואמר קול דודי הנה זה בא וגומר, משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. וכדין ידעי כלהו, דהא קודשא בריך הוא חייס עלייהו דישראל, ואמרי זכאין אינון ישראל, דאית לון עיטא בארעא, בגין לאתערא רחמי מלעילא. כדין כתיב (תהלים פט טז) אשרי העם יודעי תרועה, יודעי תרועה ודאי,

חזרה לראש הדף
Site location tree