רנג

א

מרעיה, אי אתדן לחיים יהבין ליה, לאו דחיין תליין הכא, אלא כד אתדן הכא לחיים, כדין נגדין חיים מלעילא ויהבי ליה, (ואי לאו לא יהבין), זכאה חולקיהון דצדיקייא דידעי ארחוי דאורייתא, וזכאן בה לחיי עלמא, עלייהו כתיב (ישעיה ס כא) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ:

(היכל אהבה חסד) היכלא חמישאה, היכלא דא קיימא לאנהרא לאלין תתאי, והאי איהו היכלא דקיימא לאנהרא ברזא דמהימנותא. פתחא חדא קיימא בהאי היכלא, וחד ממנא עליה, וההוא ממנא אקרי סניגורי"ה, האי ממנא קיימא על פתחא דא, בגין למילף סניגורייא עלייהו דישראל, ובגין דא אקרי שמיה כך, דהא איהו ממנא על כל אינון טבין דישראל, למיעל סניגורייא דילהון קמיה דמאריהון, ולא ישלוט עלייהו סטרא אחרא. בהיכלא דא, קיימא חד רוחא דכליל בארבע, דהא רוחא דא כליל בארבע גוונין, חוור ואוכם ירוק וסומק, והאי איהו רוחא דקיימא כליל בכלא, ואקרי סורי"ה, רב על כל אינון חיילין תתאין, וכלהו קיימין תחותיה, וממנן תחות ידיה. האי רוחא דסגיר ופתח, כל מפתחן עלאין כלהו אתמסרן בידיה, (תלת זמנין ביומא), כל חיילין תתאין כלהו אתכלילן וקיימן תחותיה, ומניה אתזנו, והאי קיימא בכל רזין דמאריה, וכל גנזין עלאין כלהו אתמסרן בידיה. האי רוחא, אקרי אהבה, ובגין דא אקרי היכל דא היכל אהבה, בגין דהכא אתגניזו כל רזא דרזין, למאן דאצטריך לאתדבקא ביה, והכא הוא רזא, דכתיב (שיר ז יג) שם אתן את דודי לך. רוחא דא, איהו נטיר כל נטירו דלעילא, ודא אקרי שומר ישראל, שומר הברית, בגין דהכא איהו נטירו דכל גנזין עלאין, ועל דא גנזין דמאריה גניזין ביה, מהאי נפקי שבילין וארחין לאינון דלתתא, בגין לאתערא בהו רוחא דרחימותא. אלין ארבע גוונין דביה, אתכלילן דא בדא, וכד בעאן לאכללא, בטש דא בדא, ונפק מכלהו חד חיוותא קדישא, דאקרי זהר, והאי חיוותא, על דא כתיב, היא החיה אשר ראיתי על נהר כבר (יחזקאל א). מהיכלא דא נפקין כל רוחין קדישין, דקיימין בקיומא דנשיקין (עלאין), דהא מאינון נשיקין נפקא אוירא דרוחא לקיומא דנפשא, לכל אינון נשמתין עלאין דאתייהיבו בבני נשא, וההוא רזא דכתיב (דברים ח ג) כי על כל מוצא פי יהו"ה יחיה האדם, בגין דבהאי היכלא קיימין כל נשמתין וכל רוחין, דזמינין לנחתא בבני נשא, מיומא דאתברי עלמא, ועל דא היכלא דא נקטא כל אינון נשמתין דנפקין מההוא נהר דנגיד ונפיק, ובגין דא היכלא דא לא קיימא לעלמין בריקנייא. ומיומא דאתחרב בי מקדשא לא עאלו הכא נשמתין אחרנין, וכד יסתיימון אלין, היכלא קיימא בריקנייא, ויתפקד מלעילא, וכדין ייתי מלכא משיחא, ואתער היכלא דא לעילא, ויתער היכלא לתתא. וברזא דהיכלא דא כתיב, (שיר ד ה) שני שדיך כשני עפרים וגומר, בגין דבהיכלא דא ההוא רוחא דקאמרן וההוא חיוותא, אפיק תרין נהורין כלילן דא בדא מתקשרן דא בדא, ואקרון א"ל שד"י, אלין אקרון שד"י, וא"ל דלתתא, מתחברן דא בדא ואעיל דא בדא, ואקרי א"ל שד"י, בגין דנפק מכללא דאלין שדים. והאי א"ל דאיהו מסטרא דימינא, נטיל מאתר דא כל אינון רחמין, דקיימי לאתזנא ההוא היכלא דלתתא דאקרי זכותא, על שמא דהאי רוחא דביה דקאמרן, האי שד"י יניק לכל אינון תתאין ולכל אינון היכלין, ולכל אינון דלבר דקיימי מסטרא דא דאקרון יתדות המשכן, כמה דאוקימנא, ועל דא אקרי שד"י בגין דמספקא מזונא לכלהו תתאי, כמה דאיהו מקבלא מסטרא דימינא. מהכא נפקי אינון נהורין דאקרון להט החרב המתהפכת, בגין דמתהפכא לכמה גוונין, והא אוקימנא דאלין מתערי דינא בשליחותא דלעילא, ואינון בעלמא

ב

מסטר שמאלא. כד אתפרש (ס"א אתפשט) רוחא דא, ובטש לאפקא נהורין לכל סטרין, כאינון שדים דרמאן חלבא לכל סטר, הכי נמי מהאי רוחא נפקי לכל סטר, ואפיקו חד חיוותא אחרא די ממנא על אלין דאקרו להט החרב המתהפכת. ודא אקרי שבע, והאי איהו דממנא על עלמא, בזמנא די ממנא כפנא על עלמא ואתדן ביה, כדין האי חיוותא אתפקדא על עלמא, ואפיק רוחא דמזונא לכל אינון בני מהימנותא, דלא ימותון בכפנא, וסעיד לבייהו, בגין דהא מסטרא אחרא כד שלטא כפנא בעלמא, נפקי מהאי סטרא תרין רוחין מסאבין, ואקרון שוד וכפן, ודא איהו רזא (איוב ה כב) לשוד ולכפן תשחק, בגין דאלין קיימין בעלמא, ועבדין לון לבני נשא קטרוגא, חד ההוא דקא משדר להו כפנא ומייתי, וחד דקא אכלי בני נשא ולא שבעין, בגין דהא רוחא בישא שלטא בעלמא. חיוותא דא אפיק חד ניצוצא, דקא נפיק מנציצו דתרין ניצוצין דאמרן, דאינון מתהפכן לכמה גוונין, והאי ניצוצא אקרי שרפים, והאי אחיד בהון ולהיט לון. בהיכלא דא אית תרין ממנן נהורין, דקיימין על אלף ורבוא רבבן דאקרון גפנים, ואלף ורבוא רבבן דאקרון רמונים, וכלהו קיימין בחביבותא, ואלין אינון דאעלי רחימותא בין ישראל לתתא, וקודשא בריך הוא לעילא, וכלהו מתערי רחימותא, וקיימן ברחימו, וכד אתער רחימו מתתא לעילא ומעילא לתתא, כדין אתמלייא היכלא, (אתרבא דא בדא), מכמה טבין, מכמה חסדין, מכמה רחמין, וכדין רחימו דלתתא גו רחימו עלאה, אתדבק דא בדא. מהכא נפקי תרין ממנן ואקרון אהבה על שמא דהיכלא, ואלין קיימין לאשגחא על כל אינון דמיחדי יחודא דמאריהון ברחימו, ומסרי נפשייהו עליה ברחימו, וסלקי ואסהידו לעילא. וכל אינון דעבדי חסד בעלמא, אינון חסדין סלקין ועאלין גו האי היכלא, ומתעטרי תמן, וסלקי לאתעטרא גו אהבה עלאה, ועל דא כתיב (תהלים קח ה) כי גדול מעל שמים חסדך, בהיכלא דא כתיב (שיר ח ז) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה וגומר:

היכל רצון, תפארת:

היכלא שתיתאה, דא הוא היכלא דאקרי היכלא דרצון, דאיהו רעוא, דאקרי מוצא פי יהו"ה, חדוה דאתדבקותא דכלא, והכא איהו רעוא דרעוין, ברזא דכתיב (שיר ד ג) כחוט השני שפתותיך, רעוא דכל נשמתין, דנפקי מההוא מוצא פי יהו"ה. האי היכלא היכלא דרעוא, דקיימן הכא כל שאלתין וכל בעותין דעלמא, בגין דרעוא דכל רעוין, כד נשיקין אשתכחו, ברזא דכתיב (בראשית כט יא) וישק יעקב לרחל, וכדין כד נשיק דא לדא, כדין אקרי עת רצון, בגין דהא כדין שלימו אשתכח, וכל אנפין נהירין, וכד צלותין סלקין, כדין איהו עת רצון לאשתכחא, ועל דא כתיב (תהלים סט יד) ואני תפלתי לך יהו"ה עת רצון, דאיהו חבורא דא עם דא. בהיכלא דא קיימן שית פתחין, ארבע פתחין לארבע סטרין דעלמא, וחד לעילא וחד לתתא, באלין פתחין אתמנא חד רוחא, דאיהו רב על כלהו די ממנן בכל אלין פתחין, ורזיא"ל שמיה, והאי אתמנא ואתפקד בכל אינון רזין עלאין דפומא לפומא ממללן, דנשקין דא לדא ברחימו דרחימותא. רזין אלין לא קיימן לגלאה, אבל כד תרעין אתפתחו, כדין ידעין כלהו היכלין וכל אינון רוחין וכל אינון משיריין, דהא תרעי דרצון אתפתחו, ולא עאלין באלין תרעין אלא רעוי דצלותין, רעוי דשבחא, רעוי דנשמתין קדישין עלאין. האי איהו היכלא דמשה, בהאי היכלא אתכניש משה ברחימו ונשיק נשיקין. בהאי היכלא (שמות יט יט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול, כד אתדבקו נשיקין בנשיקין,