רנז

א

עלמא כד אתברי, דהא כד אתברי עלמא, לא יכיל למיקם בקיומא, ולא הוה קאים, עד דאתגלי היכלא דא דנטיל אברהם, וכד אתגלי אברהם בהאי היכלא, (נ"א, כדי לעלמא דיהא ספוקא וכו') כדין אמר לעלמא די, הא ספוקא לאתזנא מניה עלמא ולאתקיימא, ובגין כך א"ל שד"י אקרי, אל שדי לכלא ביה לאתזנא מיניה. תא חזי, היכלא דא זמין קודשא בריך הוא למליא ליה (ביה), ולאתקנא ליה לזמנא דאתי, דכתיב (ישעיה סו יא) למען תינקו ושבעתם משד תנחמיה, למען תמוצו והתענגתם מזיז כבודה, שד תנחמיה וזיז כבודה, כלא איהו בהאי היכלא, וכדין בההוא זמנא כתיב (בראשית כא ז) מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה, דהא יניקא תליא ביה באברהם. יצחק דאיהו שמאלא דקודשא בריך הוא, אתר דמניה מתערין כל דינין דעלמא, ואיהו דרועא דשמאלא, שירותא דכל דינין, וכל דינין מתערי מתמן, האי איהו נטיל ואחיד ההוא היכלא דאקרי זכותא, לאתחברא דינא בדינא, ולמהוי כלא קשורא חדא, בגין דהאי איהו דינא דלעילא, ורשימין דדינין קיימין ביה. והכא אתרשים שמא קדישא, דאקרי אלהי"ם, בגין דאית אלהים חיים, דאיהו לעילא לעילא סתים מכלא, ואית אלהים דאיהו בי דינא דלעילא, ואלהים דאיהו בי דינא דלתתא, הדא הוא דכתיב (תהלים נח יב) אך יש אלהים שופטים בארץ, אלהים עלאה רזא דאלהים חיים כליל לאלין דלתתא, וכלא איהו חד. בהאי היכלא אתער יצחק, וכלהו שבעין ותרין נהורין דכלילן ביה, דמנייהו אתגזרו כל דינין דעלמא דלתתא, דכתיב (דניאל ד יד) בגזרת עירין פתגמא, ואמאי אקרון עירין, אלא בגין דכלהו קיימין בהאי עיר, (תהלים מח ט) עיר יהו"ה צבאות, עיר אלהינו. כל אינון היכלין דלעילא, כל חד וחד אקרי עיר, כמה דאת אמר (דניאל ד י) עיר וקדיש, ואלין אינון עירין, דקיימין לגו בגו דהיכלא, דקיימן בעיר, בגין כך אקרון עירי"ן. האי היכלא אתכליל ביצחק, וכלא איהו בהיכלא דאברהם, בגין דימינא אכליל לשמאלא. ותא חזי, כל חד וחד כליל לחבריה, והא אוקימנא דבגין דא אברהם עקד ליצחק, בגין לאכללא ביה דינא, (נ"א בימינא), ולאשתכחא שמאלא כליל בימינא, (ולאשתכחא ימינא על שמאלא), ולאשלטא ימינא על שמאלא. ועל דא קודשא בריך הוא פקיד ליה לאברהם לקרבא בריה לדינא, ולאתקפא עלוי, ולא פקיד ליצחק אלא לאברהם, ועל דא אשתכח דא בדינא ודא בחסד, וכלא חד, ואתכליל דא בדא, והכי אתכלילו היכלין תתאין בעלאין. כד נטיל יצחק היכלא דא, כדין כלא איהו לטב, דינא בזכותא, ועל דא בעי בר נש דדאין דינא, למידן דינא בזכותא, בגין דאיהו רזא עלאה שלימו דדינא, בגין דלית שלימו דדינא אלא בזכותא, דא בלא דא לאו איהו שלימו, דינא בזכותא, דא איהו שלימו דמהימנותא, כגוונא דלעילא. ביומא דראש השנה, כד דינא אתער בעלמא, בעאן ישראל לתתא לאתערא רחמי מגו שופר, כגוונא דרזא עלאה, והא אוקימנא, ובעינא לחברא דינא לקבל זכותא, בגין דכד קיימא דינא בזכותא, כלא איהו בחבורא חדא, ועילא ותתא בשלימו, וכדין (איוב ה טז) ועולתה קפצה פיה, דלית לה רשו לאסטאה ולקטרגא בעלמא, וכדין כלא ביחודא חדא כדקא יאות, ודינא בלא זכו לאו איהו דינא. ודא איהו דישראל אית לון דינא בזכותא, אבל שאר עמין לא אית לון דינא בזכותא, ועל דא אסיר לן לסדרא דינין דילן בערכאי, דהא לית לון חולקא בסטר מהימנותא דילן, דכתיב (תהלים קמז כ) לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. ומסטרא דישראל, כל מאן דדאין דינא, ולא אכליל ביה זכות, דא איהו חטי, דקא גרע רזא דמהימנותא, ואסטי גרמיה לההוא סטרא, דאית ביה דינא בלא זכות. ותא חזי, כד קיימי סנהדרין לתתא, למידן דיני נפשות, אצטריכו למפתח בזכותא, בגין לאכללא זכותא בדינא, ותו, דהא אקרון מבי זכותא, ועל דא אשתדלותא דילהון למפתח בזכותא. ושראן בזכותא מזעירא, ולבתר אשתלים דינא מעלאה, למהוי זכותא כליל בדינא, דא לעילא ודא לתתא, דינא בזכותא שלימו דדינא, דא בלא דא לאו איהו שלימו. ובגין כך יצחק

ב

ורבקה כחדא אינון, דא דינא ודא זכותא, למהוי שלימו כחדא, זכאה חולקיהון דישראל, דקודשא בריך הוא יהב לון אורייתא שלימתא, למיהך בארח קשוט, כגוונא דלעילא. תא חזי, דאינון לא דיינין דינא אלא בזכו, ולעיינא זכותא בקדמיתא, למהוי כליל דא בדא, וסנהדרין קא מהפכי בזכותא בדינא, לאכללא כלא כחדא, בגין דלא ישלוט סטרא אחרא, דהא כד זכותא לא אשתכח, סטרא אחרא אשתכח דאקרי חובה, ואתחברת בדינא ואתתקפת, ודא הוא דינא בחובה. ועל דא, ביומא דראש השנה, בעינא לחברא זכותא בדינא, ולא יתגבר חובה, ובגין כך בעינא זכותא ודינא למהוי כחדא, בגין דאיהו שלים, דכד סטרא אחרא שלטא לאו איהו שלים, אלא קטרוגא במה דאיהו קטרוגא, ואינון ארבע מיתות, וכד סטרא דאיהו זכות שלטא, כלא איהו שלים, שלום ואמת חסד ורחמים. וכד אתחברת סטרא אחרא בדינא, שלטא בקטרוגא, באינון ארבע מיתות בית דין, סקילה, שריפה, הרג, וחנק, כלהו שולטנותא דקטרוגא בישא. סקילה, בגין דאיהו אבן נגף. שריפה, בגין דאיהו צור מכשול, אשא תקיפא. הרג, דא חרב תאכל בשר, תאכל בשר ודאי, דשלטא בבשרא, ודא הוא (בראשית ו יג) קץ כל בשר. חנק, בגין דאיהו קללת אלהי"ם, ההוא דשלטא על חנק, על צליבו, ואוקימנא בגין דלא ישתאר אלא בשרא בלחודוי, וההוא קללת אלהים שלטא בבשרא, מרה חשוכא. ובגין כך, דא לטב ודא לביש. ואצטריכו ישראל דרזא דמהימנותא בהו, לאסתמרא, בגין דישלוט סטרא דמהימנותא, ולא יהבון דוכתא לסטרא אחרא לשלטאה, זכאין אינון בעלמא דין, ובעלמא דאתי, עלייהו כתיב (ישעיה ס כא) ועמך כלם צדיקים וגומר. נביאין, דאינון סטרין עלאין, תרין ירכין דסמכין לאורייתא קדישא, אינון נטלין להיכלא דתרין רוחין ביה, דאינון נוגה וזוהר, ואינון תרין ירכין לתתא, לסמכא לאינון היכלין דלעילא, דאקרון תורה שבעל פה, כמה דאית סמכין לאורייתא דאיהי תורה שבכתב, כך אית סמכין קיימין לאורייתא דאיהי תורה שבעל פה, ואתכלילו דא בדא. כדין אלין תרין סמכין דלתתא, כד מתחברן באלין עלאין, אתרשים בהו סטרא דנבואה, ומאן איהו, מראה, דאיהו כגוונא דנבואה, וכל אינון מאריהון דמראה מהכא ינקין, לעילא נבואה הכא מראה. ועל דא איהו דא כגוונא דא, ודא כגוונא דא, וכד מתחברן דא בדא, כדין שליט על האי אתר ואתרשים שמא קדישא דאקרי צבאות, בגין דכל אינון חיילין קדישין, כלהו קיימי הכא, וכלהו אקרון מסטרא דנבואה, מראה וחלמא מסטרא דנבואה הוו. ואף על גב דקא אמרינן די בגו ההוא אות קיימא קדישא שריא שמא דא, בגין דכלהו חיילין נפקי מהאי אות, עם כל דא ירכין דאינון קיימין לבר, קרינן על שמא דא. ואלין אינון דאקרון ברייתי, דהא ברייתא לבר ממשנה, מתניתין קיימא לגו ברייתא, ואקרון ירכין בתי בראי, כגוונא די לעילא. מתניתין איהו רזא דקיימא לגו, דאולפי תמן עיקרא דכלא, ועל דא תנאי. ורזא דא (שיר ח ב) אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני, אל בית אמי, דא קדש הקדשים, תלמדני, דא הוא רזא דמתניתין, דכד עאל דא נהר דנגיד ונפיק בההוא בית קדש הקדשים, כתיב תלמדני, ודא הוא רזא, דאקרי משנה, כמה דאת אמר (דברים יז יח) את משנה התורה הזאת, כד אתמשכא לבר, אקרי ברייתא, תרין ירכין אינון ברייתי. רזא דרזין דלא אתייהיב לאתגלאה, בגין דלא אתמסר רזא בר לחכימי עליונין, ווי אי אתגלי, ווי אי לא אתגלי, בגין דאיהו רזא מרזין עלאין, דקודשא בריך הוא אנהיג ביה עלמא. בית ראשון קיימא בימי שלמה, לקבל עלמא עלאה, ואיהו אקרי בית ראשון, ואשתמש כלא בבית קדשי הקדשים, אתר דאשתמש ביה שמשא