אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ב / רנח
רבי שמעון בר יוחאי

רנח

א

בסיהרא, ורזין עלאין כלהו בשלימו, וקיימא עלמא באשלמותא. ולבתר גרמו חובין, ואתמשכו רזין ואתדחיין מבית קדש הקדשים לבר, כד אתדחו לירכין, כדין קיימו לבר דאקרון בתי בראי, ואצטריכו לברייתי. בית שני קיימו בבתי בראי בירכין, ומנייהו אהדרו ושארו בבית קדש הקדשים, ואיהו בית שני, ואינון אחרנין אשתארו בברייתא לבר, ביני (נ"א בבי) ירכין, והוו אולפין ממתניתין, ואתנהיגו מינה, והיינו רזא דכתיב (ישעיה ב ג) כי מציון תצא תורה. ולבתר כד גרמו חובין, אתעדי שולטנותא דהאי בית שני, (ואף על גב) דשולטנא דיליה לא הוה כבית ראשון, דהוה ביה שלמא תדיר, בגין דמלכא דשלמא דיליה תדיר הוה בגוויה, ועל דא הוה בשלם, בית שני לא הוה ביה שלם הכי, בגין דערלה קטרגא ביה תדיר, ועל דא הוו כהני זמינין בגוויה לקטרגא בהאי ערלה, ולהו אצטריך מלה לקטרגא בהדה, ולאגנא על בית שני, וכלא ברזא כדקא חזי. לבתר גרמו חובין, ושלטא ההיא ערלה, ואתדחיין מבית שני לבר, ונחתו מתמן לחמוקי ירכין, לתתא, (נ"א ולבתר נחתו מתמן ואתדחו מאינון חמוקין דלתתא), עד די שרון לתתא ברגלין. וכד יתבון ברגלין, כדין (זכריה יד ד) ועמדו רגליו ביום ההוא, ועלמא בכלא יתנהיג ברזא עלאה כדקא חזי, ואף על גב דאתדחו, לא אשתבקו מניה, ולעלמין אתאחידו ביה. ומאן דידע ומדיד בשיעורא דקו המדה, ארכא דמשיכו דירכין עד רגלין, יכיל למנדע משיכא דגלותא דאתמשך, ורזא איהו בין מחצדי חקלא, וכלא ברזא עלאה. ובגין דא, כלהו ברייתי, וכלהו תנאי וכלהו אמוראי, קיימי בדוכתייהו כדקא חזי, אלין לגו, ואלין לבר, באינון חמוקי ירכין (ואלין לבר) ולתתא מברכין, ובכלהו אקרי תורה שבעל פה, ובכלהו נחתי ישראל ואתגלו. וכדין כד יסתיים גלותא במשיכו דרגלין, כדין ועמדו רגליו ביום ההוא, ויתעבר ההוא רוחא מסאבא ערלה מן עלמא, ויתהדרון ישראל בלחודייהו לשלטאה כדקא יאות, בגין דההוא ערלה נחית לון לתתא עד השתא, ומכאן ולהלאה, דהאי ערלה אתקצץ ואתעבר מגו עלמא, כדין (דברים לג כד) וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב, בההוא עין יעקב, ולא ישתכח מקטרגא עלייהו, זכאה חולקיהון דישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי. יוסף הצדיק, עמודא דעלמא, איהו נטיל ברשותא היכלא טמיר וגניז, וברשותיה קיימא היכלא שביעאה, ואף על גב דקא אמרן דהיכלא דלבנת הספיר ברשותיה קיימא, הכי הוא דביה מתקן. אבל תא חזי, נביאים דקאמרן, כד מתחברי לתתא, תרין דרגין מתפרשין מינייהו, מראה וחלום, וקיימי בירכין, באינון חמוקין קיימי מראה, וההוא דאקרי נבואה קטנה, מחמוקי ירכין ולתתא קאים חלום, עד דמטו רגלין ברגלין, ותמן קאים היכלא תתאה ואקרי לבנת הספיר. כלא ירכין בירכין, לאשתלמא חד בחד, וכלהו דרגין דנבואה, דהא מתמן נפקי, ושראן ואתעבידו מנייהו מראה, ושראן על האי אתר, ואתעביד מנייהו חלום. יוסף הצדיק, איהו שלימא דכלא, איהו נטיל כלא, בגין דכלא אתתקן בגיניה, כלא תאיב בתיאובתא בגיניה. תא חזי, בשעתא דיוסף הצדיק קיימא לאתקנא כלא, כדין איהו נטיל כלא, וכד אתחבר בהיכליה, כדין מתערי כלהו לנטלא תיאובתא ורעותא, עלאי ותתאי, וכלא אינון ברעותא חדא ושלימו חד, למחדי (נ"א למהוי) עלאי ותתאי רעותא חדא כדקא יאות, וכלהו תתאי קיימי בקיומא בגיניה, ועל דא כתיב (משלי י כה) וצדיק יסוד עולם, ועל האי יסודא קאים האי עלמא. האי לבנת הספיר, לא קאים בקיומיה, עד דהאי יוסף הצדיק אתתקן, וכד איהו אתתקן, כלא מתתקני, דא הוא יסודא דכלהו בניינא, ועל דא כתיב (בראשית ב כב) ויבן יהו"ה אלהים את הצלע, ולא כתיב וייצר, ולא כתיב ויברא, בגין דהאי קיימא על יסודא, ולבתר דיסודא אתקן, כלא אתבני

 

ב

עליה, ובגין דא, כלהו קיימין בהאי, והא אוקימנא. תא חזי, כתיב ויבן יהו"ה אלהים את הצלע, דהוות מסטרא דאחורא, ואתקין לה לאהדרא אנפין באנפין, והכי אוקימנא. אבל ויבן, אסתכל לסלקא לה, בההיא דרגא דעלמא עלאה שרייא ביה, למהוי דא כגוונא דדא. תו ויבן, אסתכל בסטרוי, ואתקין וכוין כל רוחותיה, למזרע ולאשקאה ולאולדא, למעבד לה כל צרכוי כמה דאצטריך, ולבתר ויביאה. במה, בהאי צדיק, דכתיב (אסתר ב יג) ובזה הנערה באה אל המלך, דהאי אמשיך לכלא, לסלקא, לאתעטרא בשלימו. הכא מניעו דכל חובין, הכא מניעו דכל תיאובתין בישין, מה דלאו איהו בההוא היכלא שתיתאה בסטרא אחרא, דתמן כל ענוגין בישין, וכל סטרין דתיאובתין דענוגא דהאי עלמא, וכד האי עלמא אתנהיג בהו, בני נשא כשלי בהו (נ"א, ובגין דבני נשא טעיין בהו, כשלין בהו) לההוא עלמא, דחמאן כמה ענוגין ותיאובתין דגופא אתהני ואתענג מנייהו, וטעיין אבתרייהו, הדא הוא דכתיב (בראשית ג ו) ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגומר, דהא כל תיאובתין וכל ענוגין דעלמא ביה תליין. ועל דא כגוונא דא, אית מלין דגופא אתהני בהו, ועיילי לגופא ולא לנשמתא, ואית מלין דנשמתא אתהני מנייהו ולא גופא, ועל דא דרגין פרישין דא מן דא, זכאין אינון צדיקייא דנטלי ארח מישר, ומנעי גרמייהו מההוא סטרא, ומתדבקן בסטרא דקדושה. בהיכלא דא כלילן כל שאר שמהן דכל אלין היכלין דלתתא, תרי שמהן אינון דכלילן שאר שמהן אחרנין, חד, דכד אתחבר עילא בתתא, ויעקב נטיל היכליה באינון נשיקין ברזא עלאה, כדין כליל כל שאר שמהן ואקרי יהו"ה אלהי"ם, ודא אקרי שם מלא כמה דאוקימנא. וחד, כד יתחבר יסודא דעלמא בהיכליה, וכלהו מתערי בחביבותא ובתיאובתא לגביה, וכלהו כלילן ביה, כדין כליל כל שאר שמהן ואקרי יהו"ה צבאות, ודא אקרי שמא קדישא שלים, ולאו איהו שלים כהאי אחרא. מה בין האי להאי, דא שליט עלאה בתתאה גופא בגופא (ודא איהו שליט בכלא) כדקאמרן, ודא שליט מאתר דסיומא דגופא ולתתא, באינון היכלין ובכל מה דלתתא. ורזא דא בית ראשון ובית שני, ובגין דא היכלא דא כליל כל שאר שמהן דלתתא (וכלהו שמהן כלילן בהאי שמא, כלהו שמהן דלתתא) כמה דאוקימנא, ועל דא שמהן אלין דא סלקא ודא נחית, זכאין אינון צדיקייא דידעין ארחוי דאורייתא. יסודא דא אתתקן לתרין סטרין, חד לאתקנא כל שאר דלתתא, וחד לאתקנא היכלא שביעאה, ולאתקנא דא בדא, למהוי כלא רעו חדא כדקא יאות. עד הכא יחודא דתרין סטרין דלעילא ותתא, לאתייחדא כחדא בשלימו למיהך בארח מישר, זכאה חולקיה מאן דידע ליחדא יחודא, ולסדורי סדורא דמהימנותא למיהך בארח מישר, זכאה איהו בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ועל דא כתיב (תהלים פה יא) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, וכדין אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, גם יהו"ה יתן הטוב וארצנו תתן יבולה:

(היכל ק"ק דזעיר דבריאה):

היכלא שביעאה, היכלא דא היכלא פנימאה מכל הני היכלין, האי היכלא איהו סתימו, דלאו ביה דיוקנא ממש, ולית גופא כלל, הכא סתימו דגו רזא דרזין. האי איהו רזא, דאיהו אתר לאעלא תמן, בגו אינון צנורין דלעילא, רוחא דכל רוחין, רעווא דכל רעווין, לאתחברא כלא כחדא, רוחא דחיי בהאי, למהוי כלא תקונא חדא. היכלא דא אקרי בית קדש הקדשים, אתר לקבלא האי נשמתא עלאה דאקרי הכי, לאתערא עלמא דאתי לגביה. האי עלמא עולם אקרי, עולם סליקא, דסליק עלמא תתאה לגבי עלמא עלאה, ואסתתר בגויה ואתעלם ביה, ואתגלייא בסתירה, עולם דסליק איהו בכל אינון

חזרה לראש הדף
Site location tree