אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ב / רסו
רבי שמעון בר יוחאי

רסו

א

בני חיי ומזוני, בהפוכא איהו, ובההוא היכלא אחרא קדישא לא קיימי תלת אלין, ותליין לעילא, והכא קיימין לביש, דכד (ס"א מטו בנוי דבר נש) מטי בר נש להאי היכלא, הא תמן קיימין חיוון לשיצאה לון, והא תמן בנין כד אינון זעירין, מהכא נפקא בגין לאתמנאה קטיגורא עלייהו, והא תמן קיימין מזוני לאעברא לון מניה, וכלא תלייא בחובה, ועל דא אקרי האי היכלא חובה, כמה דאתמר. ומהכא נפקא חד רוחא מסאבא דאקרי ארירי"א, וכמה אלף ורבבן עמיה, וכלהו אקרון אוררי יום, כמה דאת אמר (איוב ג ח) יקבוהו אוררי יום, והאי רוחא וכל אינון דעמיה, כלהו קיימי לנטלא ההיא מלה דלייט בר נש גרמיה ברוגזיה, ואלין מתערי להאי חויא דאקרי (ישעיה ב ז) לויתן נחש עקלתון, בגין לאייתאה ולאתערא לווטין על עלמא, הדא הוא דכתיב יקבוהו אוררי יום וגו'. ואלין אוררי יום שלטין על רגעי ושעתי דיומא, ונטלי אינון מלין דלייט בר נש גרמיה, בין ברוגזא בין באומאה, ובההוא מלה מתערי להאי נחש עקלתון דאקרי לויתן, בגין לקיימא ליה לחבלא לעלמא, ועל דא לייט איוב יומיה בצעריה, ולא גופיה, דכתיב (איוב ג א) ויקלל את יומו בתחלה, ולבתר יקבוהו אוררי יום, רחמנא לישזבן מסטרא בישא ומתוקפוי, ומכל מילי בישא:

היכלא חמישאה, היכלא דא איהו היכלא דאקרי שאו"ל, לקבל ההוא שמא דאקרי ערל, והא אוקימנא דדא איהו רזא דערלה. בהאי היכלא אית חד פתחא, וחד ממנא עליה, ודא איהו ממנא לאתערא תדיר קטרוגא על עלמא, והאי רוחא אקרי איבה, בגין דשמא דהאי פתחא איבה שמיה, וסימניך (בראשית ג טו) ואיבה אשית בינך ובין האשה וגו'. בהאי היכלא קיימא חד רוחא דשליט על כלא והאי אקרי שוד"ד, ואיהו (ישעיה נט ז) שוד ושבר, ודא הוא שודד בטורי רמאי גו טנרין וטורין, מהיכלא דא ינקי כל אינון משדדי ומשצי בחרבנין, ומהכא נפקין כל אינון דקטלי בסייפין ורומחין, ואזלין בתר להט החרב המתהפכת לשיצאה כלא. מהאי נפיק רוחא אחרא ואקרי שוד, וכד שליט כפנא על עלמא, האי רוחא דאקרי שו"ד איהו אשתכח, ורוחא אחרא אשתתף עמיה דאקרי כפ"ן, ואלין אזלי בעלמא, ומשתכחי לקבל בני נשא, והיינו דכתיב (איוב ה כב) לשד ולכפן תשחק, ואלין עבדין קטרוגא לבני נשא, ומשדדי לכלא. חד דאקרי שוד, בתר דאזיל בגו טורין רמאין ושדיד וחריב ושצי כלא, כדין תב ושדד לבני נשא, ומתין בחולשא דיליה, וכד אכלי בני נשא לא שבעין, בגין דאיהו שלטא בעלמא. ובההוא זמנא, מאן דעביד חסד עם בני נשא, ויהיב לון למיכל ולמשתי, כדאי איהו לדחייא לון לאלין תרין רוחין לבר, דלא שלטי בעלמא. וכד ישראל לא עבדי חסד עם בני נשא, ושאר עמין עבדי חסד בעלמא, כדין אלין תרין רוחין מתבסמין (ס"א לשאר עמין ומתתקפי וכו') מלייהו, ומתתקפי עלייהו דישראל, בגין דהא כדין אתקף ההוא סטרא אחרא וישראל אתכפיין, וכד ישראל עבדי חסד, אתכפייא ההוא סטרא אחרא ואתחלש, וסטרא דקדושה אתקף. וכד ישראל לא מתערי בחסד, אינון תרין רוחין (ד"א, מתבסמי, חד אתבסם להו לשאר עמין), ומתהפכי לאכפייא לון לישראל, וכדין אינון ברכאן דנחתי מלעילא מסטר ימינא, ינקי לון שאר עמין (ד"א, וקיימא לההוא סטרא), והדא הוא דכתיב (שיר א ו) שמוני נוטרה את הכרמים, אלין שאר עמין, כרמי שלי לא נטרתי, אלין ישראל, בגין דשאר עמין משכי ליה בגווייהו, באינון חסדים דעבדין עם בני נשא, וישראל מרחקן ליה מגווייהו, בגין דלא משתדלי באינון חסדים כשאר עמין. ותחות אלין רוחין קיימין כל אינון דאקרי ערלה, זמורי

 

ב

ערלה, ענפי ערלה, ועילא מנהון חד ממנא דאקרי גז"ר דיני"א, והאי איהו קיימא על כל אינון דלא נטרי שני ערלה דאילנא, ועל כל אינון דמעכבי את קיימא לברייהו, ועל דא בעא חויא לקטלא לבריה דמשה, עד דגזרת ליה צפורה, דכתיב (שמות ד כה) ותקח צפורה צר ותכרות את ערלת בנה וגו'. והאי רוחא ממנא על בני נשא דמחבלי ארחייהו, ולא חיישי ליקרא דמאריהון למיטר את קיימא קדישא, והאי אעיל לון לגיהנם לההוא אתר דאקרי שאול ואבדון, ואתדן תמן כמה דאוקימנא הכא. בהאי היכלא לגו באמצעיתא, קיימא חד רוחא דאיהו קיימא וכמין על ארחין ושבילין, למחמי לכל אינון דעברין על פתגמי אורייתא, כדי למיעל דבבו בין תתא לעילא, בגין דכל האי היכלא איבה איהו. האי וכל אינון אחרנין, כלהו קיימין לאחזאה אנפין נהירין לבני נשא, ולמפתי להו בגין דיסטון מארח קשוט, ולאמשכא לון אבתרייהו, ולבתר אינון קטלי לון, וימותון בתרי עלמין, דכתיב (משלי ה ד) ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות. האי רוחא איהו אקרי אפריר"א, אפרא דקיטמא דלא עביד תולדין ואיבין לעלמין, בגין דהאי איהו עפרא דקיטמא, ואף על גב דאקרי עפר, לאו איהו עפרא קדישא דעביד איבין, ואקרי (איוב כח ז) עפרות זהב, אלא כמה דאת אמר (במדבר יט יז) מעפר שרפת החטאת, ודא הוא עפר שרפת החטאת, וסימנא דא אתיא בתרין סטרין, חד בגין דאיהו כליל בהאי חטאת, רזא דההוא חויא תקיפא, וחד דכד בר נש עביד חטאת, איהו אתקיף להאי עפר לשלטא בעלמא. והאי איהו כליל במי המרים המאררים, ועל דא אצטריך לאנתו דאסטיאת תחות בעלה ועבדת עובדא דאשת זנונים, לאשקאה לה מיא כלילן בעפרא, דאיהו מקרקע המשכן, והאי עפר איהו מההוא אתר דאקרי קרקע, וההוא אקרי קרקע דההוא משכן, והאי עפר מההוא קרקע איהו, ובגין כך אצטריך כהנא לאשקאה להאי אתתא כגוונא דא, וכלא איהו ברמיזא עלאה. זכאה חולקהון דישראל, דקודשא בריך הוא מדכי לון במיין דכיין עלאין, דכתיב (יחזקאל לו כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, מים טהורים, הא אמרן בין מים ראשונים למים אחרונים, ואף על גב דהא אוקימנא, מים ראשונים מצוה, הכי אתקרון, מים אחרונים חובה, הכי נמי אתקרון, והא אוקימנא על תרין סטרין אלין, דא סטרא דקדושה אתקרי מצוה, ודא סטרא אחרא אתקרי חובה, ובגין כך חולקיה נטל בההוא מיא, ועל דא כתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם:

היכלא שתיתאה, היכלא דא קיימא עלאה על כל אינון שאר היכלין תתאין, ארבע פתחין אית להיכלא דא, חד אקרי מות, וחד אקרי רע, וחד אקרי צלמו"ת, וחד אקרי אפ"ל, אלין ארבע פתחין קיימין תדיר לאבאשא, אלין אינון כללא דכלא. כמה דאית בסטרא דקדושה ברזא דמהימנותא ארבע פתחין לארבע סטרין, דמתקשראן דא בדא, וכלהו קדישין, הכי נמי לתתא הכא, וכד אלין מתקשרן ומתחברן דא עם דא כחדא בהיכלא דא, כדין אקרי בית חבר, כמה דאת אמר (משלי כא ט) מאשת מדנים ובית חבר, והאי היכלא קיימא לאבאשא תדיר. על האי היכלא כתיב (שם כז ו) ונעתרות נשיקות שונא, בגין דהכא קיימן כל אינון נשיקין בישין ותיאובתין בישין, וכל עדונין דגופא דהאי עלמא, די באינון עדונין אתתרך בר נש מהאי עלמא ומעלמא דאתי, ועל האי היכלא כתיב (שם ה ג) כי נפת

חזרה לראש הדף
Site location tree