אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ב / רסז
רבי שמעון בר יוחאי

רסז

א

תטפנה שפתי זרה וגו'. בהאי היכלא קיימא חד רוחא, דאיהו ממנא על כל אלין דלתתא, ואיהו כללא על כל שאר רוחין, האי היכלא מתקשטא בקשוטוי דשפירו על כל אינון היכלין, בהיכלא דא מתלכדי רגלייהו דטפשאי, על האי היכלא כתיב (משלי ו כה) אל תחמוד יפיה בלבבך, ואל תקחך בעפעפיה. בהאי היכלא תליין כל תיאובתין דעלמא, וכל אינון ענוגין דטפשאי חסרי לבא חסרי דעתא, כמה דאת אמר (שם ז ז) וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב, (שם ז ח) עובר בשוק אצל פנה וגו', (שם ט) בנשף בערב יום וגו', וכדין אתקריבו רגלוי להאי היכלא, דאיהו כללא דכלהו תתאין, כדין (שם י) והנה אשה לקראתו, שית זונה ונצורת לב, שית, דא איהו האי היכלא דאיהו שתיתאי לכל שאר היכלין, והכא קיימא זונה לאפתאה לטפשאין. בהאי היכלא קיימא ולא קיימא, נחתא ומפתי, סלקא ואסטיאת, כמה דאת אמר (שם יא) בביתה לא ישכנו רגליה, פעם בחוץ פעם ברחובות, כד סלקא לעילא, (שם יב) ואצל כל פנה תארוב, כד נטיל נשמתא. מה כתיב (שם יג) והחזיקה בו ונשקה לו, אלין אינון נשיקין לסאבא, ולאטעאה בני נשא אבתרה, בגין דהכא איהו אתר דכל אינון נשיקין בישין, ומכל זנונים נוכראין דאינון מתיקין לפום שעתא, ווי לסופייהו, כמה דכתיב (שם ה ג) וחלק משמן חכה, וכתיב (שם ד) ואחריתה מרה כלענה, מאי מרה כלענה, אלא כד בר נש אתפתא אבתרה בהאי עלמא, ומטא זמניה לאסתלקא מהאי עלמא, איהי קיימא עליה דבר נש, ואתגלימת קמיה בגלימו דגופא דאשא, וחרבא שיננא בידה, ותלת טיפין בה ואוקמוה. ובה טפה חדא מאינון טיפין דאיהי מרירא, ובשעתא דאטיל לה לפומיה דבר נש, עאל במעוי, וכדין נשמתא אתבלבלא, וההיא טפה שטיא ואזלת בגו גופא, ואעקרת לה לנשמתא מאתרה, ולא שביק לה לנשמתא אתר למיתב, ואיהי מרה כלענה, ואטעים לה בר נש במרירו, חלף ההוא מתיקא דטעמו בה בהאי עלמא, כד אתמשכו בתרה, לבתר אשדי טפה אחרא, ונשמתא נפקאת ומית בר נש, ולבתר אשדי טיפה אחרא, וירוקין אנפוי ואבאיש. בגין דנשמתא היא קדישא, וכד שלטא עלה דא סטרא אחרא מסאבא, ערקת מקמיה, ולא אתישבא כחדא. בגין כך כמה דאתדבק באינון נשיקין בישין בהאי עלמא, אוף הכי נמי בהאי שעתא, דאי בר נש אתמשך אבתרה בהאי עלמא, ושבק סטרא קדישא, כדין נשמתא לא אהדרת לההוא אתר קדישא, וכמה דאתמשך אבתרה בהאי עלמא, הכי נמי שלטא על נשמתיה, וכדין נשמתיה נפקית בפטורי ואוקמוה. וכל דא, בגין אינון נשיקין דנשקא ליה בהאי עלמא דאינון מתיקין, ולבתר מרירן ליה בהאי שעתא, ועל דא והחזיקה בו ונשקה לו, בהאי עלמא כמה דאוקימנא. העזה פניה ותאמר לו (שם ז יג), בגין דבהאי היכלא קיימא כל קטיגורין, וכל שליחאן בישין דמשתכחי לגבי דבר נש, ועבדי ליה דיתקן בתקונוי, ויסלסל בשעריה, ויתסחי, ויתתקן, בגין דיסתכלון ביה, הכא קיימא רוחא חדא דאקרי סקטופ"ה, ודא היא ממנא על כל תקונא וסלסולא דבני נשא. לגו דהאי היכלא קיימא חד ממנא אחרא, דהאי ממנא אחרא איהו אתער ליה לבר נש לבתר לאתערא לון, דהאי דאיהו מתקן גרמיה ומסלסל בשעריה, דיטול בידיה חד מראה לאסתכלא ביה, ושוי ליה בידיה ואסתכל ביה, וחמי דיוקניה בההוא חיזו, ובהאי אתער לההוא רוחא חילא אחרא דאקרי עסירט"א. ומהכא נפקי כל אינון דאחזין כדיבין לבני נשא בחלמייהו, וכל אינון דאחזין מלין ולא מתקיימי בהו, אלא לערבבא לון.

 

ב

ולבתר כד אינון בני נשא אתמשכאן בההוא חיזו דאקרי מראה, כדין כלהו בגסותא דרוחא דלהון, והאי רוחא דאקרי עסירט"א, איהו אתער לחד רוחא ממנא דאיהו תחות ידיה, ועאל בנוקבא דלתתא דכל נוקבין, וסליק מתמן חד רוחא אחרא דאיהו ממנא עם ההוא רוחא דאקרי אסכר"א כדקאמרן, ודא איהו לילי"ת אימא דשדין, וכד ההוא בר נש אתער להאי רוחא אחרא דאקרי עסירט"א, כדין (נ"א אנח עמיה) אתחבר עמיה דההוא בר נש, ואתקשר עמיה תדיר, וכדין בכל ריש ירחא וירחא, אתער ההוא רוחא דחיזו בישא בהדה דלילי"ת, ולזמנין דאתזק מנייהו ההוא בר נש, ויפול לארעא ולא יכיל למיקם, או ימות, וכל דא גרים ההוא חיזו דמראה דאיהו מסתכל ביה, דהא כמה דאחזי גסותא דרוחא בלביה, הכי נמי אסגי רוחא בישא לגביה, ועל דא כלא קיימא בההוא אתערו דלתתא. זבחי שלמים עלי (משל ז יד), תא חזי שלמים לא אתיין על חובה ולא על חטאת, אלא על שלום, מאי שלמים, אלא שלמים מתרין סטרין, דלא אשתכח מקטרגא עליה לא לעילא ולא לתתא, מאן איהו מקטרגא, אלא ההוא סטרא דשמאלא דיצר הרע, דישתכח בשלמא דימינא, ועל דא זבחי שלמים עלי, (דבר אחר, עלי דייקא, ההוא זבחי שלמים עלי איהו, בגין דלא ישתכח מקטרגא על עלמא). דבר אחר, זבחי שלמים עלי, הא אנא בשלוה לגבך, לאחזאה לך שלם, ובגין כך היום שלמתי נדרי, לאפתאה בני עלמא תדיר, על כן יצאתי לקראתך וגו', דידענא דאנת חסר לבא חסר טובה, לשחר פניך, לאתחברא בהדך בכל בישין דעלמא, ויאות לך לאהנאה ולמטעי בתר תיאובתין דהאי עלמא, ודחי ליה ממלה למלה ומביש לביש. אהדרנא באינון טפשאין, ושחירנא פניך ואמצאך, כבר אשכחנא לך לאתדבקא בך, לכה נרוה דודים עד הבקר, הדא הוא דכתיב (איוב כד טו) ועין נואף שמרה נשף, דהא כדין איהו זמנא לשלטאה. לכה נרוה דודים, נהך כחדא, הא אנא עמך, דהא עד כען את רביא אנת בחילך, אי השתא לא תתענג גרמך, אימתי, כד תהא סיב, השתא הוא זמנא, מאי טעמא, כי אין האיש בביתו, דא יצר טוב, דלא שריא הכא בגווך, ולאו איהו זמנא, הלך בדרך מרחוק, דלא שריא בבר נש אלא בדרך מרחוק, כד איהו מתליסר שנין ולהלאה, ולאו בכל בר נש, ואנא קאים עמך מיומא דאתילידת, הדא הוא דכתיב (בראשית ד ז) לפתח חטאת רובץ, והשתא דאנת רווק, השתא זמנא לך לאתענגא גרמך. צרור הכסף לקח בידו (משלי ז כ), לסלקא לעילא, ולאתעכבא תמן, ולאתענגא, ליום הכסא יבוא ביתו, אימת יבא לקבליה, ליום הכסא דאיהו יומא דדינא, לאשגחא בדינא, דכתיב (תהלים פא ג) בכסה ליום חגנו, בזמנא דאצטריך בר נש לאתענגא בעלמא ולאתהני ביה, אתרחקא מניה, ובזמנא דשריא דינא בעלמא, כדין אתי לגביה למעבד עמיה דינא. ועל דא הטתו ברב לקחה וגו', עד יפלח חץ כבדו, זכאין אינון צדיקייא דידעין ארחין קדישין למהך בהו, ולא יסטון לימינא ולשמאלא, זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי:

היכלא שביעאה, הדא היא היכלא דשמרי דחמרא לאתרוואה ביה, כמה דאת אמר (בראשית ט כא) וישת מן היין וישכר ויתגל, סחיטה דכל אינון ענבין, כלהו ענבין בישין הכא איהו סחיטה דלהון, ודא איהו (תהלים עה ט) יין חמר, שמרים דחמר, דלית מאן דשתי מניה דלא גרים מותא לגרמיה, מיינא דא אטעימת חוה לבעלה, ואעלת ליה בהיכלא דא, דתנינן, סחטה ענבין ויהיבת ליה, וגרימת מותא ליה ולכל עלמא אבתריה. בהיכלא דא קיימין כל אינון נשמתין מסאבין, דנחתי לכל אינון די בסטרא דא מתדבקי, וההוא רוחא דנחתא לכל אינון די מסטרהא, מהכא נפקי, כגוונא דאינון סטו ארחייהו בהאי עלמא, ואשתדלו בזנותא באתר דלא אצטריך, לאתרחקא מארח קשוט, כדין כמה דאיהו אתדבק

חזרה לראש הדף
Site location tree