ט
א
הוא דקודשא בריך הוא קטיל למסכני, וקאים לעתירי, דהא מהשתא יוספון למחטי קמיה. אמר ליה יאות שאלת, והא אוקמוה חברייא ואמרו, כד בעא קודשא בריך הוא לאתפרעא מן רשיעייא, ולאובדא להו מן עלמא, כדין יהיב להו שלום, ואשלים להו בכלא. אבל תא חזי, דכל בני עלמא לא משתכחין קריבין למלכא עלאה, כאלין מאנין דאיהו אשתמש בהו, ומאן אינון (תהלים נא יט) לב נשבר ונדכה, (ישעיה נז טו) ואת דכא ושפל רוח, אלין אינון מאני דמלכא. וכד אשתכח בצורת בעלמא וכפנא, ודינא אתתקף על מסכני, כדין בכאן וגעאן קמי מלכא, וקודשא בריך הוא קריב לון יתיר מכלא, הדא הוא דכתיב (תהלים כב כה) כי לא בזה ולא שקץ ענות עני, וכדין קודשא בריך הוא פקיד על מה אתיא כפנא לעלמא, ווי לאינון חייביא דגרמי האי, כד אתער מלכא לאשגחא בעלמא על קלא דמסכני, רחמנא לישזבן מנייהו ומעולבנייהו. כדין כתיב (שמות כב כב) שמוע אשמע צעקתו, שמוע אשמע תרי זמני, חד לאשגחא בקליהון, וחד לאתפרעא מן אינון דגרמין לון האי, הדא הוא דכתיב (שם פסוק כו) ושמעתי כי חנון אני, (שם פסוק כג) וחרה אפי וגו', ועל דא בשעתא דכפנא אשתכח בעלמא, ווי לאינון עתירי חייביא בקליהון דמסכני לקמי קודשא בריך הוא. תא חזי, דההוא קרבנא דמסכנא קליל (נ"א קריב) מכלא, בגין דלביה תביר, ואף על גב דחשיב למחטי, אתעבר מניה, דהא די ליה בצעריה ודאנשי ביתיה, ועל דא כל קרבנא וקרבנא, כל חד וחד בלחודוי אשתמודען כלהו לגבי כהנא. עובדא בההוא עתירא, דקריב קמי כהנא תרין יונין, כד חמא ליה כהנא, אמר ליה לאו דידך הוא האי קרבנא, אתא לביתיה והוה עציב, אמרו ליה אחוי אמאי את עציב, אמר להו דלא קריב לי כהנא קרבנא דילי, אמרו ליה ומאי איהו, אמר להו תרין יונין, אמרו ליה והא מן מסכנא איהו ולאו דידך, דהא כתיב ואם דל הוא ואין ידו משגת וגו', אלא קריב קרבנך, אמר להו מאי איהו, אמרו ליה חד תורא, אמר להו ומה כל כך חמירא מחשבה דחטאה, נדרנא דלא אסתלק על לבאי מחשבה דחטאה. מתמן ולהלאה מה עבד, כל יומא אשתדל בסחורתא, ובליליא הוה נאים, כד אתער, הוה קרי לאחוי ואוליפו ליה מלי דאורייתא, והוה לעי עד דסליק יממא, ואשתכח דאוליף אורייתא, והוו קארו ליה יהודה אחרא. יומא חד איערע ביה רבי ייסא סבא, והוה פריש נכסוי, פלגו למסכני, ופלגו לסחורתא על ימא, באינון גברין פרישי ימין, והוה יתיב ולעי באורייתא:
פתח ואמר, (ש"א טו ו) ויאמר שאול אל הקני, מאן הוא קני, אלין בני יתרו חמוי דמשה, דעבדו קנא במדברא, כהאי דרור, כמה דאת אמר (תהלים פד ד) ודרור קן לה, בגין למלעי באורייתא, דאורייתא לא בעייא תפנוקין, ולא סחורתא, אלא לאעמלא בה יממא ולילי, בגין כך נטלו למדברא מעינוגא דיריחו, הדא הוא דכתיב (שופטים א טז) ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים וגו'. ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל, בגין דאהני למשה בביתיה, ומשה כללא דכל ישראל הוה, ותו בגין דאוליף פרשתא חדא יתיר באורייתא, ובדא עביד חסד עם ישראל. אמאי קא אתא הכא מלה דא במלחמתא דעמלק, אלא אמר שאול, כד נפקו ישראל ממצרים, מכל שאר אומין דעלמא לא הוה מאן דאזדווג להו לישראל לקטרגא להו, אלא עמלק, והוא עבד ביש לישראל, ואגח קרבא בהו, ואנת אקדמת להו שלם, ועבדת חסד עם כלהו, ובגיני כך לית אנת כדאי לאתחברא בהו. ולא עוד, אלא מה כתיב ביה ביתרו, (שמות יח יב) ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלהי"ם, דהוא אקריב קרבנא לקודשא בריך הוא, ואתא לאתגיירא, מאי קא מיירי, דקרבניה
ב
חשיב קמי קודשא בריך הוא, ובגין דאיהו אקריב קרבנא לקודשא בריך הוא, כתיב (שם) ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהי"ם, לפני האלהי"ם דייקא, מכאן אוליפנא, דכל מאן דאקריב קרבנא ברעותא דלבא, קודשא בריך הוא אזדמן לקבליה. תא חזי, קרבנא דמסכנא חשיב קמי קודשא בריך הוא, דהא הוא קריב תרי קרבנין לקמיה, חד חלביה ודמיה, וחד ההוא דקריב, דהא לית ליה למיכל, והוא אייתי קרבנא, קרבנא דעני קליל מכלא, תרין תורין או תרי בני יונה, ואי לאו, זעיר קמחא, ומתכפר ביה, ובההיא שעתא מכריזין ואמרי (תהלים כב כה) כי לא בזה ולא שקץ ענות עני, כל כך למה, בגין דקרבנא דעני עדיף מכלא, דהא הוא גרים לי למהוי בעדביה דקודשא בריך הוא, הוא גרים לי למהוי בחולקא דאורייתא, בגין כך פליגנא כל נכסי (ס"א פליגנא נכסי, פלגא) למסכני, דהא אינון גרמו לי כולי האי. כמה דמסכנא ארתח חלביה ודמיה, כך ההוא קמחא מרתחין ליה במשח רבות, והכא אוליפנא, דאפילו כל בר נש מקריב האי מנחה על המחבת ומנחת מרחשת, בגין דכמה דחטאה ארתח חלביה ודמיה באשא דיצר הרע, וכל שייפוי רתחי באשא, כך קרבנא דא כהאי גוונא ממש, ועיקרא דקרבנא כגוונא דחטאה, ולקרבא קמי קודשא בריך הוא רעותא דלביה ורוחיה ונפשיה, דהאי חביבא מן כלא קמיה. זכאה חולקיהון דצדיקייא, דאינון מקרבין בכל יומא ויומא האי קרבנא לקמי קודשא בריך הוא, ומאי איהו גרמייהו ונפשייהו דמקרבין קמיה, ואנא בעינא לקרבא האי קרבנא (ממש), ודא בעי קודשא בריך הוא מבר נש בהאי עלמא, ועם כל דא קרבנא דכלא (ס"א ממש) עדיף, בגין דיתברכון עלמין כלהו. תו פתח ואמר, (תהלים קלה כא) ברוך יהו"ה מציון שוכן ירושלם הללויה, וכי מציון הוא ברוך, והא מנהרא עמיקא עלאה איהו ברוך. אלא ברוך יהו"ה, כד נהיר סיהרא מנהירו דשמשא, ומתקרבי דא בדא, ולא עדיאו נהורא דא מן דא, ולזמנין דסיהרא אתקרי בשמא דמלכא, כמה דאיהו איקרי יהו"ה, כך היא נקראת יהו"ה, כמה דאת אמר (בראשית יט כד) ויהו"ה המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת יהו"ה מן השמים, ולא דא בלחודוהי, אלא אפילו חד שליחא, לזמנין (ממש) אתקרי בשמא דמלכא. דבר אחר, ברוך יהו"ה מציון, מאן אתר אשתמודע דקודשא בריך הוא הוא ברוך, הדר ואמר מציון, דמציון אשתמודע דהוא ברוך, מאי טעמא, בגין דכתיב (תהלים קלג ג) כי שם צוה יהו"ה את הברכה וגו'. אמר ליה רבי ייסא, זכאה חולקך דזכית לכולי האי, זכאין אינון דמשתדלין באורייתא, דכל מאן דאשתדל באורייתא כאילו אחיד בקודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב, (דברים ד) ואתם הדבקים ביהו"ה אלהיכ"ם חיים כלכם היום:
אם זבח שלמים קרבנו, רבי יהודה פתח, (בראשית א ו) ויאמר אלהי"ם יהי רקיע בתוך המים וגו', תא חזי, בשעתא דברא קודשא בריך הוא עלמא, ברא שבעה רקיעין לעילא, ברא שבעה ארצות לתתא, שבעה ימים, שבעה נהרות, שבעה יומין, שבעה שבועות, שבעה שנים, שבעה פעמים, שבעה אלפי שנין דהוי עלמא, קודשא בריך הוא בשביעאה דכלא, שבעה שחקים (ס"א רקיעין) לעילא, בכל חד וחד כוכבים ומזלות ושמשים דמשמשין בכל רקיעא ורקיעא, ובכלהו מאלין, רתיכין אלין על אלין, לקבלא עלייהו עול מלכותא דמאריהון. ובכלהו רקיעין אית רתיכין ושמשין משניין דא מן דא אלין על אלין, מנהון בשית גדפין, ומנהון בארבע גדפין, מנהון בארבע פנים, ומנהון בתרין פנים, ומנהון בחד, מנהון אשא דלהיט, מנהון מייא, מנהון רוחא, הדא הוא דכתיב (תהלים קד ד) עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט. וכלהו רקיעין אלין על אלין כגדלי בצלים, אלין לתתא ואלין לעילא, וכל רקיעא ורקיעא אזלא ורעשא מאימתא דמאריהון, על פומיה נטלין ועל פומיה קיימין, ועילא מכלהו קודשא בריך הוא, דנטיל כלא בחיליה ותוקפיה. כגוונא דא, שבעה ארצות לתתא, וכלהו בישובא, בר