אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ג / יא
רבי שמעון בר יוחאי

יא

א

תליתאה א"ל, והוא גדולה, והוא אקרי הא"ל הגדול. רביעאה אלהי"ם, דדינין ביה אתערן, והוא דינא תקיפא. חמישאה יהו"ה, כללא דכל שלימו דמהימנותא, ודא הוא רחמי בשלימו, ודא הוא תפארת. שתיתאה ושביעאה צבאות אקרון. תמינאה א"ל חי, כמה דאת אמר (תהלים קלג ג) כי שם צוה יהו"ה את הברכה חיים וגו', ודא צדיק דכל חיים נפקין מתמן, ואקרי יהו"ה, כמה דאת אמר (שם יא ה) יהו"ה צדיק יבחן, ודא היא ו' זעירא דשמא קדישא, בגין כך ו"ו ווי"ן תרין. תשיעאה אדנ"י, ודא מלכות קדישא, דדינין נפקין מתמן לעלמא, ודא הוא כתרא בתראה דכלהו שמהן. ושם אהי"ה כללא וסתימא דקדמיתא, ודא הוא כתרא עלאה, רישא דכל רישין, שמיה סתים ולא אתגליא ואתמר. ובספרא דאגדתא עשר שמהן כתיבן בגוונא אחרא, ואנא לא תנינא הכי:

רבי אבא פתח (שיר ד) עורי צפון ובאי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו, עורי צפון, אלין עולות דנשחטות בצפון, בגין דאינון מחשבות בצפוני לבא, ובאתר דדינא, בגין דמחשבה אשתכח בליליא, בזמנא דדינא אשתכח, רוח צפון מנשבא בפלגותא דליליא, כד מתערי אנשי, וכנור דדוד מנגן מאליו, ומחשבתן דבני נשא מתערי. ובאי תימן, אלין שלמים דנשחטין בדרום, בגין דאינון שלמא דכלא, שלמא דעלאי ודתתאי, ואלין שלימו דסטרי עלמא, שלימו דכלא מסטרא דמהימנותא. ושלמים, בגין דאינון שלמא דכלא, בעלים אכלין מנייהו ומתהניין מנייהו, דהא שלמא הוא ליה ולכל עלמא בדרגא חדא, חטאות ואשמות נאכלין לכהני, בגין דאינון זמינין לכפרא עלייהו, ולאעברא חובייהו, ומכל קרבני לא חביבין קמי קודשא בריך הוא כמו שלמים, בגין דאשתכח שלמא בעלאי ותתאי. ועילא מכלהו קטרת, דאיהו שלים מכלא, ולא אתיא לא על חטא ולא על אשם ולא על עון, אלא על שמחה, כמה דאת אמר (משלי כז ט) שמן וקטרת ישמח לב, והא אוקמוה, ועל דא קטרת לא מתקרב אלא בזמנא דשמן מתקרב, הדא הוא דכתיב, (שמות ל ז) והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה, וכתיב (שם ח) ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה, בגין דישתכחו שמן וקטרת כחדא. תא חזי, שלמים בכלא הוא שלמא, וקטטא וקטרוגא לא אתער בעלמא, אבל קטרת קשיר קשירו דמהימנותא. רבי אלעזר אמר, כלהו עשרה שמהן כתיבי, ואנן תנינן. קדמאה אהיה דא סתימא עלאה, כמאן דאמר אנא מאן דאנא, ולא אתיידע מאן הוא, לבתר אשר אהיה, אנא דזמין לאתגליא באינון כתרין (אחרנין), דהא בקדמיתא סתים, ולבתר שרי לאתגליא, עד דמטי לגלוייא דשמא (ס"א דשלימו) קדישא. וכך כתיב במשה, אהיה בקדמיתא סתימו דכלא, אנא הוא מאן דאנא, לבתר אשר אהיה, אנא זמין לאתגליא, לבתר אהיה בתראה, ודא כד אימא מתעברא, ועדיין הוא סתים, אימתי אתגליא, בזמנא דכתיב (שמות ג טז) לך ואספת את זקני ישראל, ואמרת אליהם יהו"ה אלה"י אבותיכם וגו', דא שלימו דכלא, והכא הוא גלוייא וקשורא דשמא קדישא, בגין כך קדמאה דכלא אהיה. תניינא י"ה, בגין דחכמה אפיק ה' וסתים ביה, ולא אתפרשא לעלמין מניה, והא אוקמוה, דכתיב (בראשית ב ז) ונהר יוצא מעדן, כהאי גוונא ה', (לעשות ציור), והכי אוליפנא מאבא, י' כמה דאתמר. לבתר יה, דלא מתפרשן לעלמין, י' אפיק ה' כהאי גוונא, ה' (ציור) הרי י' וההוא נהר דנפיק מניה ואתמשך מניה. ולתתא תרין בנין דנפקין מנייהו, מסטרא דאבא י' נפיק בן, דהא אחיד ביה בי', ואחיד בההוא נהר, ומסטרא דאימא נפקת בת, דאיהו נהר תתאה. והאי בן אתמשך לבתר ונפיק מנייהו,

 

ב

והוא ו', ודא ירית לאבא ולאימא, ואתקשר ביה מהימנותא דכלא, ומניה אתזנת ברתא, מההוא ירותא דאיהו ירית. ועל דא בעי למכתב שמא קדישא, י' בקדמיתא, קוצא חד לעילא, וקוצא חד באמצעיתא, וקוצא חד לתתא, והא אתמר. לבתר י"ה דלא מתפרשן דא מן דא לעלמין, כגוונא דא ה' (ציור) בגין דישתכחו תרווייהו בשלימו דכלא, אב ואם בן ובת, כגוונא דא י"ה (ס"א ו"ה), הרי לך כל שלימו דמהימנותא. לבתר אתפשט מהימנותא, ונפקין תרין בנין מכללא חד, בארחייהו, בן נפיק מתרווייהו, והוא ו' דשמא קדישא, בת נפקת מסטרא דאימא, והיא ה' בתראה דשמא קדישא, ולא אשתלימת אלא עם ו', בגין דמניה אתזנת. ועל דא בעי למכתב ו' ולבתר ה', כגוונא דא ה' (ציור) הרי ו' וההוא אתפשטותא דנפיק מניה, כגוונא דההוא נהר דנפיק מן י', בגין דמניה אתזנת, ו' הרי בן דנפיק מניה לתתא. והא מלין אלין אוקים לון אבא, והא אתמרו, ואנא כד מטינא למלין אלין אימא לון, בגין דפקדונא דאבא הכי. והכי בעי בר נש לאזדהרא בשמא קדישא, דיכתוב שמא קדישא כגוונא דא, ודא איהו כדקא חזי, ואי לאו לא אקרי שמא קדישא, ואקרי פגים, ומאן דפגים שמא קדישא, טב ליה דלא אתברי. תליתאה יהו"ה דאקרי אלהי"ם, כמה דאתמר, רחמי ונפיק מניה דינא, ודא הוא ההוא נהר דנגיד ונפיק מעדן. רביעאה א"ל גדול, והא אתמר, ודא גדולה. חמישאה אלהי"ם, ובכל אתר הוא גבורה. שתיתאה יהו"ה רחמי, שלימו דכלא, עקרא דכלא, קשרא די מהימנותא, אחיד לכל סטרין, ודא תפארת ישראל. שביעאה ותמינאה צבאות. ועל דא יהו"ה קריב בכלא, אחיד בכל סטרין, לזמנין יהו"ה אלהי"ם, דהא קריבין אינון תפארת לגבי גבורה, לזמנין יהו"ה צבאות, דהא קריבין אינון תפארת לגבי נצח והוד דאקרון צבאות. והא אתמר דאשתמודען מילי נביאי מהימני מפומייהו, כד אמרי כה אמר יהו"ה אלהי"ם, וכד אמרי כה אמר יהו"ה צבאות, והוו ידעין מאן אתר אתיין מלין. תשיעאה (נ"א א"ל) שדי, דאמר לעלמא די, דהא די ספוקא הוא, וספוקא לא אתי לעלמא אלא מן צדיק דאיהו יסוד עולם, דאמר לעולם די. עשיראה אדנ"י, דהא דינא דמלכותא דינא ודאי, והאי לאגחא קרבין דמלכא בעלמא, ודא גבורה תתאה, ודא איהו צדק. ואלין אינון עשרה שמהן, דקודשא בריך הוא אקרי בהו, מתקשרן דא בדא ביחודא שלים, ואלין אינון כתרין קדישין דמלכא, דהוא אשתמודע בהו, ואינון שמיה והוא אינון. וכד מתקשרן כלהו כחדא על ריחא דקטרת, כדין אקרי קטרת קשורא, דמתקשרין כחדא, זכאה חולקיהון דצדיקייא דידעין ארחין דאורייתא, וידעין לאשתמודעא ביקרא דמאריהון, עלייהו כתיב (ישעיה סו יח) ובאו וראו את כבודי:

ואם זבח שלמים קרבנו, רבי שמעון אומר, כתיב (במדבר ז פו) עשרה עשרה הכף בשקל הקדש, עשרה עשרה למאי קא אתיא, אלא עשרה למעשה בראשית, ועשרה למתן תורה. עשרה מאמרות במעשה בראשית, ועשרה מאמרות במתן תורה, במאי קא מיירי, בגין דעלמא לא אתברי אלא בגין אורייתא, וכל זמנא דישראל מתעסקי באורייתא, עלמא מתקיימא, וכל זמנא דישראל מתבטלי מאורייתא, מה כתיב (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. תא חזי, עשרה מאמרות למעשה בראשית, כדתנן בעשרה מאמרות נברא העולם, עשרה מאמרות למתן תורה, אלו עשרת הדברות. כתיב (שמות כ ב) אנכי יהו"ה אלקיך, וכתיב במעשה בראשית (בראשית א ג) יהי אור ויהי אור, דא מהימנותא דקודשא בריך הוא

חזרה לראש הדף
Site location tree