אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ג / יב
רבי שמעון בר יוחאי

יב

א

אור אקרי, דכתיב (תהלים כז א) יהו"ה אורי וישעי ממי אירא וגו'. כתיב (שמות כ ג) לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, וכתיב במעשה בראשית (בראשית א ו) יהי רקיע בתוך המים וגו', יהי רקיע אלין ישראל, דאינון חולקא דקודשא בריך הוא, דאחדין בההוא אתרא דאקרי שמים, והיינו רזא, דזמנא חדא שאל רבי ייסא סבא לרבי אלעאי, אמר הא שאר עמין יהב לון קודשא בריך הוא לרברבין ממנן שליטין, ישראל באן אתר יהב לון, שלח ליה (שם יז) ויתן אתם אלהי"ם ברקיע השמים, ושפיר שלח ליה. בתוך המים, בין מלולי אורייתא, ויהי מבדיל בין מים למים, בין קודשא בריך הוא דאקרי באר מים חיים, ובין עבודה זרה דאקרי (ירמיה ב יג) בורות נשברים וגו', דאינון מים המרים, מים עכורין מכונסים סרוחים ומטונפים, ועל דא ישראל קדושין מבדילין בין מים למים. כתיב (שמות כ ז) לא תשא את שם יהו"ה אלהי"ך לשוא, וכתיב במעשה בראשית (בראשית א ט) יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, תא חזי, כל מאן דאומי בשמא קדישא לשקרא, כאילו פריש אימא מאתרה לעילא, וכתרין קדישין לא מתיישבי בדוכתייהו, כמה דאת אמר (משלי טז כח) ונרגן מפריד אלוף, ואין אלוף אלא קודשא בריך הוא, וכתיב (שם) יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, לא תשוי פרודא בגין אומאה דשקרא, אל מקום אחד כדקא חזי, באתר דקשוט, ולא באתר אחרא לשקרא, ומאי שקרא הוא, דאזלין מיא לאתר אחרא דלאו איהו דיליה. כתיב (שמות כ ח) זכור את יום השבת לקדשו, וכתיב במעשה בראשית (בראשית א יא) תדשא הארץ דשא עשב, אימתי אתרביאת ארעא קדישא ואתעטרת בעטרהא, הוי אומר ביום השבת, דהא כדין אתחברת כלה (נ"א מטרוניתא) במלכא, לאפקא דשאין וברכאן לעלמא. כתיב (שמות כ יב) כבד את אביך ואת אמך, וכתיב במעשה בראשית (בראשית א יד) יהי מארת ברקיע השמים, מאי קא מיירי, אלא אלין מאורות דא הוא אביך ואמך, אביך דא שמשא, אמך דא סיהרא, ואין שמשא אלא קודשא בריך הוא, דכתיב (תהלים פד יב) כי שמש ומגן יהו"ה אלהי"ם, ולית סיהרא אלא כנסת ישראל, דכתיב (ישעיה ס כ) וירחך לא יאסף, ועל דא כלא חד. כתיב (שמות כ יג) לא תרצח, וכתיב במעשה בראשית (בראשית א כ) ישרצו המים שרץ נפש חיה, ואנת לא תקטול בר נש דאקרי הכי, דכתיב (שם ב ז) ויהי האדם לנפש חיה, ולא תהוו כדגים הללו דרברבי בלע לזוטרי. כתיב (שמות כ יג) לא תנאף, וכתיב במעשה בראשית (בראשית כד) תוצא הארץ נפש חיה למינה, מכאן אוליפנא, דלא ישקר בר נש באנתו אחרא דלאו איהי בת זוגיה, ועל דא כתיב תוצא הארץ נפש חיה למינה, דלא תוליד אתתא אלא ממינה, ומאן איהו מינה, דא בן זוגה. כתיב (שמות שם) לא תגנוב, וכתיב במעשה בראשית (בראשית א כט) ויאמר אלהי"ם הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע, מאי דיהבית לכו ואפקידת לכו, יהא לכו, ולא תגנובו מה דהוא מאחרא. כתיב (שמות שם) לא תענה ברעך עד שקר, וכתיב במעשה בראשית (בראשית א כו) ויאמר אלהי"ם נעשה אדם בצלמנו, מאן דהוא בדיוקנא דמלכא לא תסהיד בו שקר, ומאן דאסהיד שקר בחבריה, כאילו אסהיד לעילא. כתיב (שמות כ יד) לא תחמוד אשת רעך, וכתיב במעשה בראשית (בראשית ב יח) לא טוב היות האדם לבדו וגו', הא בת זוגך לקבלך, ועל דא לא תחמוד אשת רעך. והיינו עשרה מאמרות למעשה בראשית, ועשרה מאמרות למתן תורה, והיינו דכתיב (במדבר ז פו) עשרה עשרה הכף בשקל הקדש, אתקלו כחדא בשקולא חדא, ובגין כך קאים עלמא ואשתכח ביה שלמא. ועל דא ואם זבח שלמים קרבנו, לקיימא עלמא בשלמא, ולא עוד אלא דמכפר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה, בגין לאטלא שלום על כלא. כתיב (איוב כה ב) המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, האי קרא אוקמוה חברייא, אבל המשל דא

 

ב

אברהם, דכתיב ביה (בראשית כג ו) נשיא אלהי"ם אתה בתוכנו, וכתיב (שם יב ב) ואברכך ואגדלה שמך, ופחד דא יצחק, דכתיב (שם לא מב) ופחד יצחק היה לי, עושה שלום במרומיו דא יעקב, דכתיב (מיכה ז כ) תתן אמת ליעקב, וכתיב (זכריה ח יט) והאמת והשלום אהבו, דאמת ושלום קשיר דא בדא. ועל דא הוא שלימותא דכלא, ושלמים שלימותא הוא, ושלמא דכלא, ומאן דאקריב שלמים, אסגי שלמא בעלמא, יעקב איהו עביד שלום כמה דאמרן, בגין דאחיד להאי ולהאי, ושלמים אחידן במצות עשה ובמצות לא תעשה, בהאי סטרא ובהאי סטרא, ועל דא אקרי שלמים, ורזא דמלה דכתיב (בראשית כה כז) ויעקב איש תם, גבר שלים, שלים לעילא ושלים לתתא. דבר אחר, המשל דא מיכאל, ופחד דא גבריאל, דא יסודא דיליה ממיא, ודא יסודא דיליה מאשא, וקודשא בריך הוא עביד שלמא בינייהו, דכתיב עושה שלום במרומיו. רבי אחא אמר כתיב (ויקרא ז יב) אם על תודה יקריבנו, והקריב על זבח התודה וגו', מאי קא מיירי, כמה דאת אמר (שם ה ה) והתודה אשר חטא עליה, עליה דייקא, ועל דא חלת מצות וגו', וחלות מצות הא אוקמוה, ועל מה אתיא, מצת וחלת כתיב חסר, בגין דחטא עליה. תאני רבי חייא, כתיב על זבח תודת שלמיו, דא שלימו דכלא, שלמיו תרי, תודה אתידע, אמר ליה רבי יהודה, תודה ידיע, שלמיו מהו תרי, אמר ליה תרי ווין, ו' ו', דהיינו שלמיו, שלמא דכלא. אמר רבי יצחק, תודת שלמיו, דאטיל שלמא בכלא, ואתער רחמי בכלהו עלמין. תודת שלמיו, רבי יוסי אמר, הא דאמר רבי חייא שפיר, דכנסת ישראל אתברכא מאינון תרי דאינון שלמא דכלא. רבי יוסי אמר, לחם חמץ הא ידיע, והא אתמר כמה דהוה חטאה, כך הוה מקרב בההוא גוונא ממש. תא חזי, חלת מצת חסר כמה דאתמר, בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן, למאי קא רמיזא, אמר רבי שמעון, הני אינון (בראשית ג כד) להט החרב המתהפכת וגו', בגין דכלהו אתמנן על ארחייהו דבני נשא, על אינון דעברין על פקודי אורייתא, ועל דא כולא סלת בלולה בשמן, לאמשכא משח רבות מאתר עלאה לתתא, ויתברכון כלהו כחדא מההוא משח רבות קודשא. ודא הוא יין לנסך, והא אוקימנא רביעית ההין, ובאתר חד תלי יין ושמן ומים לנסוך, והא אוקימנא מלי, מים לאשקאה גנתא וכל אינון נטיען, ועל דא אית מים ואית מים, יין אית אתר דאיהו טוב, ואית אתר דאיהו לאענשא דאיהו דינא. על דא מאן דחמי יין בחלמיה, אית למאן דאיהו טב, ואית למאן דאיהו דינא, אי תלמיד חכם הוא כתיב (תהלים קד טו) ויין ישמח לבב אנוש, וכתיב (שיר א ב) כי טובים דודיך מיין, ודא הוא יין דמנטרי דחדי לכלהו, ואי לאו (משלי לא ג) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש, אית יין אחרא דאיהו דינא, ועל דא יאות לקרבא אלין מלין בקרבניה, בגין דיתעבר דינא ויתער רחמי, אעבר יין ואייתי יין, וכן בכלא. ושמן לא אעדי מקרבניה לעלמין, בר ממנחת קנאות, דכתיב (במדבר ה יא) לא יצוק עליו שמן וגו', דהא הכא לא בעיא רחמי, דהא כלא דינא דכתיב (שם כז) וצבתה בטנה ונפלה ירכה, וכתיב (שם כא) יתן יהו"ה וגו', ועל דא וזאת תורת זבח השלמים, אם על תודה יקריבנו:

רבי חזקיה הוה יתיב קמיה דרבי יצחק, קמו בפלגות לילא למלעי באורייתא, פתח רבי יצחק ואמר, (תהלים קלד א) הנה ברכו את יהו"ה כל עבדי יהו"ה וגו', האי קרא הא אוקמוה חברייא, והא אתמר, אבל האי שבחא הוא דכל אינון בני מהימנותא, ומאן אינון בני מהימנותא, אינון דמשתדלי באורייתא, וידעין ליחדא שמא קדישא כדקא יאות, ושבחא דאינון בני מהימנותא, אינון דקיימין בפלגו ליליא למלעי

חזרה לראש הדף
Site location tree