אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ג / יד
רבי שמעון בר יוחאי

יד

א

אוף הכי כתיב, (שם יז כא) ואת בריתי אקים את יצחק, ועל דא אורייתא אקרי ברית. תא חזי, יוסף בגין דנטר ליה להאי ברית, ולא בעא לשקרא ביה, זכה ליקרא בהאי עלמא, וליקרא לעלמא דאתי, ולא עוד אלא דקודשא בריך הוא אשרי שמיה בגויה, דכתיב (תהלים פא ו) עדות ביהוסף שמו, וזכה לברכתא דהאי עלמא, ולברכתא דעלמא דאתי. אמר רבי יצחק, כתיב (דברים לג יז) בכור שורו הדר לו וגו', יוסף בגין דנטיר להאי ברית, זכה בשור, דאיהו קדמאה לקרבנא. אמר ליה רבי יהודה, אי הכי אמאי אתברך במלה דאיהי שמאלא, בימינא מבעי ליה, דהא כתיב (יחזקאל א י) ופני שור מהשמאל, אמר ליה, בגין דיגין על חובי דירבעם. אמר ליה, רזא אוליפנא בהאי קרא, דכיון דיוסף נטר ליה להאי ברית, דהאי ברית אחיד בתרין דרגין, ואינון תרין דרגין לעילא בשמהן אתקרון, ואוליפנא בפרשת פרה אדומה, דהאי פרה חד דרגא מאינון תרין דרגין עילאין הוי, וזווגא דפרה שור אקרי, ודא הוא בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו, הדר לו ודאי, ולאו האי כשור דעלמא, אלא וקרני ראם קרניו, קרנא עלאה הוא על כל אחרנין, ועל דא בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ. אמר רבי אבא, משמע דכל מאן דנטיר להאי את רשימא קדישא, אינון תרין דרגין עלאין אתקשרן ביה, לנטרא ליה בכלא, ולאעטרא ליה ביקרא עלאה. ועל דא זכה בתרין מלכו, חד הוא וחד בנו, דכיון דשלמה מלכא אתדבק בנשים נכריות, אתיהיב מלכותא לירבעם, ועל דא ברית חביב מכלא. בגין כך אמר רבי שמעון, האי בר נש דאוליד בר, אתקשר בשכינתא, דהיא פתחא דכל פתחין (ס"א והאי רביא דאתגזר אתקשר בשכינתא, דהיא פתחא דכל כתרין) עלאין, פתחא דאתקשר בשמא קדישא. (דאמר רבי שמעון) וההוא דמא דנפיק מההוא רביא, נטיר קמי קודשא בריך הוא, ובשעתא דדינין מתערין בעלמא, אשגח קודשא בריך הוא בההוא דמא, ושזיב עלמא, ובגין כך כתיב, (בראשית יז יב) ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר וגו', וכתיב (תהלים צ י) ואם בגבורות שמנים שנה, וכלא בחד מתקלא סלקא. תאנא בההוא דמא זכי עלמא לאתבסמא בחסד, וקיימין כלהו עלמין, דכתיב (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ וגו', אם לא בריתי תינח, יומם ולילה למה. אמר רבי שמעון, תנינן, תרין כתרין אתאחדן כחדא, ואינון פתחא דכל שאר כתרין. ותאנא חד דינא וחד רחמי, ומתבסמאן דא בדא, דכר ונוקבא, (ס"א ותאנא, חד דכר וחד נוקבא, חד דינא וחד רחמי), בסטרא דדכורא שריא חסד, בסטרא דנוקבא שריא דינא, (ובגין כך) חד חוורא וחד סומקא, ובגין לאתבסמא דא בדא (בגין כך) מתקשרן דא בדא. והאי ברית אחיד בהו ביומם ולילה, בדינא וחסד, בדינא בקדמיתא, ולבתר שריא ביה בחסד, ואתבסם בכלא, ודא הוא ברית דאקרי יומם ולילה, דאחיד בתרוייהו. ומאן דזכי לנטרא להאי ברית כדקא יאות, ולא חטי ביה כל יומוי, אחיד בהו ביומם ולילה, וזכי לתרין עלמין, עלמא דא ועלמא דאתי. ועל דא אקרי אברהם שלים, דכתיב (בראשית יז א) התהלך לפני והיה תמים, ואימתי אקרי שלים, כד זכה בתרוייהו ביומם ולילה, דכתיב (תהלים מב ט) יומם יצוה יהו"ה חסדו ובלילה שירה עמי, ותרוייהו אחסין אברהם, ולא אתקיימא ביה חסד בקיומא שלים, עד דאתגזר, כיון דאתגזר אתקיים ביה, וזכה לתרווייהו ואקרי שלים. כמה דתנינן דכתיב (בראשית יח א) והוא יושב פתח האהל כחום היום, פתח האהל דא הוא כתרא עשיראה דמלכא, דאיהו פתחא לכל משכנא קדישא דשאר כתרין, וקרייה דוד מלכא (להאי) פתחא (נ"א צדק), דכתיב (תהלים קיח יט) פתחו לי שערי צדק, וכתיב זה השער ליהו"ה. כחום היום, כד נהרא נהירו דחסד חולק עדביה, כמה דיתיב בהאי יתיב בהאי, אימתי אתקיימו ביה, כד אתגזר, ובגין כך אקרי ברית יומם ולילה. תאנא כתיב (שמות יב כג) ופסח יהו"ה על הפתח, ומאי ופסח יהו"ה על הפתח, דשריא על האי פתחא חסד לאתבסמא, ובגיני כך ולא יתן המשחית וגו'. אמר רבי אלעזר, הא תנינן, גיורא כד אתגזר ועייל תחות גדפי דשכינתא, אקרי גר צדק ולא יתיר, גר צדק ודאי, זכי למיעל בההוא

 

ב

כתרא דצדק, ואת אמרת יומם ולילה, דזכו לתרווייהו. אמר ליה רבי שמעון, אלעזר ברי, לא דמי מאן דאתי משרשא קדישא ומגזעא דקשוט, למאן דאתי מגזעא בישא ומשרשא דגעלי בישין תקיפין, בישראל כתיב בהו, (ירמיה ב כא) ואנכי נטעתיך שורק כלה זרע אמת, באומות כתיב, (יחזקאל כג כה) אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם. ובגין כך ישראל קדישין זרעא דקשוט, גזעא דאתבסמו בטורא דסיני, ואתפסק מנייהו כל זוהמא, כלהו מתבסמין, וכלהו עיילי בקיימא קדישא דיומם ולילה, למהוי שלמים בכלא, אבל באומות קשיא למעבר מנייהו זוהמא, ואפילו עד תלת דרין, ובגין כך תנינן טוב שבגוים וכו', ובגין כך גר צדק ודאי. דאמר רב המנונא סבא, אומות עד לא אתגזרו שריין בכתרין תתאין דלא קדישין, ורוח מסאבא שריא עלייהו, כיון דאתגיירו ואתגזרו, שריין בכתרא קדישא (דשכינתא), דשריא על שאר כתרין תתאין, ורוחא קדישא שריא עלייהו, אבל ישראל קדישין בני קדישין דגזעין ושרשין, ואתבסמו בטורא דסיני, ועאלו במהימנותא שלימתא קדישתא, בשעתא דאתגזר, שריא בכלא, דכתיב (דברים ד ד) ואתם הדבקים ביהו"ה אלהיכ"ם חיים כלכם היום:

והיה כי יחטא ואשם, והשיב את הגזלה וגו', רבי יוסי אמר, (ישעיה נד ט) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח, האי קרא קשיא, כתיב (בראשית ז י) ומי המבול היו על הארץ, וכתיב (שם ט יא) ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול, מי המבול כתיב ולא מי נח, והכא כתיב כי מי נח זאת לי, זאת לי, הם לי מבעי ליה. אלא הכי תאנא, כד זכאין סגיאו בעלמא, קודשא בריך הוא חדי ומשתבח בהו, דתנינן, כד שארי זכאה בעלמא ואשתכח ביה, כביכול אטיל שלמא בעלמא, וכל עלמא מתברכא בגיניה, ואטיל שלמא בפמליא של מעלה. מנא לן, דכתיב (ישעיה כז ה) או יחזיק במעזי יעשה שלום לי, שלום יעשה לי, תרין שלמין אמאי הכא, אלא יעשה שלום לי, דאשרי דכר ונוקבא, שלום יעשה לי דמתברכאן אבהן. מאי איכא בינייהו, אמר רבי יוסי, כד מתברכאן אבהן שלום יעשה לי, דאקדים שלמא בכלא, ובגין כך שלום קדים. יעשה שלום לי, מאי טעמא לא אקדים שלום הכא, אלא בגין דיתעבר חויא דשריא בנוקבא בקדמיתא, וייתי דכורא למשרי באתריה, ובגין כך יעשה אקדים, ולבתר שלום. תאנא, בזמנא דזכאה שארי בעלמא, דינין לא מתערין ולא שלטין בעלמא, משום דההוא בר נש זכאה הוא אות בעלמא, וקודשא בריך הוא בעי ביקריה, ועלמא מתקיים בגיניה. תניא אמר רבי יוסי, בזמנא דבני עלמא אשתכחו חייבין קמי קודשא בריך הוא, ההוא זכאה דאשתכח בעלמא, (בעי) קודשא בריך הוא לאשתעי בהדיה, בגין דיבעי רחמין על עלמא, ויתפייס בהדייהו, מה עבד קודשא בריך הוא, אשתעי בהדיה על אינון חייבי עלמא, אמר ליה לאוטבא ליה בלחודוי, ולשיצאה לכלהו, מה ארחיה דההוא בר נש זכאה, שביק דידיה ונסיב לדכולי עלמא, בדיל דיתפייס קודשא בריך הוא בהדייהו. מנא לן, ממשה, דאמר ליה קודשא בריך הוא, חאבו ישראל, (שמות לב ח) עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו וגו', תו אמר ליה (דברים ט יד) הרף ממני ואשמידם וגו', בהאי שעתא אמר משה, אי בגין יקרא דידי ישתצון ישראל מעלמא, טב לי מותא, ולא יימרון דשביקנא האי דכולי עלמא בגין יקרא דילי, מיד ויחל משה את פני יהו"ה אלהי"ו, ואושיט גרמיה למיתה בכמה אתרי בגיניהון דישראל, דכתיב ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך וגו', ותאנא לא זז משה מתמן, עד דמחל קודשא בריך הוא לישראל, הדא הוא דכתיב וינחם יהו"ה על הרעה אשר דבר לעשות לעמו, וכתיב (במדבר יד כ) ויאמר יהו"ה סלחתי כדבריך. ואלו בנח כתיב (בראשית ו יג) ויאמר אלהי"ם לנח קץ כל בשר בא

חזרה לראש הדף
Site location tree