אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ג / יז
רבי שמעון בר יוחאי

יז

א

זהר:

אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם, רבי אבא פתח, (שיר א ז) הגידה לי שאהבה נפשי וגו', אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי לך וגו', הני קראי אוקמוה חבריא במשה, בשעתא דהוה סליק מעלמא, דאמר (במדבר כז טז) יפקוד יהו"ה אלה"י הרוחות לכל בשר וגו', אשר יצא לפניהם וגו', ותנינן, דעל גלותא אתמר. ותא חזי, הני קראי כנסת ישראל אמרן למלכא קדישא, הגידה לי שאהבה נפשי, כמה דאת אמר (שיר ג ג) את שאהבה נפשי ראיתם, ולמלכא קדישא אתמר, אנת שאהבה נפשי איכה תרעה. בספרא דרב המנונא סבא אמר, כל זמנא דכנסת ישראל אשתכח ביה בקודשא בריך הוא, כביכול קודשא בריך הוא בשלימו, ורעי ברעותא ליה (ולאחרנין זן ליה) לגרמיה, מההוא יניקו דחלבא (ס"א דמלכא) דאימא עלאה, ומההוא יניקו דאיהו יניק, אשקי לכל שאר אחרנין ויניק לון. ואוליפנא, דאמר רבי שמעון, כל זמנא דכנסת ישראל אשתכחת בקודשא בריך הוא, קודשא בריך הוא בשלימו בחדווה, ברכאן ביה שריין, ונפקין מניה לכל שאר אחרנין. וכל זמנא דכנסת ישראל לא אשתכחת ביה בקודשא בריך הוא, כביכול ברכאן אתמנעו מניה, ומכל שאר אחרנין, ורזא דמלתא, בכל אתר דלא אשתכח דכר ונוקבא ברכאן לא שראן עלוי, ועל דא קודשא בריך הוא געי ובכי, כמה דאת אמר (ירמיה כה ל) שאג ישאג על נוהו, ומאי אומר, אוי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי וכו'. ובשעתא:

רעיא מהימנא:

והיינו רזא דאוקמוה, לעתיד לבא מוציא הקדוש ברוך הוא חמה מנרתיקה, צדיקים מתרפאין בה, ורשעים נדונין בה. ומחיוון דכרסייא דדינא הוה נחית אריה דאשא למיכל קרבנין, אינון דממנן על כל אבר דחב, מחבל קטיגור אחד, כמה דאוקמוה, עשה עבירה אחת קנה לו קטיגור אחד. ומיד דנחת אש של גבוה, ואוקיד לון לאלין אברים ופדרין ואמורין, דפרים וכבשים ועתודים ועזים, יהו"ה דנחית כאריה דאשא לאוקדא לון, אתוקדון אברים דלהון, אתוקדון מחבלן דממנן עלייהו, ומתכפרין חובין דישראל דאינון אברים דשכינתא. בההוא זמנא, חיוון מתקרבין דממנן על זכוון, דאינון מכרסייא דרחמי דאיהו תשובה אימא עלאה. ובמה מתקרבין, בשם יהו"ה דעאל בהון, ובגין דא קרבן ליהו"ה, דלית מאן דיכיל לקרב חיון ויסודין לאעלאה שלם בינייהו, אלא שמיה, דקריב בשמיה מים לאש, ולא מכבה דא לדא, וקריב רוחא לעפרא, ולא מפריד ליה. בההוא זמנא אינון שלמים חיון ויסודין, ואתקריאו קדשים, דלית טמאים בינייהו. ועוד שלמים דא ה' בתראה, דאיהו שלימו דעמודא דאמצעיתא, בכל הויות דכלילן ביה לכל שית סטרין דיליה, דאינון שית ספיראן, ורזא דמלה, חתם רום, ופנה למעלה ביה"ו לימינא דחסד, בהו"י לשמאלא דגבורה, וי"ה בעמודא דאמצעיתא, יו"ה בנצח, בהוד הי"ו, ביסוד וה"י. אילנא דאחיד לון כלהו, תפארת, עץ עושה פרי, ובגין דא (קהלת יא ג) מקום שיפול העץ שם יה"ו. ואוף הכי בכל הוי"ה, ה' בתראה שלמים לה, ולכל הוויין דאחידן בה, כגוונא דא, יה"ו עם ה' יהו"ה, הו"י עם ה' הוי"ה, וה"י עם ה' והי"ה, ואוף הכי שאר הוויין. ואינון ח"י אתוון דשית סטרין, דכלילן בצדיק חי עלמין, ועם ה' אתעביד חי"ה, ורזא דמלה איהי ה', כגון תיבת נח דאתכניש בה מכל מין ומין, דאינון שנים שנים שבעה שבעה לקרבנא, שנים שנים ארבעה, שבעה שבעה ארבעה עשר, הא י"ח, והתיבה ה' בה אשתלים חיה. וצדיק איהו כליל ו' דרגין, ובגין דא תקינו למפתר ביה חלמא, בתלת שלומות, בתלת פדיונות, דאיהו ו' בחושבן ו', ואיהו סלם דחלמא דיעקב, כליל ו' ספיראן. מוצב ארצה, שכינתא תתאה, ודא ה' תתאה, וראשו דא י', ביה איהו צדיק שביעי, מגיע השמימה, דא אימא עלאה, ודא ה' עלאה, דמסטרא דחלמא ה' שלטא על י', דאיהו רישא דסולמא, ה"י מן אלהי"ם, ובגין דא (בראשית כח יב) והנה מלאכי אלהי"ם עולים וגו', ולא מלאכי יהו"ה, אתוון כסדרן עולים בחולם, דאיהו כתר על ד' אתוון, דאתפשטותא דלהון מחכמה עד מלכות קדישא, בגין דחכמה איהי י', בינה ה', שית ספיראן ו', מלכות ה' בתראה, חולם כתר על כל אתוון. (ע"כ הרעיא מהימנא):

 

ב

דכנסת ישראל נפקת בגלותא, אמרת קמיה, הגידה לי שאהבה נפשי, אנת רחימא דנפשאי, אנת דכל רחימו דנפשי בך, איכה תרעה, איך תזון גרמך מעמיקא דנחלא דלא פסיק, איך תזון גרמך מנהירו דעדן עלאה. איכה תרביץ בצהרים, איך תזון לכל אינון אחרנין דאשתקיין מנך תדירא, ואנא הוינא אתזנא מנך בכל יומא, ומתשקיא, ואשקינא לכל אינון תתאי, וישראל אתזנו בי. והשתא שלמה אהיה כעוטיה, איך אהוי מתעטפא בלא ברכאן, כד יצטרכון אינון ברכאן ולא ישתכחון בידי. על עדרי חבריך, האיך איקום עלייהו, ולא אהיה רעיא להו וזנא להו, עדרי חבריך אלין אינון ישראל, דאינון בני אבהן דאינון רתיכא קדישא לעילא. אמר ליה קודשא בריך הוא, שבוק אנת דידי, דהא דידי מלה טמירא הוא לאתידע, אבל אם לא תדעי לך, לגרמך, הרי לך עיטא, היפה בנשים, כמה דאת אמר (שיר א טו) הנך יפה רעיתי, צאי לך בעקבי הצאן, אלין אינון צדיקייא, דאינון נדשין בין עקבין, ובגיניהון יהיב לך חילא לקיימא. (ועל כל דא) ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים, אלין אינון תנוקות של בית רבן, דעלמא מתקיימא בגינהון, ויהבין חילא לכנסת ישראל בגלותא, משכנות הרועים, אלין בתי רבן, אתר בית מדרשא, דאשתכח אורייתא בהון תדירא. דבר אחר, אם לא תדעי לך היפה בנשים וגו', תא חזי, בשעתא דצדיקייא אשתכחו בעלמא, ואינון תנוקות של בית רבן משתכחי, ולעאן באורייתא, יכלא כנסת ישראל לקיימא עמהון בגלותא, ואי לאו כביכול היא ואינון לא יכלי לאתקיימא בעלמא. ואי זכאין אשתכחו, אינון אתפסן בקדמיתא, ואי לאו אינון גדיין דעלמא מתקיימא בגיניהון, מתפסין בקדמיתא, וקודשא בריך הוא סליק לון מעלמא, אף על גב דלא אשתכח בהו חובה, ולא דא בלחודוי, אלא רחיק מניה לכנסת ישראל, ואתגליא בגלותא. הדא הוא דכתיב, אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם, אמאי יחטא, לאשמת העם, בגין חובי עלמי דגרמו האי, לאשמת העם ודאי, ולא לאשמה דיליה, יחטא, יגרע טוביה ודאין דיניה בכלא, כמה דאת אמר (מ"א א כא) והייתי אני ובני שלמה חטאים. דבר אחר אם הכהן המשיח, דא קודשא בריך הוא כדקאמרן, יחטא, יגרע מן כנסת ישראל ומעלמא, דלא יהיב לון ספוק ברכאן, אמאי איהו, לאשמת העם ודאי, בגין חובה דעמא היא:

אם הכהן המשיח יחטא, רבי יצחק פתח, (שמות לב יג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, האי קרא קשיא, הכי מבעי ליה למכתב, זכור לאברהם וליצחק ולישראל, מאי ליצחק. אלא הכי תנינן, בכל אתר שמאלא אתכליל בימינא, ובכללא דימינא הוא, דהאי ימינא אתתקנת לעלמין לאכללא ביה שמאלא, ועל דא לא פליג, בגין לאכללא ליה ביה באברהם, ובגין כך לאברהם ליצחק (דייקא) כללא חד, (אבל) ולישראל, דהא בתרוייהו אחיד לון בגדפוי (ס"א בכתפוי), והוא שלים בכלא. אשר נשבעת להם בך, אומאה אומי קודשא בריך הוא לאבהן, באבהן דלעילא, הדא הוא דכתיב אשר נשבעת להם בך, באינון דלעילא, באינון דשראן בך. ותדבר אליהם ארבה את זרעכם וגו', אשר אמרתי, אשר אמרת מבעי ליה, אלא קודשא בריך הוא אמר כך לאבהן זמנא ותרין זמנין. אשר אמרתי, דצביתי ברעו נפשי, דהא אמירה רעותא הוא, הדא הוא דכתיב (מ"א ח יב) אדנ"י אמר לשכון בערפל, ועוד (ש"ב כ ד) מה תאמר נפשך ואעשה לך. ונחלו לעולם, מאי לעולם, עולם דלעילא, דאחידא ביה ההיא ארץ, ואתזנת מההיא עולם, ואי האי ארץ אתרכת, במאי הוא, לאשמת העם הוא דהוי. רבי יצחק אמר, אם הכהן המשיח יחטא, דא כהן דלתתא דאתתקן לעבודה, ואשתכח ביה חטאה, לאשמת העם הוא דהוי ודאי, ווי לאינון דסמיכין עליה,

חזרה לראש הדף
Site location tree