אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ג / כ
רבי שמעון בר יוחאי

כ

א

זהר:

ואם כל עדת ישראל ישגו וגו', כמה דאוקימנא, בהוראה דטעו בה, אבל ואם כל עדת ישראל ישגו, ואם כל ישראל ישגו מבעי ליה, מאי כל עדת ישראל, אלא אינון (כלהו) דאשתכחן בירושלם, דהא מתמן נפקא אורייתא לכל עמא, ואי אינון דהוו תמן טעאן, כל ישראל טעאן. ותנינן, דכיון דתמן טעאן, כל עמא טעאן, בגין דכלהו משכי אבתרייהו. ונעלם דבר מעיני הקהל, עיני הקהל אלין סנהדרין, אלין אינון דממנן על ישראל:

רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא, עד דהוו אזלי, אמר רבי יוסי לרבי חייא, נשתדל במלי דאורייתא, במלי דעתיק יומין, פתח רבי חייא ואמר, (תהלים לב ה) חטאתי אודיעך וגו', מכאן אוליפנא דכל בר נש דמכסי חטאוי, ולא מפרש לון קמי מלכא קדישא, ויתבע עלייהו רחמי, לא יהבין ליה למפתח פתחא דתשובה, בגין דאיהו אכסיף (נ"א מכסי) מיניה, ואי איהו פריש לון קמי קודשא בריך הוא, קודשא בריך הוא חייס עליה, ויתגברון רחמי על דינא. וכל שכן אי איהו בכי, דהא כל פתחין סתימין איהו פתח, ואתקבל צלותיה, ועל דא פרישו דחטאוי יקרא הוא דמלכא, לאגברא רחמי על דינא, ועל דא כתיב (שם נ כג) זובח תודה יכבדנני, מהו יכבדנני, תרין כבודין אינון, חד לעילא וחד לתתא, חד בעלמא דין וחד בעלמא דאתי. האי קרא קשיא בכלא, בסגיאות מלין, דהא באודה עלי פשעי סגי, מהו חטאתי אודיעך, ועוני לא כסיתי, ולבתר אודה עלי פשעי ליהו"ה, ועוד דהא אודה עלי פשעי ליהו"ה, לך מבעי ליה. אלא דוד כל מלוי ברוח הקדש אמרן, ולמלכותא דשמיא אמר, בגין דאיהי שליחא מתתאי לעלאי, ומעלאי לתתאי, ומאן דבעי למלכא, לה אודע בקדמיתא, ועל דא חטאתי אודיעך, (ד"א, למלכותא דשמיא קאמר), ועוני לא כסיתי, מצדיקו של עולם, אמרתי אודה עלי פשעי ליהו"ה, דא מלכא קדישא דשלמא כלא דיליה, ושלמא דבעי בר נש לאעלה קמיא, בהודאה, דהא שלמים הכי מתקרבין בהודאה, דכתיב (ויקרא טו ו) על זבח תודת שלמיו, ואתה נשאת עון חטאתי סלה, דא לעילא לעילא, אתר דעתיקא קדישא שריא, בגין כך האי קרא אחיד בכלא. כגוונא דא, מאן דיתבע בעותיה למלכא, בעי ליחדא שמא קדישא ברעותיה, מתתא לעילא, ומעילא לתתא, ולקשרא כלא בחד קשרא, ובההוא קשורא אשתכח בעותיה, אמר רבי יוסי, מאן הוא חכימא למתבע בעותיה כדוד מלכא, דהוא הוה נטיר פתחא דמלכא, אמר ליה רבי חייא, ודאי הכי הוא, ועל דא אורייתא אוליף לן ארחי:

רעיא מהימנא:

פקודא דא להביא קרבן, על סנהדרי גדולה שטעו, תנאין ואמוראין, שבעין סנהדרי גדולה היו, ומשה עלייהו, ושבעים סנהדרי קטנה הוו ואהרן עלייהו, ובגין דא אמרו מארי מתניתין, משה שושבינא דמלכא הוה, ודא תפארת, מתמן סנהדרי גדולה, אהרן שושבינא דמטרוניתא, ודא מלכות, ה"א, זעירא קרינן לה, כגון (בראשית כט יח) אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה, ועל שמה אתקרי סנהדרי קטנה. ומתמן הוו ידעין סנהדרין שבעין לשון, דאינון שבעין פנים לתורה, דאית שבעים לשון מסטרא דמלכות הרשעה וכו', כלא בפרודא, הדא הוא דכתיב (שם י ה, ועיי"ש פסוק לב) מאלה נפרדו איי הגוים בארצותם ללשונותם, כלהו שבעים לשון בפרודא דא מן דא. אבל באורייתא שבעים פנים לתורה, בלשון חד, ודא יסוד, ו' הלכה חדא, חכמה זעירא, מלכות, שבה שבעין לשון, כחושבן סוד מן יסוד, ויסוד איהו לשון הקדש, סוד המרכבה בשבעין קתדראין, עלייהו אתמר, כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, לשון חד איהו שבעים לשון, על מדה זעירא, דחכמה זעירא, דאיהי י', על מדה זעירא דחכמה, תרין, תרין שפוון, דבהון דעת ותבונה, בהון אשתלימו שבעין ותרין. (ע"כ הרעיא מהימנא):

 

ב

דמלכא קדישא, בגין דננדע למיהך אבתריה, כמה דאת אמר (דברים יג ה) אחרי יהו"ה אלהיכ"ם תלכו וגו'. רבי יוסי פתח ואמר, (ירמיה לא יד) כה אמר יהו"ה קול ברמה נשמע נהי בכי וגו', כה אמר יהו"ה, הא אוקמוה, בכל אתר דנביאה שרי למללא, הוי מלוי אשתמודען, והכא האי כה אמר יהו"ה, קודשא בריך הוא, ומה אמר, קול ברמה נשמע. הכי תנינן, דבההוא יומא דאתחרב בי מקדשא לתתא, וישראל אזלו בגלותא, ריחיין על צואריהון, וידיהון מהדקן לאחורא, וכנסת ישראל אתתרכת מבית מלכא למיהך בתריהון, בשעתא דנחתת, אמרת, איהך בקדמיתא ואבכה על מדוראי, ועל בני, ועל בעלי, כד נחתת, חמת אתרהא חריב, וכמה דמא דחסידי אתושד בגווה, והיכלא קדישא וביתא אתוקד באשא. כדין ארימת קלא, ואתרגישו עלאי ותתאי, ומטא קלא לעילא עד אתר דמלכא שרי ביה, ובעא מלכא לאהדרא עלמא לתהו ובהו, עד דנחתו כמה אוכלוסין וכמה משריין לקבלה, ולא קבלה תנחומין מנייהו, הדא הוא דכתיב קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה, דלא קבלה מנייהו תנחומין, כי איננו, בגין דמלכא קדישא הוה סליק לעילא לעילא, ולא אשתכח בגווה, הדא הוא דכתיב, כי איננו, ולא כתיב כי אינם. אמר ליה רבי חייא, מאי רחל מבכה על בניה, אמר ליה, אוליפנא דהיא כנסת ישראל, ודא אנתו דיעקב ודאי, דכתיב (בראשית כט יח) ויאהב יעקב את רחל, וכתיב (שם) ורחל עקרה, וכתיב התם (תהלים קיג ט) מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה. דבר אחר, כי איננו, כמה דאתמר (בראשית לט ט) איננו גדול בבית וגו', איננו, דהא אסתלק לעילא ואתרחיק מכלא, איננו בזווגא בה, איננו לאשתכחא שמיה רבא. אמר רבי חייא, מאן אתר שריא לאתגלאה, אמר ליה, מבי מקדשא, דתמן שריא, ולבתר אסחרת כל ארעא דישראל, לבתר כד נפקת מן ארעא, קמת על מדברא, ויתיבת תמן תלת יומין, דברת אוכלוסהא ומשירייהא (ס"א ומתיבתהא), ויתבהא מבי מלכא, וקראת עלה (איכה א א) איכה ישבה בדד וגו', בכו רבי חייא ורבי יוסי. אמר רבי יוסי, לא גלו ישראל מארעא, ולא אתחרב בי מקדשא, עד דישראל כלהו אשתכחו בחיובא קמי מלכא, ועד דדברי עלמא אשתכחו בחיובא בקדמיתא, הדא הוא דכתיב, (ישעיה ג יב) עמי מאשריך מתעים, ודרך ארחותיך בלעו, דכיון דרישי עמא אזלין בחיובא, כל עמא אתמשכו אבתרייהו, רבי חייא אמר מהכא, ואם כל עדת ישגו, במאי הוי, בגין ונעלם דבר מעיני הקהל, דעיני עמא אינון רישייהו, דכל עמא אתמשכון אבתרייהו. אזלו, עד דהוו אזלי, חמו חד אתר מדשנא בעשבין, ונהר מייא דהוה נגיד ביה, יתבו, עד דהוו יתבי, פרח חד עופא ורחיש קמייהו, אמר רבי חייא, ניקום מהכא דודאי נגרי טורייא הכא משתכחין, קמו ואזלו, עד דאהדרי רישייהו, חמו אינון לסטין דרהטין אבתרייהו, אתרחיש לון ניסא, ואשכחו קמייהו חד טינרא וחד מערתא ביה, עאלו תמן, ויתבו כל ההוא יומא וכל ליליא, פתח רבי חייא ואמר, (ירמיה ל י) ואתה אל תירא עבדי יעקב וגו', כי הנני מושיעך מרחוק, מרחוק, מקרוב מבעי ליה, והא אוקמוה האי קרא מרחוק, כמה דאת אמר, ושבו מארץ מרחק, אבל מרחוק, כההוא דכתיב (שם לא ב) מרחוק יהו"ה נראה לי, וכתיב (משלי לא יד) ממרחק תביא לחמה, ומאן היא, עמיקא דנחלא, אתר דההוא נהר נגיד ונפיק. ושב יעקב, כיון דכתיב אל תירא עבדי יעקב, מהו ושב יעקב, אלא כמה דתנינן, קודשא בריך הוא סליק לעילא לעילא, כמה דכתיב (תהלים י א) למה יהו"ה תעמוד ברחוק, ומההוא אתר רחוק, הנני מושיעך, ושב יעקב לאתריה (לכורסייה), לאזדווגא בכנסת ישראל, ושקט דא יסוד, ושאנן למשרי דיוריה בה. ואין מחריד מיצחק, כמה דאת אמר (בראשית כז לג) ויחרד יצחק חרדה גדולה,

חזרה לראש הדף
Site location tree