אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ג / כא
רבי שמעון בר יוחאי

כא

א

ועל דא, (בראשית לא מב) ופחד יצחק כתיב, וההוא פחד, כד אתער אסתלק יסוד לאתר אחרא, הדא הוא דכתיב (ישעיה לג יד) פחדו בציון חטאים, בציון דייקא, ועל דא ואין מחריד. והשתא קודשא בריך הוא שזיב לון מרחוק, ואסתיר לן בהאי אתר בהשקט ובשלוה, ואין מחריד מכלא, דכד קודשא בריך הוא עביד ניסא, בכלא עביד:

רבי יוסי פתח, (שופטים ד ח) ויאמר אליה ברק אם תלכי עמי והלכתי וגו', מאי קא מיירי, אלא אמר ברק, הואיל ורוח קדישא שריא עלה, בזכותה אשתזיב, ולא לישרי עלי נזקא, ומה ברק סמיך על אתתא לאשתזבה בגינה, אנן דאורייתא עמנא, דהיא שמיה דמלכא קדישא, על אחת כמה וכמה. יתבו גו ההוא מערתא כל ההוא יומא, כד רמש ליליא אתנהיר סיהרא במערתא, עברו תרי טייעי, וחמריהון טעינן מחמרא ומיכלא לגרמייהו, שארי על מטולא, אמרי האי להאי, נבית הכא, ניהב מיכלא ומשתייא לחמרי, ואנן נעול למערתא דא, אמר ליה חבריה, עד לא ניעול, תימא האי קרא דלא מתישבא. אמר ליה, מאי הוא, אמר ליה, מלה חד, דכתיב (תהלים נב יא) אודך לעולם כי עשית וגו', מהו כי עשית, ולא כתיב מה, וכתיב כי טוב נגד חסידיך, וכי לגבי אחרא לאו איהו טוב, לא הוה בידיה, אמר ווי לטיוענא דשבקנא לקודשא בריך הוא בגיניה. רבי חייא ורבי יוסי דהוו יתבי במערתא, חדו, אמר רבי חייא לרבי יוסי, ולא אמרית לך, דכד עביד קודשא בריך הוא ניסא, בכלא עביד, נפקו. כד נפקו, אקדים רבי חייא ופתח, (ישעיה נז יט) שלום שלום לרחוק, תרי שלמא הכא, חד לרחוק וחד לקרוב, וכלא חד, לרחוק דאתעביד קרוב, (תו לרחוק), דא הוא מאריה דתשובה, קודם הוה רחוק, והשתא איהו קרוב. תו, רחוק, כד בר נש אתרחיק מאורייתא רחיק הוא מקודשא בריך הוא, ומאן דקריב לאורייתא, קריב ליה קודשא בריך הוא בהדיה, והשתא אתחברו עמנא ועולו למערתא, אתו אינון טייעין ואשתתפו עמהון, אשתנקלו לחמרייהו, ואתקינו למיכל, נפקו כולהו לפום מערתא. אמר חד מן טייען, לימרו לן מארי דאורייתא האי קרא, אודך לעולם כי עשית ואקוה וגו', כי עשית, מהו כי עשית, ולא כתיב מה, וכתיב כי טוב נגד חסידיך, וכי לגבי אחרא לאו הוא כי טוב. אמר רבי חייא, כי עשית ודאי, ומה עשית, לעולם, דבגין האי עולם דעבד קודשא בריך הוא ואתקן ליה, אודי בר נש לקודשא בריך הוא בכל יומא, ואקוה שמך כי טוב נגד חסידיך, הכי הוא ודאי, לקבלי אינון זכאין שמא דקודשא בריך הוא טוב, ולא לקבלי חייביא, דמבזין ליה בכל יומא, ולא משתדלי באורייתא, אמר ליה, יאות הוא, אבל מלה שמענא מבתר כותלא, ומסתפינא לגלאה, אמרו ליה רבי חייא ורבי יוסי, אימא מילך, דאורייתא לאו איהו ירותא לאתר חד. אמר לון, יומא חד הוינא אזיל ללוד, עאלנא למתא, ואסמכנא גרמאי בתר כותלא חד, ורבי שמעון בן יוחאי הוה בההוא ביתא, ושמענא מפומיה האי קרא, אודך לעולם כי עשית, אודך, דוד המלך ע"ה (לקודשא בריך הוא) אמרו על ההוא עולם בתראה דאיהו עבד, דדוד מלכא אחיד ביה בההוא עולם, וביה ירית מלכותא. ואקוה שמך כי טוב, דא קודשא בריך הוא, ביחודא דהאי עלמא דאקרי טוב, אימתי אקרי טוב, נגד חסידיך, מאן אינון חסידיך, אלא אית חסד ואית חסד, ואלין אקרון חסדי דוד הנאמנים, וכד אלין חסדי דוד אתמליין מההוא טיבו דנגידו דעתיקא קדישא, כדין אקרי יסוד טוב, וכדין אשתכח טוב לגבייהו, דהא (ס"א כד אשתכח, כמה דאיהו ביה) כמה דאשתכח דאיהו ביה, הכי איהו מבסם להאי עלמא בתראה, וכלא אשתכח בברכה, ועל דא דוד הוה מחכה להאי דרגא דנהיר להאי עולם דאיהו אחיד ביה. מלין אלין הכי שמענא לון, אבל לא ידענא מאי הוא, אתו רבי חייא ורבי יוסי ונשקו ליה ברישיה, אמר רבי

 

ב

חייא, מאן חפי עינך בעפרא רבי שמעון בן יוחאי, דאנת באתרך, ואנת מרעיש טורייא עלאי, ואפילו צפורי שמיא וכלא חדאן במלולך, ווי לעלמא בההיא שעתא כד תסתלק מניה. תו פתח ואמר ההוא גברא, הא מלה אחרא שמענא מניה בההיא שעתא, בקרא דכתיב (דניאל ט יז) ועתה שמע אלהינ"ו אל תפלת עבדך ואל תחנוניו וגו', למען אדנ"י, ואמר הכי, אי שמא דא מעליא (נ"א לעילא) מכלא, שפיר הוא, דהכי אמרין עביד בדיל מלכא, אבל שמא דא הא ידיע דהוא אתר בי דינא, דמניה נפיק דינא לעלמא, מאן חמא דאמרין למלכא עביד בגין עבדך, או בגין מלה זעירא מנך. אלא הכי אצטריך, דשמא דא אתקין ביתא למלכא, ובי מקדשא לתתא, ודא אחיד בדא, בגין דאתקשר דא בדא, וכד מקדשא לתתא קאים בקיומיה, האי שמא לעילא קאים בקיומיה, ודא הוא כמאן דאמר למלכא בני ביתא דא והיכלא דא בגין דלא תשתכח מטרוניתא דיתבא לבר מהיכלה, אוף הכא (שם) והאר פניך על מקדשך השמם למען אדנ"י, מאי טעמא למען אדנ"י, דלא ישתכח לבר מן דיוריה. תווהו רבי חייא ורבי יוסי, וחדו בההוא ליליא, בתר דאכלו, פתח חבריה טייעא ואמר, אימא קמייכו מלה חד דאשתדלנא ביה האי יומא, האי קרא דכתיב (תהלים סג א) מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה, דוד אמר שירתא כד הוה עריק מחמוי, ומאי אמר (שם) אלהי"ם אלי אתח אשחרך, צמאה לך נפשי וגו', אלהי"ם אלי אתה, דהא בגבורה אחידא תדירא. אשחרך, וכי דוד היך יכיל לשחרא ליה לקודשא בריך הוא בארעא רחיקא, ואתתרך מארעא דשכינתא שריא, אלא אף על גב דאתתרך מתמן, לא שביק דידיה לשחרא ליה לקודשא בריך הוא. ואנא שמענא, אשחרך, כמאן דאמר איזיל לאתחזאה קמך, בר דלא יכילנא, כך אשחרך, בר דאנא לבר מאתר דשכינתא שריא. צמאה לך נפשי, דהא נפשאי וגופא דילי תאיבין לגבך, לאתחזאה קמך, ולא יכילנא, בגין דאנא בארץ ציה ועיף בלי מים, דהא ארץ ציה ועיף אקרי לבר מאתר דשכינתא שריא, בגין דמים חיים לא שכיח הכא, ומאן אינון מים חיים, דא שכינתא, דכתיב בה (שיר ד טו) באר מים חיים, ועל דא ארץ ציה ועיף בלי מים כתיב. אמרו רבי חייא ורבי יוסי, ודאי אורחא תקינא קמן, עאלו למערתא ודמכו, בפלגו ליליא שמעו קל חיותא במדברא דנהמי, אתערו, אמר רבי חייא, הא עידן הוא לסייעא לכנסת ישראל, דהיא משבחת למלכא, אמרו כל חד וחד לימא מלה ממה דשמע וידע באורייתא, יתבו כלהו. פתח רבי חייא ואמר, (תהלים כב א) למנצח על אילת השחר מזמור לדוד, מאן אילת השחר, דא כנסת ישראל דאקרי (משלי ה יט) אילת אהבים ויעלת חן, וכי אילת השחר, ולא כל יומא, אלא אילת מההוא אתר דאקרי שחר, כמה דאת אמר (הושע ו ג) כשחר נכון מוצאו, ודוד מלכא על כנסת ישראל קא אמר דא, דהא לא אמרה כנסת ישראל דא, (ס"א דאקרי אילת אהבים ויעלת חן, והיא אתיא מההוא אתר דאקרי שחר, כמה דאת אמר כשחר נכון מוצאו, ודוד מלכא על כנסת ישראל קאמר דא), משמע דכתיב על אילת השחר. תא חזי, בשעתא דרמש ליליא, פתחין סתימין, דעלאי ותתאי משתכחי (ס"א משתככי), וכל אינון רחיקין מתערין, ואזלין ושטאן כל עלמא, ומהדרין על גופי בני נשא, וסחרי לאתרייהו ולערסייהו, וחמאן דיוקנא דמלכא קדישא ומסתפי, דהא אתקפו בערסייהו במלי דשמא קדישא, ובני נשא נשמתהון סלקין כל חד וחד כדחזי ליה, והא אוקמוה, זכאה חולקהון דצדיקיא דנשמתהון סלקין לעילא, ולא מתעכבי באתר אחרא, דלא אצטריך. כד אתפלג ליליא, כרוזא קאים וכריז, ופתחין פתיחו, כדין רוחא חד דסטר צפון אתער, ואקיש

חזרה לראש הדף
Site location tree