כג
א
יומא, כל שכן וכל שכן רבי שמעון, דהוא עלאה על כלא. בתר דמית משה מה כתיב, (דברים לא טז) וקם העם הזה וזנה וגו', כך, ווי לעלמא כד יסתלק מניה רבי שמעון, דמבועי דחכמתא יסתתמו מעלמא, ויבעי בר נש מלה דחכמתא ולא ישכח מאן דיימא, וטעאן כל עלמא באורייתא, בגין דלא ישתכח בינייהו מאן דאתער בחכמתא, על ההוא זמנא כתיב, ואם כל עדת ישראל ישגו, ואם ישגו באורייתא, ולא ינדעון ארחהא, במאי הוא, בגין ונעלם דבר מעיני הקהל, דלא אשתכח מאן דידע לגלאה עמיקתא דאורייתא ואורחהא, ווי לאינון דרין דמשתכחי כדין בעלמא. אמר רבי יהודה, זמין קודשא בריך הוא לגלאה רזין עמיקין דאורייתא, בזמנא דמלכא משיחא, בגין (ישעיה יא ט) דמלאה הארץ דעה את יהו"ה כמים לים מכסים, וכתיב (ירמיה לא לג) ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את יהו"ה, כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, אמן כן יהי רצון:
אשר נשיא יחטא ועשה אחת וגו' בשגגה ואשם, תני רבי יצחק, מאי שנא בכל אתר דכתיב בהו ואם, כמה דאת אמר אם הכהן המשיח יחטא, ואם כל עדת ישראל ישגו, והכא אשר נשיא יחטא, ולא כתיב ואם הנשיא יחטא, מאי קא מיירי. אלא אלין כהנייא לא משתכחי הכי בחטאה, דהא כהן נטיר גרמיה תדירא, בגין דמטולא דמאריה עליה בכל יומא, ומטולא דישראל כלהו, ומטולא דכל חד וחד, ועל דא תווהא איהו כד יחטא, ובגין כך ואם כתיב, וכן ואם כל עדת ישראל ישגו, תווהא הוא דכלהו ישתכחו בחובא חד, דאי אלין יחטאון אלין לא יחטאון, ובגיני כך ואם כתיב, אבל הכא אשר נשיא יחטא ודאי, בגין דלביה גס ביה, ועמא אזלין אבתריה, ואתמנון תחותוי, ועל דא אשר נשיא יחטא, כגון דעבר על מצות לא תעשה, והוא עביד חד מנייהו, ועל דא לא כתיב ביה ואם, דהא מלוי לא בספקא הוו. רבי יהודה פתח, (שמות לה כז) והנשיאים הביאו את אבני השהם ואת אבני המלואים לאפוד ולחשן, מאי שנא דמלין אלין אקריבו נשיאים ולא בר נש אחרא, והא כתיב (שם ה) כל נדיב לבו יביאה את תרומת יהו"ה, וכתיב (שם כז) ואבני שהם ואבני מלואים לאפד ולחשן. אלא אמר קודשא בריך הוא, אף על גב דבכלא תליא האי נדבה, סליקו אלין אבנים לנשיאים, מאי טעמא בגין דעל לבא דכהנא אשתכחו, אמר קודשא בריך הוא, ליתו נשיאים דלבייהו גס בהו, וייתון אלין אבנים דאינון משתכחי על לבא דכהנא, ויתכפר עלייהו מגסות לבייהו, וכתיב (שם כח) והיו על לב אהרן בבאו לפני יהו"ה, ועל דא והנשיאים הביאו את אבני השהם ואת אבני המלואים, לכפרא עלייהו. ובגין כך, אשר נשיא יחטא ודאי, ועשה אחת מכל מצות יהו"ה אלהי"ו אשר לא תעשינה, כמה דאוקמוה דעבר על מצות לא תעשה, או הודע אליו חטאתו, דבגין דלביה גס ביה לא אשגח בחטאיה, ולבתר אתידע ליה ועבד מניה תשובה. רבי יהודה ורבי יוסי הוי יתבי חד ליליא ולעאן באורייתא, אמר רבי יהודה לרבי יוסי, חמינא דצחותא דאורייתא בליליא הוא יתיר מביממא, אמאי, אמר ליה בגין דצחותא דתורה שבכתב תורה שבעל פה היא, ותורה שבעל פה בליליא שלטא, ואתערת יתיר מביממא, ובזמנא דאיהי שלטא, כדין איהו צחותא דאורייתא:
פתח רבי יוסי ואמר, (איוב לה י) ולא אמר איה אלו"ה עושי נותן זמירות בלילה, תא חזי, בשעתא דאתער רוח צפון, ואתפליג ליליא, הא אוקמוה דשלהובא חד נפיק, ובטש תחות גדפוי דתרנגולא, ואקיש גדפוי, וקארי, וההוא שלהובא בזמנא דמטי גביה ואתער לקבליה, אסתכי ביה ואזדעזע, וקארי, ואסתכי ואשגח בגין יקרא דמאריה למעבד רעותיה, וקארי לון לבני נשא. ועל דא אקרי שכוי, אשגחא, ואקרי גבר, בגין דאתער בשלהובא
ב
דגבורה, בסטרא דגבורה קא אתיא לאתערא בעלמא, כדין אינון בני מהימנותא קיימין, ויהבין גבורה וחילא לכנסת ישראל, וכדין אקרי רנה דאורייתא, ועל דא ירית דוד מלכותא, הוא ובנוי לעלמין ולדרי דרין. וכד תרנגולא קארי, ובני נשא ניימי בערסייהו ולא מתערי, תרנגולא קארי לבתר, ואמר מה דאמר, והא אוקמוה, לבתר בטש בגדפוי, ואמר ווי לפלניא נזיף דמאריה, שבקא דמאריה, דלא אתער רוחיה, ולא אשגח ליקרא דמאריה. כד נהיר יממא, כרוזא קרי עליה ואמר, ולא אמר איה אלו"ה עושי נותן זמירות בלילה, לסייעא ליה באינון תושבחן, ולמהוי כלא בסיועא חדא, עושי, עושני מבעי ליה, מהו עושי, אלא בשעתא דבר נש קם בפלגות ליליא, ואשתדל ברנה דאורייתא, דרנה דאורייתא לא אתקרי אלא בליליא, וכד איהו אשתכח באורייתא, כד נהיר יממא, קודשא בריך הוא וכנסת ישראל מתקני ליה בחד חוטא דחסד, לאשתזבא מכלא, ולנהרא ליה בין עלאין ותתאין. רבי יהודה אמר, אנא שמענא דאמר רבי אבא האי קרא, איה אלו"ה עושי, עושה לי מבעי ליה, מהו עושי, אלא כמה דאמרת, בשעתא דאיהו קם בפלגות ליליא ואשתדל באורייתא, כד נהיר יממא אתער אברהם, בההוא חוטא דיליה, דכתיב ביה (בראשית יד כג) אם מחוט ועד שרוך נעל וגו', וקודשא בריך הוא וכנסת ישראל מתקני ליה, ועבדי ליה בכל יומא בריה חדשה, הדא הוא דכתיב אלו"ה עושי. והא אוקמוה, א"ל ו"ה, א"ל דא אברהם, דכתיב (ביה) האל הגדול, ו' דא קודשא בריך הוא, ה' דא כנסת ישראל, ודא הוא אלו"ה, ואינון עבדין ליה לבר נש ומתקנין ליה בכל יומא, ובגין כך כתיב עושי, כמה דאת אמר (תהלים קמט ב) ישמח ישראל בעושיו, אמר רבי יוסי ודאי כך הוא, וכלא חד מלה:
רבי יהודה פתח ואמר, או הודע אליו חטאתו אשר חטא, הודע אליו מסטרא דמאן, או ידע (נ"א נודע) חטאתו מבעי ליה, מהו הודע אליו, אלא קודשא בריך הוא פקיד לכנסת ישראל, לאודעא ליה לבר נש ההוא חובא דהוא חב, ובמה מודע ליה, בדינהא, כמה דאת אמר (איוב כ כז) יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו, הודע אליו, כמאן דפקיד לאחרא. דתנינן, בשעתא דבר נש חב קמי קודשא בריך הוא, ולא אשגח בחטאיה לאהדרא בתיובתא קמי מאריה, ואשדי ליה בתר כתפיה, נשמתיה ממש סלקת, ואסהידת קמי קודשא בריך הוא, כדין פקיד מלכא לכנסת ישראל ואמר, או הודע אליו חטאתו אשר חטא, אושיט דינא עליה, ואודע ליה חוביה, כמה דאת אמר (יחזקאל טז ב) הודע את ירושלם את תועבותיה. בתר דמטי עליה דינא, כדין אתער רוחא למהדר בתיובתא קמי מאריה, ואתכנע למקרב קרבנא, דהא מאן דלביה גס ביה, חטי, ואנשי חטאיה, ולא אשגח עליה, וקודשא בריך הוא זמין לקבליה, ופקיד לאודעא ליה לההוא חובא, בגין דלא יתנשי מיניה, אמר רבי יוסי הכי הוא ודאי, (ס"א מנא לן דהכי) והכי אשכחנא בדוד, דכיון דעבד ההוא עובדא דבת שבע, לא אשגח ביה, אמר ליה קודשא בריך הוא, אנת אנשית ליה, אנא אדכרנא לך, מיד מה כתיב, (ש"ב יב ז) אתה האיש, כה אמר יהו"ה, אתה האיש, דלא דכרת ליה, אתה האיש, דאנשית ליה, ובמה אודע ליה, בדינא, אוף הכא, קודשא בריך הוא קאמר הודע אליו חטאתו אשר חטא, ושפיר מלה, והכי הוא, דלא כתיב או נודע אליו, כמה דכתיב (שמות כא לו) או נודע כי שור נגח הוא, ומאן דקאים בליליא למלעי באורייתא, אורייתא קא מודעא ליה חוביה, ולא באורח דינא, אלא כאימא דאודעא לברה במלה רכיך, והוא לא אנשי ליה, ותב בתיובתא קמי מאריה. ואי תימא דוד דהוה קם בפלגא ליליא, אמאי אתערו עליה בדינא, אלא שאני דוד דאיהו עבר במה דאתקשר, ובעא דינא, ובמה דעבר אתדן, הוא חטא לקבליה דמלכותא קדישא, ולגבי ירושלם קדישא, ובגין דא אתתרך מירושלם, ומלכותא אעדיו מניה, עד