כד
א
דאתתקן כדקא יאות (ואתעניש). אמר רבי יהודה, מהו דקודשא בריך הוא אעניש ליה לדוד על ידא דבריה, דכתיב (ש"ב יב יא) הנני מקים עליך רעה מביתך, אמר רבי יוסי, הא אוקימנא, בגין דאי יקום עליה בר נש אחרא לא ירחם עליה, אמר ליה, והא אבשלום בעא לקטלא לאבוי, בכמה עיטין בישין (דבר) עליה יתיר מבר נש אחרא, אמר ליה, לא שמענא. אמר ליה, אנא שמענא, דוד חטא בבת שבע סתם, אמר קודשא בריך הוא, ליתי ברא דבת אל נכר, וינקום נקמתא, ומאן איהו, דא אבשלום, דברה דיפת תואר הוה מקרבא, מכאן אוליפנא, מאן דנטיל אתתא דא בקרבא, וחמיד בה, לסוף נפיק מינה בן סורר ומורה, מאי טעמא, בגין דעד כען לא פסקה מינה זוהמא, והא אוקמוה. רבי יוסי פתח ואמר, (ישעיה סב ח) נשבע יהו"ה בימינו ובזרוע עזו, האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי, כל זמנא דבר נש חטי קמיה דקודשא בריך הוא, אית דרגא דאשתמודעא לעילא לקבל האי חטאה, לדיינא ליה לבר נש, ואסתכל (ס"א ואסתכם) עליה, אי תב בתיובתא שלימתא קמי מאריה, אתעבר חוביה, ודינא לא שלטא עלוי, ולא מאטי עלוי, אי לא תב, אתרשים ההוא חטאה לגבי ההוא דרגא, אוסיף למחטי, הא דרגא אחרא אזדמן לקבליה, ואסתכם בדרגא קדמאה, כדין בעיא תשובה יתיר, (ואי לא תב) ואי אוסיף למיחטי, אוסיף דרגא על דרגא, עד דאשלים לחמשה דרגין. כיון דאתתקן ימינא לקבליה, ואסתכם עליה, הא שמאלא זמינא לאסכמא בימינא ולאתכללא ביה, כיון דשמאלא אסתכם בימינא, כדין לא תליא בתשובה, והא אוקמוה, וכדין כלא אסתכמו עליה בדינא, ודינא שריא עליה. וכד דינא אשתלים ושריא עליה דבר נש, כדין אסתיים, ואתתקנו אצבען חמש בגו חמש, ימינא בשמאלא, לאחזאה דהא כלא אסתכמו עליה בההוא דינא, וידוי מתישרן לאחזאה מלה, בלא כוונה דבר נש, ולא יתכוון ביה, ועל דא כתיב, (שמות טו ו) ימינך יהו"ה נאדרי בכח ימינך יהו"ה תרעץ אויב, לאתכללא שמאלא בימינא, ואשלים דינא, וכדין הוא קיימא דכלא, ועל דא, כד בעא קודשא בריך הוא לקיימא כלא, כתיב (ישעיה סב ח) נשבע יהו"ה בימינו ובזרוע עזו וגו'. רבי יהודה פתח, כתיב (ויקרא כג מ) פרי עץ הדר כפות תמרים, פרי עץ הדר מאן הוא, דא אתרוג, וכי אתרוג מעץ הדר הוא, והא כמה קוצין אית סחרניה מכאן ומכאן, ואת אמרת פרי עץ הדר, אלא רזא דמלה, דכתיב (בראשית ב כב) ויבן יהו"ה אלהי"ם את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויביאה אל האדם, וכתיב (שם כג) עצם מעצמי ובשר מבשרי, ודא הוא פרי עץ הדר, מנלן דאדם עץ אקרי, דכתיב (דברים כ יט) כי האדם עץ השדה. כפות תמרים, דסליק לשבעין שנין, וביה אשתכללו שבעין שנין עלאין, ודא אכפת ואתקשר לעילא ותתא, ועל דא אקרי כפות, כמה דאת אמר (דניאל ג כא) כפיתו, דסליק להכא ולהכא, הדא הוא דכתיב (דהי"א כט יא) כי כל בשמים ובארץ דייקא. רבי יוסי אומר, פרי עץ הדר, דא מזבח דעביד פירין, וסליק איבין לכל סטרין, מאי טעמא, בגין דכל שבעין שנין יהבין לה חולקא, ואתברכא מכלהו, מאי קא מיירי, בגין דמאן דחטי לגבי מזבח, בכלא חטי, דהא כפית לקבל ההוא דכפית לעילא, ועל דא אתקשר דא בדא, פרי עץ הדר כפת תמרים, ולא כתיב וכפת תמרים. כתיב (ויקרא ז לה) זאת משחת אהרן ומשחת בניו, מאי קא מיירי, אלא זאת דא מזבח, דאתמשח על ידא דאהרן, דכתיב (שמות מ י) ומשחת את מזבח העולה ואת כל כליו, ומשחת (ס"א זו משחת) בניו, דהא מכלהו אתמשח ואתרבי ואתברכא ואתדכא. תא חזי, בחג סובבים את המזבח זמנא חדא בכל יומא, ושבעה זמנין לבתר, מאי קא מיירי, אלא למלכא דזמין אושפיזין ואתעסק בהו, והוה ליה למלכא בת יחידאה, אמרה ליה מארי מלכא, בגין אושפיזין לא אשגחת עלי, אמר ליה חייך ברתי, פרקטא חדא אסליק לך בכל יומא, דשוי ככלהו.
ב
זהר:
כך, בכל יומא ויומא דחג, מקריבין ישראל לקבל אומין דעלמא, אמר מזבח למלכא קדישא, לכלהו משתכחי מאנין וחולקין, ולי מה אנת יהיב, אמר ליה, בכל יומא ויומא יסובבון ליך שבעה יומין (נ"א זימנין) עלאין, לברכא לך, ויהבין לך שבעה חולקין (בכל יומא), רבי יוסי אמר, שבעין חולקין בכל יומא, לקבל שבעים פרים דמתקרבין בחג. רבי יהודה אמר, שבעה בכל יומא, בגין דהא אתברכא (מאתר) מכלהו, ולסוף שבעה יומין מתברכא מאתר דמשח רבותא אשתכח, (ולבתר) שבעה זמנין, לקבל כל אינון שבעה יומין, בגין לקיימא לה ברכאן מן מבועא דנחלא דנגיד תדיר ולא פסיק, אשתכח דאתברכא (תדיר) בכל יומא ויומא, עד שבעה יומין דאתברכא ממבועא דנחלא, וכן זמנא אחרא שבעה זמנין כחדא, ואתקיימו ברכאן לבתר מאתר עלאה דמבועא נפיק, ולא פסק כדקאמרן. בכל יומא מכריזין עלה ואמרין, (ש"א ב ה) עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה, עד עקרה ילדה שבעה, דא כנסת ישראל, דאתברכא משבעה בכל יומא, וסליק לחושבן עלאה, ורבת בנים אמללה, אלין אומין עעכו"ם דסלקין ביומא קדמאה לחושבן רב, ולבתר מתמעטין ואזלין בכל יומא ויומא, ועל דא מזבח מכפר על חוביהון דישראל, מזבח מדכי להון, ואריק להון ברכאן מעילא לתתא. וענף עץ עבות, דא מלכא קדישא דאחיד לתרין סטרין, ובגין כך הדס תלת ענפי, דיתעבד ענף עץ עבות דאחיד לכל סטרא. וערבי נחל, אלין תרין קיימין, דמהכא נפיק לכפת תמרים, כפת תמרים אחיד לעילא ואחיד לתתא, והא אתמר, אתרוג נפקא מגו כובין דאילנא, והכי הוא, כפת תמרים הכי נמי אחיד בהו, ודאי כל מה דנפיק מעלמא, מהכא נפקא ומהכא אתיין (ס"א אתזן). רבי יוסי פתח, (תהלים מג ד) ואבואה אל מזבח אלהי"ם, מאן מזבח אלהי"ם, דא הוא מזבח דלעילא, מזבח אלהי"ם ודאי, והיינו באר דיצחק, ולזמנין מזבח יהו"ה, כמה דאת אמר (מ"א ח נד) קם מלפני מזבח יהו"ה, ועל דא ירתין עלמין מהכא דינא ורחמי, בגין דהיא ינקא בהאי סטרא ובהאי סטרא, והא אוקמוה מלה. נפש כי תמעול מעל וגו', רבי יצחק אמר, הא אוקמוה, נפש ודאי, כתיב (ש"א כה כט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את יהו"ה אלהי"ך, וכתיב ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. זכאין אינון צדיקייא דאית לון חולקא עלאה בקודשא בריך הוא, בחולקא קדישא, בקדושי מלכא, בגין דאינון מקדשי גרמייהו בקדושי דמאריהון, וכל מאן דאתקדש, קודשא בריך הוא מקדש ליה, דכתיב (ויקרא כ ז) והתקדשתם והייתם קדושים, בר נש מקדש גרמיה מלרע, מקדשין ליה מלעילא, וכד אתקדש בר נש בקדושה דמאריה, מלבישין (נ"א ירתין) ליה נשמתא קדישא, אחסנא דקודשא בריך הוא וכנסת ישראל, וכדין ירית כלא, ואלין אקרון בנין לקודשא בריך הוא, כמה דכתיב (דברים יד א) בנים אתם ליהו"ה אלהיכ"ם, והא אוקמוה. תא חזי, כתיב (בראשית א כד) תוצא הארץ נפש חיה, ואוקמוה נפש חיה סתם, ומההוא חולקא ירית דוד מלכא, ואתקשר בקשורא עלאה, ואחסין מלכותא כמה דאתמר, ובגין כך והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. והא אוקמוה, דנפש אתקשר:
רעיא מהימנא:
פקודא דא, המועל בהקדש צריך להביא קרן וחומש, הדא הוא דכתיב ואת חמישתו יוסף עליו, קרן ו', חומש דיליה ה' ודא (יהושע ו ה) קרן היובל, קרן דהוה במצחיה דההוא פר דהקריב אדם הראשון, האי איהו עקרא דכל קרבניא, הקרן קיימת לו לעולם הבא, ופירות דיליה בעלמא דין, ודא ה' ה', ע"כ: