אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ג / כה
רבי שמעון בר יוחאי

כה

א

ברוח, ורוח בנשמה, ונשמה בקודשא בריך הוא, זכאה חולקיה מאן דירית ירותא דא עלאה. ווי לאינון רשיעיא, דנפשאן דלהון לא זכאן בעלמא דין כל שכן בעלמא דאתי, עלייהו כתיב (ש"א כה כט) ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, דאזלן ושטאן בעלמא, ולא אשכחן אתר לנייחא לאתקשרא ביה, ואסתאבן (נ"א ואשתאבן) בגו סטרא דמסאבותא, וכרוזא קארי ואמר, נפש כי תמעול מעל ביהו"ה, מקדש יהו"ה טמא, דהא בקדושה לא עייל, ולא אתכליל, ואינון מזיקי עלמא, בגין דמתדבקן בהו ומסתאבן. רבי יצחק אמר, הא אוקמוה, נפש, כד מתעטרא כנסת ישראל במלכא קדישא, אתעטר ואקרי צרורא דחיי, בגין דבה אתקשר כלא. רבי אלעזר אמר, שכינתא כד נטלא באבהתא נטלא, הדא הוא דכתיב (שמות יד יט) ויסע מלאך האלהי"ם ההולך וגו'. רבי אבא אמר, כלא אתעביד חד עטרא, בגין דיתעטר כחדא, ושמא קדישא אתחזי בגווייהו (ס"א בגווני), בההיא שעתא אקרי (שיר ב ג) כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים. והוו חמאן ישראל זיו יקרא עלאה נטיל קמייהו, ודא הוא דתנינן, (דברים ד לז) ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים, אלין אבהתא, ובגין כך האי שמא מתבר טורין ומתבר טנרין, ואית ביה לטב ולביש, זכאה חולקהון דישראל. תא חזי, עז לקרבנא אמאי, והא אמר רבי שמעון, עז שמא דיליה גרים, לאוליף מן שמיה, דהא סטרא בישא זינא בישא הוא, אלא הכי אמר רבי שמעון, דא בעי לקרבא, דהא אי אעבר עליה רוחא דמסאבא, או אתעסק ביה, האי עז קרבניה, בההוא גוונא דאיהו חטי ביה. ואמר רבי שמעון, הא תנינן, אית מאן דזכה בנשמה, ואית מאן דזכה באתערותא דרוח, ואית מאן דלא זכי אלא בנפש, האי מאן דלא זכי אלא בנפש, ולא סליק יתיר, הא אתדבק בההוא סטרא מסאבא, וכד איהו נאים, אינון סטרין בישין אתיין ומתדבקן ביה, ומודעין ליה בחלמא מלין דעלמא, מנהון כדיבין ומנהון קשוט, ולזמנין דחייכן ביה, ואחזיאו ליה מלי שקר, וצערין ליה בחלמיה, ועל דא אומין עעכו"ם מנהון דחמאן בחלמייהו מלי קשוט, בגין ההוא סטרא דמתדבקן ביה, וכלהו מלין לזמן קריב. תא חזי, באלין זינין בישין, אית תלת דרגין אלין על אלין, דרגא עלאה דלהון, הני דתליאן באוירא, דרגא תתאה דילהון, אינון דחייכן בבני נשא, וצערן להו בחלמייהו, בגין דכלהו חציפין ככלבי, ואית דרגא עלאה עלייהו דאינון מעלאי ותתאי, ואלין מודעי ליה לבר נש מלין מנהון כדיבין ומנהון קשוט, ואינון מלי דקשוט כלהו לזמן קריב. וההוא דרגא מאינון דתליין באוירא, דאינון עלאין יתיר, ההוא דלא זכי יתיר אלא בנפש, וההוא נפש בעי לאתתקנא לקבלא רוחא, עד לא רווח ליה, נפק מה דנפקא מההוא נפש, ואתפשט בעלמא, ובעא לסלקא, ולא בעי, עד דאערע בהו באינון דאוירא, ואינון מודעין ליה מלין, מנהון קריבין, ומנהון רחיקין יתיר, ובההוא דרגא אזיל ואתקשר בחלמיה, עד דקני רוח. כיון דקנה רוחא, ההוא רוחא נפיק, מתבר טורין וטנרין, סליק ואתפשט ואעיל בין מלאכי דעלאי קדישי, ותמן ידע מה דידע, ואוליף מלין, ואתהדר לאתריה, כדין הוא קשורא דבר נש בקדושה, עד דזכי בנשמה וקני לה. כיון דקנה נשמה, היא סלקא לעילא לעילא, ונטורי פתחין לא מעכבי לה, ואזלא ומתפשטא ועיילא בין אינון צדיקייא דצרירן בצרורא דחיי, ותמן חמי ענוגא דמלכא, ומתהניא מן זיוא עלאה. וכד אתער איילתא וקדישא ברוח צפון, נחתא, וקם ההוא זכאה דקני לה, ואתגבר כאריה תקיפא באורייתא עד דאתי צפרא, ואזיל בההיא איילתא קדישא לאתחזאה קמי מלכא, לקבלא חד חוטא דחסד, ומאי

 

ב

איהו, דא חוטא דאברהם, דהוא קני ליה, דכתיב (בראשית יד כג) אם מחוט ועד שרוך נעל, הוא לא אתהני מאחרא כלום, ואמר אם מחוט, זכה להאי חוטא, ודא אקרי חוטא דאברהם. וכד אתי ההוא זכאה בהאי אילתא, כדין אתעטר עמה קמי מלכא, ודוד קאמר (תהלים כב א) למנצח על אילת השחר, דא כנסת ישראל, אילת השחר, שירתא דכנסת ישראל דקאמרי בגלותא אלי אלי למה עזבתני וגו'. אמר רבי שמעון, זכאין אינון מארי דנשמתא, מארי דאורייתא, בני פולחנא דמלכא קדישא, ווי לאינון חייביא דלא זכאן לאתדבקא במאריהון, ולא זכאן באורייתא, דכל מאן דלא זכי באורייתא, לא זכי לא ברוח ולא בנשמה, ואתדבקותא דילהון בההוא סטרא דזינין בישין, והאי לית ליה חולקא במלכא קדישא, לית ליה חולקא דקדושה, ווי ליה כד יפוק מהאי עלמא, דהא אשתמודע הוא לגבי אינון זינין בישין, מארי חציפותא תקיפי ככלבא, שלוחי דנורא דגיהנם, דלא מרחמי עלייהו. תא חזי, מה בין ישראל לעמין עעכו"ם, ישראל, אף על גב דלא זכי בר נש ישראל אלא בנפש, דרגא עלאה קאים עליה, ואי איהו בעי למקני רוח, ואי איהו בעי למקני נשמה, קני וזכי בה, אבל עמין עעכו"ם לא קניין לעלמא, בר אי אתגזר דקני נפש (תחת נפש) מאתר אחרא. וישראל דקיימי בדרגא תתאה בנפש, אי איהו לא בעי למזכי יתיר, עונשיה סגיא, ווי לההוא חייבא דאנשי פקודי דאורייתא, ולא אשתדל באורייתא, אנשי למאריה, עליה כתיב (שם קד) יתמו חטאים מן הארץ, ותא חזי, אית בני נשא דאתדבקן בהאי סטרא, בגין ההוא (נ"א בהאי) נפש דלא זכאן יתיר, וכד אעבר עלייהו ההוא רוחא מסאבא, אשרי עלייהו ואתדבקו ביה, כדין ההוא חטאה דחטי בר נש, הוא מסטרא דההוא רוח מסאבא, וקרבניה איהו חד עז, בגין דאיהו בעירא דאתי מההוא סטרא, לכפרא על חוביה. אמר ליה רבי אלעזר בריה, והא כתיב (דברים כא כג) לא תלין נבלתו על העץ וגו' ולא תטמא את אדמתך, בגין דארעא היא קדישא (ובאתרא דשארי), ורוח מסאבא לא ישתכח אתרא בארעא קדישא למשרי עלוי, אי הכי כיון דההוא בעירא שארי עליה רוח מסאבא ואתי מסטרהא, אמאי מקריבין ליה לסטר קודשא, אמר ליה יאות שאלת. אבל תא חזי ברי, כתיב (שם ד כד) כי יהו"ה אלהי"ך אש אוכלה הוא, אית אשא אכיל אשא, אשתא דקודשא בריך הוא אכיל אשא אחרא, ותא חזי, אית מלאכין דאמרין שירתא קמי קודשא בריך הוא, ואינון מתבטלי כד מסיימי ההוא שירתא, בניצוצא דאשא אכלא, לתתא זמין קודשא בריך הוא אשא דמדבחא, והא אשא אכלא ושצי לכל ההוא סטרא, ואתבטל ההוא סטרא בההוא שלהובא דאשא, ולא אשאיר מניה בעלמא, וההוא בר נש דמקרב קרבניה קאים עליה, ובההוא ריחא דקרבנא דסליק, אתעבר מניה סטרא דרוח מסאבא דשריא עלוי, ויתכפר, בגיני כך כלא אתבטיל וישתצי, ולית מאן דקאים לגבי ההוא אשא. רבי אחא הוה אזיל בארחא, ורבי חייא ורבי יוסי אערעו כחדא, אמר רבי אחא, ודאי אנן תלת זמינין לקבלא אנפי שכינתא, אתחברו כחדא ואזלו, אמר רבי אחא כל חד וחד לימא מלה דקטורא דאורייתא, ונזיל:

פתח רבי חייא ואמר, (ישעיה מה ח) הרעיפו שמים ממעל וגו', האי קרא רזא הוא דחכמתא, דאוליפנא מבוצינא קדישא, הרעיפו שמים ממעל, מאי הרעיפו, כמה דאת אמר (דברים לב ב) יערוף כמטר לקחי, ועל סטרא דמטרא דהוא מזונא דכלא קאמר, ועל דא כל עיני עלמא מצפן לקודשא בריך הוא למזוני, בגין דאיהו יהיב מזונא לכלא, וזן כל, כמה דאת אמר (תהלים קמה טו) עיני כל אליך ישברו וגו'. ואי תימא דבאתר דא דאקרי שמים תליא מלתא, הא תנינן, דלאו בזכותא תליא מילתא, וזכותא הא אוקמוה, צדקה ותרגום צדקה זכותא, וזכותא ושמים חד מלה הוא, והכא הרעיפו שמים (ואי תימא דביה תליא) כתיב ממעל, ממעל ודאי, מעתיקא קדישא קא

חזרה לראש הדף
Site location tree