אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ג / כח
רבי שמעון בר יוחאי

כח

א

רעיא מהימנא:

הכי נמי בריה יהיה לי לפה, דאיהי אורייתא דבעל פה, בגין דהיכי דהוינא בקדמיתא כבד פה וכבד לשון, הכי יוקים לי קודשא בריך הוא, כבד פה באורייתא דבעל פה, וכבד לשון באורייתא שבכתב, דלא יימרון אלין דלא אשתמודעון לי, אחרא איהו, ואליהו הוא יהיה לי לפה, ייתי לתקנא כל אלין ספיקות ולפרקא לון. בההוא זמנא, זאת תורת העולה, ברתא דהות מהדקא שפלה בגלותא, סליקת על כל דרגין דלעילא, הדא הוא דכתיב (משלי לא כט) רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה, וסליקו דילה תהא לאבא, דאיהו לימינא חסד, דביה הרוצה להחכים ידרים, מתמן חכמ"ה כ"ח מ"ה. אמר חד תנא, בודאי בגין דא אתמר בך, (ישעיה סג יב) מוליך לימין משה, בגין כלה דילך, דלא יהא לך שלימו אלא בה, דכד אנת תהא שלימא בה, אתמר בך (במדבר יב ח) פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות, במראה, כגוונא דכלה דאתפשטת מלבושהא, ומתייחדת עם בעלה בקירוב בשר, ברמ"ח אברים דילה, ולא כסיאת אבר חד מינה, והאי איהו במרא"ה, רמ"ח בחושבן. אמר בוצינא קדישא, בקדמיתא אתחזי לך האי חיזו, דאתמר בה במראה, דאיהו לך המראה הגדול בסנה, דאדכר ביה חמש זמנין הסנה, וכען אתגלייא לך חיזו דא ברמ"ח פקודין, דאינון בחמשה חומשי תורה, ולא בחידות, דאינון לבושין דילה, דבהון חזו כל נביאי, דלית ארח לאתגלאה כלה בקירוב בשר אלא לחתן דילה. בההוא זמנא יתקיים בהו, (בראשית ב כה) ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו, כגון אדם ואשתו, דכבר אתעבר ערבוביא בישא ערב רב קושיא בישא מעלמא, דאינון עריין דקודשא בריך הוא ושכינתיה, עריין דישראל, כל שכן עריין דילך רעיא מהימנא, ומהלכה דילך, דבגינייהו צריך לכסאה רזין דאורייתא, כמה דאוקמוה (משלי כה ב) כבוד אלהי"ם הסתר דבר, עד דמתעברין מעלמא, ולית מלכים אלא ישראל, כמה דאוקמוה כל ישראל בני מלכים הם, בההוא זמנא, וכבוד מלכים חקור דבר, אמר רעיא מהימנא, בריך אנת לעתיק יומין, דמתמן אנת, כענפא דאתפשט מאילנא, הכי נשמתך ענפא מניה. תנאים ואמוראין, הא ודאי עולה וחטאת ואשם, תלת פקודין, אינון תלת אבהן, שלמים מטרוניתא, (ס"א אתר דאיהו תשלומין דכלא, כגוונא) אבר דאיהי תשלומין דכל אבר. כגוונא דיומא קדמאה דחג, מי שלא חג ביום ראשון, אין תשלומין לראשון, ושאר יומין תשלומין זה בזה, ובהון וחסרון יוכל להמנות, אבל מי שלא חג יום טוב הראשון של חג, עליה אתמר (קהלת א טו) מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות. והאי איהו חטאת דמעכב לעולה, (מאי טעמא), חטא איהו דכר, חטאת נוקבא, ולזמנין דהא אתבסם חטאת ואתפרש מעולה, כההוא שעיר, דאתמר (במדבר כח טו) ושעיר עזים אחד לחטאת. אשם תלוי אחיד בתרוייהו, כמאן דאחיד לכאן ולכאן ואיהו תלוי באמצעיתא, כגון הכל תלוי עד שיבא אליהו, ויפריש לה מתמן, הכי אשם תלוי איהו אחיד בתרוייהו, עד דיהבין ליה מזונא דיליה שוחד דיליה, ויתפרש מתמן, ומתקרבין אברין דכלה דא לדא, דהכי איהו אשם וחטאת כסרכות דאחידן בריאה, ולא מניחין לה לפרחא, לסלקא לגבי עילא, לנשבא ברוחא דקודשא. שה איהו לעולה, דכתיב (בראשית כב ז) ואיה השה לעולה, ואתמר ביה (שמות יב ה) שה תמים זכר, הדא הוא דכתיב איש תמים. והא צריך למשאל, דהא שה איהו לימינא, שעיר איהו לשמאלא, דהיינו שעיר עזים אחד לחטאת, ואית שעיר ואית שעיר, שעיר אחד ליהו"ה, ושעיר אחד לעזאזל, והיינו דכתיב (ויקרא טז ח) ונתן אהרן על שני השעירים גורלות, גורל אחד ליהו"ה, וגורל אחד לעזאזל, ובההוא שעיר אתמר בעשו, (בראשית כז יא) איש שעיר. ודא כבד דנטיל כל אינון שמרים דדם, (דמתמן) שחין אבעבועות פורחות, ספחת וכל מיני צרעת, והיינו דכתיב (ויקרא טז כב) ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזירה, ואינון עונות תם, דאיהו לבא. וכדין אתפרש מלערבא בלבא, וכדין אתבסם, ואיהו כבד באלין חובין, ולא קל לסלקא לגבי יעקב איש תם. חדו מארי מתניתין דמתיבתאן, דקא נחתי עם תנאין ואמוראין. קם חד מנייהו, ואמר רעיא מהימנא, הב לי רשו למשאל, בתר דזכינא למשמע מלין יקירין אלין מפומך, דאורייתא דא דנפקת מפומך, (משלי ג טו) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה, ועם כל דא הלכה היא וללמוד אני צריך, הא שעיר דעזאזל שפיר, אשם תלוי באן אתר איהו. אמר ליה, בריך אנת ברי, שפיר קא שאלת, אלא מה עמודא דאמצעיתא אחיד ביה ימינא ושמאלא, דאינון חסד וגבורה, כגופא דאחיד בין תרין דרועין דבר נש, או כנשר דאחידן ביה תרין גדפין לפרחא בהון, וכיונה דאחידת בה תרין גדפין, דאמתילת לאורייתא, וגדפין

 

ב

רעיא מהימנא:

דילה, למצות עשה, ובהון היא העולה ופרחת לעילא. הכי פקודין דלא תעשה אינון תפישו דילה, כגון צפרים הנאחזים בפח, וכל תפשין דילה דמעכבין לה לפרחא, אתקריאו סרכות, כאלין סרכות דמעכבי לכנפי ריאה לנשבא. הכי אשם דישראל, אחיד בגדפוי דשכינתא, דאינון חיוון דכרסיא, דלא תהא עולה בהון בזכוון דישראל לגבי קודשא בריך הוא, ומעכבין לה, ומכבידין גדפהא, חי"ת חי"ת, חטאות דלהון. ואשם, אימא דערב רב, סרכא אחידת בכרסיא, דתמן מטרוניתא, ולא מנחת לה לסלקא מגלותא, וזכוון אחידן בה לסלקא, אשתארת באוירא, כגון סרכא תלויה באוירא, ודא עמודא דאמצעיתא (דאיהו אוירא), הכי אשם תלוי בצדיק, דאיהו אחיד בין שמיא וארעא. חטאת איהי יותרת הכבד, אכבידת עלה בחטאות דלכלוכין דחובין דישראל, כגוונא דכבד מכביד שמרים דאינון דמים על ערקין דלבא, הכי אלין חטאות מכבידין על גדפוי דשכינתא, דאינון פקודין דעשה, דדמיין לכנפי יונה. לא תעשה כד אינון מכבידין על עשה, דאינון כד חובין דישראל מרובין מזכוון, אתמר באורייתא דאיהו גופא, (דניאל ח יב) ותשלך אמת ארצה, ואיהי צווחת (איכה א יד) נתנני יהו"ה בידי לא אוכל קום, (עמוס ה ב) נפלה לא תוסיף קום. ובגין דא תקינו תנאים ואמוראים, צלותין באתר דקרבנין, לאעברא חטאות ואשמות מינה, ובגין דא תקינו צלותא דשחרית כקרבן השחר, וצלותא דמנחה כקרבן בין הערבים, וצלותא דערבית כאמורים ופדרים דהוו מתאכלים כל הלילה. ותלת אבהן דתקינו תלת צלותין, לקבל מרכבתא דאינון קטירין בה, כמה דאוקמוה, האבות הן הן המרכבה, דאינון פני אריה אל הימין לארבעתם וגו'. (ע"כ):

זהר:

אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, רבי חייא פתח, (בראשית כב ז) ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני וגו', ויאמר ויאמר תלת זמנין דיצחק ויאמר חד דאברהם אמאי הכי. אלא שלש למעשה בראשית, דאינון תלת דיצחק הוו, וחד דאברהם ברביעי, דכתיב הנני בני, דחיקא (ס"א ודייקא) הנני, וכתיב (שם א יד) יהי מארת ברקיע השמים, מארת חסר. ואי תימא ויאמר ויאמר יתיר אינון, אלא אינון סתימין הוו במחשבה, ואלין אתגליין מגו חשוכא. ויאמר יצחק אל אברהם, וכתיב (שם) ויאמר אלהי"ם יהי אור ויהי אור, ויאמר אבי, וכתיב ויאמר אלהי"ם יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, ויאמר הנה האש, ויאמר אלהי"ם יקוו המים, ויאמר הנני, ויאמר אלהי"ם יהי מארת:

רעיא מהימנא:

ועוד אש תמיד תוקד על המזבח, דא אורייתא, דאתמר בה (ירמיה כג כט) הלא כה דברי כאש נאם יהו"ה, לא תכבה, ודאי דעבירה אינה מכבה תורה, אבל עבירה מכבה מצוה, ומאן דעביד עבירה דמכבה מצוה דאיהי נר, הכי מכבה נר דיליה, דאתמר בה (משלי כ כז) נר יהו"ה נשמת אדם, מגופיה, והאי הוא כבוי, דאשתאר גופא בחשוכא. והכי מאן דסליק שכינתא מאתרהא, גרים כבוי (לכל העולם) וחשוכא לההוא אתר, וחשוכא איהי עבירה, (שם ל) ושפחה כי תירש גבירתה. וסליקו דמצוה מסטרא דעמי הארץ, להון מכבה מצוה, לקיים בהון (ש"א ב ט) ורשעים בחשך ידמו, אבל לגבי מארי תורה, לית ליה כבייה עולמית בהון, בגין דנהרין לה בכמה רזין דאורייתא, דאור ר"ז אתקרי. ומצות דאורייתא דמקיימין לה רבנן, תורה איהו לגבייהו, לילה ויומם לא תכבה עלייהו, בגין דמקיימין בה (יהושע א ח) והגית בו יומם ולילה. ועשן דסליק מפומייהו במילי דאורייתא, איהו עשן המערכה, דמסדרין לה ומעריכין לה לגבי בעלה, כגון (במדבר ח ב) בהעלותך את הנרות, דאתמר בהון (שמות כז כ) להעלות נר תמיד. ובעשן המערכה וענן הקטרת, דאורייתא עשן דילה, יתער מלבא לגבי חכמתא, דאיהו במוחא, כגוונא דעננא, דאתערותא דעננא מלבא, הדא הוא דכתיב (בראשית ב ו) ואד יעלה מן הארץ, ולבתר והשקה את כל פני האדמה, הכי יתער עשן מבינה, דאיהו בלבא, דאוקמוה לגביה הלב מבין, וסליק לגבי חכמה, דאיהי

חזרה לראש הדף
Site location tree