לז

א

זכאין יתיר, דיעבדון מלה בארח קשוט, ואף על גב דזכאין אינון, לא אתייהיב מלה אלא לאינון דאתייהיב, כד שקילן עלמין כחדא, עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה, וההוא זמנא לא אשתכחו עלמין שקילן כחדא, ועל דא חייבין דישראל לגבייהו דחייבין אחרנין לאו אינון שלוחי מלכא, דהא לא אתיין מסטרא דשמאלא. מתל לבני נשא דחבו למלכא, אתער סנטירא לגבייהו, לתפשא לון ולאענשא לון, לאינון דחבו למלכא, קם חכים חד מנייהו ואתערב בהדי בני סנטירא, זקף סנטירא עינוי וחמא ליה, אמר ליה מאן יהבך לגבן, ולאו אנת מאינון דחבו למלכא, הא אנת אתענש בקדמיתא, שקילו ליה וקטלוהו. כך, ישראל מסטרא דימינא קא אתיין, ולא אתדבקו בשמאלא, ולא אתערבו בהדה לעלמין, וכד אינון גרמין בחובייהו דאתכפייא ימינא ואתער שמאלא, וכל אינון דאתו מסטריה, אי חד מישראל קם לאתערבא בהדייהו, אשתמודען ביה, ואמרי ליה, לאו אנת מאינון דקא אתיין מסטרא דימינא דאתכפייא מחובייהו, ולאו אנת מאינון דחבו למלכא, מאן יהבך לגבן, אשתכח דאיהו אתענש בקדמיתא. ושלמה מלכא צווח לקבלייהו ואמר, (קהלת ח ט) עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, לרע לו ודאי, בגין דלאו שליחא דמלכא איהו, ולא אתי מההוא סטרא. אמר רבי אלעזר, ודאי הכי הוא, דהא תנינן, דאית ימינא ואית שמאלא, רחמי ודינא, ישראל ועמין, ישראל לימינא, ועמין לשמאלא, ישראל אף על גב דחייבי נינהו ואתכפיין, אינון בימינא, ולא אתדבקן בשמאלא, ולא אתערבון בהדה לעלמין. ובגין כך כתיב (תהלים ס ז) הושיעה ימינך וענני, דכד אסתלק ימינא, ישראל דאתדבקון בהדיה יסתלקון ויתעטרון בה, כדין אתכפייא שמאלא, וכל אינון דאתו מסטריה, הדא הוא דכתיב (שמות טו ו) ימינך יהו"ה תרעץ אויב:

פתח רבי אלעזר ואמר, ויהי ביום השמיני קרא וגו', ויהי ביום השמיני, מאי יום השמיני, אלא כתיב ומפתח אהל מועד וגו', כי שבעת ימים ימלא את ידכם, כי שבעת, בשבעת ימים מבעי ליה, או שבעת ימים ימלא את ידכם, מאי כי שבעת ימים ימלא. אלא זכאין אינון כהני דמתעטרי בעטרוי דמלכא קדישא, ומשיחין במשח רבות קדישא, בגין דאתער משחא (אחרא) עלאה, דמשקי לכל שבעה, ואתמשחן מההוא רבות קדישא, ואתדלקו מניה כל אינון שבעה בוצינין, והאי משח רבות הוא כללא דכל שבעה, וכלהו ביה אתכלילו. ותנינן, שיתא אינון, וכלהו אתכלילן בהאי, ודא הוא כללא דכלהו, ובגין כך שבעת ימים ימלא, דהא בהאי תליין. ועל דא אקרי כנסת ישראל בת שבע, מאי איהי בת שבע, דאיהי כלילא משיתא אחרנין. כיון דהאי שבעה אשלים להו לכהני, ואעטר לון ומשח לון בכלא, כד מטו לכנסת ישראל דאיהי תמינאה, אתפקד אהרן לקרבא עגל, בגין דאיהו בריה דפרה, לכפרא על ההוא חובא דעגל אחרא דעבד אהרן, וחב לגבי פרה דאיהי תמינאה, שלימו דממוני (ס"א דאמוני) ישראל. ואשתכח כהנא שלים בכלא, בתמניא מיני לבושין דיקר, שלים בכל כתרין, שלים לעילא שלים לתתא. ובכלא בעי לאחזאה עובדא, ועל דא אתעביד ביה באהרן עובדא לתתא, בגין דיתער הכי לעילא, וישתכח כלא בגוונא חד, וכדין אתברכאן עלמין כלהו, ומשתכחין ברכאן על ידא דכהנא, והכא אשתלים כהנא בכלא כדקא חזי. עגל למה, דכתיב עגל בן בקר לחטאת, בגין ההוא חטאת דעבד בקדמיתא. ואיל לעולה, מאי טעמא איל, בגין איל דיצחק דהוא עולה תמימה, והאי אתחזי לקרבא לאשלמא כלא, והאי אתר מסטרא דיצחק אשתאב, והאי איל בגין איל דיצחק מתקרבא עולה, (בגין דאיהי עולה) דהא עולה לעילא סלקא, ובגין לאעטרא לה בשלימותא, עגל ואיל, עגל בגינה כדקאמרן, איל לאשלמא

ב

לה בשלימו דיצחק כדקא חזי. וישראל דחבו עמיה דכהנא בהאי, מקריבין כגוונא דא, דכתיב ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני יהו"ה, שור על מה דחבו, ואיל לאשלמא להאי אתר בשלימו דיצחק. מאי שנא בכהנא דכתיב ביה עגל לחטאת, ולא כתיב בישראל שור לחטאת, אלא ישראל הא קבילו עונשא בקדמיתא, ובגין דקבילו עונשא בכמה אתר, על דא קודשא בריך הוא לא בעא לאדכרא לון חובייהו כדקדמיתא, ועל דא לא כתיב הכא לחטאת, אלא לשלמים, בגין לאחזאה שלמא, דהא קודשא בריך הוא בשלמא בהו בישראל על דא. אבל אהרן דהא לא קביל עונשא, מצלותא דמשה, דכתיב (דברים ט כ) ובאהרן התאנף יהו"ה וגו', וכתיב ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא, ועד כען חובא הוי תלי, כתיב ועגל בן בקר לחטאת, לחטאת ודאי, (ואיל לעולה) בגין דיכפר חוביה, ויתדכי וישתלים בכלא. ובההוא יומא אשתלימו עלאין ותתאין, ואשתכח שלמא בכלא, בחדוותא דלעילא ותתא, ואלמלא דאשתכח ערבוביא דבני אהרן בההוא יומא, מן יומא דאסתלקו ישראל מן ימא, לא אשתכח חדוותא דעלאי ותתאי כההוא יומא, בהאי יומא אתעבר ההוא חובא מן עלמא, ואשתכחו כהני וישראל מתדכאן מניה, (כל) ההוא יומא אתעברו כל אינון מקטרגין דלעילא, והוו אזלין ושאטן בסחרנייהו דישראל, ולא אשתכחו בההוא עידנא. עד דגרים שעתא וקמו נדב ואביהוא ועכבו (ס"א וערבבו) חדוותא דכלא, ואשתכח רוגזא בעלמא, הדא הוא דכתיב וירא כבוד יהו"ה אל כל העם, מיד ויקחו שני בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו וגו'. תנן בההוא יומא חדוותא דכנסת ישראל הוות, לאתקטרא בקיטורא דמהימנותא, בכלהו קשרין קדישין, דהא קטרת קשיר כלא כחדא, ובגין כך אקרי קטרת, ואינון אתו וקשירו כל אינון אחרנין כחדא, ושרו לה לבר, דלא קשרו לה בהדייהו, וקשירו מלה אחרא, ובגין כך אזהר לון לכהני לבתר, דכתיב (ויקרא טז ג) בזאת יבא אהרן אל הקדש. ובכמה גוונין ערבבו חדותא דכנסת ישראל, חד דלא אתנסיבו, ולא אתחזיין לקרבא, ולאתברכא עלמין על ידייהו, וחד דלא הוה שעתא כדקא יאות, וחד דדחקו שעתא, וחד דהא מקדמת דנא נפק נמוסא דילהון. ויקריבו לפני יהו"ה אש זרה וגו', ודאי מלה אחרא אתקשרו בקשורא דא, ושרו לכנסת ישראל לבר. אמר ליה רבי פנחס, לא תימא דאינון שארו לה לבר, אלא כנסת ישראל לא אתקשרא על ידייהו, דהא בכל אתר דלא אשתכח דכר ונוקבא, כנסת ישראל לא שריא בינייהו כלל, בגין כך אזהר לכהני, דכתיב בזאת יבא אהרן אל הקדש, דישתכח דכר ונוקבא, ועל דא לא ייעול כהנא לקודשא עד דיתנסיב, בגין דישתתף בקשורא דכנסת ישראל, דמאן דלא אנסיב, שארי לה לכנסת ישראל לבר, והיא לא אשתתפא בהדיה, ועל דא אשתכח ערבוביא בההוא יומא לגבייהו:

ויהי ביום השמיני, רבי יוסי פתח ואמר, (שיר ב ב) כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות, כשושנה בין החוחים, דא כנסת ישראל, והא אוקמוה דקודשא בריך הוא משבח לה לכנסת ישראל, וחביבותא דקודשא בריך הוא לקבלהא לאתדבקא בה. ועל דא מאן דאנסיב, בעי לשבחא ליה לקודשא בריך הוא, ולשבחא לה לכנסת ישראל, דהא תנינן, בכלא בעי לאחזאה עובדא, כמה דאיהו בר נש מתדבק בבת זוגיה, וחביבותא דיליה לקבלה, כך כד אתי למפלח קמי מלכא קדישא, הוא אתער זווגא אחרא, דהא קודשא בריך הוא חביבותא דיליה לאתדבקא בכנסת ישראל. ומאן דאתער מלה, קודשא בריך הוא מברך ליה, וכנסת ישראל מברכא ליה, והא אתמר. ועל דא שבחא דקודשא בריך הוא דמשבח לה לכנסת ישראל, כשושנה דאיהי בין החוחים, דאיהי מעליא וסלקא על כלא, כך כנסת ישראל בין שאר אוכלוסין, בגין דהיא סלקא