אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ג / לט
רבי שמעון בר יוחאי

לט

א

דמחשבה, ושבעה קולות נינהו, דנפקין בזווגא דמחשבה בשופר, ודא שופר דאשקי לון ורוי לון לאבהן בקדמיתא, ולבתר לבנין, והא אוקמוה מלה. תא חזי, ויקח אהרן את אלישבע, לבסמא לה, למחדי לה, לחברא לה במלכא בזווגא שלים, לאשתכחא ברכאן לעלמין כולהו על ידא דאהרן. בגין כך בעי כהנא לאשתכחא בנהירו דאנפין, בחידו, כלא כגוונא דלעילא, דהא על ידוי ברכאן וחדוון משתכחי, ועל דא אתרחקא מניה דינא ורוגזא ועציבו, בגין דלא יתפגים מההוא אתר דאתקטר ביה, ועל דא ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה, ולאו כהנא, עלייהו כתיב (דברים לג יא) ברך יהו"ה חילו, ופעל ידיו תרצה וגו':

יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך וגו', אמר רבי יהודה, מגו פרשתא דא שמעינן, דנדב ואביהוא רוי חמרא הוו, מדאזהר לן לכהני בהא. רבי חייא פתח, (תהלים קד טו) ויין ישמח לבב אנוש וגו', אי בעי כהנא למחדי ולאשתכחא בנהירו דאנפין יתיר מכלא, אמאי אסיר ליה חמרא, דהא חידו ביה אשתכח, נהירו דאנפין ביה אשתכח, אלא שירותא דחמרי חדוותא, סופיה עציבו. ועוד דיין מסטרא דליואי אתי, מאתר דחמרא שרי, דהא אורייתא וחמרא דאורייתא מסטרא דגבורה הוא, (ס"א סופיה עציבו, וכהנא שירותא וסיומא בעי חדוותא ונהירו דאנפין, יין אתי מסטרא דליואי), וסטרא דכהנא מיין צלילין נהירין. רבי יוסי אמר, כל חד אוזיף לחבריה, וכליל כלא דא בדא, ובגין כך חמרא שרי חדוותא, בגין דכליל מגו מייא, ולבתר אהדר לאתריה, ועציב ורגיז ודאין דינא, (וכהנא שירותא וסיומא בעי חדוותא ונהירו דאנפין). רבי אבא אמר, מאתר חד נפקו יין ושמן ומים (דבש וחלב), מים ושמן לימינא, נטלי כהני ויירתי לון, ושמן יתיר מכלא, דאיהו חדוותא שירותא וסיומא, דכתיב (שם קלג ב) כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן, ויין לשמאלא, ירתי ליואי לארמא קלא ולזמרא ולא לשתוק, דהא חמרא לא שתיק לעלמין, ושמן בחשאי הוא תדיר. מה בין האי להאי, אלא שמן דאיהו בחשאי בלחישו תדיר, אתי מסטרא דמחשבה דאיהו בלחישו תדיר, ולא אשתמע והוא בחשאי, ועל דא הוא מימינא, ויין דאיהו לארמא קלא ולא שתיק לעלמין, אתי מסטרא דאימא וירתין ליואי לסטר שמאלא, וקיימי לזמרא לארמא קלא, וקיימי בדינא, ובגין כך כתיב (דברים כא ה) ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. בגין כך כהנא כד ייעול למקדשא למפלח פולחנא, אסיר ליה למשתי חמרא, דהא עובדוי בחשאי אינון, ובחשאי (ס"א אתחזי) אתאן ואתכוון, (ס"א ובחשאי אתכוון במה דאתכוון), וזווג למאן דזווג, ונגיד ברכאן לעלמין כלהו, וכלא בחשאי. (ועוד) דעובדוי כלהו ברזא, וחמרא מגלי רזין הוא, דהא כל עובדוי לארמא קלא קאים:

רבי יהודה ורבי יצחק הוו אזלי בארחא, מבי מרוניא לצפורי, והוה רבייא חד שכיח לגבייהו, בחמרא בקינטא דדובשא, אמר רבי יהודה, נימא מלה דאורייתא ונזיל. פתח רבי יצחק ואמר, (שיר ז י) וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים וגו', וחכך כיין הטוב, דא יינא דאורייתא דאיהו טב, דהא יינא אחרא לאו איהו טב, ויינא דאורייתא טב לכלא, טב לעלמא דא וטב לעלמא דאתי, ודא הוא יינא דניחא ליה לקודשא בריך הוא יתיר מכלא, ובזכו דא מאן דמרוי מיינא דאורייתא, יתער לעלמא דאתי, ויזכי לאחייא כד יוקים קודשא בריך הוא לצדיקייא. אמר רבי יהודה, דובב שפתי ישנים, הא תנינן, דאפילו בההוא עלמא יזכי למלעי באורייתא, הדא הוא דכתיב, דובב שפתי ישנים. אמר ההוא רבייא, אי כתיב וחכך מיין הטוב, הוינא אמרי הכי, אבל כיין הטוב, ולא מיין, אשגחו ביה, אמר רבי יהודה, ברי אימא מילך, דשפיר קא אמרת. אמר, אנא שמענא, דמאן דאשתדל באורייתא ודביק בה, וההיא מלה דאורייתא אשתמע בפומיה, ולא לחיש לה

 

ב

בלחישו, אלא ארים קליה בה, דאורייתא הכי בעיא לארמא קלא, דכתיב (משלי א כא) בראש הומיות תקרא, לארמא רנה דאורייתא, ולא בלחישו, כיין הטוב, כחמר טב דלא שתיק, והוא עתיד לארמא קלא כד יפוק מהאי עלמא, הולך לדודי למישרים, דלא יסטי לימינא ולשמאלא, ולא ישתכח דימחי בידוי. דובב שפתי ישנים, אפילו בההוא עלמא שפוותיה מרחשן אורייתא. תו שמענא, וחכך כיין הטוב, האי קרא לכנסת ישראל אתמר, ובתושבחתא אתמר, אי הכי מאן הוא דמשבח לה בהאי, אי קודשא בריך הוא, מהו הולך לדודי, הולך אלי מבעי ליה. אלא ודאי קודשא בריך הוא קא משבח לה לכנסת ישראל, כמה דהיא קא משבחת ליה, דכתיב חכו ממתקים, כך קודשא בריך הוא משבח לה לכנסת ישראל, (דכתיב) וחכך כיין הטוב, יין הטוב, דהוא חמרא דמנטרא, הולך לדודי, דא יצחק, דאקרי ידיד מבטן. למישרים, כמה דאת אמר (תהלים צט ד) אתה כוננת מישרים, לאתכללא שמאלא בימינא, ודא הוא מישרים, דבגין חדוותא דההוא חמר טב, אתכליל שמאלא בימינא, וחדאן כלא, (דובב שפתי ישנים), דהא כלא מתערי בחדוואן וברכאן, ועלמין כלהו משתכחי בחידו, ומתערי לארקא ברכאן לתתא. אתו רבי יהודה ורבי יצחק ונשקו ליה רישיה, וחדו עמיה, אמרו ליה מה שמך, אמר לון ייסא, אמרו, רבי ייסא תהא, יתיר תהא שכיח בעלמא מרבי ייסא חברנא דאסתלק מביננא. אמרו ליה, ומאן אבוך, אמר לון, אפטר מעלמא, והוה אוליף לי כל יומא תלת מלין דאורייתא, ובליליא תלת מלין דחכמתא דאגדתא, והני מלי אוליפנא מאבא, והשתא דיורי בחד בר נש, וסליק לי מאורייתא, ואנא אזיל כל יומא לעבידתיה, ובכל יומא אהדרנא אינון מלין דאוליפנא מאבא. אמרו ליה, ההוא בר נש ידע באורייתא, אמר לון, לאו, סבא הוא, ולא ידע לברכא ליה לקודשא בריך הוא, ואית ליה בנין ולא שוי לון בבי רב, אמר רבי יהודה, אי לא הוה הכי, הוה אעילנא לגבי האי כפר למללא עלך, השתא אסיר לן למחמי אנפוי, שדי חמרא מנך, ואת זיל לגבן, אמרו ליה מאן הוא אבוך, אמר, רבי זעירא דכפר ראמין. שמע רבי יהודה, ובכה, אמר, אנא הוינא בביתיה, ואוליפנא מניה תלת מלין בכסא, ואוליפנא מניה במעשה בראשית תרי, אמר רבי יצחק, ומה מהאי רביא בריה אוליפנא, מניה לא כל שכן. אזלו ואחידו בידיה, חמו חד חקל ויתבו תמן, אמרו ליה, אימא חד מלה מאינון דאוליף לך אבוך במעשה בראשית:

פתח ואמר, (בראשית א כא) ויברא אלהי"ם את התנינים הגדולים וגו', ויברא אלהי"ם, כל אתר דדינא אלהי"ם אקרי, וההוא אתר עלאה, אתר דנפקו מניה, הכי קרי ליה הכא, ואף על גב דרחמי הוא, מניה נפקו דינין, וביה תליין. את התנינים הגדולים, אלין אבהן, דאינון מתשקיין בקדמיתא, ומשתרשין על כלא. ואת כל נפש החיה הרומשת, ואת כל נפש החיה, דא נפש, דההיא ארץ עלאה אפיקת מההיא חיה עלאה על כלא, דכתיב תוצא הארץ נפש חיה, ודא איהי נפש דאדם קדמאה, דמשיך בגויה. הרומשת, דא איהי חיה דרחשא בכל טורין (ס"א סטרין) לעילא ותתא. אשר שרצו המים, דההוא נהר עלאה נגיד ונפיק מעדן, ואשקי להאי אילנא, לאשתרשא בשרשוי על כלא, ולאשתכחא ביה מזונא לכלא. דבר אחר, החיה הרומשת, דא הוא דוד מלכא, דכתיב ביה (תהלים קיח יז) לא אמות כי אחיה וגו'. ואת כל עוף כנף למינהו, אלין כל אינון מלאכין קדישין, דמשתכחי לקדשא שמא דמאריהון בכל יומא ויומא, דכתיב בהו (ישעיה ו ב) שש כנפים שש כנפים לאחד, ומנהון טאסין בעלמא למעבד רעותא דמאריהון, כל חד וחד כדקא חזי. אמר רבי יהודה, ודאי כל כך להאי רביא לא אתחזי, אבל אנא חמי ביה דלאתר עלאה יסתלק. אמר רבי יצחק

חזרה לראש הדף
Site location tree