אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ג / מב
רבי שמעון בר יוחאי

מב

א

לבר נש בההוא עלמא כתיב, כל ההוא דינא, וכל מאי דסביל בההוא עלמא, ונקמין מיניה נקמתא דעלמא, לפיהו, בגין פיהו דלא נטיר ליה, וסאיב ליה לנפשיה, ולא אתדבק בסטרא דחיי, בסטרא דימינא. וגם הנפש לא תמלא, לא תשתלים דינהא לעלם ולעלמי עלמין. דבר אחר, לא תמלא, לא תשתלם לסלקא לאתרהא לעלמין, בגין דהא אסתאבת ואתדבקת בסטרא אחרא. רבי יצחק אמר, כל מאן דאסתאב בהו, כאלו פלח לעבודה זרה, דאיהו (דברים ז כה) תועבת יהו"ה, וכתיב (שם יד ג) לא תאכל כל תועבה. מאן דפלח לעבודה זרה, נפיק מסטרא דחיי, נפיק מרשותא קדישא, ועייל ברשותא אחרא, אוף מאן דאסתאב בהני מיכלי, נפיק מסטרא דחיי, ונפיק מרשו קדישא, ועייל ברשותא אחרא, ולא עוד אלא דאסתאב בהאי עלמא ובעלמא דאתי, ועל דא ונטמתם בהם כתיב, בלא א'. וכתיב, (ויקרא כ כה) ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמוש האדמה אשר הבדלתי לכם לטמא, מאי לטמא, לטמא לעמין, דהא אינון מסאבין ומסטרא דמסאבא קא אתיין, וכל חד אתדבק באתריה. רבי אלעזר הוה יתיב קמיה דרבי שמעון אבוי, אמר ליה, הא דתנינן זמין קודשא בריך הוא לדכאה להו לישראל, במה, אמר ליה, כמה דכתיב, (יחזקאל לו כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו', כיון דאתדכאן, מתקדשן, וישראל דאתדבקן ביה בקודשא בריך הוא, קדש אקרון, דכתיב (ירמיה ב ג) קדש ישראל ליהו"ה ראשית תבואתה, וכתיב (שמות כב ל) ואנשי קדש תהיון לי. זכאין אינון ישראל, דקודשא בריך הוא קאמר עלייהו והייתם קדושים כי קדוש אני יהו"ה, בגין דכתיב (דברים י כ) ובו תדבק, וכתיב (תהלים קמז כ) לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה:

רעיא מהימנא:

דגים וחגבים אינם טעונין שחיטה, אלא אסיפתם היא המתרת אותם, הכי מארי מתיבתא אין צריכין שחיטה, אלא דאתמר בהון, (בראשית מט לג) ויגוע ויאסף אל עמיו. מה נוני ימא חיותן בימא, אף תלמידי חכמים מארי מתניתין, חיותייהו באורייתא, ואי אתפרשן מנה, מיד מתים. (נ"א תנאין) תנינא דמתניתין, דבה אתרבי, כנוני ימא, ואי אינון דביבשתא יעלון למיא, ולא ידעין לשטטא, אינון מייתין, אבל אדם (דאינון מארי קבלה, אינון לעילא), דאיהו לעילא מכלהו, אתמר ביה, (שם א כו) וירדו בדגת הים ובעוף השמים. דאינון מארי מתניתין תניניא, התנין הגדול, (ישעיה כז א) נחש בריח, לקבל (שמות כו כח) והבריח התיכון בתוך הקרשים. בזמנא דתנינן מארי משנה אית בהון מחלוקת, ומקשין דא לדא חד בלע לחבריה, והאי איהו תלמיד זעיר שלא הגיע להוראה, ומורה, חייב מיתה, ואי אינון שוין דא לדא, ואית בהון מחלוקת וקושיא, אתמר בהון (ס"א לבסוף) (במדבר כא יד) את והב בסופה, ואוקמוה אהבה בסופה. (ע"כ הרעיא מהימנא):

ברוך ה' לעולם אמן ואמן:

 

א

פרשת תזריע:

וידבר יהו"ה אל משה לאמר, אשה כי תזריע וילדה זכר וגו', רבי אלעזר פתח, (שיר ג א) על משכבי בלילות בקשתי וגו', על משכבי, במשכבי מבעי ליה, מהו על משכבי. אלא כנסת ישראל אמרה קמי קודשא בריך הוא, ובעאת מניה על גלותא, בגין דהיא יתבה בין שאר עמין עם בנהא, ושכיבת לעפרא, ועל דהיא שכיבת בארעא אחרא מסאבא, אמרה על משכבי בעינא, דכאיבנא (נ"א דשכבינא) בגלותא, ועל דא בקשתי את שאהבה נפשי, לאפקא לי מניה, בקשתיו ולא מצאתיו, דלאו אורחיה לאזדווגא

 

ב

בי אלא בהיכליה. קראתיו ולא ענני, דהא ביני עמין אחרנין יתיבנא, וקליה לא שמעין אלא בנוי, דכתיב (דברים ד לג) השמע עם קול אלהי"ם וגו'. רבי יצחק אמר, על משכבי בלילות, אמרה כנסת ישראל, על משכבי אתרעמנא קמיה, דיהא מזדווג עמי, למחדי לי ולברכא לי בחידו שלים, דהכי תנינן, דמזווגא דמלכא בכנסת ישראל, כמה צדיקים ירתו ירותת אחסנתא קדישא, וכמה ברכאן משתכחי בעלמא. רבי אבא הוה אזיל לכפר קניא (ס"א בפרקמטיא), למערתא דלוד, והוו עמיה רבי יוסי ורבי חייא, אמר רבי יוסי, כתיב (משלי יב ד) אשת חיל עטרת בעלה וגו', אשת חיל דא כנסת ישראל, וכרקב בעצמותיו מבישה, אלין (נ"א דא מהימנותא דשאר) עמין, דקודשא בריך הוא לא יכיל למסבל לון בעלמא, כמה דאת אמר (ויקרא כ כג) ואקוץ בם, כהני קוצין וכובין דדחקין ליה לבר נש, ולא יכיל למסבל לון. אמר רבי אבא, הכי הוא ודאי, אשת חיל דא כנסת ישראל, דהיא גבירתה מכמה חיילין, וכמה משריין דמשתכחי בעלמא, עטרת בעלה, כמה דאת אמר (ישעיה סב ג) עטרת תפארת, וכלא חד, (ל"ג אשת חיל דא כנסת ישראל, דהא בזווגא דמלכא אפיקת כמה חיילין כמה משריין כמה צדיקים בעלמא, וכלהו אקרון בנים לקודשא בריך הוא ולכנסת ישראל, כמה דכתיב (דברים יד א) בנים אתם ליהו"ה אלהיכ"ם). עד דהוו אזלי, אמר רבי אבא, כל חד לימא מלה בכנסת ישראל, רבי אבא פתח ואמר, (משלי לא י) אשת חיל מי ימצא, דא כנסת ישראל, דאיהי אשת חיל כמה דאמרן, מי ימצא, כמה דאת אמר אשר ימצא אתכם באחרית הימים, (ל"ג מי ימצא לאגחא ביה קרבא), מי ימצא, מאן יזכה למהוי בה בשלימו, ולאשתכחא עמה תדיר, כמה דאת אמר (תהלים כד ג) מי יעלה בהר יהו"ה וגו'. ורחוק מפנינים מכרה, מכרה, מקחה מבעי ליה, אלא לכל אינון דלא אתדבקן בה בשלימו, ולא שלמין בהדה, היא מכרה לון ואסגרא לון בידא דעממין אחרנין, כמה דאת אמר (עי' ש"א יב ט) ויעזבו בני ישראל את יהו"ה וימכור אותם ביד סיסרא, וכדין כלהו רחיקין מאלין פנינים עלאין קדישין, דלא יהא לון חולקא בהו, הדא הוא דכתיב ורחוק מפנינים מכרה. רבי חייא פתח קרא אבתריה ואמר, בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר, בטח בה לב בעלה, דא קודשא בריך הוא, דבגיני כך מני לה על עלמא לאתדברא עלה, כל זיונין דיליה אפקיד בידהא, וכל אינון מגיחי קרבא, ועל דא ושלל לא יחסר. רבי יוסי פתח קרא אבתריה ואמר, גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה, גמלתהו טוב, היא זמינת טב לעלמא, זמינת טב להיכלא דמלכא, ולבני היכליה, ולא רע, בגין דכתיב (בראשית ב ט) ועץ הדעת טוב ורע. טוב אימתי, בזמנא דאינון ימי השמים נהרין עלה, ומזדווגן עמה כדקא יאות, דאינון ימי חייה, בגין דעץ החיים שדר לה חיים ונהיר לה, ובההוא זמנא גמלתהו טוב ולא רע, אמר רבי אבא שפיר הוא, וכלהו קראי בכנסת ישראל אתמרו:

אשה כי תזריע, תנינן אשה מזרעת תחלתה יולדת זכר, רבי אחא אמר, הא תנינן דקודשא בריך הוא גזר על ההיא טפה אי איהו דכר אי איהי נוקבא, ואת אמרת אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, אמר רבי יוסי, ודאי קודשא בריך הוא אבחין בין טפה דדכורא ובין טפה דנוקבא, ובגין דאבחין ליה, גזר עליה אי להוי דכר אי נוקבא. אמר רבי אחא, וילדה זכר, וכי כיון דמזרעת יולדת, דכתיב וילדה, (אלא) האי קרא הכי מבעי ליה, אשה כי תהר וילדה זכר, (ס"א תזריע ויהיה זכר), מהו כי תזריע וילדה, אמר רבי יוסי, אתתא מן יומא דאתעברת עד יומא דיולדת, לית לה בפומא אלא ילידו דילה אי להוי דכר, ועל דא אשה כי תזריע וילדה זכר:

אשה כי תזריע, רבי חזקיה פתח, (תהלים קד כד) מה רבו מעשיך יהו"ה, כמה סגיאין עובדוהי דמלכא קדישא בעלמא, משל לבר נש דנטיל בידוהי כמה

חזרה לראש הדף
Site location tree