מט

א

יתיר, אתגלייא ביה חסד עלאה, ואתבסם, ומבסם הוא לתתא. והאי איש בכללא דאדם הוא, וכד בעי קודשא בריך הוא לאגחא קרבא, בהאי איש אגח בהו קרבא, דכתיב (שמות טו ג) יהו"ה איש מלחמה, בהאי איש ממש. ולא אגח בהו קרבא עד אעבר ליה שערא דרישא, בגין דישתלשלון משלשוליהון, ויתברון כל אינון כתרין דמתאחדן בשערי, הדא הוא דכתיב, (ישעיה ז כ) ביום ההוא יגלח יהו"ה וגו', בעברי נהר במלך אשור, את הראש ושער הרגלים וגם את הזקן תספה. תאנא וכה תעשה להם לטהרם, מאי וכה, כגוונא דלעילא, הזה עליהם מי חטאת, שיורי טלא דבדולחא, הכא מי חטאת דאינון שיורי טלא, לזמנא דאתי כתיב (יחזקאל לו כה) וזרקתי עליכם מים טהורים. וכבסו בגדיהם, כגוונא דלעילא, דתקונוי דהאי איש אתסחן בחסד עלאה, ואתדכי מכלא. ותנינן, אמאי כתיב בתער ולא במספרים, אלא משום דיתעבר שערא בשרשוי, ויתעברון מניה דינין תתאין משלשוליהו. ולזמנא דיתכשרון עובדין לתתא, זמין קודשא בריך הוא שערא דא לאעברא ליה ולמגלשיה, בגין דלא יצמח וירבה, דכתיב כי ימרט ראשו. אמר רבי יצחק, רב מכל ליואי קרח הוא, דעבדיה קודשא בריך הוא לתתא כגוונא דלעילא, וקרייה קרח, אימתי, בשעתא דגליש בגיניה להאי איש, דכתיב קרח הוא. וכד חמא קרח רישיה בלא שערא, וחמא לאהרן מתקשט בקשוטי מלכין, אתזלזל בעיניה, וקנא לאהרן, אמר ליה קודשא בריך הוא, אנא עבדית לך כגוונא דלעילא, לא בעית לאעלאה בעלאין, חות לתתא והוי בתתאין, דכתיב (במדבר טז לג) וירדו חיים שאולה, מאי איהו שאול, גיהנם, דתמן צווחין חייבין, ולית מאן דמרחמי עלייהו, וזמינין אינון לאחייא ולאעלא, כד יתער קודשא בריך הוא לעמיה, ולאחייא להו, דכתיב (ש"א ב ו) יהו"ה ממית ומחיה מוריד שאול ויעל:

ואם מפאת פניו ימרט ראשו, תאנא, אית פנים ואית פנים, ומאן פנים הללו, אלין אינון דאקרון פנים של זעם, וכל אלין דתליין מאינון פנים, חציפין כלהו תקיפין כלהו, דלא מרחמי, וכד אתעבר שערא מסטרא דאינון פנים, מתעברן כלהו ואתברו. דתניא, כל אינון דתליין משערא דרישא, אינון עלאין על אחרנין, ולא חציפין כוותייהו, וכל אינון דתליין מסטרא דשערא דאינון פנים, כלהו חציפין ותקיפין, ובגין כך אנפוי מתלהטן כאשא, משום ניצוצא דבוצינא דקרדינותא, ובהאי כתיב (איכה ד טז) פני יהו"ה חלקם, (תהלים לד יז) פני יהו"ה בעושי רע. אמר רבי יצחק, מהו נגע לבן אדמדם, נגע ממש הוא, אי חוורא אתחזי וסומקא לא אתעבר, משמע דכתיב לבן אדמדם. אמר רבי יוסי, דחוורא לא אתחזי אלא בסומקא, כגוונא חוורא וסומקא. רבי יצחק אמר, אף על גב דחוורא אתחזי, אי סומקא לא אזיל, נגע הוא, דכתיב (ישעיה א יח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, וכד אתחוור כלא, רחמי אשתכחו, ודינין לא אשתכחו, (ס"א דהא אתעקרו). תאני רבי אבא, כתיב נגע הוא, וכתיב נגע היא, חד דכר וחד נוקבא, אלא כד נוקבא אסתאבת בגין חובי תתאי, כתיב היא, וכד דכר לא אתדכי בגין חובי תתאי, כתיב נגע הוא. ואשתמודען מלין אלין לגבי כהנא, דינין דאתו מהאי, ודינין דאתו מהאי. ואשתמודען קרבני דבעיין לקרבא, דכתיב (ויקרא א ג) זכר תמים, וכתיב (שם ה לב) נקבה תמימה יביאנה, דהא אשתמודעאן מלי, מאן אתו דינין, ומאן אינון חובי, דאתאחדן בהאי או בהאי. ועל דא כתיב, (תהלים נא יט) זבחי אלהי"ם רוח נשברה, לאפקא שאר קרבנין דלא כתיב רוח נשברה, דאינון שלמא לעלמא, וחדווה דעלאין ותתאין:

ואם יראנה הכהן, תאנא רבי יוסי, כתיב

ב

(שם סה ג) שומע תפלה עדיך וגו', שומע תפלה, דא קודשא בריך הוא. רבי חזקיה אמר, שומע תפלה, שומע תפלות מבעי ליה, מהו שומע תפלה, אלא תפלה דא כנסת ישראל, דאיהי תפלה, דכתיב (שם קט ד) ואני תפלה, (ס"א (שם סט יד) ואני תפלתי) ודוד בגין כנסת ישראל קאמר לה, ומה דאמר, ואני תפלה כלא חד, ועל דא שומע תפלה, ודא תפלה של יד, דכתיב (שמות יג טז) על ידכה בה"א. עדיך כל בשר יבאו, בשעתא דגופא שריא בצערא במרעין במכתשין, כמה דאת אמר, ובשר כי יהיה בעורו, את הנגע בעור הבשר, הבשר החי, ובגין כך לא כתיב כל רוח יבאו, אלא כל בשר יבאו. מהו עדיך, אלא כמה דאתמר, והובא אל הכהן, דא הוא קודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב, ואם יראנה הכהן. תא חזי, באתר חד אהרן הכהן, ובאתרא אחרא הכהן סתם, ודא קודשא בריך הוא. אמר רבי יצחק, והא כתיב נגע צרעת כי תהיה באדם והובא אל הכהן, אי הכי דא קודשא בריך הוא, אמר ליה, אין, בגין דביה תלייא כל דכיותא וכל קדושה. אמר ליה, אי הכי אמאי והובא, והועלה מבעי ליה, אמר ליה, כמה דאת אמר (שמות כז ז) והובא את בדיו בטבעות, דעייל דא בגו דא, אוף הכא והובא, דיכנסון ליה לכהנא לדכאה ליה, (כד אהדר ביה), ויעלון מלה קמיה. אמר רבי יצחק, הכי תנינן, נגע צרעת, נגע הוא דינא תקיפא שריא בעלמא, צרעת סגירו, כמה דאתמר, סגירו דנהורא עלאה, סגירו דטיבו עלאה, דלא נחית לעלמא. כי תהיה באדם, באדם סתם, והובא אל הכהן, דא כהן דלתתא, דהוא אתתקן למפתח ההוא סגירו, ולאדלקא בוציניא, דישתכחו על ידוי ברכאן לעילא ולתתא, ויתעבר ויסתלק ההוא נגע, וישרי נהירו דרחמי על כלא, ובגין כך והובא אל הכהן. אמר רבי אבא, חמינא לאינהו בני עלמא, דלא משגחן, ולא ידעין ביקרא דמאריהון, כתיב בהו בישראל, (ויקרא כ כד) אשר הבדלתי אתכם מן העמים להיות לי, וכתיב (שם ז) והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני יהו"ה, אי אינון מתרחקן, אן הוא קדושה דילהון, הא רעותא דילהון אתרחקת מניה. וקרא אכריז ואמר, (תהלים לב ט) אל תהיו כסוס כפרד אין הבין, במה אתפרשן בני נשא מסוס ופרד, בקדושה דגרמייהו, לאשתכחא שלימין ורשומין מכלא. ועל דא, זווגא דבני נשא הוא בזמנין ידיען, לכוונא רעותא, לאתדבקא ביה בקודשא בריך הוא. והא אתערו, בפלגות ליליא קודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן, לאשתעשעא עם צדיקייא, וכנסת ישראל משבחת ליה לקודשא בריך הוא, והוא שעתא דרעותא לאתדבקא בהו, וחברייא דמשתדלי באורייתא, משתתפי בה בכנסת ישראל לשבחא למלכא קדישא, ואתעסקן באורייתא, שאר בני נשא כדין עידן רעותא לאתקדשא בקדושה דקודשא בריך הוא, ולכוונא רעותא לאתדבקא ביה. ואינון חברייא דמשתדלי באורייתא, זווגא דילהון בשעתא דזווגא אחרא אשתכח, והאי משבת לשבת, לכוונא רעותא לאתדבקא ביה בקודשא בריך הוא ובכנסת ישראל, דהוא עידן רעותא דמתברכן כלא עלאי ותתאי. אי בני נשא אתרחקו מניה, ועבדן כבעירי, אן הוא קדושה דלהון, לאשתכחא קדישין, אן אינון נפשאן קדישין דמשכן מעילא, ושלמה מלכא צווח ואמר, (משלי יט ב) גם בלא דעת נפש לא טוב, גם בלא דעת, מאן הוא דעת, דא קודשא בריך הוא, נפש לא טוב, דא הוא נפש דאינון משכין בעובדייהו, לא טוב, דהא מסטרא אחרא אתמשכאן עלייהו נפשתא, דלאו איהו טוב, בגין דלא מכווני לבייהו לקודשא בריך הוא. מאן דאתלהיט ביצר הרע, בלא רעותא וכוונה דלבא לקודשא בריך הוא, מסטרא דיצר הרע אתמשך עליה נפשא, דלאו איהו טוב, הדא הוא דכתיב, גם בלא דעת נפש לא טוב. ואץ ברגלים חוטא, מאן דאיהו אץ ודחי שעתא בלא רעותא קדישא, חוטא, חוטא ודאי בכלא. ועל דא שריין מכתשין בישין בבני נשא, ואסהידו באנפייהו בחציפותא דילהון, לאחזאה דהא קודשא בריך הוא מאיס בהו, ולאו דעתיה בהון, עד דאינון זכאן,