נ
א
ומכשראן עובדייהו כמלקדמין, ומתברכן (ס"א ומתדכאן). ועל דא אשתמודען מכתשין לגבי כהנא, אינון דאתיין מסטרא דמסאבא, ואינון דאתיין מסטרא אחרא. כגוונא דא כתיב, כי תבאו אל ארץ כנען וגו', ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם, וכי אגר טב הוא דישתכח באינון דזכאן למיעל בארעא, אלא הא אוקמוה, לאשכחא מטמונין דאטמרן בביתייהו, ולאהנאה לון לישראל. אבל תא חזי, זכאין אינון ישראל דאינון מתדבקן ביה בקודשא בריך הוא, וקודשא בריך הוא רחים להו, דכתיב (מלאכי א ב) אהבתי אתכם אמר יהו"ה, ומגו רחימותא דיליה אעיל להו לארעא קדישא, לאשראה שכינתיה בינייהו, ולמהוי דיוריה עמהון, וישראל דישתכחון קדישין על כל בני עלמא. תא חזי, כתיב (שמות לה כו) וכל הנשים אשר נשא לבן וגו', בשעתא דהוו עבדין עבידתא, הוו אמרי דא למקדשא, דא למשכנא, דא לפרוכתא, וכן כל אינון אומנין, בגין דתשרי קדושה על ידייהו, ואתקדש ההוא עבידתא, וכד סליק לאתריה, בקדושה סליק. כגוונא דא, מאן דעביד עבידתא לעבודה זרה או לסטרא אחרא דלא קדישא, כיון דאדכר ליה על ההוא עבידתא, הא רוח מסאבא שריא עלוי, וכד סליק עבידתא, במסאבא סליק. כנעניים פלחי לעבודה זרה אינהו, ומתדבקן כלהו כחדא ברוח מסאבא בעבודה זרה, והוו בניין בנין לפרצופייהו (ס"א לטנופייהו) ולגעולייהו לסטר מסאבא לעבודה זרה, וכד שראן למבני, הוו אמרי מלה, וכיון דאתדכר בפומייהו, סליק עליה רוח מסאבא, כד אסתליק עבידתא, ברוח מסאבא אסתליק. כיון דעאלו ישראל לארעא, בעא קודשא בריך הוא לדכאה לון, ולקדשא לון ארעא, ולאפנאה אתר לשכינתא, דלא תשרי שכינתא גו מסאבא, ועל דא בההוא נגע צרעת הוו סתרין בניינין דאעין ואבנין דאתעבידו במסאבו. תא חזי, אי עובדא דא הוה לאשכחא מטמונין בלחודוי, יהדרון אבנין לבתר כמה דאינון לאתרייהו, ועפרא לאתריה, אבל קרא כתיב, וחלצו את האבנים, וכתיב ועפר אחר יקח, בגין דיתעבר רוחא מסאבא ויתפני, ויתקדש השתא כמלקדמין, וישתכחו ישראל בקדושה, ובדיורא קדישא, למשרי בינייהו שכינתא. ועל דא, מאן דבני בנין, כד שארי למבני, בעי לאדכרא בפומיה דהא לפולחנא דקודשא בריך הוא, הוא בני, בגין דכתיב (ירמיה כב יג) הוי בונה ביתו בלא צדק וגו', וכדין סייעתא דשמיא שארי עלוי, וקודשא בריך הוא זמין עליה קדושתא, וקארי עליה שלום, הדא הוא דכתיב (איוב ה כד) וידעת כי שלום אהלך וגו'. מהו (שם) ופקדת נוך, הא אוקמוה, אבל ופקדת, לאפקדא מלה בפומא, כד איהו בני, וכדין ולא תחטא כתיב, ואי לאו, הא זמין לביתיה סטרא אחרא. כל שכן מאן דבני, ורעותיה בגוונא אחרא, בגין דמייחד ביתא לסטרא אחרא לאסתאבא ביה, הא ודאי שריא ביה רוח מסאבא, ולא נפיק ההוא בר נש מעלמא, עד דאתענש בההוא ביתא, ומאן דדייר ביה יכול לאתזקא, דהא ההוא דירה רוח מסאבא שריא ביה, ואזיק מאן דאשתכח ביה. ואי תימא, במה ידיע, כגון דאתזק בההוא ביתא ההוא דבני ליה, או אנשי ביתיה, או בנזקי דגופא או בנזקי ממונא, הוא ותרין אחרנין אבתריה, הא ודאי יערוק בר נש לטורא ולא ידור ביה, ידור בטילא דעפרא ולא ידור ביה. ובגין כך, קודשא בריך הוא חס עלייהו דישראל, דאינון לא ידעין מלה בכל אינון בתי, והוא אמר, אתון לא ידעין, אנא ידענא, וארשימנא לון בנגע, נגע דייר בביתא, הא נגע אחרא תקיפא דיפיק ליה ויעבר ליה מן עלמא, וכדין ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו. כיון דאזיל ליה, מאי טעמא ונתץ את הבית, אלא בכל זמנא דההוא בניין ליהוי קיים,
ב
דיליה הוא, ויכיל לאהדרא. האי בארעא קדישא, כל שכן בארעא אחרא, דזמינא רוח מסאבא יתיר, ויכיל בר נש לאתזקא. אמר רבי אלעזר, וכל שכן דקארי בקלפוי דחברוי אחרנין לאשתכחא תמן, ואפילו טורפי דקספתא לא מעברן לה מההוא ביתא, ובגין כך, האי קרא אכריז ואמר, הוי בונה ביתו בלא צדק, הוי ודאי קאמרי כל יומא בההוא ביתא. רבי יוסי עאל חד יומא בחד ביתא, מטא בספתא (ס"א אטרח בטיפסא) עאל לגו, שמע חד קלא דאמר, אתכנשו עולו, הא חד פלוגתא דילן, סיפתו וננזיק ליה עד לא ינפוק, אמרו לא ניכול, אלא אי דיוריה הכא, נפק רבי יוסי ודחיל, אמר, ודאי מאן דאעבר על מלוי דחברייא אתחייב בנפשיה. אמר ליה רבי חייא, והא גוים ושאר בני נשא דיירי בגוויה ואשתלימו, אמר ליה, אינון מסטרייהו קא אתיין, אבל מאן דדחיל חטאה יכיל לאתזקא, ואפילו אינון אי יעכבו דיוריהון ביה, לא יפקון בשלם. אמר ליה, והא כתיב (איוב כא ט) בתיהם שלום מפחד, אמר ליה, כגון דהוה מאחרא ואתבני מצדק, וקרא הכי הוא, בתיהם שלום מפחד, כשבתיהם שלום מפחד, שבט אלו"ה לא שריא עליהם. ובא אשר לו הבית והגיד וגו', והגיד, ויאמר מבעי ליה, או וידבר, מהו והגיד, אלא בכל אתר מלה דחכמתא הוא, והא אוקמוה, כנגע נראה לי בבית. כנגע, נגע מבעי ליה, נראה לי, יש לי מבעי ליה, דהא כתיב ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם, דיתחזי לכלא, אמאי כנגע נראה לי. אלא בשעתא דהאי עייל, אחרא אתגלייא, ומקטרגא דא בדא, ועל דא נראה לי, ההוא דאתכסי אתגליא, ודאתגליא אתכסי, ולבתר מתחזי ליה בדיוקנא דההוא נגע דביתא, ואתכסייא אחרא, ועל דא והגיד לכהן, דמלה דחכמתא היא. וכדין אתי כהנא, וירמון ביתא, וינתצון ליה אבנין ואען וכלא, כיון דאנתצן ואתדכן כלא, מתברכאן, כדין כתיב (דברים ח יב) ובתים טובים תבנה וישבת, אלין אקרון טובים, דהא קדמאי לאו אינון טובים, ולאו בכללא דקדושה ודכיו נינהו. אמר רבי יהודה, אי הכי, במאי מוקמינן קרא דכתיב (שם ו יא) ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת, אי רוח מסאבא שריא בגוייהו, היך מלאים כל טוב. אמר רבי אלעזר, מלאים כל טוב, בממונא בכספא ובדהבא ובכלא, כמה דאת אמר, (בראשית מה כ) כי טוב כל ארץ מצרים, ואמר רבי יהודה, והא כל בתי דמצראין מליין חרשין וטעוון הוו, אלא בגין עותרא דארעא אתמר, אוף הכא, בגין עותרא וממונא הוא. תרין עותרין נטלו ישראל, חד כד נפקו מגלותא דמצרים, וחד כד עאלו לארעא. רבי שמעון אמר, כל דא ודאי הוה לאתקדשא ארעא, ולאעברא רוח מסאבא מארעא, ומגו ישראל, וכד ביתא הוה נתיץ, הוה אשתכח בה ממונא למבני ליה, ולמלייא ביתיה, בגין דלא יצטער על ביתא, וישרון בדיורא דקדושה:
ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם בהרות וגו', רבי יוסי אמר, כסילתא דמוקפי בבהרת עזה, חיזו תנינא, ובחיזו אתדן באינון גוונין. אמר רבי יצחק, שלש מאה טעמי אית מאן דגריס בבהרת עזה, וכלהו אוליפנא מאבא, בר חיזור (חיור) חד סאיב, סהדא חד, תרין, תרי סהדי ודכי, מכאן ולהלאה, אפילו מאה כתרי, ותרי כמאה, ודא אוליפנא לבתר, דכתיב (דברים יט טו) לא יקום עד אחד באיש וגו', על פי שנים עדים וגו'. רבי חזקיה הוה יתיב קמיה דרבי שמעון, אמר, כתיב נגע לבן אדמדם, כדין הוא נגע, דהא חוורא לא קאים בעיניה. פתח רבי שמעון ואמר, כתיב (ישעיה א יח) אם יהיו חטאיכם כשנים וגו', זכאין אינון ישראל, דקודשא בריך הוא בעי לדכאה לון בכלא, בגין דלא ישתכחון בדינא קמיה, ומאריהון דדינא לא ישלטון בהון, דהא כלא אזיל בתר זיניה, סומקא לסומקא, וחוורא לחוורא, ימינא לימינא, ושמאלא לשמאלא. בעשו כתיב (בראשית כה כה) ויצא הראשון אדמוני, ועל דא שריא ביה זיניה,