אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ג / נא
רבי שמעון בר יוחאי

נא

א

ואי תימא, אדמוני כתיב בעשו, וכתיב ביה בדוד (ש"א טז יב) ויביאהו והוא אדמוני, אלא דא מזוהמא דדהבא אתעביד, ודא בזוהרא דדהבא אתדבק, בעשו כתיב ביה אדמוני כלו כאדרת שער, בזוהמא דהתוכא נפק, בדוד כתיב ביה, עם יפה עינים וטוב ראי. תא חזי, מאי טעמא, גוונא חוורא אשתמודע, וגוונא סומקא אשתמודע, סומקא בקדמיתא והא אתחזי ביה חוורא, הא דכיותא אתיליד ביה ושארי לאתדכאה, חוורא בקדמיתא ואתחזי ביה סומקא, הא שארי לאסתאבא, וכתיב וטמאו הכהן, דהא אתיליד ביה סומקא לאסתאבא. וכהנא הוה ידע בכל אינון גוונין, ולזמנין דאתחזי ביה גוונא דדכיותא, ויסגר ליה למחמי אי אתיליד ביה גוונא אחרא, ואי לא, מדכי ליה, הדא הוא דכתיב, וטהרו הכהן:

רבי יצחק ורבי יהודה הוו אזלי בארחא, אמר רבי יהודה, כתיב (מ"ב ה כז) וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם וגו', אי הוא חטא בנוי אמאי ילקון, אמר ליה, אלישע יתיר משאר נביאי חמא, חמא דלא נפיק מגחזי ברא דמעליא, ועל דא לייט לכלהו. ולא עוד, אלא אמר ליה, אנא פלחנא בשמושא עלאה לגבי אליהו, וזכינא בתרין חולקין, דהא פלחנא ליה בקשוט, ואנת רשע פגימת לי, אומית לשקרא וחמידת, הא עברת על אורייתא כלא, ומאן דאעבר על דא מית הוא לעלמא דאתי, אבל בגין דפלחת לי, שמושא דילך לא להוי למגנא, תהוי מיתה דילך בעלמא דין, ובעלמא דאתי לא, ובגין כך וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך:

(גוונא דחוורא אשתמודע וגוונא דסומקא אשתמודע), אמר רבי יוסי, בגד הצמר או הפשתים אמאי, אמר רבי יצחק, בכלא שריא ובכלא שלטא, ואית כגוונא דא, דכתיב (משלי לא יג) דרשה צמר ופשתים, ובגיני כך שולטניה דההוא נגע דנפיק מאתר עלאה דא, שלטא בכלא, בתרי גווני בצמר ובפשתים, ובגין כך זאת תורת נגע הצרעת בגד הצמר או הפשתים. רבי יצחק הוה אזיל לקטפורא דאבוי, חמא חד בר נש דסאטי, בקוטרא דמטולא אכתפוי, אמר ליה שורטא דקישטא בכתפך אמאי, לא אמר ליה מידי, אזל אבתריה, חמא דעייל במערתא חדא, עאל אבתריה, חמא קטורא דתננא דהוה סליק מתחות ארעא, ועאל ההוא בר נש בנוקבא חד, ואתכסיא מניה, דחיל רבי יצחק, ונפק לפום מערתא. עד דהוה יתיב, אעברו רבי יהודה ורבי חזקיה, חמא לון וקריב גביהון, סח לון עובדא, אמר רבי יהודה, בריך רחמנא דשזבך, האי מערתא דסגיר דסרוניא היא, וכל יתבי ההיא קרתא חרשין אינון, ואתיין למדברא לחוייא אוכמין, דאינון בני עשר שנין או יתיר, למעבד חרשין, ולא מנטרא מנייהו, ואתעבידו סגירין, וכל זייני חרשין דלהון בהאי מערתא אינון. אזלו, עד דהוו אזלי, אערעו בחד בר נש דהוה אתי, ובריה דהוה מרע קטיר על חמרא, אמרו ליה מאן את, אמר להו יודאי, ודא הוא ברי דאיהו קטיר על חמרא, אמרו ליה אמאי הוא קטיר, אמר לון דיורי הוא בחד כפר דאיהו מבני רומאי, והאי ברי הוה אוליף אורייתא בכל יומא, והוה אהדר לביתא ולעי לון לאינון מלין, ותלת שנין הוה דיורי בההוא ביתא, ולא חמינא מידי, והשתא יומא חד עאל ברי לביתא לאהדרא מלין, אעבר חד רוחא קמיה ונזיק ליה, אעקם פומיה ועינוי, וידוי אתעקמו, ולא יכיל למללא, ואתינא לגבי מערתא דסגירו דסרוניא, דילמא ילפון לי מלה דאסוותא. אמר ליה רבי יהודה, ובההוא

 

ב

ביתא ידעת מן קדמת דנא דאתנזק ביה בר נש אחרא, אמר ליה, ידענא דהא מכמה יומין אתנזק ביה חד בר נש, והוו אמרי דמרעא הוה, ומנייהו אמרי דרוחא דביתא, ולבתר עאלו ביה כמה בני נשא ולא אתנזיקו, אמרו, היינו דאמרי חברייא, ווי לאינון דעברין על מלייהו. פתח רבי יהודה ואמר, (ירמיה כב יג) הוי בונה ביתו בלא צדק, דהא בכל אתר דאשתכח ביה צדק, כל רוחין וכל מזיקי עלמא ערקין מניה, ולא משתכחי קמיה, ועם כל דא מאן דאקדים ונטיל אתר, אחיד ביה. אמר ליה רבי חזקיה, אי הכי שקיל שמא קדישא כרוח מסאבא, אמר ליה, לאו הכי, אלא שמא קדישא לא שריא באתר מסאבא, ובגין כך, אי שמא קדישא נטיל אתר מקדמת דנא, כל רוחין וכל מזיקין דעלמא לא יכלין לאתחזאה ביה, כל שכן לקרבא בהדיה, אי רוח מסאבא קדים נטיל אתר, שמא קדישא לא שריא ביה, דהא לאו אתריה. וכד הוה נחית נגע צרעת, הוה מדכי אתרא, ואפיק לרוח מסאבא מאתריה, ולבתר מנתצי ביתא, אבנין ואעין וכלא, ובני לה כמלקדמין בסטר קדישא בצדק, דדכיר ליה לשמא קדישא, ולשרי עליה קדושה, ועם כל דא בעפרא אחרא, וירחיק ביתא מאתריה מיסודא קדמאה תרי טפחים. השתא דלא אתחזי ולא נחית מאן דמקטרג ביה בההוא רוח מסאבא לאפקא ליה מאתריה, מאי תקנתיה, אי יכיל לנפקא מהאי ביתא שפיר, ואי לאו, יבנה ליה כמלקדמין, באבנין אחרנין ואעין וכלא, ויפיק וירחיק ליה מאתר קדמאה, ויבני ליה על שמא קדישא, ועם כל דא, לא נפיק ההוא רוחא מן אתר קדמאה, בגין דקדושה לא שריא על אתר מסאבא. אמר רבי יצחק, למה ליה לאטרחא כולי האי, בזמנא דא כתיב (קהלת א טו) מעוות לא יוכל לתקון וגו', מיומא דאתחרב בי מקדשא, לא אשתכח אסוותא בעלמא, בגיני כך בעי בר נש לאזהרא, כי היכי דלהוי נטיר. אמרי, נזיל בהדי האי בר נש ונחמי, אמר רבי יצחק אסיר לן, אי הוה אזיל לגבי גברא רבא דחיל חטאה, כגון נעמן לגבי אלישע, נזיל אבתריה, השתא דאיהו אזיל לגבי רחיקי עלמא, רחיקי אורייתא, געלי מכלא, אסיר לן לאתחזאה קמייהו, בריך רחמנא די שזיב לן מנייהו, והאי בר נש אסיר ליה. אמר רבי יהודה, והא תנינן בכל מתרפאין, חוץ מעצי אשרה וכו', אמר ליה, ודא עבודה זרה איהו, ולא עוד, אלא דהא כתיב (דברים יח י) לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו'. אזלו לאורחייהו, אזל ההוא בר נש לההיא מערתא, הוא ובריה, שרי ליה במערתא, עד דנפק לקטרא לחמריה, נפק קיטורא דאשא, ומחא ליה ברישא וקטליה, אדהכי עאל אבוי ואשכחיה מית, נטל ליה ולחמריה ואזל ליה, ואשכח להו לבתר יומא חד, לרבי יצחק ולרבי יהודה ורבי חזקיה דהוו אזלי, בכה קמייהו וסח לון עובדא, אמר רבי יצחק, ולא זמנין סגיאין אמינא לך דאסיר למיהך תמן, בריך רחמנא (דניאל ד לד) די כל מעבדוהי קשוט וארחתיה דין. זכאין אינון צדיקייא דאזלין בארח קשוט, בעלמא דין ובעלמא דאתי, ועלייהו כתיב (משלי ד יח) וארח צדיקים כאור נגה וגו'. אמר רבי אלעזר, בכל עובדוי דבר נש, ליבעי ליה דליהוון כלהו לשמא קדישא, מאי לשמא קדישא, לאדכרא בפומיה שמא קדישא על כל מה דאיהו עביד, דכלא הוא לפולחניה, ולא ישרי עלוי סטרא אחרא, בגין דאיהו זמין תדירא לגבי בני נשא, ויכיל לאשראה על ההוא עבידתא. ועל דא, השתי או הערב הוה אסתאב, ושרייא

חזרה לראש הדף
Site location tree