נה | חלק ג | ספר הזוהר בארמית | רבי שמעון בר יוחאי | כתבי מקובלים נוספים | ספריית כתבי מקובלים -
אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ג / נה
רבי שמעון בר יוחאי

נה

א

זהר:

אכלוסין וכל אינון משריין דלעילא לההוא הון יקר, דהא לית רעותא לכולהו, אלא בשעתא דכנסת ישראל מתקשרא ביה בקודשא בריך הוא, ומתעטרא בהדיה, כדין כל אינון אכלוסין וכל אינון משריין וכלהו עלמין, כלהו בחדו, בנהירו, בברכאן, (ועל דא אמר) כתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. מאן דאנח תפילין, כד מנח תפלה של יד, בעי לאושטא דרועא שמאלא, לקבלה ללכנסת ישראל, ולקשרא קשרא עם ימינא, בגין לחבקא לה, לקיימא דכתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, לאתחזאה בר נש כגוונא דלעילא, ולאתעטרא בכלא, וכדין בר נש שלים בכלא בקדושה עלאה, וקודשא בריך הוא קארי עליה, (ישעיה מט ג) ישראל אשר בך אתפאר. רבי חזקיה פתח ואמר, (תהלים יז א) שמעה יהו"ה צדק וגו', כמה חביבה כנסת ישראל קמי קודשא בריך הוא, דבכל זמנא דכנסת ישראל אתת לקמיה דקודשא בריך הוא, קודשא בריך הוא אזדמן לקבלה, הדא הוא דכתיב שמעה יהו"ה צדק הקשיבה רנתי האזינה תפלתי, אמר דוד, אנא אתקטרנא בכנסת ישראל, כמה דהיא אשתכחת לקמך, אנא נמי אשתכחנא, ובגין כך שמעה יהו"ה צדק בקדמיתא, ולבתר הקשיבה רנתי האזינה תפלתי. בלא שפתי מרמה, מאי בלא שפתי מרמה, אלא הכי תנינן, כל מלה ומלה דצלותא דאפיק בר נש מפומיה, סלקא לעילא, ובקעת רקיעין, ועאלת לאתר דעאלת, ותמן אתבחנת ההיא מלה, אי היא מלה דכשרא אי לא, אי איהי מלה דכשרא, עאלין לה קמי מלכא קדישא, למעבד רעותה, ואי לאו, סאטין לה לבר, ואתער בההיא מלה רוחא אחרא. ותא חזי, כתיב ביה ביוסף, (שם קה יח) ענו בכבל רגלו וגו', עד אימתי ענו בכבל רגלו, עד עת בא דברו, אמרת יהו"ה צרפתהו, עד עת בא דברו דמאן, אלא עד עת בא דברו (דיוסף, ואתבחין) ההיא מלה, הדא הוא דכתיב, אמרת יהו"ה צרפתהו, כדין שלח מלך ויתירהו, מושל עמים ויפתחהו. אדהכי הוה אתא צפרא, אמר רבי אלעזר, כתיב (ש"א כה כט) והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים, נפש אדני סתם, כמה דאת אמר, (תהלים כד ד) אשר לא נשא לשוא נפשי, הא עידנא בצפרא לאתקשרא כנסת ישראל ולאתחברא בבעלה, זכאין אינון צדיקייא דמשתדלין באורייתא בליליא, ואתאן לאתקשרא ביה בקודשא בריך הוא ובכנסת ישראל, עלייהו כתיב, (משלי כג כה) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. אמר רבי אלעזר, כתיב (ויקרא טו לא) והזרתם את בני ישראל מטומאתם וגו', בטמאם את משכני אשר בתוכם, והזרתם, כהאי זר דאיהו זר מכלהו, ולא אתחבר במה דליתיה דיליה. ותא חזי, בשעתא דמסתאבין בני נשא לתתא, מסאבין לון כלא, והא אתמר, אבל בשעתא דרוח מסאבא אתער, (ס"א לתתא אתער רוחא כו') חשבתון זר, אלא רוח מסאבא דלתתא, אתער רוח מסאבא אחרא, ואתיהיב ליה רשותא לנחתא לעלמא, מאי רשותא, רשותא דקדושה, דהוה נחית ומחי ביה, לא אשתכח ואסתלק, וכדין אתגלייא דינא לקבליהון דחייבין, ואוסיף דינא על דיניה, וכדין תרין רוחין משתכחין בעלמא, חד רוחא דדינא, וחד רוחא דמסאבא. אמר רבי אלעזר, אצטריכנא הכא למימר מלה דאוליפנא מאבא, תא חזי, הכא ילפינן מנגע דביתא, דכד רוחא מסאבא שריא בביתא, וקודשא בריך הוא בעי לדכאה ליה, שדר נגע צרעת בביתא, לקטרגא דא בדא, וההוא נגע לא אעדי מביתא, ואף על גב דרוח מסאבא אסתלק מההוא ביתא, עד דינתצון ביתא, אבנין ואעין וכלא, כדין אתדכי אתרא. כהאי גוונא, מאן דאסתאב ואתער רוח מסאבא ושארי עלוי, כד בעי קודשא בריך הוא לדכאה עלמא, אתער רוח דינא תקיפא, ואשתכח בעלמא, ושריא על ההוא רוח מסאבא, ומקטרגי דא בדא, עד:

תוספתא:

ישתאר עלמא חרוב מנייהו, הדא הוא דכתיב (במדבר כט יב) ובחמשה עשר יום וגו', והקרבתם עולה אשה וגו'. (ע"כ התוספתא):

 

ב

דיתעבר מעלמא, וההוא רוח דינא תקיפא לא אסתליק מאתריה, עד דינתץ אתר שייפין וגרמין וכלא, כדין אתדכי עלמא, ואתעברו מיניה רוחין מסאבין, ועלמא אשתכח בדכיו. ועל דא תנינן, אתא לאסתאבא, מסאבין ליה ודאי, ווי ליה לבר נש כד שארי עליה רוח מסאבא, ואשתכח ביה בעלמא, דודאי לינדע דקודשא בריך הוא בעי לבערא ליה מן עלמא. זכאין אינון צדיקיא, דכלהו קדישין, ואשתכחו בקדושה קמי מלכא קדישא, ושריא עלייהו רוח קדישא, בהאי עלמא ובעלמא דאתי. כיון דאתא צפרא, קמו אזלו, עד דהוו אזלי, פתח רבי אלעזר ואמר, (בראשית לב ב) ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהי"ם, ויעקב הלך לדרכו, דהוה אזיל לקבל אבוהי. תא חזי, כל זמנא דיעקב אשתכח לגביה דלבן, לא מליל עמיה קודשא בריך הוא, (ולא אשתכח לגביה), ואי תימא והא כתיב, (שם לא ג) ויאמר יהו"ה אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך וגו', האי בסופא הוה, בזמנא דבעא לאתפרשא מלבן, וכד אתפרש מניה, אתו לקבליה אינון מלאכי, ואוזפוהו בארחא. תא חזי, כתיב ויפגעו בו, ויפגע במלאכי אלהי"ם מבעי ליה, מאי בו, אלא אינהו אתו לאתכללא ביה, (ואוזפוהו בארחא), מאי לאתכללא ביה, אלא אינון מסטרא דגבורה קאתיין, דכתיב מלאכי אלהי"ם, וחמא מסטרא אחרא מלאכי דרחמי, ואתכללו ביה רחמי ודינא. תא חזי, בקדמיתא מחנה אלהי"ם זה, חד, לבתר ויקרא שם המקום ההוא מחנים, תרי, חד מסטרא דדינא וחד מסטרא דרחמי, מלאכין מהאי גיסא ומלאכין מהאי גיסא, ועל דא כתיב ויפגעו בו, בו דייקא. ויאמר יעקב כאשר ראם, ראה אותם מבעי ליה, מאי ראם, אלא חמא לון כלילן כחדא, מתדבקן דא בדא מתחברן דא בדא, ועל דא כתיב ראם, וכלהו אתו לאוזפא ליה, ולשיזבא ליה מידא דעשו. כתיב בעשו, (שם כה כה) ויצא הראשון אדמוני, ויצא הראשון, אי תימא דיעקב טפה קדמאה הוה, לאו הכי, דהא כתיב ויצא הראשון, ולא כתיב ויצא ראשון, ובגין דיצחק אתי מסטרא דדינא קשיא, נפק עשו אדמוני סומקא, דאי יעקב הוה בוכרא, ההיא טפה קדמאה היכי נפקא הכי סומקא, אבל טפה תניינא הוה, ובגין כך לא נפקא הכי, דהא מסטרא דרחמי הות ההיא טפה, מהאי גיסא ומהאי גיסא. וטפה דעשו לא הות כטפה דיעקב, דדא שלים ודא לא שלים, ובההיא שעתא יצחק הוה:

תוספתא:

רבי אלעזר ורבי יוסי חמוי, הוו אזלי מאושא ללוד, אמר רבי יוסי לרבי אלעזר, אפשר שמעת מאבוך, מאי דכתיב, ויעקב הלך לדרכו וגו', אמר ליה לא ידענא. עד דהוו אזלי, מטו למערתא דלוד, שמעו ההוא קלא דאמר, תרי עוזלין דאיילתא עבדו קמאי רעותא דניחא לי, ואינון הוו משירייתא קדישא דערע יעקב קמיה, אתרגיש רבי אלעזר, ואסתער בנפשוי, ואמר מאריה דעלמא, כך אורחוי, טב לן דלא נשמע, שמענא ולא ידענא. אתרחיש ליה ניסא, ושמע ההוא קלא דאמר, אברהם ויצחק הוו. נפל על אנפוי, וחמא דיוקנא דאבוי, אמר ליה אבא שאילנא, ואתיבונא דאברהם ויצחק הוו דערעו ליעקב כד אשתזיב מלבן. אמר ליה ברי פוק פתקך, וסב סבתך, פום ממלל רברבן הוה, ולא דא היא בלחודוי, אלא לכל צדיקייא, נשמתהון דצדיקייא מערעין קדמוהי לשיזבותיה, ואינון מלאכי קדישי עלאי. ותא חזי, יצחק קיים הוה בההיא שעתא, אבל נשמתיה קדישא אתנסיבת בכורסייא יקרא דמאריה, כד אתעקד על גבי מדבחא, ומכדין אסתמו עינוי מחיזו, היינו דכתיב, לולא וגו' ופחד יצחק היה לי. (ע"כ התוספתא):

חזרה לראש הדף
Site location tree