נז
א
חזקיה פתח ואמר, (ישעיה כט כב) לכן כה אמר יהו"ה אל בית יעקב, אשר פדה את אברהם וגו', האי קרא קשיא, לכן כה אמר יהו"ה אשר פדה את אברהם מבעי ליה, מאי כה אמר יהו"ה אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. אלא הא אוקמוה, והא אתמר, דיעקב פדה את אברהם ודאי, דבההיא שעתא דנפל בגו נורא דכשדאי, דנו דיניה, (ס"א, ואמרו קמי קודשא בריך הוא, בגין מאי ישתזיב האי, זכות אבהן לית ליה, אמר לון ישתזיב בגין בנוי, דהכי תניא, ברא מזכי אבא), אמרו, הא ישמעאל דנפיק מניה, אמר קודשא בריך הוא, הא יצחק דיושיט קדליה על גבי מדבחא, אמרו, הא עשו דנפיק מניה, אמר, הא יעקב דאיהו כרסייא שלימתא, וכל בנוהי שלימין קמאי, אמרו, הא ודאי בזכותא דא ישתזיב אברהם, הדא הוא דכתיב אשר פדה את אברהם. לא עתה יבוש יעקב, ולא עתה פניו יחורו, כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי, מאן אינון ילדיו מעשה וגו', אלין אינון חנניה מישאל ועזריה, דאפילו גרמייהו לגו נורא יקידתא, לקדשא שמי, לא עתה יבוש יעקב, מאי בעי הכא יעקב, והא כתיב (דניאל א ו) ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה, בני יהודה אקרון, ובגין כך לא עתה יבוש יהודה מבעי ליה, מאי לא עתה יבוש יעקב. אלא הכי תנינן, בההיא שעתא דאתכפיתו למנפל בנורא, כל חד ארים קליה, ואמר גבי כל אינון עמין ומלכין ואפרכיא, חנניה אמר, (תהלים קיח ו) יהו"ה לי לא אירא מה יעשה לי אדם, יהו"ה לי בעוזרי ואני אראה בשונאי, טוב לחסות ביהו"ה וגו', מישאל פתח ואמר, (ירמיה ל י) ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם יהו"ה, כי אתך אני נאם יהו"ה להושיעך, כי אעשה וגו', בההיא שעתא דשמעו כלהו שמא דיעקב, תווהו וחייכו בלצנותא, עזריה פתח ואמר, (דברים ו ד) שמע ישראל יהו"ה אלהינ"ו יהו"ה אחד. הדא הוא דכתיב, (ישעיה מד ה) זה יאמר ליהו"ה אני וגו', זה יאמר ליהו"ה אני, דא חנניה, וזה יקרא בשם יעקב, דא מישאל, וזה יכתוב ידו ליהו"ה ובשם ישראל יכנה, דא עזריה, ביה שעתא כנש קודשא בריך הוא פמליא דיליה, אמר לון, במאן מלה מאינון מלין דאמרו אלין תלתא אשזיב לון, פתחו ואמרו, (תהלים פג יט) וידעו כי אתה שמך יהו"ה לבדך עליון על כל הארץ. בה שעתא אמר קודשא בריך הוא לכורסייא, כורסייא דילי במאן מלה מאינון מלין אשזיב לאינון צדיקיא, אמר ליה בההוא מלה דכולהו חייכין בה אשזיב לון, לא עתה יבוש יעקב, ולא עתה פניו יחורו, כמה דקאים יעקב לגבי דאברהם בנורא, יקום השתא לגבי אלין, הדא הוא דכתיב, כה אמר יהו"ה אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, לא עתה יבוש יעקב וגו', מההיא כסופא דלצנותא. תנא, כלהו דהוו חייכין ממלה דא, אתוקדו בההוא נורא, וקטל לון שביבא דנורא. מאן שזיב לאלין, על דהוו מצלן קמי קודשא בריך הוא, ומיחדן שמיה כדקא יאות, ועל דמיחדן שמיה כדקא יאות, אשתזיבו מההוא נורא יקידתא. תרי בני אהרן קריבו אשא נוכראה, דלא אתיחדו שמיה כדקא יאות, ואתוקדו בנורא. רבי יצחק אמר, כתיב אחרי מות, וכתיב וימותו, כיון דאמר אחרי מות שני בני אהרן, לא ידענא דהא וימותו, אלא הכי תנינן, תרי מיתות הוה, חד לפני יהו"ה, וחד דלא הוו להו בנין, דכל מאן דלא זכי לבנין, מית הוא, בגין כך אחרי מות וימותו. רבי אבא אמר, מאי דכתיב (במדבר ג ד) וימת נדב ואביהוא לפני יהו"ה, בהקריבם אשר זרה לפני יהו"ה במדבר סיני, ובנים לא היו להם, ויכהן אלעזר ואיתמר, מאי דא לגבי דא, דכתיב ובנים לא היו להם, ויכהן אלעזר ואיתמר, אלא רזא דמלתא, האי דאמינא וימותו, דלא הוו להו בנין, והכי הוא ודאי, אבל לא כשאר בני עלמא, אף על גב דלא אנסיבו, דהא אלין לא מיתו אלא מיתת גרמיהון, אבל מיתת נפשהון לא מיתו. מנא לן, דכתיב (שמות ו כה) ואלעזר בן אהרן
ב
לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה, ותלד לו את פנחס, אלה ראשי אבות הלוים למשפחותם, אלה, והא פנחס בלחודוי הוה, וכתיב ראשי אבות הלוים, בגין כך, מיתת גרמיהון מיתו, מיתת נפשהון לא מיתו, אמר רבי אלעזר, ודאי משמע אלה, ומשמע ראשי. ובגין כך כתיב (במדבר כה יא) פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, וכתיב ופנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, היה כהן בימים ההם, פנחס בן אלעזר הכהן מבעי ליה, אלא בכל אתר דאתא פנחס, בן אהרן הכהן כתיב, ואלעזר לא כתיב, אלא אלעזר הכהן, דכתיב (שם כז כא) ולפני אלעזר הכהן, (שם לא כא) ויאמר אלעזר הכהן וגו', ועל דא מיתת גרמיהון מיתו, מיתת נפשהון לא מיתו. ותנינן ברזא דמתניתין, תרי, זוג, פן חס, והא אתמר, יו"ד זעירא ביני אתוון דפינחס, דהאי יו"ד כליל תרי כחדא, ודא הוא רזא דמלה, והא אתמר. רבי אלעזר שאיל לאבוי, אמר ליה, והא תרי אינון, תרי הוו, אמאי לא אשתכחו תרי, אמר ליה, תרי פלגי גופא הוו, דהא לא אנסיבו, ובגין כך בחד אתכלילו, דכתיב ותלד לו את פנחס אלה ראשי וגו'. ויו"ד דפנחס לא אתיהיב ביה לחברא אתוון, אלא בשעתא דקני לקודשא בריך הוא, ואתא לישרא עקימא, דחמא דהאי את ברית קדישא עייל זמרי ברשותא אחרא, ובמה דאתעקם בקדמיתא אתתקן הכא, בנוכראה אתעקם בקדמיתא, דכתיב בהקריבם אש זרה, הכא בנוכראה אתתקן, כמה דכתיב (מלאכי ב יא) ובעל בת אל נכר, ומה להלן אשר זרה, אף כאן נמי אשה זרה. מאי אתחזי הכא, אלא בקדמיתא רחיקא קריבו, דכתיב בהקריבם אש זרה, אוף הכא זמרי הוה קריב רחיקא, שמא דמלכא הוה קריב גבי רחיקא, מיד (במדבר כה ז) וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה, הכא אתקין עקימא דקדמיתא, כדין אתיהיב יו"ד בשמיה, לחברא אתוון כחדא. ואתבשר בשלום, דכתיב (שם יב) לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, בריתי ממש, מאי שלום הכא, אלא בההוא כתרא חאבו בקדמיתא, בההוא כתרא אתערו קטטותא בקדמיתא, והשתא דאתתקן כתיב הנני נותן לו את בריתי שלום, בריתי ממש תהא עמיה בשלום, ובגין כך אתיהיב יו"ד זעירא בשמיה, דהא מאתוון זעירן היא, לאתחזאה דהא אתתקן מה דאתעקם בקדמיתא, והא אשלימת עמיה, אתא רבי אלעזר ונשיק ידוי, אמר בריך רחמנא דשאילנא האי מלה, ולא אתאביד מנאי. תאנא, אמר רבי יוסי, בהאי יומא דכפורי אתתקן למקרי פרשתא דא, לכפרא לישראל בגלותא, בגין דא סדרא דיומא דא הכא אסתדר, ובגין דמיתתהון דבני אהרן מכפרא על ישראל. מכאן אוליפנא, כל ההוא בר נש דיסורי דמאריה אתיין עליה, כפרה דחובוי אינון, וכל מאן דמצטער על יסוריהון דצדיקייא, מעבירין חובייא דלהון מעלמא, ועל דא ביומא דא קורין אחרי מות שני בני אהרן, דישמעון עמא, ויצטערון על אבודהון דצדיקייא, ויתכפר להון חובייהו, וכל דמצטער על אבודהון דצדיקייא, או אחית דמעין עלייהו, קודשא בריך הוא מכריז עליה, ואומר (ישעיה ו ז) וסר עונך וחטאתך תכופר, ולא עוד אלא דלא ימותון בנוי ביומוי, ועליה כתיב (שם נג י) יראה זרע יאריך ימים וגו':
ויאמר יהו"ה אל משה דבר ואל אהרן אחיך, ואל בא בכל עת אל הקדש וגו', רבי שמעון פתח ואמר, (קהלת א ז) כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא וגו', אמר רבי שמעון, תווהנא על בני עלמא, דהא לית להו עיינין למחזי, ולבא לאשגחא, ולא ידעין, ולא שוויין לבייהו לאסתכלא ברעותא דמאריהון, היך ניימין ולא מתערי משנתייהו, עד לא ייתי ההוא יומא דחפי עלייהו חשוכא וקבלא, ויתבע ההוא