סו
א
אלקים הופיע כלומר מציון דהוא שלימו דיופי דעלמא אלקים הופיע. ת"ח לא אתברכא ירושלם אלא מציון. וציון מעילא. וכלא חד בחד אתקשר:
תאנא א"ר יהודה ויצא אל המזבח אשר לפני יי' וכפר עליו. אל המזבח סתם. (כביכול) כמה דאתעביד לתתא אתעביד לעילא וכלא אתקשר חד בחד. ותאנא כמה דבהאי יומא מכפר כהנא לתתא הכי נמי לעילא. וכד כהנא דלתתא מסדר פולחניה כהנא דלעילא הכי נמי (כביכול) לא אשתכח לעילא עד דאשתכח לתתא. ומתתא שארי לסלקא קדושה דמלכא עלאה ומשתכחין כלהו עלמין חד קמיה דקב"ה. א"ר יהודה אלמלא הוו ידעי ישראל אמאי קב"ה פקיד עלייהו דישראל לאוכחא להו יתיר מכל שאר עמין ינדעון דהא קב"ה שביק דידיה ולא גבי מנהון חד ממאה. תאנא קב"ה כמה רתיכין כמה חיילין אית ליה כמה שולטנין ממנן משתכחין בפולחניה. כד זמין להו לישראל בהאי עלמא אכתר לון בכתרין קדישין כגוונא דלעילא אשרי לון בארעא קדישא בגין דישתכחו בפולחניה קשיר לכולהו עלאי בהו בישראל וחדוון לא עאלין קמיה ופולחנא לא אתעביד קמיה לעילא עד דישראל עבדין לתתא כל זמנא דישראל משתכחין בפולחניה דמאריהון לתתא הכי נמי לעילא (כביכול). בזמנא דישראל בטלי פולחנא לתתא בטלי לעילא ופולחנא לא אשתכח לא לעילא ולא לתתא. ועל דישראל בטלו פולחנא דקב"ה כד שראן בארעא הכי נמי לעילא כ"ש לבתר. אמר קב"ה ישראל אי אתון ידעין כמה אולכסין כמה חיילין מתעכבין בגינייכו תנדעון דלית אתון כדאי למיקם בעלמא אפילו שעתא חדא. ועכ"ד מה כתיב ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו'. (בג"כ) ויצא אל המזבח אל המזבח סתם. אשר לפני יי' סתם. וכפר עליו לבתר ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם וגו' וכפר עליו מאי קא מיירי א"ר יוסי לאתערא חסד בעלמא בקדמיתא. תאנא כתיב וכפר על הקדש מטמאת בני ישראל. מאי וכפר על הקדש אלא א"ר אלעזר הא תנינן חייביא עבדין פגימותא לעילא ומתערין דינין וגרמין לאסתאבא מקדשא וחויא תקיפא שארי לאתגלאה. וכדין דינין מתערין בעלמא ובהאי יומא בעי כהנא לדכאה כלא ולאתעטרא (ס"א ולאתערא) כתרא קדישא דיליה דהיא רישא דמלכא בגין דייתי מלכא לאשראה במטרוניתא וכד רישא דמלכא נטיל כלא נטיל וייתי לאזדווגא במטרוניתא ולאתערא חידו וברכאן בעלמא. (ס"א בגין דייתי מלכא לאזדווגא במטרוניתא ולאתערא חידו וברכאן בעלמא וכד רישא דמלכא נטיל כלא נטיל) אשתכח דכל שלמא (נ"א שלימו) דעילא ותתא בכהנא תליא דאי אתער כתרא דיליה כלא אתער וכלא בשלימו אשתכח וע"ד כתיב וכפר על הקדש בקדמיתא וכפר על הקדש לאסגאה שלמא בעלמא ולאסגאה חידו בעלמא. וכד חידו דזווגא אשתכח במלכא ובמטרוניתא כל שמשין וכל בני היכלא כלהו אשתכחו בחידו (וכל חידו דעלמא) וכל חובין דחבו קמי מלכא אתכפר להו. הה"ד מכל חטאתיכם לפני יי' תטהרו. ובג"כ כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו. בשעתא דעאל לזווגא להו. ובשעתא דמזדווגין מלכא ומטרוניתא ההיא שעתא וכפר בעדו ובעד ביתו:
תאנא וכל אדם לא יהיה באהל מועד. רבי יצחק פתח וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק וגו'. האי קרא אוקמוה ת"ח בשעתא דישראל בגלותא כביכול קב"ה עמהון בגלותא דהא שכינתא לא אתעדי מנייהו לעלמין. ת"ח בזמנא דישראל אשתכחו בגלותא דבבל שכינתא בינייהו שרייא ותאבת עמהון מן גלותא. ובזכות אינון צדיקייא
ב
דאשתארו בארעא שארת בארעא ולא אעדי מנייהו לעלמין. א"ר יהודה דאתהדרת מטרוניתא במלכא ואתהדר כלא בהלולא דמלכא בג"כ אקרון אנשי כנסת הגדולה כנסת הגדולה ודאי. תאנא בכל זמנא דישראל בגלותא אי אינון זכאין קב"ה אקדים לרחמא עלייהו ולאפקא לון מגלותא. ואי אינון לא זכאין מעכב לון בגלותא עד ההוא זמנא דאתגזר וכד מטא זמנא ואינון לא אתחזיין. קב"ה אשגח ליקרא דשמיה ולא אנשי להו בגלותא הה"ד וזכרתי את בריתי יעקוב וגו'. אלין אבהן דכלא רזא דשמא קדישא. רבי חייא אמר מאי טעמא יעקב קדמאה הכא. אלא בגין דיעקב כללא דאבהן והוא אילנא קדישא בג"כ ו' דשמא קדישא ביה אחידא והכי קרינן יעקוב בו'. רבי יצחק אמר וא"ו באתווי י"ג מכילן דירית ירותא די"ג מבועין דמבועא סתימא קדישא. רבי אבא אמר וא"ו אמאי כליל ו' א' ו' אלא ו' דיתיב על כורסייא כד"א ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. א' סתים בגויה ולא אתגלייא ודא הוא דכתיב בי נשבעתי (קל א) נאם יי' בג"כ כתיב ולא אקרי. בתראה כללא דקדמאה. בתראה הא אוקימנא (נ"א ו' בתראה כללא דו' קדמאה ו' בתראה) דא יה"ו יסוד דאיהו סיומא דגופא וכללא דיליה. וע"ד כלילן אתוון דא בדא וא"ו רישא וסיומא כמה דאוקימנא. ותאנא תרין אתוון אינון כהאי גוונא וא"ו דאמינא נו"ן אוף הכי ואע"ג דאוקמוה מלה נו"ן הכי מתפרשא. נ' כפופה דא מטרוניתא. וסמיכא לה ו' דאיהו יסוד בגין לאתברכא מניה. ן' פשוטה אתפשטותא דתפארת ועל דא כלילן אתוון ומתאחדן דא בדא. ואי תימא אמאי אהדר ו' אנפוי מנו"ן כפופה ואהדר אנפיה לגבי ן' פשוטה אלא בגין יקרא דמלכא אהדר אנפוי לקבליה דמלכא. ותאנא מ"ם לא כליל בגויה את אחרא (בגין) אלא מ' פתוחה ם' סתומה. מ' פתוחה דהוא כד דכר אתחבר עמה. ם' סתומה יובלא, דהא סתימין ארחהא. ואע"ג דמתפשטין לזמנין. ואית דמתני בהאי כד"א גן נעול אחותי כלה גן נעול מעין חתום א"ר יצחק בשעתא דמלכא קדישא אדכר להו לישראל בגין שמיה ואהדרת מטרוניתא לאתרהא (כדין) כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפור בקדש. כך כהנא בשעתא דעאל ליחדא שמא קדישא ולכפרא בקודשא לזווגא למלכא מטרוניתא כתיב וכל אדם לא יהיה באהל מועד וגו'. תאנא ר' יהודה אמר כהנא אתער שלמא בעלמא לעילא ותתא ותניא עאל בדרגא חד אסחי גופיה. נפיק מהאי דרגא לדרגא אחרא אסחי גופיה אחיד שלמא בהאי ובהאי, קדש ידוי ומתברכאן כחדא. ובכלא בעי לאחזאה עובדא ובעי לאחזאה לבושוי דיתלבש כגוונא דעובדא דיתכוון עד דיסדר כלא כמה דאצטריך ויתברכון עלאי ותתאי. תאנא ר"ש פתח (ד') יו"ד בגליפוי אתוון בסטרין אתקשרן ביו"ד יו"ד אזיל ליו"ד (ס"א לוי,) יו"ד סליק ביו"ד יו"ד אזיל לוי"ו מתכנשי בהו ומכוון דעתא. אתחבר ה' בוא"ו. ה' עלאה אחיד תרעוי (ס"א בתרעוי) בגלופי תכסיסין אחדא בנהירו אלף וחמש מאה ושבעין אכסדרין סתימין. סליק ה' ואתעטר חמשין זמנין לן' תרעין קיימין דקיימין. כד אתגלף בעטרוי נהרין אנפין דמלכא וא"ו אתפשט לע"ב גליפין. מעטר ה' לו' (נ"א מתעטר ביו"ד ה' לו') בע' אלף וה' מאה כתרין דמתעטרן בחד כתרא הה"ד בעטרה שעטרה לו אמו. ו' בתרין רישין רישא דגולגלתא גליפא רישא קוצא חד לעילא וקוצא חד לתתא וי' נחית לו' (ס"א וא"ו נחית לוא"ו) גליפא דגלופין בגווייהו שבעין אנפין דעטרין מעילא לתתא ביה טאסין גביעין ופרחין דא סליק ודא נחית. מתגלפין חד בחד אתקשר י' בה' ה' בו' ו' בה' (ס"א ו' בה' ה' בו' ו' בו' ו' בה') דא אחיד בדא כד"א ותשב באיתן קשתו ויפזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב. וכתיב איתן מושבך ושים בסלע קנך כדין אתקשר