עז | חלק ג | ספר הזוהר בארמית | רבי שמעון בר יוחאי | כתבי מקובלים נוספים | ספריית כתבי מקובלים -
אתה נמצא כאן: קבלה לעם / ספריית כתבי מקובלים / כתבי מקובלים נוספים / רבי שמעון בר יוחאי / ספר הזוהר בארמית / חלק ג / עז
רבי שמעון בר יוחאי

עז

א

רבייהא וחמת רביי בני נשא ואתדבקת בהו לקטלא להו ולאשתאבא ברוחייהו דרביי בני נשא והיא אזלת בההוא רוחא (נ"א רביא) ואזדמנן תמן ג' רוחין קדישין וטאסין קמה ונטלין ההוא רוחא (נ"א רביא) מנה ומניחין ליה קמי קב"ה ותמן מתגלפי (ס"א מתאלפי) קמיה. בגיני כך אורייתא אזהרת להו לבני נשא והתקדשתם והייתם קדושים ודאי. אי אשתכח ב"נ קדישא לא מסתפי מנה דכדין זמין קב"ה לאלין ג' מלאכין קדישין דאמרן. ונטרין ליה לההוא רבייא והיא לא יכלא לאבאשא ליה. הה"ד לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך. מ"ט לא תאונה אליך רעה בגין כי מלאכיו יצוה לך. וכתיב כי בי חשק ואפלטהו. דאי ב"נ לא אשתכח קדישא ואשליף רוחא מסטרא דמסאבא כדין היא אתייא וחייכת ביה בההוא רבייא ואי קטילת ליה אשתאבת בההוא רוחא ולא תעדי מניה לעלמין. ואי תימא אינון אחרנין דקטילת לון ואזדמנו קמה אינון תלתא קדישין ונטלין מנה ההוא רוחא הא לא בסטרא דמסאבו אשתכחו אמאי שלטא לקטלא להו. אלא האי כד בר נש לא אתקדש. אבל לא אתכוון לאסתאבא ולא אסתאב. בגין כך יכלא לשלטאה בגופא ולא ברוחא. וזמנין אשתכח דנפקת נעמה לעלמא לאתחממא מבני נשא ואשתכח בר נש בקשרא (נ"א בקשוייא) דתיאובתא עמה ואתער משנתיה ואחיד באנתתיה ושכיב עמה ורעותא דיליה בההוא תיאובתא דהוה ליה בחלמיה. כדין ההוא בר דאוליד מסטרא דנעמה קא אתייא דהא בתיאובתא דילה אשתכח האי. כד נפקת לילי"ת וחמאת ליה ידעת מלה והיא אתקטרת ביה ומגדלת ליה כאינון אחרנין בנוי דנעמ"ה ואשתכחת עמיה זמנין סגיאין ולא קטלא ליה. האי הוא ב"נ דבכל סיהרא וסיהרא אתפגים ולא אתיאשא מניה לעלמין. דהא בכל סיהרא וסיהרא כד אתחדשא בעלמא לילי"ת נפקא ופקדא על כלהו דהיא מגדלת וחייכא בהו וכדין ההוא בר נש פגים בההוא זמנא. זכאין אינון צדיקייא דמתקדשי בקדושא דמלכא. עלייהו כתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'. מלין אלין גלי שלמה מלכא בספרא דאשמדאי מלכא ואשכחנא ביה אלף וארבע מאה וחמש זיני מסאבותא דמסתאבי בהו בני נשא. דגלי דא אשמדאי לשלמה מלכא. ווי להו לבני נשא דכלהו אטימין וסתימין עיינין ולא ידעין ולא שמעין ולא משגיחין היך קיימין בעלמא. והא עיטא ואסוותא קמייהו ולא מסתכלין. דהא לא יכלין בני נשא לאשתזבא אלא בעיטא דאורייתא דכתיב כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה. אשר לא יהיה טהור דייקא. מקרה לילה דייקא והא אוקימנא מלי בעיטא דאורייתא קדישא דהכי כתיב באורייתא קדישא והתקדשתם והייתם קדושים כי אני יי' אלקיכם:

תאנא בתר דאסתלקו קין והבל אתהדר אדם לאנתתיה ואתלבש ברוחא אחרא ואוליד לשת. מכאן אתייחסו דרי דצדיקייא בעלמא. ואסגי קב"ה חסד בעלמא ובכל חד אתילידת נוקבא עמיה לאתישבא עלמא כגוונא דלעילא והא אוקמוה חברייא בסתימאה דמתני' דכתיב ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וגו' חסד הוא. חסד הוא ודאי ובתר דשארי חסד גזעין ושרשין נפקן מתחות לעילא ואתפרשן ענפין וקריב אתרחק. כדין ענפא אסגי ואתי לאתחברא בזווגא חד באילנא. האי בקדמיתא האי בסתימא דעלמא בגין דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה. אבל מכאן ולהלאה בני נשא דישתכחון ביה ונכרתו לעיני בני עמם:

 

ב

תאנא ערות אחות אביך כמה דאתגלייא בסתימא כתיב כי ישראים דרכי יי' וצדיקים ילכו בם וגו'. זכאה חולקיהון דצדיקייא דידעי ארחוי דקב"ה ואזלין בהו ואשתמודען גבייהו זכאה חולקיהון. תאנא אתעברת ה"א עלאה ברחימותא וחביבותא דלא מתפרש מנה יו"ד לעלמין אתעברת ואפיקת וא"ו לבתר קאים קמה וינקא ליה ודא (נ"א ודאין ביה עלמא) וא"ו כד נפקא. בת זוגו נפקת עמיה. אתייא חסד אתער גביה ופריש לון ונפקו גזעין מתחות לעילא ואתפשטו ענפין ואסגיאו ואתעבידת ה"א תתאה. ואתרביאת בענפהא לעילא לעילא עד דאזדווגת באילנא עעלאה ואתחברו וא"ו עם ה"א, אן גרים לון חסד הוא. חסד הוא ודאי. דחבר לון כחדא. יו"ד עם ה"א עלאה. לא תלייא חבורא דלהון בחסד אלא במזלא תלייא חבורא דלהון וחביבותא דלהון דלא מתפרשן לעלמין. יו"ד אתקשר בה"א. וה"א אתקשר בוא"ו. וא"ו אתקשר בה"א. וה"א אתקשר בכלא. וכלא חד קישורא הוא וחד מלה. לא אתפרשו דא מן דא לעלמין. כביכול מאן דגרים פרודא כאילו חרב עלמא ואקרי ערייתא דכלא. ולזמנא דאתי זמין קב"ה לאתבא שכינתא לאתרהא ולאשתכחא כלא בזווגא חד. דכתיב ביום ההוא יהיה יי' אחד וגו'. ואי תימא השתא לאו הוא אחד. לא. דהא השתא חייבי עלמא גרמו דלא אשתכח חד. דהא מטרוניתא אתרחקת מן מלכא ולא משתכחי בזווגא אימא עלאה אתרחקת מן מלכא ולא ינקא ליה בגין דמלכא בלא מטרוניתא לא מתעטר בעטרוי עמה (ס"א דאימא) כמה בקדמיתא. כד אתחבר במטרוניתא דעטרת ליה בכמה עטרין בכמה זהירין בעטראן קדישין עלאין דכתיב צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו' דאזדווג במטרוניתא כדין עטרא ליה אימא עלאה כדקא יאות. והשתא דלא אשתכח מלכא במטרוניתא כדין אימא עלאה נטלת כתרהא (נ"א עטראה) ומנעת מניה מבועי דנחלין ולא אשתכח בקישורא חד. כביכול לא אשתכח חחד. ובזמנא דתיתוב מטרוניתא לאתר היכלא ומלכא יזדווג עמה בזווגא חד. כדין יתחבר כלא כחדא בלא פרודא ועל דא כתיב ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד. ביום ההוא בזמנא דיתוב מטרוניתא להיכלא כדין כלא אשתכח חד בלא פרודא. וכדין ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט וגו'. דתניא אר"ש לא תיעול מטרוניתא בחדוותא בהיכליה עד דיתדן מלכותא דעשו ותיסב מניה נוקמין דגרמא כל האי. לבתר תזדווג במלכא ויהא חדו שלים. הה"ד ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו בקדמיתא. ולבתר והיתה ליי' המלוכה. מאן מלוכה דא מטרוניתא הה"ד והיתה ליי' המלוכה. ולבתר דיזדווגן כחדא. מה כתיב והיה יי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד:

ערות אחי אביך לא תגלה. תאני רבי יהודה דא ישראל לתתא. ואחות אמך דא ירושלם דלתתא. דבחובין אלין יגלון ישראל ביני עממיא ויתחריב ירושלם לתתא. וע"ד תנינן רחימותא דקודשא בריך הוא דקרא לישראל אחים שנאמר למען אחי ורעי אדברה נא וגו'. (ואוקימנא מלין ותמן (ס"א מילי תמן) בת בנה ובת בתה ואע"ג דאינון באתגלייא ובאתכסיא וכן בתריה דהא עלמא אצטריך לון ואינון ישובא דעלמא כמה דכתיב רעך ורע אביך) והאי רזא דמלה דאר"ש א"ר יהודה אי אחי למה רעי ואי רעי למה אחי. אלא תאנא ההיא מלה דלא אתעדי לעלמין אקרי רע כד"א רעך ורע אביך אל תעזוב והאי רזא דמלה דאר"ש. אימא עלאה. רעיא אקרי. בגין דלא אתעדי רחימותא דאבא מנה

חזרה לראש הדף
Site location tree